1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, באינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(3) ובמעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין.
ואלה המעשים: בליל 19.8.2009-20.8.2009 נסעה המתלוננת, בת 16.5, בטרמפ עם הנאשם כדי להגיע לביתה במושב ליד בית שמש. הנאשם חלף על פני הכניסה למושבה, כשהוא מתעלם מבקשת המתלוננת לעצור, ונסע למושב תירוש בו הוא מתגורר. לאחר שהשניים שהו בתירוש זמן מה, הסיע הנאשם את המתלוננת בחזרה לכיוון מקום מגוריה, אך בדרך סטה לפארק בריטניה, שם כפה עצמו על המתלוננת שהביעה התנגדות הן בדיבור והן במעשה. הנאשם הפשיטה, הכניס אצבעות לאיבר מינה ואחר-כך לפי טבעתה. המתלוננת התנגדה, נלחמה בנאשם וסירבה לדרישתו לפסק את רגליה. המגע המיני הסתיים כאשר הנאשם נוכח שאינו יכול לגרום לה לפסק את רגליה ואז הסיעה לביתה.
2.
המרכז להערכת מסוכנות (ד"ר גדי רוזנברג קרימינולוג קליני בכיר) ערך חוות דעת בעניינו של הנאשם וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006. בחוות הדעת צוין כי לנאשם קווי התנהגות ילדותיים ולא בוגרים, מעברים מהירים משמחה לכעס, משתמש בסיסמאות, מציג עצמו כבעל הצלחה אצל נשים אך מתקשה ביצירת קשר אינטימי ממשי. בחוות הדעת יש התייחסות מפורטת להתנהגותו והתנהלותו המינית של הנאשם ובסיכומה הערכת המסוכנות המבוססת על פקטורים סטטיים ודינמיים. בהסתמך על עברו הפלילי של הנאשם, זלזולו בחוק ובסמכות, אי היענותו לכל התערבות טיפולית ובהעדר מודעות למניעיו, המלווים בחוסר אמפתיה לזולת מחד והתרכזות בעצמו ובצרכיו מאידך, הגיע הבודק למסקנה כי הנאשם הוא בעל רמת מסוכנות מינית גבוהה לרצידיביזם מיני.
3. הנאשם, יליד 1976, רווק, ניהל שלושה סניפים של חנויות "נעלי גזית". מתגורר בבית הוריו במושב תירוש. הנאשם סיים כיתה י', עזב הלימודים ובבוא העת שירת כשנתיים בצבא. לנאשם עבר פלילי: בשנים 1994-1996 ביצע עבירות הקשורות לסחר ברכב וחלקי רכב גנובים ונדון לששה חודשי מאסר בעבודות שירות. בשנת 2000 הורשע בעבירות איומים, התנהגות פרועה, חבלה ופציעה ונדון למאסר בפועל של 16 חודשים.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי חרף מאמצי הנאשם לאורך שנים לתפקוד רגיל ונורמטיבי, התגלו בעיות התנהגויות שלא אפשרו לו לסיים את לימודיו ואת שירותו הצבאי והוא גם נוטה להדחקה של בעיות קוגניטיביות מסוימות. עורכת התסקיר הדגישה כי לנאשם אישיות בלתי בשלה וקושי בניהול מערכות יחסים מתמשכות ומסודרות. כיוון שלא נטל אחריות הן לביצוע העבירה בה הורשע והן לעבירות בהן הורשע בעבר, התרשם שירות המבחן כי לנאשם זה עיוותי חשיבה המהווים גורמי סיכון גבוהים להישנות עבריינות. לאור האמור לעיל, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
4.
תסקיר נפגעת העבירה מביא פרטים רבים על השפעת אירוע האינוס על המתלוננת, בדידותה, הסתגרותה, פחדיה, אובדן הביטחון העצמי, קושי בהתמודדות ואף תופעות של התנכרות הסביבה עקב האירוע שחוותה. האירוע ומצבה של המתלוננת, המתקשה להתמיד במסגרת שירות לאומי בה היא נמצאת, משפיע על המערכת המשפחתית כולה.
מסקנת עורכת התסקיר הינה כי הדימוי העצמי של המתלוננת נפגע עקב האונס, היא מתקשה להתרכז בלימודים או במעשה, המוטיבציה שלה פגומה, היא איבדה אמון בעצמה ובסובב אותה, סובלת מפחדים, מתקשה להתמודד עם מטלות. קשיים אלה אפשר שילוו אותה בעתיד, מה עוד שהיא אינה מצליחה לגייס כוחות להגיע באופן מסודר לטיפולים פסיכולוגים.
5.
ב"כ המאשימה טענה כי העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר בשל התנהגותו האלימה והכופה של הנאשם כלפי טרמפיסטית אקראית וצעירה. למתלוננת נגרמו פגיעות פיזיות ופגיעות נפשיות שקיבלו ביטוי בתסקיר נפגעת העבירה, והשלכות פגיעתה על מצבה האישי ועל משפחתה כולה. עוד הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, לחוות דעת הערכת המסוכנות, תסקיר שירות המבחן וביקשה להחמיר עם הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. הוגשה פסיקה מחמירה.
6.
ב"כ הנאשם ביקש לדחות את טיעוני ב"כ המאשימה, אשר לטעמו הציגה תמונה לא נכונה של האירוע וצבעה אותו בצבעים שלא היו. ב"כ הנאשם הדגיש כי המתלוננת הסכימה לנסוע עם הנאשם למושבו, לשהות עמו, אחר-כך התעקשה שהוא יחזירה לביתה, והתוצאה הייתה מגע מיני אשר אף שהתקיים על-פי הכרעת הדין, תוצאתו לא גרמה לאובדן בתולים.
