59/15 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ן י' י'

1. בפניי בקשת התביעה הצבאית להורות על הארכת מעצרו הממשי של המשיב, רס"ן י' י', ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 243ב לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
2. ביום 12.10.2014 הוגש בעניינו של המשיב כתב אישום, שכלל אישומים של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה, לפי סעיף 73 לחוק השיפוט הצבאי וכן סיוע לכניסה לישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. ביום 22.1.2015 תוקן כתב האישום בעניינו של המערער, נוכח עדות מפלילה של מעורב בפרשה שהפך לעד מדינה, והוספו לו אישומים נוספים של לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. על-פי הנטען, המשיב הוציא אישורי כניסה לישראל לפלסטינים, בתמורה לרווח כספי. האישורים שהוצאו, תוך חריגה מההוראות, נמסרו למבקשי הכניסה באמצעות עד המדינה.

עד כה הסתיימה פרשת ראיות התביעה, ופרשת ההגנה נמצאת, אף היא, לקראת סיומה.  

3. התביעה הצבאית עתרה להארכת מעצרו הממשי של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 12.7.2015 או עד מתן הכרעת הדין, לפי המוקדם. נטען כי עילות המעצר בעניינו של המשיב, כפי שנקבעו בדיוני המעצר שהתקיימו בעניינו, שרירות וקיימות, הראיות שהוכחו לא כורסמו והמשפט מתנהל "בקצב משביע רצון".
4. בא כוחו של המשיב עתר שלא להורות על הארכת מעצרו כמבוקש. עיקר טענותיו הופנו כלפי מהימנותה ומשקלה של עדות עד המדינה, מחמוד סבאתין. נטען כי עד המדינה אינו אמין, עדותו נסתרת בעדויות אחרות של עדי תביעה, כגון בעדותו של זיאד סבאתין ואף הוכח כי מדובר בעד שאינו ישר, כעולה, בין היתר, מעדותו של עד תביעה, שנשמעה בדלתיים סגורות.

דיון והכרעה

5. חוק השיפוט הצבאי, המפנה לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מקנה לבית הדין הצבאי לערעורים סמכות להאריך את מעצרו של נאשם העצור מעל לתשעה חודשים, כשמשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, מטעמים הנוגעים למורכבות המשפט או בעטיין של נסיבות בלתי צפויות אחרות. שימוש בסמכות האמורה מחייב עריכת איזון בין זכותו של הנאשם, שטרם נתבררה אשמתו ועומדת לו חזקת החפות, לחירות, לבין אינטרסים, שעניינם ביטחון הציבור וקיומו התקין של ההליך הפלילי. איזון זה צריך להעשות בשים לב לנתונים הבאים:

"מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; חלוף הזמן מאז שהנאשם נעצר; קצב התמשכות ההליך השיפוטי והגורם שבעטיו התמשכו ההליכים באופן שמצריך הארכת מעצר; החשש מפני שיבוש ההליך; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה" (בש"פ 4084/15 מדינת ישראל נ' דלו (טרם פורסם, 25.6.2015)).

עוד נפסק כי בדיון במסגרת הארכת מעצר מעבר  לתשעה חודשים    

"אין מקום להתייחס לטענות המשיב הנוגעות לעוצמת הראיות לכאורה, וככל שסבור המשיב כי חל כרסום בעוצמתן פתוחה לו הדרך להגיש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר" (בש"פ 38/15 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 11.1.2015)).

6. בחינת הבקשה בראי האמור לעיל, הביאני לכלל דעה לפיה דין הבקשה להתקבל. משפטו של המשיב התמשך עד כה, בשים לב לתיקון בכתב האישום בעניינו, על רקען של ראיות חדשות שנשענות על עדותו של עד מדינה בפרשה. מאז שהוגש כתב האישום המתוקן, לפני כמחצית השנה, המשפט מתנהל ביעילות, ופרשת הראיות כולה עומדת בפני סיום. אין, אפוא, כל סיבה כי שמיעת המשפט לא תסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

לעניין התקיימותן של עילות המעצר בעניינו של המשיב ציינתי בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב, שהתייחסה לאישומים בטרם תוקנו (ע"מ/64/14 רס"ן י' י' נ' התובע הצבאי הראשי (2014)) כי: