6 חודשי מאסר ופיצויי למתלוננת בסך 4,000 ש"ח למורשע במעשה מגונה ושב"ח.

1.         הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ושהיה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן , ביום 25.10.12 התקיים פסטיבל "אבירי הלילה" בעיר העתיקה בירושלים. הנאשם, אשר שהה בישראל ללא אישור שהיה כדין, הגיע למקום. במהלך מופע, נעמד הנאשם בסמוך למתלוננת ר.ב. בת ה-15, הניח את ידו על ישבנה ומישש אותו מספר פעמים.

הנאשם , יליד 1986, נעצר עד תום ההליכים כנגדו בתיק זה.

הצדדים טענו לעונש, תוך הסכמה אחת ולפיה אם יורה בית המשפט על מתן פיצוי, יחולק הפיצוי בין שתי המתלוננת.

2.         המאשימה טענה כי המעשה המגונה שביצע הנאשם פוגע פגיעה חמורה בשלומן של נשים וילדות וכן בביטחונן. עוד הפנתה לנסיבות לחומרה, ובהן: היות המתלוננת קטינה בת 15, ביצוע העבירה במקום ציבורי ובמהלך הופעה ולבסוף - המישוש שחזר על עצמו מספר פעמים. המאשימה  טענה כי מתחם הענישה בגין המעשה המגונה נע בין חודשיים ל-12 חודשי מאסר בפועל, כאשר יש להשית על הנאשם בגין המקרה דנן עונש של בין 6 ל-7 חודשי מאסר. לגבי השהיה הבלתי חוקית טענה המאשימה כי מתחם הענישה בגין שהיה בלתי חוקית עם עבירה נלווית נע בין חודש לשישה חודשי מאסר כאשר יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בין חודשיים לשלושה חודשים בגין עבירה זו. המאשימה הוסיפה כי אין לזקוף לזכות הנאשם נטילת האחריות שכן הודה במועד הדיון בו היו אמורות המתלוננות להעיד. לסיכום, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת וכן למתלוננת שנמחקה מכתב האישום. המאשימה צרפה גזר דין לתמוך בעמדתה.

3.         הסנגור טען כי  הנאשם מתפרנס מעבודות מזדמנות ומטפל בסבתו. לגישתו, המתחם שציינה המאשימה והמקרים אליהם הפנתה אינם מתאימים למקרה דנן, שכן מדובר על מקרים חמורים או על נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד. הסנגור סבר כי מתחם הענישה לשתי העבירות בהן הורשע הנאשם, בנסיבות המקרה הנוכחי, נע בין מאסר מותנה לחודשיים מאסר בפועל. עוד טען שיש לזקוף לזכות הנאשם את קבלת האחריות, גם אם במועד שנקבע לשמיעת הראיות, שכן חסך בכך חקירה לא נעימה למתלוננות. הסנגור היפנה לגזר דין ובו סקירת ענישה בתחום.

הנאשם בעצמו בחר שלא להוסיף דברים.

מתחם הענישה

מעשה מגונה

4.         עבירות מין הינן  עבירות חמורות כנגד אדם. הן צורבות בגוף הנפגע ובנפשו פגיעה שלעיתים אינה ניתנת לריפוי. כיעורן המוסרי של עבירות אלה הוא גדול במיוחד. עוגמת הנפש , הסבל והצורך בשיקום מנטלי ,מלווה לא פעם את הנפגע ואת סביבתו הקרובה, תוך שהוא מותיר חותם בכל המעורבים. מבצעי העבירה פוגעים בשלמות גופם, בטחונם ופרטיותם של הקורבנות ומסכנים את שלום הציבור בכללותו.

