5 שנות מאסר לנאשם בחבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין ושיבוש הליכי משפט

שימוע גזר הדין קבוע לשעה 12.30 והואיל ועו"ד שלו מוכנה באדיבותה לייצג לצורך שימוע גזה"ד אני מוצאת מקום להמתין כאשר מדובר באיחור של למעלה משלושת רבעי שעה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

<#4#>

גזר דין

1.       נאשם 1 הורשע, לאחר הכרעת הדין, בעבירות של החזקת סכין לפי ס' 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); חבלה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329(א)(1) לחוק ושיבוש הליכי משפט, לפי ס' 244 לחוק.

נאשם 2 הורשע בעבירה של פציעה, לפי ס' 334 לחוק.

2.       בהכרעת הדין נקבע כי ביום 1.1.07,  לפנות בוקר, הנאשמים בילו במסיבת "סילבסטר" בדירה ברחוב ... בבאר שבע, בה נכח המתלונן. בעטיה של תלונה על רעש, הגיעו שוטרים למקום ודרשו מבעל הדירה להנמיך את המוזיקה, להפסיק את הרעש ולפנות את המקום. המתלונן, שהיה עם בעל הדירה, ניגש למרפסת הבית וביקש מהחוגגים להפסיק את הרעש, בתגובה התעורר כעסם של הנאשמים. נאשם 2 תקף את המתלונן במכת אגרוף בפניו וכתוצאה ממנה נפצע המתלונן והחל לדמם ממצחו; נאשם 1 שלף סכין ודקר את המתלונן שתי דקירות בבטנו, ככל הנראה מנע נאשם 2 את המשך דקירתו של המתלונן. השוטר אבוטבול שמע את הצעקות והגיע למרפסת, הבחין בנאשם 1 כשעודנו אוחז בסכין והוציא את המתלונן מהמרפסת על מנת להעניק לו טיפול רפואי, בזמן הזה הספיק נאשם 1 להשליך את הסכין לחצר הבניין במטרה לשבש הליכי משפט.

3.       כראיות לעונש מטעם נאשם 1, הוגשו מכתבי המלצה ממעסיקיו - יחיאל אסולין, בעליה של חברת רהיטי אור, ציין כי הנאשם עבד בחברה בשנים 2004-2007, ביצע את עבודתו במסירות ובאמינות, ללא כל דופי; מדובר בבחור אמין, אחראי ומסור. ממכתבו של דבוסקין אלכס, מנהל חברת די.סי.תקשורת בע"מ, עולה כי הנאשם עובד בחברה כמתקין החל משנת 2009, עובד באופן רציני, נאמן וללא כל בעיות עם העובדים או עם לקוחות.

4.       כראיות לעונש מטעם נאשם 2, הוגשו מכתבי המלצה משירותו הצבאי המעידים על תפקוד לשביעות רצון מפקדיו, במקצועיות, באחריות ובמסירות יוצאת דופן; על ההערכה הרבה שרוחשים לו חבריו ומפקדיו; ועל קבלתו את "אות מלחמת לבנון השנייה". כן הוגש מכתב מנהל אתר באר שבע בחברת טמפו, המלמד על מחויבותו הגבוהה של הנאשם לבצע כל משימה המוטלת על שכמו באמינות ובהגינות. נכתב ע"י מנהלו כי הנאשם עובד חרוץ ומוכשר, נעים הליכות, אמין, מסור ובעל משמעת עצמית גבוהה מאוד. צוין כי  החברה אינה מעסיקה אנשים שהורשעו בפלילים.

5.       בעניינו של נאשם 2 ניתן תסקיר, ממנו עולה כי הנאשם בן 25, רווק, עלה ארצה בגיל 15, מתגורר בבית הוריו בבאר שבע ועובד בשנתיים האחרונות כנהג חלוקה בחברת "טמפו". שרות המבחן התרשם מצעיר בעל יכולת קוגניטיבית וורבלית תקינה וכן כוחות חיוביים לתפקוד תקין ונורמטיבי במסגרות השונות בחייו. חווה קשיים בהתבגרותו על רקע העלייה לישראל והקשיים הנלווים לכך. שירת שירות מלא כנהג רכב מבצעים ממוגן בחברון, תפקיד שהמשיך לבצע במסגרת שירות קבע שנקטע לאחר שנה בשל ההליכים המשפטיים בתיק זה. לאחר שחרורו, השתלב בעבודה כעוזר נהג ולאחר מכן כנהג. לדבריו, נהג לבלות עם שכניו עימם גדל והתרועע, ביום האירוע בילו במסיבת סילבסטר שערך אחד החברים, סמוך לסיום הבילוי הגיעו שוטרים וביקשו להנמיך את המוזיקה, לאחר שהשוטרים עזבו את הדירה, התפתחה קטטה במרפסת הבית, הוא ניגש להפריד בין הניצים שכן מרבית הנוכחים היו חבריו, ככל הנראה במסגרת ניסיונו להפריד חבט באגרופו במתלונן, הדגיש כי ביקש להפריד ולא להיות מעורב בקטטה. זמן קצר לאחר מכן, נכנס נאשם 1 ומיד אחריו השוטרים. נאשם 2 תיאר תחושות של כעס עצמי ביחס למעורבותו באירוע וכי למד במסגרת קבוצת עצורי בית, בה השתתף מטעם שירות המבחן, להימנע ממעורבות באירועים שאינם נוגעים לו וצמצם באופן משמעותי את קשריו החברתיים. הנאשם ביטא שאיפות נורמטיביות במעגלי המשפחה והתעסוקה ומגלה אחריות לתפקידיו השונים. להתרשמות שירות המבחן, מעורבותו בעבירה מהווה ביטוי לעומס הרגשי שחווה באותה תקופה בהקשר לתפקידיו ההוריים וההתמודדות בשירותו הצבאי, כיום מגלה יכולת לביטוי התמודדויותיו בחייו המאפשרת לו ביקורתיות ביחס לדפוסי התנהגותו המכשילים, אכן ביצע תהליך משמעותי של חשבון נפש בחייו, ההליכים המשפטיים היוו השפעה מרתיעה ומסמנת גבולות עבורו. סוף דבר, שירות המבחן המליץ שלא להרשיעו בדין ולהשית עליו עונש עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות כעובד ככלי בגן הזואולוגי בבאר שבע. לסברת שירות המבחן, יש בעונש חינוכי התרעתי זה כדי לסמן גבולות עבור הנאשם ולחדד את המחיר הפוטנציאלי של הישנות התנהגות פורעת חוק מצידו.

6.       בטיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על חומרתו של האירוע שמהותו בתקיפת המתלונן במהלך מסיבה אך בשל בקשתו להחליש את המוזיקה, נאשם 2 כעס על המתלונן ותקף אותו במכת אגרוף בפניו ובכך פצע את המתלונן, נאשם 1 דקר את המתלונן דקירות חמורות בבטנו שפגעו באיבריו הפנימיים עד כי נזקק המתלונן לאשפוז בבית החולים במהלכו אף נותח. חומרתו של האירוע מיוחסת לנאשם 1 אשר הגיע למסיבה עם סכין ובשל בקשה תמימה של המתלונן ללא כל קנטור מצידו, דקר אותו ואף זרק את הסכין מהמרפסת על מנת לשבש הליכי משפט. חומרת חלקו של נאשם 2 באירוע בעצם התססת האווירה האלימה, מה גם שנאשם 1 דקר את המתלונן לאחר שלא התאושש מהחבטה של נאשם 2. בית המשפט העליון עמד על הצורך להילחם בתת-תרבות הסכין באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה ושיקול זה גובר על שיקולי נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשמים כפרו במיוחס להם, נאשם 2 ניהל משפט סרק לנוכח הודאתו במשטרה כי יתכן ונתן למתלונן מכת אגרוף כשניסה להפריד אלא שנקבע בהכרעת הדין כי עוצמתה של המכה מלמדת שאין עסקינן במכת אגרוף שניתנה באקראי. נוכח הרשעתם של הנאשמים, מתבקשת המסקנה כי נאשם 2 לא אמר אמת ביחס למעורבותם של השניים באירוע. נאשם 1 הורשע בעבירה חמורה שהעונש המקסימאלי בצידה עומד על 20 שנות מאסר ואינו לוקח אחריות על מעשיו, בכך יש ללמד על מסוכנותו ועל הצורך להרחיקו מהחברה לזמן רב. סוף דבר, עתרה המאשימה להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

7.       לעניין המלצות שירות המבחן בהתייחס לנאשם 2, עמדה המאשימה על כך  כי ביטול הרשעה הינו עניין חריג שבחריג. ראשית, יש לבחון את מהותה של העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם יש בנסיבות אלו כדי לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן חמור באינטרס הציבורי שבהרשעה. שנית, יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם והאם הנזק הצפוי לו מההרשעה פוגע בסיכויי שיקומו וחורג מן הראוי בנסיבות העניין. בענייננו, הנאשם שב וחוזר על גרסתו במשטרה שלא התקבלה ע"י בית המשפט בהכרעת הדין והוא אף מוסיף לחפות על נאשם 1. החבלות שנגרמו למתלונן בעקבות האירוע כולו חמורות מאוד ועל כן על האינטרס הציבורי שבהרתעת הציבור בעבירות אלימות צריך לגבור על נסיבותיו האישיות של נאשם 2, מה גם שלא הוצגו ראיות בדבר הפגיעה שצפויה לנאשם 2 מן ההרשעה. תסקיר שרות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד ונוכח עדותו השקרית של נאשם 2, עתרה ב"כ המאשימה לדחותה ולהשית על נאשם 2 עונש מאסר משמעותי.

8.       בטיעוניה לעונש, פתחה ב"כ נאשם 1 והבהירה כי הנאשם עודנו מחזיק בחפותו ולפיכך היא טוענת לעונשו בהתבסס על הכרעת הדין בעניינו. לשיטתה, אין בחומר הראיות כל אסמכתא לטענה כי נאשם 1 תקף את המתלונן בעקבות בקשתו להנמיך את המוזיקה, אדרבא טען המתלונן כי ביקש מכל הנוכחים להפסיק את הרעש ולא נתגלע עימות ישיר ביניהם, כך שלא הוברר הרקע למעשה. על בית המשפט להתחשב בעמדתו של המתלונן אשר, לדבריו, חזר לעבודתו ואין בליבו דבר על הנאשם; בהיעדר אינדיקציות למעורבות עמוקה של הנאשם בעולם הפשע, המדובר בנאשם שעלה ארצה בגיל מבוגר יחסית, בגיל 20, והצליח להשתלב בחברה הישראלית, שירת בצבא שנתיים בשירות סדיר וכיום משרת במילואים ואף נקרא לאחרונה למילואים. הנאשם לא נעדר מעבודתו ולו יום אחד, למעט תקופת מעצרו, מעבידו אף פרש עליו את חסותו  עד כי הנאשם שוחרר לחלופת מעצר במקום עבודתו, באיזוק אלקטרוני ובפיקוח מעסיקו עת הינו ממשיך בעבודתו. בשל ההליך הפלילי והשלכותיו, לא נישא הנאשם לחברתו עימה מתגורר מזה מספר שנים. מאז האירוע חלפו למעלה משלוש שנים של עינוי דין בשל התמשכות ההליכים בעטיו של קושי לאתר עדים ובכל אותה עת, לא הסתבך הנאשם באף עבירה קלה כחמורה. לטענת ב"כ הנאשם, שליחת הנאשם מאחורי סורג ובריח תפגע בו הואיל ויכול  ויפנים ערכים עבריינים ובכך תיפגע אף טובת החברה. לשיטת ב"כ הנאשם, יש לקחת בחשבון לקולא את העובדה כי המדובר באירוע חד פעמי על רקע תפקוד נורמטיבי תקין, וכן צוינה העובדה כי למרות כל מגבלות בשל העלייה לארץ וקשיי השפה, מצא את הכוחות לתפקוד נורמטיבי וכן את העובדה כי האירוע התרחש במסיבת סילבסטר בה רוב הנוכחים היו שתויים. אשר על כן, עתרה ב"כ הנאשם להשית עליו עונש של מאסר לתקופה הקצרה משישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי. צויין כי הנאשם עובד מאז חודש 11/09 בחברת די.סי. תקשורת בע"מ כמתקין מערכות לגילוי אש, מאז לא הסתבך בפלילים וממשיך את תפקודו הנורמטיבי כפי שהיה עובר לאירוע ולאחריו.

9.       בטיעוניו לעונש, פתח ב"כ הנאשם 2 ועתר לביטול הרשעתו של נאשם 2 . אכן כדברי המאשימה, חלקו של נאשם 2 שונה באופן מהותי מחלקו של נאשם 1. עסקינן בנאשם שעלה לארץ בגיל 15 וחרף קשיי קליטה ושפה, סיים תיכון, שירת שירות צבאי מלא ואף הוחתם לשירות קבע אשר לא הוארך בשל ההליך בו עסקינן. הנאשם עשה מאמצים כבירים להשתלב בחברה באופן נורמטיבי ובכוונתו להמשיך בכך. לשיטתו של ב"כ הנאשם, עסקינן באירוע טרגי, נקודתי, אליו נקלע הנאשם ללא תכנון מוקדם וללא כוונה לבצע עבירה פלילית ואילולא האירוע, היה ממשיך ומתקדם באפיקים נורמטיביים. הנאשם לא ניהל משפט סרק, פניותיו לפרקליטות להסדר טיעון נדחו מהטעם שממילא הם מנהלים את משפט בעניינו של נאשם 1 ויתרה מזו, הסדר טיעון הותנה במסירת עדות נגד נאשם 1. הנאשם אינו בעל עבר פלילי ומאז ביצוע העבירה לא הסתבך בעבירה נוספת. הנאשם היה עצור במשך 7 ימים ושוחרר להמשך שירות צבאי נוכח חלקו הקל באירוע נשוא כתב האישום. המדובר בנאשם צעיר שברור שהרשעה בגילו יכולה להסב נזק בל ימחק וכתם קשה, במידה ויורשע עלול הנאשם לעמוד בפני פיטורין, מה גם שעבודתו כנהג מחייבת בד"כ תעודת יושר כך שיקשה עליו להשתלב במעגל העבודה. מעבר לכך, ניתן ללמוד על אישיותו הנורמטיבית של הנאשם מכך שהגן בגופו על המתלונן ומנע את המשך דקירתו, כך שגם אם גרם לפציעה, עדיין בסופו של יום נוכחותו מזערה את הפגיעה במתלונן ויש בהתנהגותו כדי ללמד על חרטה בזמן אמת במהלך האירוע. אין חולק כי הנאשם לא ידע על קיומה של הסכין ולא צפה כי המתלונן יידקר. יש לזקוף לקולא את חרטתו של הנאשם ואת הגנתו בגופו על המתלונן ולהשיב לו "טובה תחת טובה" ולא להרשיעו. סוף דבר, זו העבירה היחידה של הנאשם, מדובר בהתנהגות מקרית, הנאשם הציל את המתלונן, הסבירות שהנאשם ישוב על מעשיו נמוכה והוא הביע חרטה על מעשיו, מאידך גיסא- הרשעה תשפיע באופן ממשי על עתידו. אשר על כן, עתר ב"כ נאשם 2 לביטול הרשעתו של הנאשם. ב"כ הנאשם עמד על שירותו הצבאי של הנאשם בשטחים באחריות ובמקצועיות לשביעות רצון מפקדיו, על הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהרשעתו וכפי העולה ממכתב מטעם חברת טמפו לפיו אינה מעסיקה מי שהורשע בפלילים. כן עמד ב"כ הנאשם על התסקיר המלמד באופן חד משמעי על אישיותו הנורמטיבית של הנאשם וממליץ לבטל את ההרשעה. ב"כ הנאשם הוסיף והדגיש את תפקודו החיובי של הנאשם כבר באירוע עצמו עת בחר לסוכך על המתלונן בגופו ולהצילו מהמשך תקיפתו. השוטר שהגיע לאירוע מעיד כי ראה את הנאשם מפריד בין המעורבים, יש ליתן את המשקל להתנהגותו של הנאשם במהלך האירוע. אשר על כן, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם עומד בהלכת תמר קטב, הרשעתו תהווה פגיעה מהותית בסיכויי השתכרותו בעתיד ולפיכך יש לבטל את הרשעתו. 

