7 שנות מאסר בגין הריגה באתר בניה באשקלון

1.                  הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

2.                  במסגרת הסדר הטיעון, הגבילה המאשימה את עתירתה לעונש וביקשה להטיל על הנאשם 9 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן הסכימה שהנאשם יופנה לשירות המבחן להכנת תסקיר בעניינו.

3.                  עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם, אוסאמה גועאדה (להלן: המנוח) והנאשם עבדו במועד נשוא כתב האישום, ביום 6.8.09, באתר בנייה באשקלון. באותו יום, סמוך לשעה 08:50, נתגלע ויכוח בין הנאשם למנוח, אשר היה מלווה בחילופי קללות. אחמד גראבה (להלן: גראבה), אחד מהפועלים במקום, הפריד בין המנוח לנאשם והרחיק את הנאשם מהמנוח. חילופי הקללות בין הנאשם למנוח נמשכו, כשלפתע אחז הנאשם בקורת עץ רחבה באורך של 1.60 מטר והחל לרוץ לעבר המנוח. הנאשם חבט באמצעות קורת העץ בראשו של המנוח, האחרון איבד את הכרתו ונפל לקרקע, כשדם זב מפיו ומאפו, ואילו הנאשם נמלט מן המקום. למנוח נגרמו פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה בגזע המוח, שברים בגולגולת ופגיעות רבות נוספות בראשו. המנוח הובהל לבית החולים, שכב מחוסר הכרה והונשם באמצעות מכונת הנשמה עד ליום 17.8.09. במועד זה התדרדר מצבו הרפואי והוא נפטר מהפגיעה מוחית שנגרמה לו.

4.                  מתסקיר שירות המבחן עולה, בין היתר, כי הנאשם הוא אדם צעיר, בן 21 שנים לערך, בן למשפחה מוסלמית מהכפר ריינה, אשר סובלת ממצוקה כלכלית. הנאשם ציין בפני קצינת המבחן, כי התנהגות אלימה אינה מאפיינת אותו. הנאשם הוסיף, כי נערך הסכם עטווה בין המשפחות, שהוא שלב אחד לפני סולחה, שבמסגרתו שילמו הנאשם ומשפחתו 350,000 ש"ח למשפחת המנוח. שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה מוחשית על הנאשם בדמות מאסר בפועל וכן על הפניית הנאשם לתהליך טיפולי ממוקד לאלימות, במסגרת המאסר.

5.                  במסגרת ראיותיה לעונש, העידה המאשימה את אלמנת המנוח ואת אחד מאחיו.

6.                  אלמנת המנוח מסרה בעדותה, כי לה 6 ילדים, אשר שניים מהם מוגבלים. היא הדגישה כי מצבה המשפחתי אינו טוב, כיוון שהמנוח היה מפרנס את המשפחה וכיוון שכיום היא מתקשה לטפל בילדיה המוגבלים. האלמנה הבהירה כי לא קיבלה כל תשלום במסגרת הסכם העטווה, כיוון ששתי המשפחות ממתינות לסיום המשפט ורק אז יוחלט אם לקבל את הכסף ששולם על ידי משפחת הנאשם לאחי המנוח, או להחזירו למשפחת הנאשם. אלמנת המנוח הטעימה, כי אינה מעוניינת בכספי משפחת הנאשם, וכי היא מבקשת שהנאשם ייענש במלוא חומרת הדין.

אחד מאחיו של המנוח מסר בעדותו, כי יש הסכם בין המשפחות, שבמסגרתו הופקדו כ-300,000 ש"ח בידי אחיו הבכור. העד ציין כי אם ההסכם בין המשפחות יבשיל לכדי הסכם סולחה, אזי יוחזרו הכספים למשפחת הנאשם. בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, אמר העד כי הכסף לא יגיע לאלמנת המנוח, אלא לידי המשפחה המורחבת, אשר היא זו שתדאג לבני משפחת המנוח.

יצויין כבר כאן, כי לבית המשפט הוגש הסכם העטווה (בערבית וכן תרגום ההסכם לעברית) - נ/1.

7.                  במסגרת ראיות ההגנה לעונש, העידו אביו ובן דודתו, חליל מריד.

8.                  חליל מריד מסר בעדותו, כי הוא מכיר את הנאשם מילדות, וכי הנאשם הינו אדם טוב ואינו אלים וכן שהוא סייע לאביו מבחינה כלכלית. כמו כן, הדגיש העד כי האירוע הינו יוצא דופן מבחינת המשפחה כולה.

אביו של הנאשם הדגיש אף הוא בעדותו את אופיו הטוב של בנו-הנאשם, והוסיף כי הנאשם החל לעבוד בגיל 17 על מנת לפרנס את המשפחה.

טיעוני הצדדים

9.                  ב"כ המאשימה הטעימה בטיעוניה לעונש, כי הנאשם הורשע באחת מהעבירות החמורות ביותר שבחוק. ב"כ המאשימה הדגישה את מצבה הקשה של משפחת המנוח וכן את העובדה שאלמנת המנוח טרם קיבלה כספים כלשהם ממשפחת הנאשם, שכן הסכם העטווה לא התגבש לכדי סולחה. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן, אשר המליץ על הטלת ענישה ממשית על הנאשם. ב"כ המאשימה טענה, כי אין מדובר במעשה אימפולסיבי, והדגישה כי בשלב מסוים נפסק הויכוח בין הנאשם למנוח, גראבה הפריד ביניהם, ורק לאחר מכן חזר הנאשם וחבט בראשו של המנוח. לטעמה של ב"כ המאשימה, אין הבדל בין מקרה בו הנאשם מכה את המנוח בעוצמה בראשו לבין דקירת אחר וגרימת מותו. נטען כי בשני המקרים מדובר בפגיעה קטלנית באזורים רגישים בגוף אשר גורמת לתוצאה קטלנית. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, כפי שהגבילה עצמה במסגרת הסדר הטיעון, וזאת לצד מאסר מותנה על כל עבירת אלימות וכן קנס ופיצוי. ב"כ המאשימה הגישה לעיון בית המשפט אסופת פסקי דין המתייחסים לרמת הענישה בגין הריגה. כך, למשל, בע"פ 10477/08 פיזולאיב נ' מ"י, תק-על 2010 (1), 1222, הושתו על פיזולאיב 9 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בהריגה בגין כך שבעט בראשו של אחר פעמיים ובעקבות כך נפטר. במקרים אחרים הושתו עונשים חמורים יותר: כך, למשל, בפ"ח (ב"ש) 1020/05 מ"י נ' בויקו (פורסם בנבו, ניתן ביום 5.2.06) הוטלו על נאשם שנטל אבן גדולה, היכה באמצעותה בראשו של אדם מספר פעמים והרגו, 16 שנות מאסר בפועל; בפ"ח (ב"ש) 1046/09 מ"י נ' פיצחדזה (פורסם בנבו, ניתן ביום 3.5.10), הרג הנאשם אדם לאחר שחבט בראשו באמצעות שקית ובה חפץ קהה, והושתו עליו 16 שנות מאסר בפועל; בע"פ 1456/01 חדד נ' מ"י, פ"ד נו(1), 609, אישר בית המשפט העליון עונש מאסר בפועל בן 20 שנה שהוטל על נאשם שדקר אדם אחר באמצעות סכין והרגו.

10.              מנגד, עתר ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בעונש מאסר בפועל בן שנתיים, ללא השתת קנס או חיוב בפיצויים, תוך התחשבות בהסכם העטווה ובסכום הכסף שהועבר למשפחת המנוח - כ-350,000 ש"ח. לטענת הסניגור, העבירה שבה הורשע הנאשם נמצאת "ברף התחתון בעבירות ההריגה". הסנגור הדגיש, כי לנאשם אין עבר פלילי וכי נשר מבית הספר לאחר 10 שנות לימוד, כדי לסייע לפרנסת המשפחה. הסנגור הוסיף, כי הנאשם הסגיר עצמו למשטרה וכן ששיתף פעולה והביע חרטה כבר במהלך חקירתו. גם ב"כ הנאשם הגיש לעיון בית המשפט מספר פסקי דין, לעניין רמת הענישה, וטען כי המקרה הנדון פחות חמור מהמקרים נשוא פסקי הדין שהגיש. כך, למשל, בת.פ. (ב"ש) 8312/07 מ"י נ' דנינו הושתו על נאשם, בעקבות הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש, שנתיים מאסר בפועל וכן חיוב בפיצויים לאלמנה ולבנותיה. ב"כ הנאשם טען כי המקרה דנא דומה בנסיבותיו לעניין דנינו הנ"ל. בע"פ 4230/99 אבו ג'נאם נ' מ"י אושר עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים - לצד חיוב בפיצויים במסגרת סולחה - שהוטל על שניים מהמערערים, לאחר שהורשעו בהריגת אדם שנפטר מכישלון לב, בעקבות הכאתו על ידי המערערים. כמו כן, הפנה הסנגור אל בש"פ 2890/09 חסן נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 6.4.09), שם צויין, כי "על פי רוב, עיקר המשקל המוענק להסכם הסולחה יהיה רק לקראת מיצוי ההליך המשפטי - בשלב גזירת הדין, כחלק ממכלול השיקולים הנשקלים לקולת העונש...". כן הפנה הסניגור אל ע"פ 107/08 ע'ית נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 3.2.10), שם אושר עונש מאסר בפועל בן 7 שנים.

11.              הנאשם הביע חרטה על מעשיו, הדגיש כי לא התכוון להרוג את המנוח והביע תקווה שיוכל, לאחר ריצוי העונש שיוטל עליו, להתחיל חיים חדשים ולסייע למשפחתו.

דיון והכרעה

12.              נסיבותיו של המקרה דנא אינן קלות.

מן הצד האחד, מעשיו של הנאשם חמורים מאוד והתוצאה שהובילה לקיפוח חיי אדם - טרגית וקשה ביותר. בעקבות מעשי הנאשם, הותיר המנוח 6 ילדים יתומים, אשר שניים מהם מוגבלים, וכן אלמנה הנאלצת להתמודד באופן יומיומי עם נטל גידול ילדיה ועם עול פרנסתם.    

מן הצד האחר, הנאשם הינו אדם צעיר, ללא עבר פלילי, אשר זו הסתבכותו הראשונה עם החוק, ואשר משפחתו המורחבת התגייסה כולה למען גיוס כספים בסכום נכבד של כ-350,000 ש"ח למשפחת המנוח, במסגרת הסכם העטווה.