הנאשם הורשע, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירה של מעשה מגונה "באדם" לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, ואולם עובדות כתב האישום לגבי המתלוננת נותרו כפי שהיו. מדובר בקטינה בת 15, ובהתאם לכך יש להתייחס לפוטנציאל חומרת המעשה. גם אם לא היה על הנאשם לדעת שמדובר בקטינה, נסיבות המקרה הנוכחי מצביעות על כך שעל הפוגע לצאת מנקודת הנחה שפגיעתו תהיה באדם החלש בחברה. כאשר עבריין בוחר את הקורבן למעשה המגונה, עליו לצאת להניח שמדובר באדם העלול להפגע קשות ממעשיו, בין היתר נוכח גילו, מוגבלות נפשית, מבנה אישיות או כל סיבה אחרת.

על אף שחומרת העבירה שביצע הנאשם עומדת ברף התחתון של עבירות מין, עבור קורבנות ומשפחותיהם הפגיעה  והנזק עשויים להיות משמעותיים ממה שנראה על פניו.

5.         לצד הצורך בהרתעה מפני ביצוע עבירות מין, ומעשה מגונה בפרט, מדיניות הענישה תופעל ביחס למעשה העבירה הספציפי בהתאם לנסיבותיו.

במקרה הנוכחי, מחד ,לא אופיין המעשה בתכנון או במחשבה מוקדמת או מיוחדת. מאידך,  הנאשם נכנע לגחמותיו המיניות ונתן דרור לעצמו לפלוש לדל"ת אמותיה של ר.ב. ולמשש את אחוריה מספר פעמים. יש לתת משקל לחומרא לחזרת הנאשם על המעשה מספר פעמים. בנוסף, הנאשם ביצע את זממו בפרהסיה, לעיני כל, במקום ציבורי - הומה אדם. בנסיבות אלה ברור שהנאשם פעל בתעוזה, כשרק צרכיו המיניים לנגד עיניו.

הנאשם היה מודע היטב למעשיו זאת כיוון שחזר מספר פעמים על פעולת המישוש , וכן כיוון שהרשה לעצמו לבצע את זממו במקום ציבורי , בעת קיום מופע הגלוי לעין כל.

שהיה בלתי חוקית בישראל

6.         תכלית חוק הכניסה לישראל , היא מניעת כניסתם של זרים למדינה ללא אישור השלטונות, זאת מנימוקים בטחוניים, חברתיים וכלכליים. הנימוקים החברתיים והכלכליים תופסים מקום משני , ביחס לנימוק הבטחוני, המחייב פיקוח של רשויות הבטחון על הנכנסים בשערי ישראל. יחד עם זאת, דינו של שוהה בלתי חוקי הנכנס לישראל על מנת לפרנס את משפחתו או בשל חשש לחייו, שונה מדינו של שוהה בלתי חוקי אשר אגב שהייתו מבצע עבירה נלווית ופוגע בציבור. בעוד שבמקרה הראשון ייטה בית המשפט להקל בעונשו, הרי במקרה השני ייטה בית המשפט להחמיר עימו.

הנאשם בפני לא הצביע על טעם מקל כלשהו לשהייתו בישראל ואף הוכיח בהתנהלותו כי ניצל שהיה זו על מנת לפגוע בציבור.

7.         הצדדים הגישו פסקי דין לתמוך בטיעוניהם. עיון בפסיקה זו, לרבות סקירת הפסיקה הנמצאת בפסק הדין אליו היפנה הסנגור, מעלה כי הפסיקה הנוהגת בעבירות דומות נעה בין מספר חודשי מאסר בעבודות שרות לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים. יש לציין כי רובם המכריע של פסקי הדין אליהם היפנו הצדדים ניתנו על ידי בתי משפט השלום. מאידך, ניתן להצביע על פסיקה מחמירה יותר, כגון זו שניתנה במסגרת רע"פ 3318/04 דראושה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם נגזרה שנת מאסר בפועל על נאשם בן 54, נעדר כל עבר פלילי, אשר נגע במקרה חד פעמי באיבר מינה של המתלוננת, בגירה, מעל לבגדיה.