כנען סופר סוכנויות לביטוח (1999) בע"מ נ' טנר ואח'

 (משלים)

לפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתקופת העסקתו של מר שי טנר בתפקיד מנהל תחום בריאות בסוכנות הביטוח "כנען סופר". לאחר שעיינתי בטענות הצדדים להלן הכרעתי.

עיקר העובדות הצריכות לעניין, והשתלשלות העניינים בתיק:

1. כנען סופר סוכנויות לביטוח היא חברה בע"מ המפעילה סוכנות ביטוח ומעניקה ללקוחותיה שירותי ביטוח בתחומים שונים. עד שנת 2009 העיסוק של כנען בתחום ביטוחי הבריאות היה שולי.

2. מר שי טנר [להלן: "טנר"] הוא בעל רישיון לעיסוק כסוכן ביטוח. טנר עבד בחברת כלל ביטוח בתחום ביטוחי הבריאות עד שנת 2009 ומילא בה תפקידי ניהול שונים.

3. עם סיום העסקתו של טנר בחברת "כלל", על יסוד היכרות שנוצרה בין טנר לבין מר עודד רחלי מנכ"ל משותף בכנען, ביום 1/7/09 נחתם בין כנען לבין טנר הסכם לשם הקמת "מיזם משותף" שעניינו תיווך ביטוחים בתחום הבריאות [להלן: "ההסכם"].

4. בין הצדדים הוסכם כי טנר יועסק בכנען כעובד בתפקיד מנהל תחום בריאות.

5. הגם שמדובר ב"הסכם העסקה", בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים (ראה סעיף 9 להסכם), נקבע כי הכנסות ה"מיזם המשותף" יתחלקו בין הצדדים באופן הבא: כנען 75% טנר 25% זאת בהתאם לנספח א' להסכם. הצדדים התחייבו ביניהם שלא לעסוק בנושאים שבתחום המיזם המשותף (כמפורט בסעיף 3 להסכם), אלא במסגרת "המייזם המשותף".

6. עוד הוסכם (ראה סעיף 10 להסכם) כי ישולם לטנר שכר חודשי ותנאים נלווים (הפרשות סוציאליות רכב וכיו"ב) וזאת על חשבון הכנסות המיזם. וכן נקבעו הוראות לעניין ביצוע התחשיב לעניין הפרשי שכר בתום כל שנה קלנדרית (סעיף 14 להסכם).

7. במקביל לחתימת ההסכם הנ"ל הוסכם בין טנר לבין כנען כי כנען תשמש "צינור להעברת כספי עמלות ביטוח דמי מחלה להם היה זכאי טנר מצד ג'. על פי ההסכם בין הצדדים חברות הביטוח מנורה והפניקס העבירו את דמי העמלות להן היה זכאי טנר לכנען, וכנען העבירה אותם לטנר באמצעות הנפקת תלוש שכר ותשלום זכויות סוציאליות.

8. על רקע האמור ובמשך כשש שנים טנר הועסק כעובד של כנען ופעל לשיווק פוליסות ביטוח בריאות ללקוחות פרטיים, וכן במתן שירותי ביטוח בריאות קולקטיבים.

9. לכל אורך תקופת ההסכם כנען הפיקה לטנר תלושי שכר.

   בפועל, בניגוד לאמור בהסכם, עלות השכר והתנאים הסוציאליים כפי שפורטו בתלושים של טנר מומנה בחלקה הגדול מכספים שהתקבלו בגין עמלות דמי מחלה להן היה זכאי טנר מצד ג', ובחלקה על ידי כנען.

   יאמר מיד כי הצדדים נמנעו מלהציג גרסה לעניין האופן בו חושב השכר החודשי של מר טנר הגם שעיון בטבלת עמלות דמי המחלה, והשוואתו לתלושי השכר של מעלה בבירור כי שולמו לטנר סכומים נוספים מעבר לעמלות דמי המחלה, הגם שאין חולק כי באף שנה לא שולם לו סכום השווה ל25% מהכנסות המיזם המשותף.

10. ודוק, הגם שמתכונת ההתקשרות עם טנר להקמת "מיזם משותף" חורגת מיחסי עבודה מקובלים, יש להזכיר כי לכל אורך ההליך דנן הסכימו הצדדים בדבר מעמדו של טנר כעובד של כנען. טענתו של טנר כי במקביל להיותו עובד יש לראות בו גם כ"שותף" (ובעל זכות קניינית בלקוחות המיזם) נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 18/12/16 (בבקשה למתן צו זמני) ואין עילה לשנותה.

11. אין חולק כי במהלך שנת 2015 החלה להתפתח מחלוקת בין הצדדים לעניין המשך ניהול המיזם המשותף. כנען התקשרה עם צד ג' לצורך הקמת חברה בשם "אופק" אשר פעלה בתחום ביטוחי הסיעוד (הגם שתחום זה נכלל מלכתחילה במיזם המשותף), ובין הצדדים החל דין ודברים לעניין שינוי מתכונת ההתקשרות, לנוכח הקושי להגיע להסכמות לעניין זכויותיו של טנר בעמלות.

12. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לעניין המשך שיתוף הפעולה ביניהם, ביום 8/5/16 נמסרה לטנר הודעה על הפסקת העסקתו. יחסי העבודה הסתיימו בתום תקופת הודעה מוקדמת בת 60 יום (ביום 1/7/16). ביני לביני, החלו הצדדים לנהל ביניהם מו"מ לעניין סיום ההתקשרות במיזם המשותף. במו"מ נדונה בין היתר טענת טנר לפיה יש להעביר לטיפולו חלק מלקוחות המיזם המשותף, ואולם הצדדים הגיעו להסכמות בעניין.

13. בתכתובת שהתקיימה בין הצדדים, טנר ביקש לקבל דו"חות כספיים לשנים 2009-2016 ורשימת לקוחות של המיזם ("לקוחות חדשים" כמשמעם בהסכם). טנר נענה כי הוא איננו ולא היה שותף בנכסי המיזם המשותף, אלא כי היה שותף לרווחי המיזם המשותף בלבד, וזאת כל זמן שכיהן כמנכ"ל בלבד.

14. ההליך דנן נפתח בעקבות כתב תביעה ובקשה למתן צו זמני שהגישה כנען על מנת למנוע מטנר לפנות ללקוחותיה. בכתב התביעה שהגישה כנען נטען כי טנר גרם לה נזקים כבדים והפסדים בתקופת העסקתו וכן לאחריה. לטענתה המיזם נחל הפסדים כבדים בגינם היא זכאית לפיצוי, וכן היא טוענת כי התנהלותו של טנר לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים תוך שימוש בסודותיה העסקיים שידול לקוחות הוצאת לשון הרע גרמו לה לנזקים.

15. בדיון שהתקיים ביום 31/8/16 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה 5 לקוחות קולקטיביים של המיזם יעברו לטיפולו של טנר ואילו הלקוחות הקולקטיביים האחרים של המיזם ישארו בטיפול כנען, וכן הסכימו כי בכך תסתיים המחלוקת לענין הלקוחות הקולקטיביים.

16. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות אשר ייתרו הכרעה שיפוטית לעניין הזכאות לעמלות מפוליסת פרט, ביום 18/12/16 ניתנה החלטת בית הדין בבקשה למתן צו מניעה במסגרתה נאסר על טנר לפנות ללקוחות פרטיים שרכשו ביטוחי בריאות במסגרת המיזם, תוך שנקבע לצורך הבקשה למתן צו זמני כי היחסים בין הצדדים לא היו יחסי שותפות וכי אין לטנר זכות קניינית בלקוחות המיזם המשותף.

17. טנר מצידו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה תבע תשלומים שונים בגין תקופת העסקתו, וכן עתר לקבלת צו למתן חשבונות ביחס להכנסות מביטוחי בריאות לשנים 2009-2016.

18. הצדדים פנו לגישור בפני כב' השופט בדימ' שמואל צור אלא שלמרבה הצער לא עלה בידיהם להגיע להסכמות.

19. לאחר שהתקיימו שתי ישיבות הוכחות בתיק, מתוך ניסיון לקדם אפשרות של פשרה הציע בית הדין לצדדים להגיע להסכמות בדבר המצאת הדו"חות הרלונטיים מחברות הביטוח לצורך בירור המחלוקת הכספית. למרבה הצער, נסיון זה לא צלח, לנוכח השגות שהוגשו לפני כב' בית הדין הארצי לעבודה, ולפיכך ביום 10.10.2019 ניתנה הכרעה בבקשה למתן חשבונות לגופה, על יסוד הנתונים החלקיים שבחרו הצדדים להביא בפני בית הדין, וזאת במסגרת של פסק דין חלקי.

20. בהחלטה שם, משסברתי שלא התבקשו מפורשות מסמכים חשבונאים כלשהם לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה, במסגרת פסק הדין החלקי לא נדרשתי לשאלת זכאותו של מר טנר לאחוזים מההכנסות / הרווחים לאחר סיום עבודתו במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו לחשבונות. בהקשר זה יצוין שבסעיפים 170-179 לתביעה שכנגד אמנם הועלו טענות בדבר זכאות של טנר לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, ואולם כאמור לא היתה תלויה ועומדת בקשה לסעד כלשהו צופה פני עתיד, ולפיכך סברתי כי ניתן לדחות את ההכרעה ביחס לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה על מנת להקדים לה את הבירור וההכרעה ביחס לזכויות טנר בתקופת העבודה האחרונה, ולו על מנת שניתן יהיה להציע לצדדים מתווה לפשרה.

21. ביום 5.1.2020 הוגש ערעור לכב' בית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין החלקי.

22. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה הצדדים הגיעו להסכמה לפיה בשלב זה של ההליך, ועוד בטרם יוגשו סיכומים סופיים בתיק, בית הדין יכריע לעניין הזכות המהותית של טנר לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, וכלשון פסק הדין מיום 3.12.2020:

    ''מטעמים פרקטיים וטרם שנתעמק בתיק ולאור השלב הדיוני המוקדם בו ניתן פסק הדין החלקי, אנו מציעים לצדדים להגיע לכלל הסכמה לפיה יתקבל ערעורו של המערער בכל הקשור לעמלות ביטוח מחלה לשנים 2015-2016 ולעלויותיהן (ככל שקיימות) וידחה בכל הקשור לשנים שקדמו לכך. במקביל, משבית הדין האזורי לא התיחס לסוגיית הזכאות לעתיד, יוחזר הנושא להכרעת בית הדין האזורי בשים לב לכלל נסיבות העניין לרבות הסכמת הצדדים בפתח הדיון לפיה לא התקיימו ביניהם יחסי שותפות אלא יחסי עבודה בלבד''.

     

23. לאור האמור בפסק דינו של כב' בית הדין הארצי לעבודה, ניתנה לצדדים אפשרות להשלים את טענותיהם ולסכם בשאלת הזכאות לעמלות במבט צופה פני עתיד, וביום 17/8/21 ניתן פסק דין חלקי (המשך) במסגרתו נקבע כי בהתאם להוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים עומדת לטנר זכות מהותית לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, והצדדים התבקשו להודיע כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור ההליך.

    ודוק, בהחלטה מיום 17/8/21 מאחר שלא הוברר כיצד בדיוק התנהלו הצדדים בתקופת העסקתו של טנר בכל הנוגע לניכוי הוצאות, בית הדין לא הכריע במחלוקת האם הזכאות שעומדת לטנר היא נגזרת של ההכנסות או של הרווחים של המיזם המשותף.

24. כנען מצידה הודיעה (הודעה מיום 30/9/21) כי בדעתה להגיש ערעור על פסק הדין החלקי, וביקשה להודיע עמדתה לעניין המשך בירור ההליך בהתאם לתוצאות הערעור. דא עקא, שבהתאם להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 14/10/21 ההליך שם לא התקבל לרישום.

25. על רקע האמור, ביום 23/12/21 טנר שב והגיש את בקשתו למתן צו בנוגע לחשבונות, אלא שגם ההחלטה שניתנה לעניין החשבונות (החלטת בית הדין מיום 11/7/22) התגלגלה לבית הדין הארצי לעבודה וידעה גלגולים רבים נוספים עד שעלה בידי הצדדים להגיע להסכמות בדבר נוסח הצו.

26. למרבה הצער, שני הצדדים התנגדו להצעת בית הדין ליתר את הליכי הגילוי ואת ההכרעה במחלוקות בעניין ייחוס הוצאות, בדרך של מינוי מומחה על מנת שיחווה דעתו בין היתר לעניין שיעור הרווח המקובל מעמלות בגין פוליסות ביטוח לסוגיהן, וחלף זאת, בדיון שהתקיים ביום 24/4/23 הגיעו להסכמות בדבר נוסח הצו שיופנה לחברות הביטוח.

27. לאחר שהתקבלו לתיק מסמכים מחברות הביטוח מגדל והראל התיק נקבע להגשת סיכומים בכתב.

     

    טענות כנען

28. כנען טוענת כי תפקודו הפגום של טנר במיזם המשותף הסב לה נזקים כבדים ועל אף האמור היא נאותה, לפנים משורת הדין, להעביר לטנר מספר לקוחות קולקטיביים בשווי מאות אלפי ₪ לשנה, הכוללים פוטנציאל לביטוחי פרט של אלפי עובדים. וזאת תוך שסברה שיהיה בכך כדי לייתר את המשך ההתדיינות בין הצדדים, לטענתה היא אף הסכימה להביא את הסכסוך להליך של גישור אלא שטנר התנגד לכך ועשה כל שלעל ידו על מנת למשוך את ההליך.

29. כנען טוענת כי המסמכים שהתקבלו מחברות הביטוח אינם יכולים לסייע בדרך כלשהי לבירור השאלות שבמחלוקת שכן הם כוללים נתונים אודות פוליסות שכלל אינן רלוונטיות למיזם המשותף.

30. כנען קובלת על כך שטענותיו של טנר מנותקות מהמציאות ומבוססות אך ורק על "הסכם ההתקשרות הקלוקל" עליו חתומים הצדדים. כאשר על בית הדין להפעיל יצירתיות והבנה של שוק הביטוח על מנת ליצוק תוכן להסכמת הצדדים באשר מדובר בחוזה שמתעלם מהגיון עסקי, ואל לבית הדין להתעלם מהתנהלות הצדדים לאורך כל השנים.

31. כנען מבקשת לקבל את תביעתה לפיה טנר הפר את התחייבויותיו כלפיה בעת שפנה ללקוחות כנען על מנת להעבירם ל"שיאים" על חומרת המעשה היא מבקשת ללמוד מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 53483-12-22 אופקים נ' צביה תבור.

32. כנען מצביעה על הקושי בכך שטנר תובע אכיפה של הסכם שאותו הפר בעצמו, עוד בתקופה שבה התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים (בדצמבר 15 מונה כדירקטור בשיאים בפברואר 2016 נרשם כבעל מניות). עוד היא טוענת כי בשל הכשל בתפקודו של טנר כמנהל מיזם הבריאות והביא אותו למצב הפסדי.

33. עוד טוענת כנען כי עלה בידה להוכיח כי נגרמו לה הפסדים משמעותיים (מעל עשרה מלש"ח) בגין מיזם הבריאות שנוהל על ידי טנר בחוסר הצלחה. כנען מבקשת להסתמך על דו"ח שנערך על ידי חברת דלויט בעניין ההפסדים, וטוענת כי בית הדין איננו יכול להטיל ספק בדו"ח מבלי למנות מומחה מטעמו על מנת שיחווה דעה בעניין.

34. עוד היא טוענת, כי לא עומדת לטנר זכות לקבל עמלות לאחר סיום העסקתו, ומפנה לפסק דינו של חברי כב' השופט כאמל אבו קאעוד סע"ש 4426-12-20 שם לטענתה נדחתה במלואה תביעה דומה של עובד שטען לשותפות ברווחי מעסיקו. לטענת כנען אין תקדים לצו שמבקש התובע כי ינתן שהוא למעשה מעגן מצב של שותפות ולא של יחסי עבודה.

35. התנהלות הצדדים לאורך תקופת ההעסקה כמו גם התמלילים שצורפו לתיק מלמדים כי כוונת הצדדים הייתה לזכאות לאחוז מהרווחים ולא לזכאות לאחוז מההכנסות. ההסכם אמנם מנוסח באופן לקוי ואולם אין לתת לו פרשנות אשר מנוגדת לכל הגיון עסקי. עוד נטען כי לא ניתנה לכנען הזדמנות להציג את הוצאותיה בשנים שלאחר סיום העסקתו של טנר ולכן ממילא לא ניתן לחשב את הרווחים הנובעים מפוליסות בהן היה מעורב טנר ולא ניתן להכריע בעניין זכאותו, בפרט כאשר לא התאפשר לה להעיד מומחה מתחום הביטוח בעניין. עוד נטען כי גם אם לשון ההסכם מתיישבת עם תביעת תגמול בגין ביטוח ימי מחלה, ספורטאים עובדים זרים וביטוח נסיעות לחו"ל הרי שטנר מעולם לא עסק בפוליסות מסוג זה (למעט לקוח אחד שעבר לטיפולו) ואינו זכאי לתגמול בגינן.

36. עוד טוענת כנען כי אין ליתן כל משקל למסמכים שנמסרו לטנר מחברת כלל ומחברת פספורט כארד שלא כדין על יסוד צו שיפוטי שניתן במעמד צד אחד, כאשר הנתונים של חברת כלל לא הומצאו לבית הדין ולצד שכנגד , כנען טוענת כי יש ליתן משקל רק למסמכים שגולו בהתאם לצו שיצא מלפני בית הדין ביום 14/5/23.

37. כדוגמא לחוסר הסבירות מפנה הנתבעת לדוחות רווח והפסד שצירפה לסיכומיה מהם עולה כי הרווח השנתי הממוצע של כנען (אחרי מס) עומד על פחות מליון ₪ לשנה, ולא יתכן כי ישולמו לטנר סכומים בסך העולה על רווחי הנתבעת ואף לא בשיעור 40% מרווחי הנתבעת. כנען אף מבהירה כי בניגוד לטענתו של טנר עבודתו של סוכן ביטוח איננה נפסקת בעת מכירת הפוליסה והיא נמשכת בעניינים הנוגעים להגשת תביעות, גביה, מעבר בין מסלולים ומוצאים וכד' לכל אורך חיי הפוליסה ולא יתכן שטנר ימשיך לקבל כספים בתקופה שבה הוא כלל לא נדרש לעבוד.

38. כנען טוענת כי 5 הלקוחות הקולקטיביים שהועברו לטיפול טנר מחליפים את זכותו לכל סכום מכנען, וזאת באופן מלא. שכן הוא למד והתפתח על חשבון כנען ותביעתו לתגמולים עתידים מעבר ל- 5 קולקטיבים שנמסרו לו לפנים משורת הדין, תוך הסתמכות על הנוסח הקלוקל של ההסכם נגועה בחוסר תום לב.

39. אשר לתביעה לתשלום זכויות קוגנטיות כנען טוענת כי טנר אינו זכאי לתשלום דמי חופשה שכן בעת שיצא לחופשה מעולם לא הופחת לו שכר והוא אף לא נדרש לדווח על נוכחות בעבודה נוכחות. מכל מקום, לטענתה, אין לאפשר לטנר להרחיב את גדר התביעה ולתבוע סכומים שכלל לא שולמה בגינם אגרה. התביעה ביחס לתקופה שעד שנת 2014 נדחתה, ואילו ביחס לתקופה שלאחר שנת 2016 כל שהתבקש בתביעה הוא צו למתן חשבונות. וממילא לא עמדה לנתבעת כל אפשרות להתגונן מפני התביעה הכספית של התובע.

     

    טענות טנר (וחברת שיאים)

40. טנר טוען כי ההסכם להקמת מיזם משותף נוסח על ידי עורך דין של הנתבעת ולכן יש לפרשו "לרעת המנסח". על אף שמדובר בהסכם העסקה סוכם בין הצדדים כי תהיה לטנר זכאות לשותפות בהכנסות הנתבעת בעמלות בריאות בשיעור 25% מההכנסות. לטענתו זכאותו הועמדה על 25% בלבד בשל העובדה שכנען אמורה היתה לשאת לבדה במלוא הוצאות המיזם המשותף.

41. טנר מפנה להוראות ההסכם המפורט, לכך שחובת כנען היה לבצע הפרדה בין הכנסות מהמיזם לבין הכנסותיה האחרות, וכן מפנה לסעיף 9 להסכם לפיו במידה והשותפות אינה נכנסת לתוקפה ביחס לעסקים המוגדרים לקוחות חדשים יהיה שי שותף ב 12% מהרווח.

42. טנר טוען כי כנען הפרה את ההסכם בעת שהתקשרה עם צד ג' בתחילת שנת 2015 לצורך הקמת מיזם משותף בתחום הסיעוד והבריאות, וכי באותה שנה החלה להתפתח בין הצדדים מחלוקת לעניין המשך ניהות המיזם המשותף. וביום 8/5/16 כנען הודיעה לטנר כי היא מסיימת את ההתקשרות עמו במסגרת המיזם המשותף וכי חלוקת העסקים המבוטחים תבוצע בהתאם לאמור בהסכם 1.7.09. הצדדים הגיעו להסכמות בדבר חלוקת הקולקטיבים אך לא הגיעו להסכמות בדבר זכויותיו של התובע בגין פוליסות פרט.

43. בסיכומיו התובע סוקר את ההחלטות הדיוניות הנוגעות לגילוי המסמכים וטוען כי כנען עשתה כל שלאל ידה על מנת למשוך את הדיון חלף הסכמה להמצאת דוחות כספיים שיהיה בהם לסייע לבירור המחלוקת בין הצדדים ואף הפרה את החלטות בית הדין בעת שמסרה לתובע דוחות מעובדים לשנים 2015-2016 ולא את דוחות המקור.

44. אשר לביטוח ימי מחלה, טנר טוען כי ביום 27/1/22 כנען שלחה אליו דו"ח אקסל ממנו עולה כי נותר לה חוב כלפיו בגין ימי מחלה בסך 79,179 ₪ וכן טוען כי בתקופת העסקתו, מדי חודש כנען ניכתה מהעמלות להן היה זכאי סך של 15,000 ₪ ובסה"כ 180,000 ₪ בשנה שכן עמלות דמי המחלה הם שמימנו את שכרו השוטף.

45. אשר לתביעת כנען טנר טוען כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים גם אילו היה המיזם הפסדי הרי שלא ניתן לחייב את טנר בגין ההפסדים. עוד הוא טוען כי אין ליחס משקל לטענות הנתבעת בגין הפסדים לאחר שייחסה את כל הוצאות החברה על המיזם, וכאשר עיון בדוחות שהתקבלו מחברות הביטוח מלמד על הכנסות גבוהות של המיזם המשותף, מעל ומעבר למפורט בדו"ח דלויט, כאשר עד כניסתו של טנר למיזם היה העיסוק של כנען בתחום ביטוחי הבריאות שולי.

46. כנען לא הציגה כל ראיה לכך שאיזה מלקוחות המיזם המשותף היה לקוח שלה בתחום הבריאות עובר להקמת המיזם, אף לא שתי הלקוחות שעל פי הנטען טנר פנה אליהן בהצעות לעבור ל"שיאים". כנען על פי הנטען מבקשת לאחוז במקל משני קצותיו. מחד למנוע מטנר לפנות ל"לקוחות חדשים" שגוייסו למיזם המשותף ומנגד מונעת ממנו את זכותו לתיגמול מההכנסות מאותם לקוחות.

47. טנר טוען כי עלה בידו להוכיח את זכאותו בכל אחת מעילות התביעה שנתבעו על ידו.

48. לכל אורך תקופת עבודתו, לא שולם לו שכר כלשהו, אלא אך ורק עמלת ימי המחלה להם היה זכאי באופן מלא, שכן בהתאם להסכמת הצדדים הנתבעת שימשה צינור להעברת הכספים בלבד שכן אלה לא היו חלק ממיזם המשותף. זאת ועוד, לטענת טנר דמי המחלה שולמו לו תוך ביצוע "קיזוז" בסך 15,000 ₪ בחודש (על חשבון תשלום שכרו במיזם) והוא תובע את השבתו.

49. טנר מציין כי על פי דוחות שנמסרו מחברות הביטוח : כלל מגדל והראל בין השנים 2015-2021 שולמו לכנען עמלות בסך כולל העולה על 36 מליון ש"ח בגין פוליסות שנפתחו במסגרת המיזם. לטענתו, הוא זכאי לגמול בשיעור 25% מסכום זה.

50. לטענתו, ההסכם שעניינו חלוקת הכנסות ולא חלוקת רווחים כלל איננו בלתי סביר, שכן חלוקת האחוזים באופן שאיננו שוויוני משקף כשלעצמו את העובדה שכנען השקיעה משאבים ואילו טנר השקיע את זמנו ומרצו במיזם. עוד הוא מבהיר כי עיקר ההוצאות של הסוכנות הוא בשלב הרכישה של פוליסת הביטוח שאז משולמת לסוכנות "עמלת היקף" ואילו בהמשך הדברים משולמת לסוכן עמלת נפרעים/תפוקה שנגזרת מהתשלומים החודשיים של המבוטח (בשיעור נמוך יותר) ללא צורך בכל עבודה מצד הסוכן.

51. הוא מבקש לפסוק לו פיצוי כספי בגין התקופה שעד שנת 2021, לגביה הומצאו מסמכים, וכן ליתן סעד הצהרתי ביחס לתקופה שלאחר מכן, או לחילופין לבצע "היוון" ולפסוק סכום חד פעמי.

52. עוד הוא טוען כי הוא זכאי לחלקו בהכנסות מעמלות מחברת פספורט כארד וכן מביטוחים שהוקמו באמצעות מיזם אופק.

     

     

     

    הכרעה

    תביעת כנען

53. כפי שיפורט להלן, דין התביעה של כנען להדחות על כל חלקיה.

54. טענתה של כנען לפיה על טנר לשפות אותה בגין הפסדים שנגרמו לה איננה משכנעת וזאת בלשון המעטה.

55. לא עלה בידי כנן להוכיח כי נגרמו לה הפסדים בגין פעילות המיזם לא כל שכן שאלה נגרמו מגין מעשים / מחדלים של טנר וממילא אף לא הוכח כי אילו היו הפסדים לא ניתן היה לחייב את טנר בגינם.

56. אקדים ואבהיר כי על יסוד הראיות שהובאו לפני כי לא שוכנעתי כי התנהלותו המקצועית של טנר היתה לקויה בדרך כלשהי. העדים מטעם הנתבעת אשר התלוננו על התנהלותו כולם בעלי עניין או כפופים לבעלי ענין, כאשר העובדות לאשורן מלמדות כי בזמן אמת טנר זכה לשבחים רבים על הישגיו, היה "האורים והתומים" בתחום ביטוחי הבריאות בכנען, ואף זכה לכינוי "תכשיט". לא נטען וממילא לא הוכח כי היה בכנען גורם כלשהי בעל בקיאות בתחום ביטוחי הבריאות פרט לטנר, או כי כנען היתה פעילה באופן משמעותי בתחום הבריאות עובר להקמת המיזם.

    פעילותו של טנר השיאה לכנען הכנסות חסרות תקדים בהיקפן. מנספח ט לתצהיר טנר עולה כי עובר להעסקתו של טנר תחום הבריאות בכנען נהנה מהכנסה שנתית בסך עשרות אלפי ₪ בלבד. הדו"ח העדכני לשנים 2015-2021 מלמד על כך שמחברת מגדל לבדה הופקה לכנען הכנסה ממוצעת בסך כמליון ₪ מדי שנה. לא למותר לציין, כי העסקתו של טנר במיזם היתה בחלק מהתקופה כמעט ללא עלות, שכן מומנה רובה ככולה מעמלות דמי מחלה להם היה זכאי.

57. מכל מקום, על פי הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים טנר לא היה "שותף" אלא עובד וממילא לא נשא בסיכוני הפסד כך גם על פי עדותו של מר רחלי מיום 27/11/16 בעניין מהות ההתקשרות בין הצדדים שם ציין :

    ש.תאשר לי שאתה פנית לטנר והצעת לו להקים מיזם שיעסוק בביטוחי בריאות?

    ת.היה לי הרבה מאד שיחות איתו, אלפי שעות שיחה, עלו הרבה מאד רעיונות, ביום שהוא אמר שהוא רוצה לעזוב, נעשו הרבה מאד נסיונות מצידי להגיע להסכמה. לשאלתך – היתה לנו שיחה והרעיון עלה ביחד, תוך כדי שיחה.

    ש.איזה רעיון?

    ת.להקים שותפות לרווח. מעולם לא התכוונתי לתת לשי שותפות באיזשהו תיק. השותפות היא לרווח בלבד. לא חוזר בי.

    ובהמשך הדברם:

    ת.אני לא עו"ד ולא משפטן, אין לי ספק שההסכם לא מנוסח נכון ומדויק, יש מקומות אחרים בהסכם שבהם כתוב רווח. מעולם מאז 09' לא הוזכר בפני שי לא בכתב ולא בעל פה כי הוא שותף לעסק, אלא לרווחים בלבד.

     

58. בהחלטה מיום 18/12/16 ציינתי כי השאלה האם יכולה להתקיים בין שני צדדים ביחס לאותה "עבודה" הן מערכת של יחסי עבודה והן מערכת של שותפות (כמשמעה בפקודת השותפויות) היא שאלה משפטית אשר נדמה כי בעבר בית הדין הארצי לעבודה השיב עליה בשלילה (ראה דב"ע תש"ן / 17-2 לביא נס נ' יוסף שאול פד"ע כ"ג 77).

59. כך או כך, גם אם אניח כי יחסי עבודה יכולים לדור בכפיפה אחת עם יחסי שותפות כמשמעם בפקודת השותפויות, הרי שבענייננו לא התרשמתי כי מדובר ב"שותפות" כמשמעה בפקודת השותפויות. די אם אזכיר בענין זה כי מההסכם שבין הצדדים עולה בבירור כי טנר לא היה שותף לסיכוני ההפסד של המיזם, וכי הובטחה לו שותפות ברווחים בלבד (השווה ע"ע 1304/02 אמירה אורן נ' דניאלה עובדיה – פורסם בנבו). עוד יש להזכיר אי אותה שותפות ברווחים ניתנה בתמורה לביצוע "עבודה" בפועל דהיינו בתמורה לעבודה שביצע טנר בשירות הנתבעת בגינה זכה בזמן אמת לשכר סימלי בלבד, תוך הסתמכות על הרווח העתידי.

60. כך או כך, אף אין בידי להסתמך על "דו"ח דלויט" כראיה בדבר הפסדי המיזם. מר משה שווארץ בעדותו בפנינו הבהיר כי הנתונים בדבר הכנסות המיזם סופקו לו על ידי כנען, באמצעות תחשיבים שערכו מר נתן דולב ומר ארז מלכי וכי כפי שצויין בפתיח הדו"ח לא חישב את ההכנסות בעצמו. מר מלכי כלל לא זומן לעדות ואילו מר נתן דולב התקשה להסביר בבית הדין כיצד חישב את הכנסות המיזם ועל פי אילו מספרי סוכן נעשה הדבר. הספק בדבר סך ההכנסות של המיזם מקבל משנה תוקף, מקום שבהתאם לדו"ח דלויט ההכנסות המיזם מחברת מגדל לשנת 2015 (עמלת היקף + עמלת נפרעים) עומדות על כחצי מליון ₪ ואילו מדו"ח שהציגה חברת מגדל (נסרק לתיק ביום 13/2/24) עולה כי הכנסות המיזם ממגדל בשנת 2015 היו בסך שלושה מליון ₪.

61. למרבה הצער הצדדים לא הציגו חוות דעת אשר יש בה לשפוך אור על פשר הפער בין נתוני ההכנסות בדו"ח דלוייט ובדו"ח מגדל על אף היותו פער משמעותי ביותר.

62. לנוכח האמור לעיל ואף מבלי להדרש לשאלת חישוב ההוצאות שבדו"ח (אשר כשלעצמה נעשה בשונה מהאופן בו נהגה כנען לחשב את הרווח כפי שעולה מעדותה של יעל שריג) אני סבורה כי לא עלה בידי כנען להוכיח כי מיזם הבריאות היה הפסדי, לא כל שכן בראיה רב שנתית.

63. אשר לטענות בדבר פגיעה בסודות עסקיים של כנען ופניה ללקוחות המיזם המשותף, כפי שפירטתי בהחלטה בדבר מתן צו זמני אני סבורה כי טנר לא היה רשאי לעשות שימוש ברשימת הלקוחות של כנען על מנת להציע להם ביטחי בריאות באמצעות סוכנות שיאים אליה עבר.

64. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שפנית טנר ללקוחות, שהיתה כשלעצמה בעלת אופי מינורי ביותר, נעשתה לאחר שכנען היא זו אשר הקדימה להפר את ההסכם בין הצדדים, תוך שבראשית שנת 2015 התקשרה עם צד ג' בהסכם אשר מפר את ההסכם בינה לבין טנר ואף התעלמה לחלוטין מזכויותיו של טנר על פי ההסכם, הוליכה אותו בכחש ביחס להכנסות המיזם והציעה לו פיצוי בסך 200,000 ש"ח בתמורה לויתור על זכויותיו בעמלות פרט.

65. במאמר מוסגר יצויין כי בסיכומיה נטשה כנען את עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע אשר ממילא לא הוכחה.

66. לנוכח האמור לעיל תביעת כנען נדחית על כל חלקיה.

     

    תביעת טנר

67. טנר מבסס את תביעתו בדבר זכאות לתגמול בשיעור 25% מהכנסות המיזם על לשון ההסכם, כאשר אין חולק כי הכנסות המייזם נובעות כולן מעמלות ופרסים שמשלמות חברות הביטוח, לסוכנות, כאשר עיקר ההכנסות התקבלו מחברת מגדל ומחברת כלל.

68. בהחלטותי הקודמות, מטעמים שפורטו שם, קבעתי כי יש לדון בזכאותו של טנר להשלמת שכר/עמלות ביחס לתקופה שמשנת 2015 ואילך וזאת בין היתר משום שנתתי דעתי לכך שהנכונות של טנר להשקיע זמן ידע ומשאבים ניכרים בעבודתו בכנען מבלי לקבל תמורה של ממש לעבודתו נסמכה על ציפיה (שהיתה מעוגנת בהסכם) לזכאות עתידית להכנסות מרווחי המייזם. כך עולה מתמליל שיחה מיום 20/6/16 שהתקיימה בין טנר לבין רחלי ומרב. שם מצייין טנר כי בתקופת העסקתו קיבל מכנען 4,000 ₪ לחודש, ולכן הוא לא מוכן לצאת "בידיים ריקות". ודוק באף אחת מהשיחות מי מהצדדים לא מתבטא במונחים של אחוזים מההכנסות, אלא במונחים של אחוזים מהרווחים ועם זאת הצעת הפשרה שהועלתה על ידי מרב, בסך 200,000 ₪ לא התקבלה על ידי טנר.

69. בהקשר זה אבהיר, כי יש לדחות מכל וכל את טענת כנען לפיה נכונותה למסור לטיפולו של טנר מספר ביטוחים קולקטיביים מהווה בדרך כלשהי שיפוי גם בגין זכויותיו לעמלות בגין לקוחות פרט.

70. עיון בתמלילי השיחות שצורפו לתצהיר טנר מעלה בבירור כי ההסכמה בין הצדדים ביחס לביטוחים הקולקטיבים איננה קשורה למחלוקת ביחס לביטוחי הפרט ואיננה מסיימת אותה. כך עולה בבירור מההקלטה מיום 27/6/16 בה צויין כי ההסכמה להעביר לטנר קולקטיביים אחדים היא לצורך סיום המחלוקת ביחס לזכויות של טנר לעמלות מביטוחים קולקטיביים לעבר ולעתיד.

71. בהחלטתי מיום 10/10/19 קבעתי כי גם אם לשון ההסכם במקומות שונים עשתה שימוש בביטוי "הכנסה" ואף אם מלשון ההסכם ניתן לחשוב שזו היתה כוונת הצדדים הרי שהתנהלות הצדדים בפועל מלמדת על כך שהצדדים סטו מהאמור בהסכם תוך שנתנו ביטוי להוצאות המיזם ובמשך כל תקופת העסקתו של טנר למעשה לא קיימו את ההוראה הקובעת כי מדי שנה יערך חישוב וישולם לו סכום הנגזר מסך ההכנסות המיזם.

72. לא מן הנמנע להזכיר, כי בניגוד לציפייה כי המיזם יגדיל את מספר הלקוחות של כנען, הרי שבפועל מיזם הבריאות התבסס רובו ככולו על לקוחות קיימים של כנען שהוצע להם ביטוח בריאות, וזאת בשונה מהציפייה הבסיסית של הצדדים. עוד יש להזכיר כי כנען שכרה את שירותיו של מר ויקטור אשכנזי ושל עובדים נוספים על מנת להפעיל מוקד לשיווק ביטוחי בריאות, באופן שהגדיל את סך ההוצאות של המיזם מעבר למצופה. ומכל מקום לא ניתן לחלוק על כך שלאורך תקופת העסקתו מעולם לא שולמו לטנר 24% מהכנסות, אלא שנערכה עמו התחשבנות שאת טיבה המדוייק לא עלה בידי הצדדים להבהיר. הגם שבדיעבד מתברר כי אפשר שתשלומי השכר לטנר התבססו על נתונים חלקיים אודות הכנסות המיזם, הוא מעולם לא קיבל 25% מההכנסות עליהן אין חולק, ודאי לו בשנים הראשונות להעסקתו.

73. לתצהירו של טנר צורפו מספר תמלילי שיחות בינו לבין רחלי ומרב אשר התקיימו כולם בחודשים הסמוכים לסיום ההעסקה ובהם נדונו זכויותיו במיזם. באף אחת מהשיחות לא מתבטא מי מהצדדים במונחים של זכאות לאחוז מההכנסות ובכולם ההתייחסות היא לאחוז מהרווח של המיזם בלבד.

74. אין בידי לקבל את טענת כנען לפיה לא ניתנה לה הזדמנות להציג את הוצאות המיזם, ולכן אין לדעת מהם רווחי המייזם ומאיזה סכום ניתן לגזור את זכותו של טנר, כמו גם הטענה כי לא מתקבל על הדעת שלאחר סיום העסקתו יהיה טנר זכאי לעמלות מבלי לבצע כל עבודה.

75. יש לשוב ולהזכיר כי בשנות העסקתו הראשונות, טנר מילא תפקיד משמעותי ביותר בהקמת המיזם, היה האורים ותומים בתחום ביטוחי הבריאות בכנען וזאת מבלי שכנען שילמה לו שכר ראוי. טנר הסתמך באופן סביר על ההוראות המפורשות של ההסכם, בדבר זכאות עתידית לרווחי המיזם, אף לאחר סיום יחסי העבודה.

76. עוד יש להזכיר כי סעיף 9 להסכם צפה את האפשרות שהשותפות לא תעלה יפה בקבעו כי חלף זכאות ל 25% מההכנסות /מרווחי המיזם "במידה והשותפות אינה נכנסת לתוקפה עסקים המוגדרים לקוחות חדשים יהיה שי שותף ב 12% מהרווח".

77. אנו סבורים כי במכלול נסיבות העניין, מתוך מתן משקל מסויים לאינטרס הציפיה של טנר ומנגד מתוך התחשבות באופן בו התנהלו הצדדים בפועל בזמן אמת, יש לקבוע כי טנר זכאי ל 12% מרווחי המיזם.

     

    הכנסות המיזם ורווחים לשנים 2015-2021

78. כפי שפירטתי לעיל, אין בידי לקבל את טענת כנען לעניין הכנסות המיזם, בהתבסס על דו"ח דלויט. דו"ח דלוייט מבוסס על הנחות לא מבוססות בדבר הכנסות המיזם. כך לדוגמא לפי הדו"ח הכנסות המיזם מחברת מגדל בשנת 2015 עמדו על כחצי מילון ₪ אלא שהנחה זו נסתרת אגב עיון בנתונים שהתקבלו מחברת מגדל, מהם עולה כי באותה שנה שילמה מגדל לכנען בגין פוליסות בריאות של המיזם כשלושה מליון ₪ (פי שישה מהמצויין בדו"ח דלויט).

79. ודוק אין בידי לקבל את נסיונה של כנען להסביר את הפער בין ההכנסות המפורטות בדו"ח דלויט לבין ההכנסות המפורטות בדו"ח מגדל ביחס לשנת 2015 בטענה כי עיקר הסכום שבדו"ח מגדל אינו קשור למיזם אלא נובע מפוליסות סיעוד שקשורות לחברה החדשה שהוקמה (אופק) בשנת 15. די אם אזכיר כי בשנת 2015 שולמו לכנען ממגדל למעלה ממליון ₪ בגין עמלת נפרעים (שבוודאי לא יכולה להיות קשורה לחברה שרק הוקמה בשנת 2015).

80. עוד יש לציין כי בעת שהתקבל הדו"ח מחברת מגדל ניתנה החלטת בית הדין מיום 12/2/24 אשר אפשרה לצדדים להגיש ניתוח מסכם של הנתונים הגולמיים שהתקבלו ממגדל, אלא שכנען לא הגישה מטעמה חוות דעת המסייגת את הנתון שלפיו בין השנים 2015-2021 כנען קיבלה ממגדל כ 10 מלש"ח בגין עמלות בריאות שקשורות למיזם.

81. עם זאת, הגם שאין חולק כי ההכנסות העיקריות של המיזם היו ממגדל ומביטוח כלל הרי שלא הונחו בפני בית הדין נתונים אודות הכנסות המיזם מחברת ביטוח כלל. הטענה של טנר בסיכומיו לפיה ההכנסות מחברת כלל לשנים 2015-2021 עמדו על 25 מלש"ח לא נתמכה במסמכים כלשהם מחברת כלל.

82. יחד עם זאת, עיון בדו"ח דלויט מלמד כי במהלך השנים, ההכנסות מחברת כלל היו משמעותיות (הגם שבמהלך השנים חלה ירידה בעמלת נפרעים מכלל). לנוכח האמור על יסוד הראיות שהובאו לפני אני סבורה כי עלה בידי טנר להוכיח כי הכנסות כנען מהמיזם בשנים 2015-2021 לא נפלו מ - 17 מלש"ח.

83. אשר לרווח הנובע מההכנסות הללו יש לציין כי בעת חקירתו של טנר הציגה לו ב"כ כנען כי הרווחיות בשוק ביטוחי הבריאות עומדת על 27% מהעמלות. טנר מצידו לא הוכיח שיעור רווחיות אחר ולכן על יסוד הראיות שהובאו לפי יש מקום לקבוע כי רווחי המיזם לשנים 2015-2021 עמדו על 4,590,000 ₪.

     

    זכאות טנר לחלקו בעמלות עד מתי?

84. על יסוד קביעתי דלעיל אודות רווחי המיזם כפי שהוכחו בפני, ועל יסוד הזכאות של טנר ל 12% מרווחי המייזם, הרי שזכאותו של טנר לתקופה שמשנת 2015 עש שנת 2021 עומדת על 550,000 ₪. למען הסר ספק יובהר כי סכום זו כולל את התשלומים בגין הזכויות הקוגנטיות ככל שקיימות.

85. אשר לעתיד לבוא עומדת לטנר זכאות על פי אותה נוסחה (12% מהרווח).

     

    עמלת דמי מחלה

86. אין חולק כי בניגוד להוראות ההסכם שלפיו שכרו של טנר ישולם על חשבון הכנסות המיזם, בפועל התנהלו הצדדים באופן שחלק משכרו של טנר בגין עבודתו במיזם שולם על חשבון עמלות דמי המחלה.

87. כפי שקבעתי בעבר בכל הנוגע לתקופה שעד שנת 2014 אני סבורה כי יש לראות את ההתנהלות כחלק מהסכמה בין הצדדים ולא עומדת לטנר עילת תביעה.

88. שונים פני הדברים ביחס לשנים 2015-2015 לגביהם היתה מחלוקת ברורה בין הצדדים ולא היתה כל הסכמה מצד טנר כי עמלות דמי המחלה יממנו את שכרו בגין עבודתו במיזם.

89. על פי הטבלה שהגיש טנר, אשר לא נסתרה, בגין התקופה שמחודש ינואר 2015 עד מחצית 2016 הוא זכאי להפרשים בסך 79,180 ₪ וסכום זה על כנען לשלם לטנר בנוסף לסכומי העמלות בגין הכנסות המיזם.

     

    כללו של דבר

90. בתוך 60 יום תשלם כנען לטנר 550,000 ₪ בגין חלקו בהכנסות המיזם המשותף בשנים 2015-2021 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף טנר יהיה זכאי ל 12% מרווחי המיזם בתקופה שלאחר שנת 2021.

91. בנוסף, ישולם לטנר סכום בסך 79,180 ₪ בגין עמלות דמי מחלה.

92. תביעת כנען נדחית על כל חלקיה.

93. כנען תשלם לטנר השתתפות בהוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח.

     

    ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ו, (11 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.