8 חודשי מאסר למורשע בהפרת תנאי חנינה לאחר ששוחרר ממאסר במסגרת עסקת שליט.

1.         הנאשם בפניי הודה והורשע בכתב האישום בעבירות הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, וכן הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

            בהתאם לעובדות כתב האישום בהן הודה, נדון הנאשם בבית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון ל-26 שנות מאסר, בגין ביצוע מספר פיגועי ירי לעבר כלי רכב ישראלים. ביום 18.10.11, במסגרת עסקת חילופי שבויים, שוחרר ממאסרו מכוח צו הקלה בעונש שניתן על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון. בתנאי צו זה נקבע, כי הנאשם לא ייכנס לשטחי האזור אלא בהיתר מראש. בנוסף, ביום 6.12.11 הוצא צו האוסר על כניסתו של הנאשם לאזור יהודה ושומרון.

            ביום 7.7.12, נסע הנאשם עם חברו לכפרים המצויים בשטחי יהודה ושומרון, זאת, בניגוד להוראות החוקיות שלעיל, ובמעשים אלה הפר הוראה חוקית. עת הגיע הנאשם, יחד עם חברו שנהג ברכב, למחסום "א-ראם", ביקש הנאשם מהחבר שלא יאמר לשוטרים ששהה בביתוניא, הנמצאת באזור, אלא בא-ראם בלבד. במעשה זה הדיח הנאשם אדם בחקירה.

2.         המאשימה בטיעוניה לעונש הציעה לקבוע מתחם ענישה אחד. לגבי עבירת הפרת ההוראה החוקית, טענה המאשימה כי מדובר במעשים המפרים את ערכי כיבוד הוראות שלטוניות, ובכך מחזקים את הכאוס הציבורי. בנסיבות העבירה שבפניי, כיוון שמדובר בהוראה חוקית שניתנה מטעמי ביטחון הציבור, מדובר במשנה חומרה. באשר לעבירת ההדחה בחקירה, ציינה המאשימה, כי הנאשם סיבך אדם נוסף ובכך חטא כלפי ערכי השלטון ואף כלפי חברו. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, ביקש ב"כ המאשימה לצאת מנקודת המוצא של עונשי המקסימום אשר בצד העבירות. עוד הפנה למאסר הארוך שנגזר על הנאשם בגין פיגוע טרור, ומסוכנות הנאשם לציבור, וכן תהה באשר למניע הנאשם בהפרת הצו. לבסוף, הציע ב"כ המאשימה מתחם הנע בין עשרה לעשרים וארבעה חודשי מאסר, ונוכח עברו של הנאשם, שליטתו בביצוע העבירות, חוסר שיתוף פעולה בחקירה, וכן שיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים, עתר למאסר למשך עשרים וארבעה חודשים.

3.         ב"כ הנאשם ביקש להדגיש את הודאת הנאשם במיוחס לו, ואת העובדה שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה כבר בחקירתו. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, הפנה ב"כ הנאשם לשני גזרי דין, שעניינם הפרת הוראה חוקית וכן הפרת צו פיקוח לפי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען כי הנאשם, למעשה, נכנס לאזור על מנת לתקן את רכבו.

            הנאשם בדבריו, טען כי לא ביצע עבירה המחייבת מאסר לתקופה ארוכה, שכן, עבירה זו איננה מסכנת את הציבור.

מתחם הענישה

4.         קיימת חשיבות גדולה בכל חברה, לערך של קיום וכיבוד החלטות וצווים הניתנים על ידי רשות מוסמכת. הטעם העומד בבסיס הוראה חוקית, הינו שמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי, אכיפתו, וכן הגנה על הציבור מפני אלה המפרים אותו ועלולים להביא במעשיהם לפגיעה בסדר הציבורי. באשר לעבירת ההדחה בחקירה, הערך המוגן הינו הצורך בהגנה על יכולת רשויות אכיפת החוק להשלים את פעולות החקירה, בלא שיד, כזו או אחרת, תחבל בחקירה עד למיצויה. אף בבסיס עבירה זו, עומד הערך של כיבוד הסדר הציבורי ואכיפת החוק.

5.         בחינת נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה, מעלה כי עבירת ההדחה בחקירה אכן "נבלעת" בגדר ביצוע עבירת הפרת ההוראה החוקית. אין ספק, כי מבחינה עובדתית, עבירת הפרת ההוראה החוקית, היא העבירה שיסודותיה נעברו בצורה בוטה במקרה זה, זאת, לעומת עבירת ההדחה בחקירה, אשר יסודותיה, בנסיבות המקרה, הינן מינוריות ביותר (ראה לעניין זה את העובדות המפורטות בסעיף 1 לעיל). ניתן להסיק מהאמור בסעיפים 6-7 לעובדות כתב האישום, כי יסודות עבירת הפרת ההוראה החוקית, נעברו בצורה בוטה ומתמשכת.

            יחד עם זאת, וכן לצד חשיבות מניעת הפגיעה בערכים המוגנים שלעיל, יש לנקוט משנה זהירות, בעת קציבת מתחם הענישה, ולהתבסס על העבירה שנעברה עתה, ולא על העבירה ששימשה בסיס למתן ההוראה החוקית. וודאי שיש בבסיס למתן ההוראה החוקית, והאינטרס המוגן העומד בבסיסו, כדי להשפיע על מתחם הענישה, ואולם, על הצדדים בכלל, ועל בית המשפט בפרט, להזהיר עצמם שלא לגזור את מתחם הענישה, אך בשל עבירות בגינן נשפט הנאשם בעבר, ונתן עליהן את הדין.

            יש לזכור, כי המחוקק סיווג את עבירת הפרת ההוראה החוקית כעבירה מסוג עוון, שעונש המקסימום בצידה הינו שנתיים.

6.         הצדדים לא הציגו בפני פסיקה, באשר למדיניות ענישה נוהגת בעבירות דומות, שכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן. ב"כ הנאשם הציג בפני בית המשפט ענישה בגין מקרה של הפרת הוראה חוקית, שם נגזר על הנאשם עונש מאסר מותנה בלבד, וכן ענישה בגין הפרת צו פיקוח, שם נגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך חודש ויום.

יחד עם זאת, מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הפרת הוראה חוקית, נעה בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה קצרה. הנסיבות בהן יהא כדי להשפיע על מתחם הענישה בעבירת הפרת הוראה חוקית הינן מהותו של הצו והעומד ביסודו: אין דינה של הפרת הוראה אשר ניתנה לצורך הפקדת ערבות, כדינה של הוראה אשר ניתנה לצורך הגנה על חיי אדם.

כפי שציינתי לעיל, עבירת ההדחה בחקירה, בנסיבות המקרה והעובדות בהן הודה הנאשם, נמצאת ברף התחתון של ביצוע עבירה זו, ומכאן שאף לגבי עבירה זו, החמורה מבין השניים על פי ספר החוקים, מדיניות הענישה הינה בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל למשך חודשים ספורים.

אינני מקבל את טיעון הצדדים, באשר למניע הנאשם בביצוע העבירה: ב"כ המאשימה תוהה בקול לגבי המניע, כאשר ב"כ הנאשם, לעומתו, מציין כי הנאשם הפר את הצו על מנת לתקן את רכבו. לא הובא בפניי בדל ראייה לתמוך בטיעון זה או אחר, ולפיכך, הדבר נותר בעיני בגדר תעלומה.

עוד אציין, כי על אף טיעוני המאשימה באשר לצורך לקבוע רף מקסימלי של מתחם ענישה העומד, למעשה, ברף המקסימלי שקבע המחוקק לגבי הפרת הוראה חוקית, דומה כי טיעון זה מושפע ומתבסס על עברו של הנאשם. כפי שציינתי לעיל, על הצדדים להזהיר עצמם בעת קביעת מתחם הענישה, כי המתחם צריך להתייחס במישרין לעבירה עליה נותן הנאשם את הדין כעת, ורק לאחר קביעת המתחם - יש להתייחס לעברו של הנאשם.

אפנה לגזר הדין שניתן במסגרת ת"פ 14781-07-12, בית משפט השלום בבאר שבע. שם מדובר בתושב האזור אשר שוחרר במסגרת אותה עסקת שחרור שבויים, בה אף שוחרר הנאשם. אף נאשם זה שוחרר טרם ריצה את מלוא עונשו, ולאחר מכן, הועמד לדין בשל עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל והכשלת שוטר. באותו מקרה, המאשימה נהגה מידה של זהירות והתייחסה לעבירה בה הורשע הנאשם, תוך התייחסות לענישה הנוהגת בגין עבירה זו. במסגרת גזר הדין שניתן, הוטל על הנאשם עונש מאסר שמשכו 3 חודשים ויום. על גזר דין זה לא הוגש ערעור.

7.         לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, תוך מתן דגש מיוחד לעובדה העומדת בבסיס מתן ההוראה החוקית אותה הפר הנאשם, הכל כמפורט בפתח כתב האישום בו הודה, אני מוצא כי מדובר בהפרת הוראה חוקית מהמדרג הגבוה. באשר לעבירת ההדחה בחקירה, כאמור לעיל, מדובר בעבירה הנמצאת ברף הנמוך ונבלעת בעבירת הפרת ההוראה החוקית. לפיכך, אני קובע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין שני חודשי מאסר לשישה חודשי מאסר.

8.         יש לתת משקל לקולא לעובדה שהנאשם נטל אחריות על מעשיו והודהבמיוחס לוכבר בחקירתו. לעניין זה, אינני מקבל את טיעון המאשימה, לפיו הנאשם לא שיתף פעולה בחקירתו, שכן הנאשם לא שיתף פעולה ביחס למעורבותו בפעילות טרור, עובדה שאיננה חלק מכתב האישום הנמצא בפני.