10.   דיון: הנאשמים הורשעו בתקיפתו של המתלונן במהלך מסיבת "סילבסטר" בבית חבריהם. חומרתו של האירוע נעוצה בתקיפתו הסתמית של המתלונן, ללא כל סיבה וללא כל התגרות עובר לתקיפה, למעשה כל "חטאו" של המתלונן התמצה בבקשה להפסיק את הרעש נוכח תלונות השכנים ודרישת המשטרה. בהכרעת הדין נקבע כי נאשם 2 תקף את המתלונן בכך שהלם בו באגרוף בפניו, מכת אגרוף זו היא שהיוותה את "יריית הפתיחה" לתגרה שהתפתחה, במהלכה שלף נאשם 1 סכין ודקר פעמיים את המתלונן בבטנו פצע אותו באופן חמור עד כי נזקק לניתוח וחדל רק לאחר שנאשם 2 חצץ בינו ובין המתלונן ומנע את המשך התקיפה. עת פינה השוטר שנכח בדירה את המתלונן לטיפול רפואי, זרק נאשם 1 את הסכין מחוץ לחלון במטרה לשבש הליכי משפט.

11.   נכתב רבות בפסיקות בתי המשפט אודות "תת תרבות הסכין" אשר הולכת ומעמיקה את שורשיה בארצנו וגובה קורבנות עקובים מדם. הסכין נשלפת כהרף עין, דקירות מחליפות את המילים השגורות בפינו כאילו שכחו בני האדם את שפתם ולשונם. סכין אינה דרך לפתרון סכסוכים וכל שכן אינה דרך ביטוי. הנוהג להחזיק סכין על גופו של אדם, שלא כדין, פסול הוא מיסודו ויש בו כדי להזמין מעשים נפסדים בשעת כעס ומדון. על בתי המשפט לגלות אפס סובלנות כלפי המרהיבים עוז לשלוף את סכינם ולהעביר מסר מרתיע לפיו ישקול אדם האם להחזיק על גופו סכין וכל שכן להשתמש בה כנגד גופו של אחר; אין לפגוע בזכותו של אדם לחייו ולשלמות גופו. משנה חומרה נודע בענייננו, עת מצא לנכון נאשם 1 לשלוף את סכינו ולנעוצה בגופו של המתלונן רק כדי להביע את מורת רוחו ולבטא את רצונו להמשיך בחגיגה הקולנית. נאשם 1 לא חדל ממעשהו וביקש להוסיף ולדקור את המתלונן, דמה בנפשך מה היה עולה בגורלו של המתלונן אילולא התעשת נאשם 2 ובגופו מנע את המשך דקירתו של המתלונן ועוד התמזל המזל שהשוטרים עמדו בחדר הסמוך כך שהסתייע בידם לתת מענה לאירוע בזמן אמת. יש בעצם זריקת הסכין מהחלון כדי ללמד על הלך רוחו של נאשם 1 ולהוסיף לחומרת האירוע.