3473/14 התביעה הצבאית נ' קיס חסן חוסין חמיאל

המשיב שוהה במעצר החל מיום  23.12.14. הוא נחקר בגין חשדות לביצוע עבירות ביטחוניות. למחרת מעצרו, הובא לדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרו ב-12 ימים.

ביהמ"ש קמא האריך את המעצר בחמישה ימים.

בערר, טוענת התביעה כי ביהמ"ש שגה כשהאריך את המעצר לתקופה שאינה מאפשרת ביצוע תוכנית החקירה כפי שפורטה בפניו. התובע הגיש לעיוני הן את דו"ח המידע שהוצג בפני ביהמ"ש קמא והן דו"ח חדש, ובו פירוט התקדמות החקירה ותוכנית עדכנית.

מנגד, טענה הסנגורית כי החלטת ביהמ"ש קמא סבירה בנסיבות העניין,כאשר יש לברך על כך שביהמ"ש קמא החליט להדק את הביקורת השיפוטית. הסנגורית ציינה כי מרשה זקוק לטיפול רפואי, לנוכח פציעה מירי בה סבל לפני שנים מספר. הסנגורית אף מסרה כי המשיב משתף פעולה עם חוקריו, כך שיש בסיס לקביעת ביהמ"ש קמא.

ביהמ"ש קמא השתית את עיקר החלטתו על צורכי החקירה. ביהמ"ש הפנה לסעיפים הרלוונטיים בדו"ח והגיע למסקנה כי ניתן לחלק את תקופת המעצר כך שבתום חמשת הימים יוכלו הרשויות לשוב ולבקש הארכה נוספת. עוד עמד ביהמ"ש על האפשרות להקדים חלק מפעולות החקירה.

בחנתי קביעות אלה ואיני תמים דעים עם ביהמ"ש קמא.

ראשית, אציין כי בידי גורמי החקירה תשתית מודיעינית הקושרת את המשיב למיוחס לו. על רקע זה, קיימת הצדקה לחקור את המשיב. חקירה זו, בשל אופייה, אינה יכולה להתבצע אלא בתנאי מעצר.

שנית, ביהמ"ש זה עמד, זה מכבר, על המאפיינים הייחודיים של חקירות בעבירות ביטחוניות. כך נקבע לדוגמא:

 "אין, ולא יכולה להיות מחלוקת כי חקירת עבירות פליליות 'רגילות' וחקירות עבירות ביטחוניות, חרף העובדה כי השם 'חקירה' משותף להן, שונות הן בתכלית זו מזו. הראשונה נפתחת בדרך כלל לאחר שהעבירה כבר הושלמה, בזירת האירוע נמצאות ברגיל ראיות חפציות, לא פעם יש עדי ראייה למעשה ומכל מקום אין לגורמי החקירה כל קושי לזמן לחקירה ואף לעצור את מי שדרוש לצורך גביית הודעתו. כל אלה, אינם מתקיימים ברוב רובן של החקירות בעבירות ביטחוניות." (ע"מ איו"ש 80/01 אל אחמר נ'התוב"ץ).

ואכן, על אף הרגיעה הביטחונית היחסית מאז נכתבו הדברים, אין ספק כי עיקר מאפייניהן הייחודיים של חקירות ביטחוניות שרירים וקיימים, גם לעת הזו.

היום כאז, קיים קושי מובנה בחקירתן של חלק מהעבירות שאינן מותירות רושם פיזי אלא מצויות בתחום קשירת הקשר, ההתארגנות האסורה ואףביצוע פעולות המסייעות לארגוני טרור. מעבר לכך, לא ניתן להתכחש לעובדה כי באזור,לעיתים קורבות, הנגישות לזירת העבירה או למעורבים נוספים מוגבלת ביותר.

לבסוף, יש לזכור כי רבים מהחשודים המשתייכים לארגוני טרור, עוברים "הכנה" לחקירה, ההופכת את זו האחרונה למורכבת הרבה יותר.

לנוכח האמור, קבענו לא פעם, כי לצד עמידה בלתי מתפשרת על צמצום הפגיעה בחשוד כתוצאה ממעצרו, על ביהמ"ש להעניק לחוקרים את הזמן הדרוש על מנת לערוך חקירה ממצה. לעיתים קרובות, אינטרס זה יצריך יצירת רצף חקירתי לא מקוטע, והכל בהתאם לתוכנית החקירה אשר תוצג בפני ביהמ"ש.

כך בענייננו, תכנון המשך החקירה כולל רצף פעולות אשר לא את כולן ניתן לבצע במקביל וחלקן אף מחייבות פרק זמן מינימאלי החורג מחמשת הימים שהוקצבו על ידי ביהמ"ש קמא.

צירוף אופי החשדות, אופיו של הנחקר ופעולות החקירה הדרושות, מביא אותי למסקנה כי היה מקום לאפשר לחוקרים תקופת מעצר רציפה, ארוכה יותר מזו שנקבעה. בעניין זה יש אף לזכור כי מצויים אנו בתחילתה של החקירה, כאשר המשיב הובא בפני ביהמ"ש קמא בסמוך למעצרו ומבלי שהחוקרים ניצלו את האפשרות שעמדה להם להמתין עד היום הרביעי למעצר על מנת להביא את המשיב בפני שופט.

ככל שמבקשים אנו לעודד דפוס פעולה זה, יש להתחשב בו גם בקציבת ימי המעצר לצורכי חקירה.

לבסוף, אציין כי התרשמתי שהמשיב נמצא תחת מעקב רפואי ראוי ויש להמשיך מעקב זה.

העולה מן המקובץ כי יש לקבל את ערר התביעה באופן זה שמעצר העורר יוארך ב-12 ימים מיום 24.12.14.