לשיטתו, הפסיקה שהוגשה על-ידי המאשימה מציגה מקרים שחומרתם רבה עשרות מונים מהמקרה שלפנינו, השונה בתכלית בנסיבותיו ובתוצאותיו מהמקרים המצוינים בפסיקה המחמירה, שכן הנאשם לא התעקש, כאשר המתלוננת סירבה בתקיפות, חדל ממעשיו והסיעה לביתה. הוא הוסיף והדגיש כי על-פי הכרעת הדין הנאשם לא הכניס את איבר מינו לגוף המתלוננת, אלא את אצבעותיו בלבד.
באשר לתסקיר נפגעת עבירה טען הסנגור, כי עורכת התסקיר שמעה תלונות אך לא בדקה אם הן מציאותיות. לטעמו, מצבה האמיתי משתקף ב"פייסבוק" שם היא נראית מצולמת ומשוחררת.
באשר לחוות הדעת והתסקירים - הדגיש הסנגור, כי עצם הכחשתו העקבית של הנאשם את אשמתו - מונעת תסקיר חיובי, שכן מי שאינו נוטל אחריות נתפס במוסדות אלה כאדם מסוכן. הסנגור הפנה לפסיקה בה נגזרו על מי שביצעו עבירות דומות ואף חמורות יותר 2-4 שנות מאסר.
הסנגור ביקש ליתן משקל מרבי למעצר בית ממושך בו שרוי הנאשם, דבר שגרם להתמוטטות עסקו העצמאי (חנות נעליים). באשר לעברו הפלילי - הדגיש כי מדובר בעבר ישן ומזה 10 שנים הוא חי חיים נורמטיביים לכן עתר לעונש שיאפשר לנאשם לחזור לחיים תקינים.
הנאשם ביקש התחשבות ורחמי בית המשפט.
7. העבירות שביצע הנאשם הן חמורות ולא בכדי קבע המחוקק בצידן עונש מזערי. הנאשם הסיע נערה כטרמפיסטית באישון לילה עד למושב מגוריו, שם ניסה לשכנעה להיכנס לביתו ומשסירבה, הסיעה חזרה לכיוון ביתה, בדרך סטה ליער - פארק - שם ביצע בה מעשים מיניים. התנהגותו והתנהלותו של הנאשם מלמדים על תפיסה מעוותת וגישה פטרנליסטית: כיוון שעלמה עוצרת טרמפ בלילה, משוחחת ומדברת בקלילות ומעשנת סיגריה, היא יכולה לשמש טרף קל, לרצונותיה אין חשיבות, ומשנוצרה הסיטואציה מותר לו לבצע בה מעשי מין. המתלוננת נתנה תחילה אמון בבחור מבוגר ממנה, הגר במושב סמוך, הוא ניצל אמון זה, לא עצר ליד ביתה, המשיך בנסיעה כאילו מרגע שעלתה לרכבו אין מטרה אחרת מלבד מעשי מין. נקל לראות כיצד עלמה צעירה ניצבת בסיטואציה קשה כזאת באישון לילה, נתונה בעצם למרותו וחסדיו של הנאשם, לחוש ולהבין את פחדיה וחששה אשר בסופו של דבר, למרבית הצער, התממשו.
התסקירים המקצועיים שהוגשו לנו נוטים לחומרה בעניינו של הנאשם.
האחד, תסקיר נפגעת עבירה, ממנו עולה כי למתלוננת נגרמו נזקים שהם בעיקרם נזקים נפשיים וחברתיים.
השני, תסקיר הערכת מסוכנות שמצא אצל הנאשם עיוותי חשיבה וילדותיות המלמדים על מסוכנות.
השלישי, תסקיר שירות המבחן שנמנע מהמלצה עקב גישתו של הנאשם לעצם העבירה ותפיסותיו הבלתי בשלות לחלוטין את המין והמין האחר.
הצדדים הגישו לעיוננו פסיקה רבה. בפסיקה המחמירה תוארו מקרי אינוס, שנסיבותיהם ותוצאותיהם קשות ואכזריות, וחמורות משמעותית מאלה של המקרה שלפנינו ועל כן אין לתמוה כי נגזרו שם עונשי מאסר דו-ספרתייים. בפסיקה המקלה הובאו מקרים שנסיבותיהם שונות, קלות יותר.
בבואנו לגזור את הדין, אנו נותנים משקל רב לנסיבות האירוע ולתוצאותיו. הנסיבות הן חמורות, אולם לאחר שהנאשם כפה עצמו על המתלוננת בפארק, החדיר אצבעותיו לאיבריה המוצנעים, הוא נמנע עקב התנגדותה החוזרת ונשנית מלבצע את זממו עד תומו (קרי, החדרת איבר מינו לאיבר מינה), והסיעה לביתה. כמו כן, יש ליתן משקל לעובדה כי מזה שנה נמצא הנאשם במעצר בית.
העבירות שביצע הנאשם הן חמורות וראויות לעונש מאסר ממשי, אך עם זאת, במדרג החומרה ומיצוי הדין אין אנו קרבים לרף העליון. באשר למידת העונש, עמדות השופטים צבן וכרמל הינה כי יש לגזור על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל ואילו עמדת השופטת מזרחי הינה כי עקב הנסיבות המקלות, שפורטו לעיל, ניתן להסתפק בשלוש שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי.
8. בהתחשב בכל אלה, אנו גוזרים על הנאשם העונשים הבאים: