8026/14 עאטף רשאד רשיד דאר חמדאן נ' התביעה הצבאית

כתב האישום

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של שוד בדרך ציבורית, בכך שבסוף חודש ספטמבר או בתחילת חודש אוקטובר 2014, התקשר הנאשם אל המתלונן, נהג מונית, מספר פעמים, על מנת לתאם נסיעה.

ביום 05.10.14 התקשר שוב העורר על המתלונן וקבע להיפגש איתו למחרתבשעה 9 באזור הכפר בית עור תחתא, במרחק כ-200 מטר ממחסום מכבים.

למחרת, התקשר העורר אל המתלונן מספר פעמים על מנת לוודא שהואבדרכו למקום המפגש. המתלונן הגיע אל מקום זה, ועצר את מוניתו מטרים ספורים מכביש 443. העורר הגיע למקום וביקש לחכות לחברו. במהלך ההמתנה עישן העורר סיגריה מסוג "טיים", אותה לקח מן המתלונן והשליך את בדל הסיגריה במקום. כ-25 דק' לאחר הגעת המתלונן למקום הגיע שותפו של העורר, כשהוא אוחז בארגז קרטון. המתלונן ניגש לתא המטען של המונית על מנת להכניס את הארגז. בשלב זה, החל שותפו של העורר לחנוק את המתלונן עד שנפל לרצפה, בעוד העורר מתיישב במושב הנהג ונוסע עם המונית אל עבר מחסום מכבים. השותף נמלט בריצה מן המקום.

על רקע המתואר, מייחסת התביעה הצבאית לעורר אף עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

החלטת ביהמ"ש קמא

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים התקבלה לאחר שביהמ"ש התרשם כי קיימות ראיות לכאורה, בדמות בדיקת דנ"א לבדל הסיגריה שנמצא במקום, בדל סיגריה מהסוג אותו עישן העורר כאמור. עוד ציין ביהמ"ש קמא, כי העורר זוהה על ידי המתלונן במהלך עימות שנערך ביניהם. מעבר לכך, קבע ביהמ"ש קמא כי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות ואף חשש להימלטות.

הערר ותשובת התביעה

בערר תוקף הסנגור את החלטת ביהמ"ש קמא. לטעמו, הראיות הקיימות אינן  יכולות לבסס את הרשעת העורר ולו לכאורה. תחילה, מציין הסנגור כי העורר נהג מונית והוא מזדמן למקום, כך שאין זה חריג שתמצא בו סיגריה עליה שאריות דנ"א של העורר. שנית, מציין הסנגור כי המתלונן לא זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות, כך שאין ערך לזיהויו במהלך עימות, בו היה היחידי. עוד טוען הסנגור, כי במהלך העימות לא נכח עו"ד ומדובר בעובדה הפוסלת את זיהוי העורר. הסנגור מפנה לעובדה כי העורר ללא עבר פלילי רלוונטי, נשוי ואב ל-2 בנות, העובד שעות רבות ביום על מנת לפרנס את משפחתו. לבסוף, טוען הסנגור כי הוצע למרשו לשתף פעולה עם המשטרה ומשסירב לכך נמסר לו כי יישאר במעצר. על רקע כלל האמור, מבקש הסנגור להורות על שחרור מרשו.

התובע הצבאי מתנגד לערר. התובע טוען כי די בראיות הקיימות בתיק על מנת לגבש תשתית ראייתית להרשעה. ראשית, מפנה התובע לעניין הדנ"א, כאשר במקום נמצאו מספר בדלי סיגריות, אך בדל סיגריה זה בלבד היה "טרי". התובע מציין, כי העורר הכחיש הימצאות כלשהי בזירת האירוע, דבר המחזק את ראיות התביעה. באשר לזיהוי במהלך העימות, מפנה התובע לעובדה כי המתלונן מסר שהוא מזהה את העורר לפי קולו, דבר המסביר אתאי זיהויו רק על בסיס חזותי. בעניין זה, מדגיש התובע כי נערכו שיחות רבות עם המתלונן, בין היתר בבוקר האירוע. התובע מוסיף ומפנה לעובדות המחזקות את אמינות התלונן, הן במחקר תקשורת, המלמד על שיחות רבות שבוצעו כאמור, והן בנוגע לארגז שנמצא בזירת האירוע.

הראיות

בעדותו במשטרת ישראל מסר המתלונן כי בעת ההמתנה ביקש ממנו השודד סיגריה והוא מסר לו סיגריה מסוג "טיים". לדבריו של המתלונן, שוטר מצא פילטר של סיגריה במקום בו עישן האיש ששדד את המונית. המתלונן אף מסר כי הוא מסוגל לזהות את מי שגנב ממנו את המונית.

במסדר זיהוי תמונות שנערך למתלונן הוא לא זיהה את תמונתו של העורר. ברם, בעימות בין המתלונן לעורר, זיהה המתלונן את העורר, לדבריו על פי מבנה פנים, מבנה גוף ודיבור. המתלונן ציין כי דיבר עם העורר במשך כמחצית השעה. עם זאת, מסייג המתלונן ומציין שהוא בטוח ב-90 אחוזים בזיהוי שכן "מאה אחוזים זה רק לאלוהים". המתלונן אף הראה לשוטרים מספר פגיעות שנגרמו לו עקב תקיפתו.

במשטרה הכחיש העורר כל מעורבות בעבירה. לטענתו, הוא אינו מעשן סיגריות מסוג "טיים". עוד טען העורר כי הוא נוסע על ציר 443 במקום הרלוונטי במסגרת עבודתו כנהג מונית ואף נוהג לעצור במפרץ שמצוי בכביש על מנת לאסוף פועלים. עם זאת, בחקירתו הראשונה הכחיש העורר כי נכח במקום ביום של ביצוע העבירה ואף בימים שלפניו.

בשחזור שנערך עם המתלונן הצביע על מקום העמדת המונית. עוד קודם לכן,בסמיכות למקום זה נמצאו שני בדלי סיגריות ואף קרטון שזוהה על ידי המתלונן. במקביל, בחקירתו של העורר נתבקש להצביע על המקום המדויק בו הוא עומד כשהוא אוסף פועלים. העורר הצביע על מקום קרוב יותר למחסום, המצוי במרחק מה ממקום מציאת בדל הסיגריה.

החוקר שאסף את בדלי הסיגריות כשעתיים לאחר האירוע, רשם בזיכרון דבר כי אלה הריחו כסיגריה שעישנו אותה בסמיכות.

בחוות דעת המעבדה הביולוגית נבדקו שני בדלי הסיגריות שנאספו, על אחד מהם נמצאו כאמור שרידי דנ"א המתאימים לזה של העורר.

מסכים אני עם הסנגור כי אין די בכל אחת מהראיות הקשורות לזיהוי העורר כשלעצמה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית. העובדה כי המתלונן לא זיהה את תמונתו של העורר במסדר זיהוי תמונות ורק לאחר מכן, כשעומת עם אדם בודד הגיע למסקנה כי זהו השודד, מפחיתה מערכו של זיהוי זה, גם אם אינה פוסלת את הראייה.