פס"ד בעניין חלוקת זכויות בבית משפחה בקיבוץ, חלוקת זכויות סוציאליות ועוד

בפני שתי תביעות בין בני זוג אגב פרידתם.

תביעת רכושית שהגישה האישה (תלה"מ 71284-12-18)

תביעת מזונות שהגיש האיש (24058-06-19)

רקע קצר

1. הצדדים הינם בני זוג אשר נישאו בשנת XX (להלן בהתאמה האישה או האם והאיש או האב).

   לצדדים שלושה ילדים:

   בן – יליד 1995

   בן – יליד 1997

   בת – ילידת 2002 (קטינה בעת הגשת התביעות).

    

   1. הצדדים הינם חברי קיבוץ אשר התגוררו במהלך החיים המשותפים בבית שהוקצה להם על ידי הקיבוץ.

       

   2. בשנת 2007 שונו אורחות החיים בקיבוץ והקיבוץ הפך לקיבוץ מתחדש. בעת הגשת התביעה טרם נתקבלה ההחלטה בקיבוץ על שיוך הדירות לחברי הקיבוץ אולם על קבלת החלטה כאמור הצדדים יקבלו זכויות חכירה בבית המגורים.

       

   3. הצדדים הפרידו מגוריהם ב – xx כאשר האישה עזבה את בית הצדדים. האיש עם שלושת ילדיהם של הצדדים נותרו להתגורר בבית הצדדים.

       

   4. לצורך הכרעה בתביעה הרכושית מונה רו"ח מומחה שיאזן את זכויות הצדדים וכן מונתה מומחית באגודות שיתופיות לצורך מתן חוות דעת ביחס לזכויותיהם של הצדדים בבית המגורים לאור היותם חברי קיבוץ.

       

   5. בתיק התנהלו 5 דיונים, 3 דיוני קד"מ ו- 2 דיוני הוכחות במסגרתם העידו הצדדים וכן העיד המומחה שערך את איזון הזכויות בין הצדדים.

       

       

      התביעה הרכושית

       

      טענות האישה בתמצית

   6. התובעת עותרת לאיזון משאבים מחצה על מחצה ביחס לזכויותיהם הסוציאליות של הצדדים לרבות זכויות הצדדים בבית המגורים לאחר השיוך.

       

      הצדדים קיבלו בית מגורים בקיבוץ אותו הרחיבו. עלויות הבניה והשיפוץ עמדו על סך של כ – 900,000 ₪.

       

      הקיבוץ הינו קיבוץ מתחדש וכחלק מהשינוי כל זכויות השימוש בבתים שהוקצו לחברי הקיבוץ יוקצו לחברים זכויות קנייניות כך שלכל משפחת חברים תהא זכות חכירה על מגרש או זכות חכירת משנה. לפיכך עותרת האישה לשמירה על זכויותיה בהתאם לחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט.

      לטענת האישה, המשמעות בשמירת זכויותיה מלבד שווי הבית, היא תשלום חלקה (מחצית) בכל ההלוואות שנטלו הצדדים לצורך בניית הבית וכן תשלום חלקה (מחצית) מעלות השיוך כאשר עלות השיוך הינה 33% מערך המגרש.

       

   7. ביחס להתחייבויות הצדדים טענה האישה כי לצדדים חוב לבנק בסך של 186,212 ₪ וכן הלוואה נוספת שלקחו מחבר על סך של 250,000 ₪.

       

      הצדדים עשו שימוש בכספים אלו לתשלום לקיבוץ. הרחבה ושיפוץ הבית ורכישת מיטלטלין לבית בו מתגורר כיום האיש ועושה בו שימוש בלעדי.

      כמו כן רכשו הצדדים בחלק מהכסף רכב לאישה.

      ההלוואה בגין הרכב וההלוואה מהבנק מופיעה בדו"ח האקטואר כחלק מהתחייבויות הצדדים.

      על הצדדים לשלם את החוב לבנק בחלקים שווים.

       

   8. האישה עותרת לקיזוז סך של 10,000 ₪, אותו הפקידה בבנק לכיסוי התחייבויות הצדדים בחשבון המשותף.

       

      כמו כן עותרת האישה לסך של 50,000 ₪ בגין חלקה במיטלטלין שרכשו הצדדים ונותרו בבית לשימושו הבלעדי של האיש.

       

   9. דמי שימוש – החל מחודש XX עושה האיש שימוש בלעדי בבית הצדדים ויש לחייב את האיש בדמי שימוש, למצער החל ממועד הגט בין הצדדים ועד למועד בו תוכל האישה לממש זכויותיה בבית הצדדים (לאחר השיוך).

       

      אמנם, האישה מתגוררת בדירה שהקיבוץ הקצה עבורה אולם לא ניתן להשוות בין שני הבתים. האישה מתגוררת בדירה קטנה בת שני חדרים בעוד האיש מתגורר בבית חדש רחב ידיים, אשר הצדדים השקיעו ממשאביהם על מנת להרחיבו ולהשביחו. שווי השכירות בבית הצדדים עומד על סך של 10,500 ₪ לחודש ואילו שווי הבית שהקצה הקיבוץ לאישה עומד על סך של 4,000 ₪ לחודש. ולפיכך טוענת האישה כי יש לחייב את האיש בדמי שימוש ראויים בסך של 3,000 ₪ לחודש (מחצית מהפער בין שווי השימוש בכל אחד מהבתים העומד על כ- 6,000 ₪ כאמור לעיל)

       

   10. כמו כן, טוענת האישה במסגרת סיכומיה כי יש לאזן את שווי המיטלטלין אשר הותירה בבית בעת שעזבה את בית הצדדים. לטענתה מרגע שהתגלה הקרע בין הצדדים לא הייתה עוד ברירה והיה עליה לעזוב את הבית, שכן החיים הפכו בלתי נסבלים, ועזבה רק כשבגדיה וחפציה האישיים עמה. לטענתה עם ההשקעה בבית השקיעו הצדדים גם משאבים משותפים רבים בריהוט חדש ומיטלטלין והיא מעריכה את שווי המיטלטלין בכ- 100,000 ₪ ולפיכך אליה לקבל במסגרת האיזון הרכושי מחצית (50,000 ₪).

