פלונית נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון

ההחלטה נשוא הערר

המערערת משיגה על החלטת המשיב מיום 17.11.21 , הדוחה את בקשתה להכרה בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 {נוסח משולב} ( להלן:"החוק"), בנימוק ולפיו "....לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין הפרעת האכילה ממנה הנך סובלת."

העובדות המוסכמות:

המערערת ילידת שנת 2000, סיימה 12 שנות לימוד בשנת 2018 ועמדה בבחינות הבגרות, באופן מלא. התגייסה לשירות צבאי ביום XX.XX.XX בפרופיל 97 ושובצה לתפקיד משק"ית חינוך.

המערערת עברה טירונות וקורס חינוך ושובצה לXX. בשירותה בXX שובצה כXX; בבסיס XX ובXX.

ביום XX.XX.XX שוחררה המערערת משירות צבאי בפרופיל 21 לאחר שמצבה הרפואי הדרדר. המערערת, נוטלת ציפרלקס, איננה עובדת, ומטופלת עד היום אצל פסיכולוג ובמכון לטיפול בהפרעות אכילה ודיכאון.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות המערערת

בתצהיר ארוך ומפורט, תיארה המערערת את חוויותיה, מאז גיוסה לצבא ועד לשיחרורה, תוך שהיא טוענת לקיומו של קשר סיבתי ברור, בין תנאי שירותה ובין מצבה הרפואי. לדבריה, היו תנאי שירותה קשים מנשוא. בין היתר, סבלה לדבריה, מתנאי משמעת נוקשים מצד המפקדות, מן הבדידות שהיתה כרוכה בתפקידה, שבשלהם חדלה מלאכול ולשתות. בעקבות מצבה המידרדר, נלקחה המערערת על ידי הוריה, פעמיים לביקור רופא לקבלת נוזלים ובהמשך, ביום 28.5.19 , הובהלה לחדר מיון בבית החולים תל השומר.

תמצית טענות המשיב

המשיב טוען, כי מחלתה של המערערת איננה נובעת מתנאי שירותה הצבאי. המערערת סבלה לשיטתו, עוד טרם גיוסה, מבעיות של דימוי גוף ואף איבדה באופן משמעותי ממשקלה בנעוריה, בהיותה בת 16 שנה בלבד. המערערת הסתירה – כך ממשיך וטוען המשיב - את נטייתה החולנית משלטונות הצבא. עוד טוען המשיב, כי המערערת לא היתה חשופה לתנאי דחק כלשהם בעת שירותה הצבאי ותחושותיה אינן משקפות את המציאות.