40 חודשי מאסר ושלילת רישיון נהיגה ל-7 שנין בגין גרימת מוות ברשלנות והפקרה של רוכב אופניים

כללי

1.         בתאריך 09.11.12 בסביבות השעה 08:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מיצובישי בכביש 31 - שהינו כביש דו סיטרי בעל נתיב נסיעה אחד בכל כיוון - מכיוון ים המלח לכיוון ערד. באותה העת, רכב על אופניו באותו הכביש, בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, מר בוריס גורפינקל ז"ל (להלן: "המנוח"). הכביש היה תקין ויבש והראות היתה טובה. בהגיע הנאשם לקטע עקומה שמאלה, הוא עקף עם רכבו רכב הסעות שנסע לפניו, נסע בנתיב נסיעת המנוח וחסם את הנתיב ובשל כך אירעה התנגשות בין המנוח ואופניו לרכב הנאשם. כתוצאה מההתנגשות, המנוח נפגע מחזית רכב הנאשם, הועף לשול הימני ונפטר מפצעיו. אופניו התפרקו וחלקיהם הועפו לצד הדרך. ורכב הנאשם ניזוק - שמשת הרכב נופצה בצידה השמאלי מול עיני הנאשם, נגרם נזק למכסה המנוע של הרכב, ועוד.

            התאונה ותוצאותיה נגרמו עקב רשלנותו של הנאשם, שהתבטאה בכך שהוא לא היה ער ולא שם לב לנעשה בכביש לפניו; לא נקט אמצעים סבירים למניעת התאונה; ולא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה.

לאחר התאונה, הנאשם לא עצר במקום התאונה או קרוב לה כדי לעמוד על תוצאותיה ולא הזעיק עזרה למנוח, אלא הוא נמלט מהמקום עם רכבו ובכך הוא הפקיר את המנוח. לאחר מספר שעות, בעקבות פעילות משטרת ישראל לאיתורו, עשה הנאשם את דרכו לעבר תחנת המשטרה בערד, והוא נעצר בסמוך אליה.

2.         הנאשם הודה בעובדות המתוארות והורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") והפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64 א'(ג) לפקודת התעבורה.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן הגיש תסקיר על הנאשם, בו צוינו, בין היתר, הדברים הבאים:

הנאשם בן 26, נשוי ואשתו בהריון. הוא מתגורר בצריף בפזורה הבדואית באזור חתרורים, דרומית מזרחית לערד. משפחת מוצאו מונה זוג הורים ו- 12 ילדים. הוא סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית במגמת חשמל. לא המשיך בלימודים מקצועיים בשל המצב הכלכלי. במשך ארבע שנים טרם התאונה עבד, באמצעות קבלן לשירותי הצלה וניקיון, כאחראי עובדים על חוף ים המלח. תואר כעובד חרוץ. מאז התאונה אינו עובד. כיום הוא ואשתו מתקיימים מקצבת הכנסה, וחיים בצמצום רב. תיאר קשיים פיזיים על רקע מקום מגוריהם, וחשש רב לגורל אשתו וילדו שייולד, אם ייגזר עליו מאסר בפועל.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם בעל מערכת ערכים ותפקוד נורמטיביים במישורי חייו השונים, המתמודד עם קשיים כלכליים-קיומיים. הוא מביע מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי ושקט. אין לו מעורבות פלילית קודמת. לחובתו 7 רישומי תעבורה. והוא הביע עמדות נורמטיביות בנוגע לנהיגה זהירה.

באשר לעבירה, סיפר, כי ביצע עקיפה מבלי שהבחין ברוכב האופניים - לדבריו יתכן ובשל שיחים שהיו בצדי הדרך - ולאחר מכן ניסה להימנע מהפגיעה בו, אך ללא הצלחה. הסביר, כי בשל חווית ההלם בה היה מצוי אינו זוכר הרבה פרט לרגע הפגיעה ולחוויות ההלם והלחץ בה היה שרוי. הודה כי המשיך בנסיעה ללא מתן עזרה למנוח, וטען כי פעל מתוך לחץ ובהלה, ללא הפעלת שיקול דעת. הוסיף, כי נסע לחבר הגר בסמוך למקום התאונה, סיפר לו על שאירע ופנה עמו למשטרה.

שירות המבחן ציין כי הנאשם הביע כאב רב כלפי תוצאות התאונה והמנוח וחווית חוסר אונים, וכי בלט קושי בהתמודדות עם האשמתו בגרימת מוות ברשלנות, על רקע תפיסתו העצמית כנהג קפדן הנוהג בזהירות.

