6 חודשי עבודות שירות לנהג אמבולנס שגנב רכוש מגופות

א.        הערה מקדימה

1. כתב האישום כולל שני נאשמים: נאשם 1, מישל נקש (להלן: מישל) והנאשם 2 שבפני, יהודה פרץ (להלן: הנאשם). כתב האישום כולל חמישה אישומים. אישומים 1 ו-2 הם משותפים לנאשם ולמישל ובעוד שאישומים 3, 4 ו- 5 מיוחסים רק למישל.  

2. הנאשם שבפני בחר להודות באישומים 1 ו-2 וניתנה הכרעת דין מרשיעה בעניינו. לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש. מישל כפר בכתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת הראיות. באי כוח הנאשמים הסכימו שיינתן גזר הדין בעניינו של הנאשם גם אם טרם הוכרעה שאלת אשמו של מישל בעבירות המיוחסות לו (השוו עם הוראות סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982). אביא להלן את עובדות האישומים 1 ו-2 שבהן הודה הנאשם. מן הראוי לציין שעובדות אלה מתייחסות גם למישל, אך יובהר שאין בתיאור העובדות שבהן הודה הנאשם בכדי להוות קביעה של ממצא עובדתי כלשהו לגבי מישל.

ב.         כתב האישום

3. כתב האישום כולל דברי רקע לאישומים 1 ו-2. על פי דברי הרקע, "א.ח." הינה חברה פרטית אשר עובדת עם משטרת ישראל החל משנת 2000 (להלן: החברה). על פי נהלי העבודה בין החברה לבין משטרת ישראל, החברה מקבלת קריאה ממוקד המשטרה לגבי אירוע שבו ישנו אדם שנפטר ואמבולנס של החברה מגיע למקום האירוע, כאשר בכל המקרים נמצא במקום האירוע שוטר אשר נותן הנחיות לנהג האמבולנס של החברה שמגיע למקום. לרוב, עובד החברה צריך לפנות את הגופה למכון לרפואה משפטית (להלן: המכון), ולעיתים לבתי קברות או לבתי חולים לצורך אחסון. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, עבדו הנאשם ומישל בחברה, כאשר מישל עבד כעוזר נהג מזה שנה וחצי והנאשם עבד כנהג מזה כשלושה חודשים.

4. באישום הראשון, הנאשם הורשע בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה בצוותא חדא לפי סעיפים 393(2) ו-29(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות האישום הראשון ביום 2.3.14, בשעות הערב, בשעה 22:25 או בסמוך לכך, בביתו שבתחומי העיר ראשון לציון, נפטר יוסף מושוביץ ז"ל (להלן: המנוח או המנוח באישום הראשון, לפי העניין) ואמבולנס של החברה נקרא למקום. בעקבות הקריאה הגיע למקום מיכאל חיימוב (להלן: מיכאל) אשר עובד בחברה מזה 10 שנים ולאחר כחצי שעה לערך הגיעו למקום הנאשם ומישל. בנסיבות אלו, נכנסו הנאשם, מישל ומיכאל לבית. מיכאל שוחח עם משפחת המנוח ואילו הנאשם ומישל נכנסו לחדר בו שהה המנוח כדי לעטוף את הגופה. באותן נסיבות, הסיר מישל טבעת נישואין העשויה זהב אשר היתה על אצבעו של המנוח (להלן: הטבעת). משסיימו הנאשם ומישל לעטוף את הגופה, איפשר מיכאל לבני המשפחה להיכנס לחדר ולהיפרד מהמנוח. בתו של המנוח ליטפה את ידו והבחינה כי הטבעת חסרה. בשל היעלמות הטבעת ולאחר ויכוחים בין בני המשפחה מצד אחד לבין הנאשם, מישל ומיכאל, מצד שני, עזבו האחרונים את המקום מבלי שפינו את הגופה. לאחר האירוע, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, מכר מישל את הטבעת ושילם עבורה לנאשם סך של 40 ₪.

5. באישום השני, הנאשם הורשע בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה בצוותא חדא לפי סעיפים 393(2) ו-29(א) לחוק העונשין. על פי עובדות האישום השני, ביום 8.2.14, בשעות הבוקר בתחומי העיר ירושלים נהרג ניר גדון ז"ל (להלן: המנוח או המנוח באישום השני, לפי העניין) בתאונת אופנוע. בשעה 10:50 או בסמוך לכך, הגיע למקום קרות התאונה "א.ח.", בו עבדו אותה עת הנאשם ומישל. גופתו של המנוח באישום השני הופקדה בידם ואותה פינו לאמבולנס ונסעו לכיוון המכון. בעוד הנאשם נהג באמבולנס חיטט מישל בגופת המנוח במטרה לחפש רכוש ונטל מארנקו של המנוח סך של 150 ₪ וכן מכשיר פלאפון מסוג אייפון 5 אשר היה בכיס מעילו של המנוח (להלן: האייפון). את הכסף שנטל מישל חילק באופן שווה בינו לבין הנאשם ומסר לנאשם סך של 75 ₪ וכן מסר לו סך של 1,000 ₪ עבור האייפון.

ג.         הצהרת נפגע עבירה

6. בתו של המנוח באישום הראשון, הגישה הצהרת נפגע עבירה ובה ביטאה את תחושות הכעס והעלבון הצורם שלה ושל משפחת המנוח בגין האירוע נשוא האישום הראשון. כמו כן, בהצהרה הובא תיאור של עומק הפגיעה ברגשות המשפחה, בין בזמן האירוע ובין לאחר מכן, לאור הגניבה של טבעת אביה המנוח. יתר על כן, גופתו לא פונתה כפי שהיה מתבקש בנסיבות העניין, וזאת לאור ההתנהגות הצינית והבזויה של הנאשם ומישל.

ד.         תסקיר שירות המבחן