1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו בעבירות שלהלן: חברות בארגון טרוריסטי - לפי סעיף 3 בשילוב עם סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948 (להלן - הפקודה); נשיאת נשק - לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); ייצור נשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק; וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 בשילוב סעיף 335 לחוק.
הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון. על-פי ההסדר, הודה הנאשם בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש נגדו. הסדר-הטיעון לא חל על העונש.
2. להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.
הנאשם, הנו תושב צור-באחר ורשום במרשם האוכלוסין בישראל. הוא היה חבר בארגון החמאס - ארגון שהוגדר כארגון טרור, לפי הפקודה (להלן - הארגון). הנאשם הצטרף לארגון בסמוך לשנת 2003, עת גויס על-ידי אדם בשם ענאן ג'ואריש (להלן - ג'ואריש) מבית לחם, אשר הדריך אותו במסגרת הארגון, בין-השאר כיצד להכין מטעני חבלה.
בתחילת חודש ינואר 2011, בביתו שבצור באחר, החליט הנאשם להתקין מטען חבלה על-פי ההדרכה שקיבל מג'ואריש. הוא הכניס אבק שריפה לתוך צינור מתכת, סתם את פתחי הצינור משני הצדדים וחיבר מנגנון הפעלה עם פתיל השהייה (להלן - המטען הראשון). הנאשם נטל את המטען והטמינו למרגלותיו של עץ בסמוך לביתו. המטען הראשון התגלה על-ידי ילדים שעברו במקום, ונוטרל על-ידי המשטרה.
בסמוך ליום 6.3.11 הכין הנאשם מטען חבלה נוסף, גם הפעם בהתאם להדרכה שקיבל מג'ואריש, זאת באמצעות החדרת חומר נפץ ומרעום לתוך צינור, והתקנת מערכת הפעלה מטלפון סלולארי (להלן - המטען השני). המטען היה אמור להתפוצץ בעת התקשרות לטלפון הסלולארי. הנאשם נטל את המטען השני, שהוסלק בכיכר לחם, מתוך כוונה להניחו בתחנת הסעה הסמוכה ל"צומת המנהרות" בכביש ירושלים - גוש עציון, ולגרום לפיצוצו באופן שייפגעו עוברים ושבים בתחנת ההסעה. הנאשם נסע לכיוון צומת המנהרות, אך במהלך הנסיעה התחרט. הוא שינה את דעתו וכוונותיו, סטה מדרכו, כיבה את הטלפון הסלולארי והשליך את המטען על אי-תנועה סמוך לשכונת גילה בירושלים. שני עובדי עיריית ירושלים, אחד מהם א', קטין יליד 1993, שהגיעו למקום במסגרת עבודתם, הבחינו בחבילה שהייתה מוטמנת בלחם והתקרבו אליה. א' נטל את הלחם, שלף מתוכו את הטלפון הסלולארי והחזיק בידו את מטען הצינור. הוא היכה שלוש פעמים במטען, באמצעות אבן, וכתוצאה מכך התפוצץ המטען. כתוצאה מהפיצוץ נקטעה אמת ידו הימנית של א'.
במסגרת הסדר-הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי בכל הנוגע לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שביצע הנאשם, מדובר ביסוד נפשי של פזיזות כלפי התוצאה, קרי - אדישות או קלות דעת, ולא יסוד נפשי של כוונה.
3. הנאשם הנו רווק כבן שלושים. הוא סיים תשע שנות לימוד, ובהמשך עבד כחשמלאי; בתחילה - כשכיר בחברה, ובהמשך עד למועד מעצרו - כעצמאי.
במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש הביע הנאשם חרטה על מעשיו, ציין כי לא ציפה שמישהו יפגע מהמטען שהושלך על-ידו על אי-התנועה, וכי הוא מצטער על התוצאה הקשה שנגרמה לקטין כתוצאה מפיצוץ המטען.
4. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והתוצאה הקשה שהוסבה לקטין כתוצאה מפיצוץ המטען השני. היא עתרה להטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על-תנאי ופיצויי למתלונן.
5. הסנגורית הבהירה, כי הנאשם היה חבר בארגון החמאס בשנת 2003, וכי מעשיו הנדונים בכתב-האישום, שבוצעו בשנת 2011, לא נעשו במסגרת חברותו בארגון. כן ציינה, כי מהמטען הראשון לא היה צפוי נזק, שכן הוטמן בקרקע ולא יועד לפיצוץ. עוד הדגישה, בכל הנוגע למטען השני, כי הנאשם התחרט, וחזר בו מתכניתו להפעיל את המטען; כי הפיצוץ נגרם כתוצאה מהטיפול של הקטין במטען, כמפורט בכתב-האישום; וכי היסוד הנפשי של הנאשם, בביצוע העבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, היה אדישות או קלות דעת. הסניגורית טענה, כי למרות הפגיעה הקשה שהוסבה לקטין, והגם שלא עומדת לנאשם הגנה מאחריות בפלילים בגין חרטה, יש ליתן לחרטה של הנאשם משקל רב לקולא בגזירת הדין, זאת בכדי לעודד אחרים הזוממים לבצע פיגוע, לחזור בהם מתכניתם. היא סברה, כי תקופת מאסר של שנה תהלום את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולא.
6. העבירות שהנאשם הורשע בביצוען חמורות במהותן ובנסיבותיהן. הנאשם, שהיה חבר בארגון החמאס, הכין שני מטעני חבלה, על-פי ההדרכה שקיבל בעבר במסגרת הארגון. למרבה המזל, המטען הראשון אשר הוטמן בקרקע, לא פגע בילדים שמצאו אותו והזעיקו את המשטרה. את המטען השני תכנן הנאשם להפעיל בסמוך לתחנת הסעה, ולפגוע באנשים ששהו במקום. הוא אף יצא לדרכו לביצוע זממו. כאמור, בדרכו לזירה התחרט, שינה את תוכניותיו והשליך את המטען על אי-תנועה. לדאבון הלב, עובד העירייה, קטין כבן 17, שמצא את המטען ודפק עליו באמצעות אבן, גרם לפיצוץ המטען ואיבד את אמת ידו. העבירות ונסיבות ביצוען מחייבות הטלת ענישה מחמירה, משיקולים של גמול, הגנה על ביטחון הציבור, והרתעה אפקטיבית - אישית וכללית. אכן, יש להביא במכלול השיקולים לעניין העונש, את העובדה שהנאשם חזר בו בדרכו לזירה, מהכוונה לגרום לפגיעות בגוף ובנפש באמצעות המטען השני. יחד-עם-זאת, המעשים של ייצור מטעני החבלה, נשיאת המטען השני לזירה והשלכתו על אי-תנועה, חמורים, זאת נוכח הסיכון הנשקף מפיצוץ מטען חבלה - סיכון שלצער הכל התממש במקרה השני, אמנם לא בפעולה יזומה של הנאשם, אלא כתוצאה מהטיפול של עובר האורח במטען שנמצא על-ידו.
7. על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:
א. למאסר בפועל לתקופה של שבע שנים וחצי, מיום מעצרו - 6.3.11.
ב. לעשרה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של חברות בארגון טרוריסטי, עבירות לפי סעיף 144 לחוק מסוג פשע, או עבירות לפי סעיפים 333 או 329 לחוק.
ג. לפיצוי המתלונן בסכום של 200,000 ש"ח.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
הפרקליטות תודיע למתלונן על מתן גזר-הדין, ותמסור למזכירות בית-המשפט את פרטיו לצורך גביית הפיצויים.
ניתן היום, ד' בניסן תשע"ב, 27 במארס 2012, במעמד ב"כ המאשימה, הסנגורית, הנאשם ומתורגמן בית-המשפט לשפה הערבית.