שירות המבחן התרשם מדברי הנאשם כי מאז התאונה הוא סובל מתסמינים פוסט טראומתיים, מסתגר, מתבודד וחווה פחדים. ולאחרונה הוא הופנה לפסיכיאטר בשל אי שקט, גמגום ופוסט טראומה.

שירות המבחן התלבט בנוגע להמלצתו, שכן, הנאשם בחור צעיר, רגיש, בעל מערכת ערכים נורמטיבית, הנותן דגש לערך חיי אדם, אשר שירות המבחן העריך כי הוא פעל כפי שפעל לאחר התאונה מתוך לחץ וחוסר שיקול דעת, והוא מביע צער וחרטה על מעשיו ומביע כאב כן על תוצאות התאונה, ומאידך, מדובר בעבירות חמורות הכרוכות באבדן חיי אדם ובהפקרה לאחר פגיעה.  בסופו של דבר הומלץ, כי אם יוטל על הנאשם מאסר בפועל, יילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות ויומלץ בפני רשויות שב"ס כי יינתן לו הסיוע הנפשי - תמיכתי הנדרש.

טענות הצדדים

1.         ב"כ המאשימה טען, כי מתחם העונש ההולם לעבירת גרימת המוות ברשלנות בה הורשע הנאשם נע בין שנה לשתי שנות מאסר, ומתחם העונש ההולם לעבירת ההפקרה בה הורשע הנאשם נע בין 5 ל- 9 שנות מאסר. ומתחם העונש ההולם הכולל נע בין 6 ל- 10 שנות מאסר, והעונש הראוי לנאשם מצוי ברף העליון של המתחם. הוא ציין, כי פקודת התעבורה תוקנה והעונש על עבירת ההפקרה בחלופה בה הורשע הנאשם הוחמר מתשע שנות מאסר לארבע עשרה שנות מאסר. הוא עמד על חומרת מעשי הנאשם ונסיבותיהם, על הערכים החברתיים שנפגעו ועל הצורך בהרתעת הרבים. הפנה לפסיקה. והגיש את מרשם הרשעות התעבורה של הנאשם.

2.         ב"כ הנאשם טען, כי נהיגתו עובר לתאונה היתה סבירה וכי הרשלנות בה חטא נמצאת ברף הנמוך. אמנם, הנאשם עזב את מקום התאונה מבלי להגיש עזרה, אך כעבור זמן קצר הוא הגיע באופן עצמאי לתחנת המשטרה והסגיר את עצמו. הנאשם יליד 1987, ללא עבר פלילי, ועברו התעבורתי מינורי. הוא הודה במשטרה ובבית המשפט, וחסך את הצורך בשמיעת העדים. והוא לוקח אחריות על מעשיו.

הוא ציין שמאז התאונה הנאשם הפסיק לעבוד והוא סובל מתסמינים פוסט טראומתיים, וביניהם גמגום ואי שקט והפנה לתסקיר שירות המבחן, בו צוין שהנאשם מביע צער וחרטה כנים. עוד טען, כי מאחורי עבירת ההפקרה עומדות שתי מטרות, מניעת קושי בחקירת האירוע והגשת עזרה למי שנפגע. והנאשם הסגיר את עצמו למשטרה זמן קצר אחרי האירוע ושיתף פעולה בחקירה, כך שהתנהגותו לא הקשתה על פעולות החקירה. וטען, כי לאחר התאונה הנאשם היה שרוי בלחץ ובלבול והוא חווה פחד ומצוקה שעל רקעם יש לבחון את התנהגותו. ובשולי הדברים הוסיף, כי המנוח רכב על אופניו בנתיב הנסיעה, ולא בשולי הכביש, ומבלי שחבש לראשו קסדה, והדבר מהווה אשם תורם מסוים, המצדיק גם הוא הקלה בעונשו של הנאשם. הפנה לפסיקה. ועתר לחרוג מרמת הענישה הנהוגה ולהטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות, ופסילת רישיון נהיגה לתקופה שתאפשר לנאשם לחזור בעתיד למעגל העבודה ולשקם את עצמו.

3.         הנאשם טען כי מיד לאחר התאונה הוא נבהל וכי לאחר מכן הוא הגיע לתחנת המשטרה. הוא ביקש סליחה ממשפחת המנוח וביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה