פלונית נ' קבוצת עזריאלי בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת, לאחר שהיא נתקלה בשרשרת חוליות ברזל שחיברה בין שני עמודים ושימשה כמחסום.

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, באתי לכדי מסקנה, כי עלה בידי התובעת להוכיח את אחריות הנתבעים ומשכך דינה של התביעה להתקבל.

רקע ועיקר טענות הצדדים

התובעת, ילידת שנת 1947, פנסיונרית. לטענתה, ביום 01.07.2021 עת יצאה מקניון עזריאלי בתל אביב (להלן: הקניון) ולאחר שירדה במדרגות הנעות בקניון לקומת הקרקע, היא נתקלה בשרשרת ברזל תלויה בין עמודי מחסום, בצמוד לקרקע באופן שהיא לא יכלה להבחין בה (להלן: התאונה). כתוצאה מכך, התובעת נפלה ונחבלה בכל צד ימין של גופה ובעיקר בכתף יד ימין.

הנתבעים, הבעלים והמחזיקים במקרקעין, מכחישים את נסיבות התאונה וטוענים כי התאונה לא ארעה כתוצאה ממפגע בשטחם. לחילופין נטען, כי גם אם תוכיח התובעת שהיא נתקלה בשרשרת שהייתה מותקנת במקום, הרי שאין המדובר במפגע וככל ייקבע שחלה אחריות עליהם, יש להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי.

מטעם התביעה, העידו התובעת, בן זוגה, בתה, עד ראייה מר זיו ומומחית בטיחות מטעמה. מטעם הנתבעים, העידו מנהל התפעול מר עדי ומומחה בטיחות מטעמם.

דיון והכרעה:

הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה והאחריות להתרחשותה, וכן בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאותה תאונה.

נסיבות התרחשות התאונה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את מהימנות התובעת ועד הראייה מטעמה, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות ואופן התרחשות התאונה כנטען על ידה, אנמק: 

1. מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי התובעת אכן נפלה ונחבלה ביום התאונה וכי עקב הנפילה היא פונתה לחדר מיון באמצעות מד"א (ת/7). בתעודת השחרור מבית חולים צוין שהתובעת פנתה לטיפול רפואי לאחר שנפלה עם חבלה ישירה לכתף ימין. כך גם עולה מגרסת התובעת והעדויות מטעמה, ומהתיעוד הרפואי שהוגש בסמוך למועד התרחשות התאונה.

    

2. גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה הייתה עקבית וסדורה. התובעת תיארה בתצהיר שהוגש מטעמה את אופן התרחשות התאונה, כך:

   ".. לאחר שירדתי במבנה הקניון לקומת קרקע, במדרגות הנעות, יצאתי ממבנה הקניון וחציתי את הכביש לכיוון המגדל המרובע. פניתי ימינה והלכתי על המדרכה לכיוון שביל המעבר שבין המגדל המרובע לבין בניין חנות אורבניקה.....בעת שהתקרבתי לשביל המעבר שבין הבניינים נתקלתי בשרשרת ברזל אשר הייתה תלויה בין עמודים, בצמוד לקרקע, אשר לא ניתן היה להבחין בה, כי היא היתה בצמוד לקרקע-במרחק של סנטימטרים בודדים מהרצפה, ולא הייתה מתוחה בין שני העמודים. מה גם, שאל השרשרת בה נתקלתי,(שהיתה ממוקמת במרחק של כ 1.20 מ' מחלון הראווה של החנות אורבניקה), היתה מחוברת לוחית צהובה שהייתה צריכה לשמש כאזהרה, אלא שהלוחית היתה חתוכה מהשרשרת. כתוצאה מכך אני נפלתי קדימה ונחבלתי בכל צד ימין של גופי בעיקר בכתף יד ימין...גוון השרשרת לא בלט לעומת גוון הריצוף של המעבר ולכן לא ניתן היה להבחין בשרשרת".

   בעדותה בבית המשפט חזרה התובעת על גרסתה הנ"ל, וטענה כי רק אחרי שהיא נפלה היא הבינה שהייתה שם שרשרת (עמ' 33 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון). התובעת העידה, כי השרשרת הייתה נמוכה ושהיא לא ראתה אותה (עמ' 35 ש' 10 לפרוטוקול הדיון). התובעת הוסיפה, כי היא ראתה אנשים שישבו מאחורי העמודים וכי היא חשבה ששחררו חלק מהשרשרת כדי שאנשים ילכו (עמ' 38 ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון).

    

3. גרסת התובעת נתמכת בגרסתו של העד מטעמה, מר זיו אשר נכח במקום באופן אקראי. בעדותו הוא ציין שהוא ראה את אופן התרחשות התאונה וצילם את השרשרת מיד לאחר הנפילה(ת/1). בתצהיר, העד תיאר את אופן התרחשות התאונה כך:

   "ביום 01/07/2021 בשעה 13:00,לקחתי את העובדים שלי בסוכנות הביטוח שהיתה דאז בבעלותי, לארוחת צהריים במסעדת ... חנינו בחנייה ועלינו לקומת המתחם בו נמצאת החנות אורבניקה והכניסה למלון שנמצא בעזריאלי על מנת לעשן סיגריה לפני הארוחה בזמן שאנחנו מעשנים, מצד ימין ראיתי בזווית העין, אשה מבוגרת-התובעת, נתקלת בשרשרת שהיתה ממש נמוכה,ולא היתה מתוחה בין שני עמודי מחסום, השרשרת היתה מאוד קרובה לרצפה, והתובעת התרסקה על הרצפה. יודגש, כי לשרשרת היתה מחוברת לוחית צהובה שהייתה צריכה לשמש כאזהרה, אלא, שהלוחית היתה חתוכה. מיד שמעתי צרחה גדולה מפיה ורצתי אליה. התובעת הייתה בשוק טוטאלי. להערכתי היא היתה מבוהלת מאוד מכאבים. שלחתי את העובדים להביא מים קרים. הושבתי אותה על השפה שליד החנות באורבניקה. היא הייתה בהלם. לא ממש ידעה איפה היא נמצאת. שאלתי אותה כמה שאלות. העד העיד שהזמין אמבולנס, צילם את השרשרת ממנה היא נפלה".

   בחקירתו הנגדית, חזר העד על גרסתו בעדות אמינה, עקבית וסדורה, ואישר שהוא ראה את התובעת נתקלת בשרשרת ונופלת, שמע צעקותיה ורץ לעברה (עמ' 11 ש' 25 לפרוטוקול הדיון). העד הסביר כי השרשרת הייתה בגובה נמוך, כמה ס"מ מעל הרצפה באופן שלא ניתן היה להבחין בה (עמ' 7 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון).

    

4. גרסת התובעת נתמכת בתמונה שצולמה על ידי העד זיו, בה מופיעה התובעת כשהיא יושבת בצד המדרכה ואילו השרשרת מתועדת כשהיא רפויה ועליה תלוי שלט חתוך.

    

די באמור לעיל, במצטבר, כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח את נסיבות התאונה והסיבה לנפילתה, במאזן ההסתברויות.

האם הוכח קיומו של מפגע? 

התביעה דנן נשענת בעיקרה על עוולת הרשלנות שבסעיף 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). בהתאם, על מנת לעמוד בנטל השכנוע בתביעת רשלנות על התובעת להוכיח כי הנתבעים חבים כלפיה חובת זהירות וכי חובת הזהירות האמורה הופרה, וקיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם לתובעת.

כעת, יש לבחון את אחריות הנתבעים כלפי התובעת: האם הם חבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת; האם הם הפרו את חובתן זו והאם יש קשר בין הפרת החובה לבין התאונה. במסגרת דיון זה, יש לברר את השאלה השנויה במחלוקת, והיא האם השרשרת שבה נתקלה התובעת, הונחה באופן שבו היא מהווה מפגע שעשוי להקים אחריות.

אין חולק, כי לנתבעים חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקום ובכללם התובעת. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, בעל קניון או מחזיק במקרקעין שבהם אירעה תאונה חב חובת זהירות מושגית כלפי מבקרים במקום. חובה זו נובעת ממעמדו כבעל השליטה והפיקוח במקרקעין, והיא מחייבת אותו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע מפגעים ולשמור על בטיחות המבקרים (ראו: ת"א 16587-04-19 פלונית נ' קניון רמת רביב (03.08.2021);ת"א 25483-01-20 פלונית נ' קניון שבעת הכוכבים בע"מ (19.12.2022)). באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, זו תיבחן לפי מבחני הצפיות הטכנית והצפיות הנורמטיבית שמודדים האם יש להטיל על המזיק אחריות בגין אותו סיכון כפי שהתממש.

התביעה תמכה את טענותיה בחוות דעת בתחום הבטיחות מטעם המהנדסת ביקלס. לפי חוות דעת זו, התובעת יצאה ממבנה הקניון בדרכה לביתה חצתה את הכביש לכיוון המגדל המרובע פנתה ימינה והלכה על המדרכה לכיוון שביל המעבר שבין המגדל המרובע לבין חנות אורבניקה .כשהתקרבה לשביל המעבר בין הבניינים על מנת ללכת לכיוון ביתה נתקלה בשרשרת שהייתה תלויה בין עמודי מחסום וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה ונפלה קדימה ונחבלה בצד ימין של גופה. עוברי אורח עזרו לה והושיבו אותה על סף מורם בצמוד לחלון האווה של חנות אורבניקה. לדעתה, מהתמונות שצולמו השרשרת אינה מתוחה בין עמודי המחסום ונמצאת במרחק של סנטימטרים בודדים מעל רצפת המעבר. בנוסף היה קשה להבחין בשרשרת עקב גוון הריצוף של המעבר וגוון פסי הפוגות שבין האריחים. אכן במרכז השרשראות הותקנה לוחית צהובה עליה שלט זהירות אולם הלוחית שבין שני העמודים הסמוכים לחלון הראווה הייתה חתוכה וקשה היה להבחין בה וביחוד שעה שהיא מפנה את מבטה להמשכו של שביל המעבר. עוד צוין, כי על פי תקנות התעבורה אדם לא יתקין או יציב אמצעי חסימה מכל סוג כולל שרשרת או מחסום אחר. לדבריה המדרכות והכביש וגם שביל המעבר הועמדו לרשות ציבור המבקרים בקניון ושרשרת המחסום הינה התקן שקשה להבחין בו במיוחד שאינה בולטת ביחס לריצוף שעליה נתלתה. תליית שרשרת המחסום היא מנוגדת לכללי הבטיחות ואסורה והוא גרמה להיתקלות התובעת ופגיעתה. לטענתה על הנתבעת לסמן את עמודי המחסום על מנת שניתן יהיה להבחין בהם ואף מותר היה להציב בעמודים נוספים כדי שימנעו מעבר אנשים ו/או כלי רכב. אולם אסור היה בכל מקרה להתקין שרשראות.

הנתבעים טענו, כי התובעת לא הוכיחה רשלנות ולא הוכיחה, כי השרשרת הייתה נמוכה מאוד ומה הסיבה שהיא לא הבחינה בשרשרת. לטענתם, הם נקטו בכל האמצעים הדרושים והסבירים בכדי להבטיח את מעבר הולכי הרגל, הייתה תאורה מספקת ונתלה שלט מחזיר אור שעליו הכיתוב זהירות. לגבי טענות המומחית בעניין צבע הריצוף נטען כי מדובר בהרחבת חזית, משלא נטענה טענה זו בכתב התביעה.

הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת בתחום הבטיחות מטעם המהנדס סעדי. בחוות הדעת, צוין כי המצב היום אינו דומה מאחר ובחודש נובמבר 22 הותקנו מחיצות מזכוכית במקום השרשראות במטרה לשפר את חזות המקום כחלק משיפוץ שנערך. עוד נטען, כי במכון התקנים לא נמצא תקן למחסומי שרשרת אך בהתאם להערכת סיכונים בטיחותיים, הוא נעשה בהתאם למתווה הקבוע בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013. לטענתו בניגוד לחוות דעת התובעת אין מדובר בצבע שרשרת דומה לריצוף מאחר והשרשרת היא בצבע כסף ואילו הריצוף בצבע חום. כמו כן נטען, כי גובה סנטימטרים אינו עומד בקנה אחד עם התמונות שצורפו לחוות הדעת, ואילו הטענה לשלט חתוך אינה מדויקת והשרשרת נראית בולטת לעין.

בחנתי את טענות הצדדים, מצאתי להעדיף את עמדת התובעת ולקבוע כי השרשרת כפי שהיא הונחה, היא מהווה מפגע. אנמק: 

1. התובעת והעד מטעמה העידו בעדות אמינה ועקבית, שהשרשרת הונחה בגובה נמוך ובצורה רפויה, במידה שלא ניתן היה להבחין בה, כאשר השלט התלוי עליה היה חתוך (ת/1).

    

2. בחנתי את עדות מנהל התפעול מטעם הנתבעים, ואני סבורה שעדותו לא הייתה משכנעת ועלו בגרסתו קשיים. בתצהיר שהוגש מטעמו ציין, כי "בקומת הקרקע בסמוך לבניין המרובע ולחנות אורבניקה הוצבו מספר רב של עמודי ביטחון כאשר שרשראות מחברות ביניהם ובאמצע כל שרשרת מוצבת לוחית בצבע וזוהר עליה רשם "זהירות". עוד נטען, כי השטח אינו מיועד למעבר הולכי רגל וכלי רכב וכי בחודש נובמבר 2022 הוחלפו השרשראות במחיצות זכוכית עקב החלטה לשיפוץ ושדרוג חזות המקום ללא קשר לתאונה.

    

   בבית המשפט העיד שהוא נתן את ההוראה להתקין שרשראות על מנת למנוע כניסת אופנועים ועל מנת למנוע נזילה של שמנים וגשמים כי אנשים החליקו. בחקירתו הנגדית העיד שהוא הנחה את הקבלנים לשים את השרשראות לפי העין (עמ' 11 ש' 10 לפרוטוקול הדיון). כאשר נשאל מי ביצע את ההתקנה ענה באופן סתמי "אחמד מכפר קאסם" ואילו בהמשך שינה גרסתו זו ואמר שסתם זרק שם. בהמשך שינה את גרסתו וטען שהוא הנחה את הקבלן לשים את השרשראות בגובה המקסימלי של העמוד (עמ' 11 ש' 18 לפרוטוקול הדיון). מעדותו זו, עולה כי התקנת השרשרת נעשתה בהתאם לסטנדרט שהוא קבע "לפי העין" ומבלי שנערכה כל מדידה מקצועית או הקפדה על גובה קבוע שיש בו כדי למנוע את התרחשות התאונה או צניחת השרשרת לרצפה. כמו כן, מעבר לגרסתו זו לא הובאו עדים נוספים שיש בעדותם כדי לתמוך בגרסתו הנ"ל. בהמשך, הוא העיד שלא התקבלה כל הודעה על התאונה, בניגוד לנטען על ידי הבת ואילו לאחר מכן, כשנשאל אם טיפלו במקום בעקבות התאונה לאור השוני בין התמונה שצולמה ביום התאונה (ת/1) והתמונות שצולמו כמה ימים לאחר מכן על ידי הבת (ת/3-ת/4),השיב כי בעקבות התאונה "כמובן" טיפלו במקום. לגבי התקנת השלט, העיד שאיש אחזקה תפקידו לעבור ולבדוק כי השלטים לא נשברו והשרשרת לא התנתקה, אך גם טענה זו נטענה מבלי שהובאו כל ראיות או עדים שיכולים לתמוך בה (עמ' 11 ש' 28-29).

    

3. בחנתי את טענת הנתבעים, לפיה לא ניתן לקבוע את גובה השרשרת מעיון בתמונה, אך לא מצאתי לקבל אותה. כך או כך, ובנוסף לנימוקים הנ"ל, השרשרת לא מותקנת לפי הסטנדרט שנקבע על ידי מנהל התפעול בגובה העמוד. גם השלט התלוי מתועד כשהוא חתוך לעומת השלט שהתוקן לאחר התאונה ותועד על ידי הבת.

    

4. נתתי דעתי לטענת הנתבעת בעניין שינוי חזית וכך שכתב התביעה נעדר התייחסות לצבע הרצפה והתאורה. אך די בעדות התובעת והעד מטעמה בעניין אופן התקנת השרשרת בצורה רפויה וסמוכה לרצפה. כך או כך, מומחית הבטיחות מטעם התובעת העידה בחקירתה הנגדית, שאין בעיה של תאורה וכי המרצפות אינן משפיעות על תאורה ( עמ' 94 ש'13-17 לפרוטוקול הדיון).

    

5. בחנתי את קביעות מומחי הבטיחות מטעם הצדדים, אך לא מצאתי מקום לייחס משקל לחוות דעת אלה מאחר והן נערכו בחלוף מספר שנים ממועד התרחשות המקרה ולאחר שנערכו שינויים במקום. המומחית ביקלס אישרה בעדותה, כי ככל שהיא הייתה בודקת את מקום הנפילה בסמוך לאחר המקרה היה הבדל ניכר והיא הייתה יודעת את גובה השרשרת (עמ' 107 ש' 12-13). כך גם לעניין חוות דעתו של המהנדס סעדי, שערך את חוות דעתו בחלוף זמן ניכר וחוות דעתו מבוססת על סיכוני היתקלות, תרחישי פגיעה והסתברות.

    

6. חרף האמור לעיל, אציין כי מעיון בתמונה שצולמה מיד עם התרחשות הנפילה (ת/1) השרשרת נראית כשהיא רפויה ושלט האזהרה המוצג הינו חתוך. בפסיקה נדונו מקרים דומים בעבר, כך למשל בת"א 31498-08 שהם כוכבי נ' מלון "הרודס"(13.11.2013) התובע נפגע לאחר שנתקל בשרשרת חוליות ברזל רפויה המחברת בין שתי כיפות בטון בכניסה למלון. בית המשפט קבע, כי שוכנע שמדובר במפגע. גם בת"א (שלום ת"א) 22016-01-15 מ.ס נ' ש.ע. עזראכו פריט 1968 בע"מ (05.09.2018) בית המשפט קיבל תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מנפילה על מחסום חניה, תוך קביעת אשם תורם לתובע. בית המשפט קבע כי קיום מפגע המקים אחריות לגורמים בעלי החזקה והשליטה בשטח, וכי לא היה צורך בחוות דעת מומחה לצורך קביעה זו. ניתן היה לצפות, בין היתר נוכח הגובה בו הוצבה השרשרת, כי אדם עשוי שלא להבחין בה.

    

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת, כי התובעת נפלה לאחר שנתקלה בשרשרת אשר הונחה כשהיא רפויה ובגובה נמוך. לפיכך, אני סבורה כי חלה אחריות על הנתבעים בהיותם מחזיקי השטח ובעלי השליטה בו, ויכולתם לפעול למניעת התאונה באמצעים פשוטים וסבירים יותר.

אשם תורם

משנקבעה קיומה של אחריות, נדון בעניין האשם התורם ושיעורו.

הנתבעים טענו, כי ככל שבית המשפט יקבע חבות הנתבעת 1, יש לקבוע אשם תורם מכריע עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי. לטענתם, מדובר במתחם עם שרשראות ושלטים וכי השרשרת אינה נמוכה כלל ולו התובעת הייתה שמה ליבה לאזור המתחם, נפילתה הייתה נמנעת.

בהתאם לפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. עוד נקבע, כי לצורך קביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון האם התובעת נהגה כאדם אחראי בנסיבות העניין, והאם נקטה זהירות סבירה. על מנת להעריך את מידתם ומשקלם של מעשי ומחדלי הצדדים, יש להציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2.12.2009).

חרף מסקנתי הנ"ל בעניין האחריות, התובעת לא יכולה לצאת פטורה מאחריות. שכן שומה היה גם עליה לנקוט משנה זהירות בעת ההליכה ולשים לב למדרך רגלה. בהתאם לגרסתה, רק אחרי שהיא נפלה היא הבינה שהייתה שם שרשרת(עמ' 33 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון). בהמשך אף הוסיפה, כי היא חשבה ששחררו חלק מהשרשרת כדי שאנשים ילכו, וכי אם היא הייתה רואה את השרשרת היא הייתה "מרימה את הרגל" (עמ' 38 ש'17-18לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות העניין, אני סבורה כי התובעת לא נקטה זהירות מספקת. מדובר במתחם שבו מוצבים עמודים רבים וביניהם שרשראות עם שלטי אזהרה. אמנם כעוברת דרך היא אינה צריך ללכת כשעיניה בקרקע ואולם מצופה ממנה להסתכל מסביב במיוחד שהתאונה התרחשה בשעות הצהריים.

לפיכך, יש להטיל על התובעת אחריות מסוימת לקרות האירוע ואני מטילה על התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק ואולם קודם לכן יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובעת בתאונה.

הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

המומחה מטעם התביעה ד"ר גורן, קבע כי לתובעת נותרה נכות 30% בגין ממצאים ומגבלות בכתף ו- 10% בגין צלקת ניתוחית רגישה ומכערת בקמת הכתף.

לעומתו, המומחה מטעם הנתבעים ד"ר סטצקביץ קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% בגין מצב לאחר שבר והחלפת כתף ו- 5 % בגין צלקת אסתטית.

בשל הפערים בין חוות הדעת, מונה פרופ' ברק חביב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. לפי חוות דעתו, התובעת נחבלה בכתף ימין ואובחנה בבית החולים עם שבר מרוסק בראש ההומרוס של כתף ימין, ובהמשך היא עברה ניתוח להחלפת כתף. המומחה העריך בחוות דעתו מיום 18.12.23 תקופת אי כושר זמנית בשיעור של 100 % לתקופה של שלושה חודשים ובשיעור של 50 % לתקופה של שלושה חודשים נוספים. היות במועד הבדיקה חלפו כשנתיים וחצי מיום התאונה המומחה ציין כי אינו צופה שינוי במצבה וכי סביר להניח שהתובעת תזדקק לטיפולים בכאב וטיפול גופני משקם אשר נמצא בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום. באשר לנכות צמיתה, נקבע, כי לתובעת נותרה נכות רפואית מיום 1.7.21 בשיעור של 25% לפי סעיף 35(1) (ג-ד) מותאם בשל השפעה שהיא יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללית והתנועות וגם נכות בשיעור 5 % בגין צלקת ניתוחית. בבדיקה הגופנית, ציין כי הצלקת אינה דבוקה ואינה רגישה.

כפי שנפסק לא פעם, בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו: ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007)). במקרה דנן, הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה, ולאחר בחנתי את חוות דעתו של המומחה אני סבורה שהיא מתיישבת עם תוצאות הבדיקות כמו גם הממצאים הרפואיים, ומשכך עומדת בעינה.

על כן, נכותה הרפואית של התובעת היא, בהתאם לקביעותיו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט- קרי בשיעור 28.75 %.

בין הצדדים נטושה מחלוקת גם באשר לשיעור הנכות התפקודית של התובעת.

כפי שנקבע בפסיקה, הערכת הפגיעה התפקודית מצויה בליבת שיקול דעת בית המשפט, אשר יקבע אותה על יסוד מכלול הראיות והנסיבות ולאחר שמיעת התובעת שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו.

לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפניי, מוצאת אני לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה בית המשפט. בנסיבות אלו, אני קובעת את הנכות התפקודית בשיעור 25% ללא הנכות הרפואית שנקבעה בגין הצלקת האסתטית, אשר בהתאם לפסיקה אינה תפקודית.

כעת אפנה לכימות ראשי הנזק.

הערכת הנזק

התובעת עתרה לפיצוי בראשי הנזק הבאים: הפסד שכר לעבר ועתיד, כאב וסבל, עזרת זולת והוצאות רפואיות לרבות נסיעות לטיפולים.

לצורך חישוב הנזק ולשם הנוחות, אחזור על נתוני היסוד:

תאריך לידת התובעת: X.X.1947.

תאריך התאונה: 01.07.2021

גיל במועד התאונה: 74.

גיל היום: 77 ו- 10 ח'.

נכות רפואית: 28.75% .

נכות תפקודית : 25%.

הפסד שכר עבר ועתיד

התובעת עתרה לפיצוי בגין הפסד שכר עבר ועתיד. לטענתה, היא עבדה מיום 21.10.20 עד ליום 29.4.2021 כאחות אך היא פוטרה לאחר שהקורונה חלפה, וכי אלמלא התאונה היא יכלה לעבוד עוד כמה שנים. לעומתה, הנתבעים טוענים כי התובעת הייתה פנסיונרית וגם ביום התאונה לא עבדה וקיבלה פנסיה מזה 10 שנים לאחר גיל הפרישה.

כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי שכר לעבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התביעה חלה החובה להביא נתונים אלה.

בחנתי את טענות התובעת בעניין ואני סבורה שאין מקום למתן פיצוי בגין הפסד שכר עבר ועתיד. אנמק: 

1. במועד הרלבנטי לתאונה התובעת לא עבדה בהיותה פנסיונרית ולכן אין לתובעת כל הפסדי שכר לעבר ולעתיד. התובעת טענה שהוצעה לה הצעה לחזור לעבודה בהודעה כתובה שנשלחה לטלפון הנייד (ת/10), אך לטענה זו אין לה כל משקל ראייתי משלא הובאו עדים שיתמכו בטענה זו. בניגוד לטענתה בתצהיר שהיא לא עבדה בשל הפגיעה, בעדותה היא אישרה שהיא פוטרה.

    

2. בעדותה אישרה התובעת כי בזמן התאונה היא רק התנדבה (עמ' 47 ש' 34 לפרוטוקול הדיון), היא גם אישרה שהיא פנסיונרית ובערך כשלושה חודשים לפני התאונה היא לא קיבלה שכר. בחקירתה הנגדית העידה כי משנת 2018 היא לא עבדה בשכר ושהיא עבדה כמה חודשים בקורונה ועזבה לאחר שפוטרה בחודש אפריל 21 (עמ' 54 ש' 16-17 ,עמ' 57 ש' 21-24 לפרוטוקול הדיון).

    

3. בעלה של התובעת הצהיר שהיא פוטרה בשנת 2021 לאחר שחלפה הקורונה, והוסיף בסעיף 25 לתצהיר כי "שאמנם , אשתי לא עבדה ערב התאונה נשאו התביעה, אולם לא היה זה מפני שלא היה בכוונתה לעבוד. החל מחודש מאי 21 לאחר שפוטרה עזרה לבנותיה".

    

4. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, שהיא ציינה בבקשה לקבלת קצבת סיעוד במלל שהיא לא עובדת והוסיפה שהיא לא עבדה כמה חודשים לפני התאונה(עמ' 61 ש' 8-13 לפרוטוקול הדיון).

    

מכאן לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם עקב התאונה. ומאותם נימוקים גם באשר לעתיד. בהעדר הפסדי שכר גם לא נגרמו לתובעת הפסדי פנסיה.

עזרת הזולת עבר ולעתיד: 

לפי הפסיקה הנהוגה, כאשר מושקע על ידי בני משפחה "מאמץ יוצא דופן וחריג", מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לנפגע זכות לתבוע פיצוי גם אם לא שילם עבורו. עוד נקבע, כי ראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות, ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יש לפסוק סכום גלובלי לטובת התובע על דרך האומדנה)ת"א 3766-05-17פלונית נ' עיריית רמת גן(30.5.19)).

מהעדויות שנשמעו בפני, אין ספק כי בתקופה הראשונה התובעת נזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחתה וחברותיה, אשר התגייסו במאמץ חריג אליו לא היו נדרשים אלמלא פגיעתה. יש להניח כי עם חלוף הזמן נזקקה התובעת לעזרה מופחתת והדבר עולה גם מעדותה ומהקבלות שצורפו על ידה אשר רובן בסמוך למועד התאונה. על כן, אני מוצאת כי סביר לקבוע, כי התובעת התקשתה לאחר התאונה בפעולות פיזיות שונות, בהלימה לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט וזאת עד שמצבה השתפר ונקבעה נכות צמיתה.

נתתי דעתי לעדות הבת בעניין העזרה שניתנה לאם לאחר הניתוח ובפעולות בסיסיות כמו להתלבש . לגבי פעולות ניקיון, קניות ובישולים העידה הבת כי כל אחת מהבנות, חברות ואחות התובעת טיפלו במהלך 3 החודשים הראשונים שלאחר התאונה" (סעיף 15). אחרי שלושה חודשים הכאבים פחתו היא לא יצאה מהבית והתקשתה לבצע כל הפעולות בבית ולאחר חצי שנה ובמשך שלושה חודשים נעזרה בבני המשפחה. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית זאת והוסיפה שגם לפני התאונה הבנות עזרו לה.

באשר להעסקת עוזרת בית, גרסאות התובעת ועדי התביעה באשר להעסקת עוזרת בית, מלאות בסתירות. התובעת העידה שהיא העסיקה עוזרת בית מדי פעם ואחרי התאונה היא מעסיקה עוזרת בית פעם בשבועיים למשך 4 שעות, עובדות מזדמנות מבלי שהיא משלמת עבורן ביטוח לאומי (עמ' 54 ש' 27-35). בהמשך שינתה את גרסתה כשנתבקשה להסביר מדוע בתצהיר היא ציינה שלפני התאונה היא טענה שהיא לא העסיקה עוזרת בית טענה "זה היה פעם בחודש, חודשיים, שלושה חודשים" (עמ' 58, 8-10 לפרוטוקול). כשנשאלה התובעת מדוע ציינה בתצהיר, שעבור העסקת עוזרת בית היא תבעה 43,000 ₪, השיבה כי אם הייתי מעסיקה אבל "הבנות שלי עושות את זה".

יש לציין, כי לא הוגש תצהיר מטעם עוזרת בית וגם לא צורפו אסמכתאות או קבלות התומכות בטענת התובעת בעניין העסקת עוזרת בית. כשנשאל אם שילמו עבורן ביטוח לאומי השיב כי עיקר העזרה היא של החברות והבנות ושהיא "העוזרת לא משמעותית" ואף השיב "לא מדויק מה שאתה אומר שהעסקנו עוזרת בית" (עמ' 8 שורות 27-29 לפרוטוקול הדיון).

בניגוד לטענת התובעת לפיה, היא לא העסיקה עוזרת לפני התאונה וכי כתוצאה מהתאונה ועד היום היא מעסיקה אותה עוזרת בית, העיד הבעל שלא מדובר בעוזרת בית קבועה וכי העזרה "הגדולה היא של הבנות" (עמ' 6 ש' 27-29 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, בהינתן פגיעתה של התובעת ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית שנקבע וקביעת המומחה שמדובר במגבלה בעלת השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה, דומה כי התובעת נזקקה ותזדקק לעזרה מסוימת מזולתה, גם בעתיד. אציין, כי ביסוד הערכה זו התחשבתי בכך, כי התובעת נזקקה לעזרה משמעותית במחצית השנה הראשונה לאחר התאונה, ולעזרה חלקית לאחר מכן. אך, מאחר ומרבית העזרה שניתנה לתובעת בעבר ועד עצם היום הזה, ניתנה על ידי בני משפחתה וחברותיה, מבלי שהוכח כי נגרמו לבני משפחתה הפסדי הכנסה כלשהם בעקבות כך - אלה מחד, ומנגד – משלא ניתן להטיל את מעמסת העזרה לה נזקקה ותזדקק התובעת בעקבות פגיעתה בתאונה על בני משפחתה, מצאתי לנכון לפסוק לה סכום גלובלי.

בהינתן העדויות הנ"ל, ובהתחשב בטיב הפגיעה, בשיעור הנכות הרפואית הצמיתה ובכלל אמות המידה הנוהגות בסוגיה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה (לעבר ולעתיד) המוערך באופן גלובאלי, בסך של 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות, הסעה למקום הטיפולים, וניידות לרבות מוניות.

הנתבעים טענו, כי מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח הלכה למעשה וכי התובעת זכאית לקבל את כל השירותים הבריאותיים במסגרת קופת החולים, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994.

ככלל, התובעת זכאית לקבלת את הטיפול הרפואי הדרוש לה במסגרת קופת חולים בה היא חברה וזאת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד – 1984. כמו כן, וכפי שנקבע בפסיקה, על התובעת, מוטלת חובת הקטנת הנזק, המקפלת בחובה, בין השאר, גם את החובה לקבל את השירותים הרפואיים והפרא-רפואיים להם נזקקה באמצעות קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ו/או לפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו (ראו ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אלחדד (30.04.1997)).

בענייננו, כפי שעולה מן החומר הרפואי לאחר התאונה נזקקה התובעת לניתוח, מספר רב של טיפולי פיזיותרפיה וביקורי רופאים בשל פציעתה. בעדותה, היא אישרה שהקבלות הן מהתקופה הראשונה לאחר התאונה וכי משנת 24 אין לה קבלות ושהבת שלה מטפלת בה בצורה וולונטרית (עמ' 64 ש' 14 לפרוטוקול הדיון). התובעת העידה כי אין לה קבלות על הוצאות רפואית לעבר ועתיד מעבר למה שהוגש לבית המשפט (עמ' 65 שורה 24). באשר לקנביס רפואי, העידה התובעת שהיא השתמשה בקנביס שניתן לה על ידי אחיה החולה, ללא אישור רפואי ורק לתקופה קצרה (עמ' 41 שורות 11-16 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן, התובעת צירפה קבלות וחשבוניות בגין הוצאות רפואיות שנאלצה להוציא בעקבות פציעתה. עיון בחשבוניות ובקבלות מעלה כי רובן ממועד לאחר שנה – שנתיים ממועד התאונה והן כוללות קבלות בין היתר בגין רפואה משלימה וטיפולי פיזיותרפיה והתייעצויות שיכלה התובעת לעבור חלקם בקופת חולים, במיוחד שהמומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו שכל הטיפולים שתזדקק להם התובעת נמצאים בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום.

באשר להוצאות נסיעות- התובעת העידה שאחרי התאונה היא לא נהגה כלל, וכי בעלה והבנות הסיעו אותה לטיפולים והגישה קבלות בגין נסיעה במוניות בסביבות 40-50 נסיעה. לעומת זאת, בעלה העיד תחילה שאחרי התאונה הוא והבנות הסיעו אותה והיא לא נהגה כלל (עמ' 6 שורה33), אך בהמשך הוא העיד שהיא נוהגת "קרוב לבית, בשכונה. לפעמים" .הבעל העיד, כי התובעת לעתים נסעה במוניות אך היא לא שמרה קבלות (עמ' 6 ש' 23-24, עמ'7 לפרוטוקול הדיון).

כפי שנקבע בפסיקה, את הפיצוי בגין הוצאות יש לפסוק בהתאם לעקרון העל בפסיקת פיצויים בדבר השבת המצב לקדמותו (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה (15.7.1982)). בעניין זה אני מפנה לקביעת בית המשפט בת"א (מחוזי ת"א) 77694-12-20פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ(31.7.2025)‏‏:

"אמנם, גם בהקשר זה עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994)), ברם, מקום שנמצא שהתובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואיים ואף נזקק לטיפול תרופתי, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77 מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04  שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99))." 

ביישום הכללים הנ"ל, ובהינתן כלל הראיות שהובאו לפני, לרבות המסמכים הרפואיים והקבלות שצורפו, מאחר ומומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו בעניין ההוצאות הרפואיות כי הטיפולים שאליהם נזקקת התובעת מסוג זה, ניתנים על חשבון הקופה, לאחר ששקלתי את כלל הנתונים, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאותיה, לעבר ובעתיד, סכום של 25,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות.

כאב וסבל

בהתחשב במכלול נתוני התובעת: גילה, שיעור הנכות, העובדה שנפגעה פגיעה שחייבה ניתוח, אשפוז, שיקום משמעותי, תקופת ההחלמה ומהות הטיפול שניתן, אני מעריכה את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך של 95,000 ש"ח.

להלן סיכום הפיצוי לפי ראשי הנזק לתובעת

עזרת זולת עבר ועתיד40,000 ₪

הוצאות רפואיות/נסיעות25,000 ₪

כאב וסבל 95,000 ₪

סה"כ 160,000 ₪

 סה"כ לאחר הפחתת אשם תורם (20%) 128,000 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 128,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה. כמו כן, תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק. 

מעבר לכך, על הנתבעים להשיב לתובעת את הוצאותיה עבור חוות הדעת שהוגשו מטעמה (בהתאם לחשבוניות מס שיוצגו) ואגרת בית משפט ששולמה. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ב תשרי תשפ"ו, 14 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.