        

        

        

       טענות האיש

        

   11. אכן הצדדים קיבלו מהקיבוץ בית צמוד קרקע לשימושם והם השקיעו כמעט את כל חסכונותיהם בהרחבה ושיפוץ הבית ואף נטלו הלוואות משותפות לצורך הבניה (150,000 ₪ מהבנק ו- 250,000 ₪ מחבר). עם גמר השיפוץ נתגלה לאיש כי האישה ניהלה לאורך כל התקופה (ועד היום) רומן עם אחר.

        

   12. האיש הוטעה לחשוב כי הוא משקיע את כל אשר לו בבית למשפחתו. אילו היה האיש יודע כי האישה מנהלת רומן ובכוונתה לסיים את קשר הנישואין עמו לא היה משקיע בהרחבה ובשיפוץ הבית. האישה תמרנה את האיש לקחת הלוואות תוך כוונה לפרק את התא המשפחתי.

        

       הבית שייך לקיבוץ ולא לצדדים. לצדדים אין כל זכות בבית, קל וחומר זכויות כספיות ועד היום אין כל החלטה על שיוך נכסים בקיבוץ. יש לקבל את חוות דעת המומחית לפיה אין לדעת האם תתקבל החלטת שיוך בקיבוץ ובאיזה אופן יתבצע השיוך.

        

   13. הצדדים לקחו הלוואות לצורך שיפוץ והרחבת הבית ומאז שעזבה האישה את בית הצדדים מחזיר האיש הלוואות אלו לבדו. ממועד עזיבתה את הבית לא שילמה האישה ולו שקל אחד להשבחת הבית ועובדה זו מאיינת מכל תוכן את תביעתה לקבל זכויות כלשהן בבית.

       לא זו אף זו, בחלק מכספי ההלוואה רכשו הצדדים רכב שהינו בבעלות האישה ובשימושה הבלעדי כאשר האיש משלם את החזר ההלוואה והאישה מכרה את הרכב ונטלה לעצמה את מלוא התמורה ללא ששיתפה בכך את האיש.

       כמו כן, על האישה לשאת בהלוואה על הרכב במלואה כולל קרן, הצמדה וריבית שכו היא הנהנית היחידה מהרכב אשר נמכר בסופו של דבר כאשר האישה גרפה לכיסה את מלוא תמורתו.

        

   14. דמי שימוש – האישה עזבה מרצונה את בית המגורים שאינו שייך למי מהצדדים והותירה את האיש עם הילדים בבית. האיש הוא זה שטיפל ועדיין מטפל בילדים. למרות שהילדים כבר בגירים הם עדיין מתגוררים בבית.

        

   15. האישה מבקשת להשוות את זכות המגורים שלה אל מול זכות המגורים של האיש אולם מדובר בהשוואה שגויה שכן האיש מתגורר עם שלושת הילדים.

        

   16. בהתאם לנוהל בקיבוץ, במקרים של פרידת בני זוג, אחד מבני הזוג יישאר בבית בו התגוררה המשפחה והשני יקבל דיור מהקיבוץ, כפי שאכן קיבלה האישה. שני הצדדים קיבלו דיור בהתאם לכללים של הקיבוץ ואין מקום לתשלום דמי שימוש.

        

   17. בנוסף, חובת תשלום דמי שימוש קיימת רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי. האישה היא שעזבה את הבית מרצונה החופשי ובכך למעשה הסכימה לוותר על דמי השימוש.

        

   18. חוות הדעת השמאי בכל הנוגע לגובה דמי השכירות אינה רלוונטית: הבית שבשימוש האיש הוא עבור 4 נפשות ואילו הבית של האישה הוא לשימוש האישה בלבד; הבית אינו בבעלות הצדדים; לא ניתן להשכיר בית בקיבוץ ולפיכך אין כל שווי לבתים בהם מתגוררים הצדדים; ההשוואה למחירי שכירות באזור אינה רלוונטית; האישה ממילא אינה מתגוררת בבית שקיבלה מהקיבוץ.

        

   19. בחוות הדעת של המומחה שערך את איזון הזכויות נפלה טעות והוא לא פעל בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד – 2014.

        

   20. החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני מגדיר בסעיף 2 את "השיעור המשותף" כך: "השיעור המתקבל מחלוקת התקופה המשותפת שעד למועד הפירוד בתקופת הצבירה שעד למועד הפירוד". היינו, יש לחשב את כל שנות השיתוף מתוך כלל תקופת הצבירה.

        

   21. התקופה המשותפת היא ממועד הנישואין ועד מועד הקרע - מYYY ועד למועד הקרע בתחילת XX.

        

   22. את התקופה המשותפת יש לחלק בתקופת הצבירה – דהיינו בכל תקופת עבודתו של האיש.

        

   23. אין למומחה כל סמכות לחרוג מלשונו המפורשת של החוק ויש להורות למומחה לתקן את חוות הדעת כך שאחוז הצבירה הפנסיוני הוא: התקופה המשותפת מחולקת בכל תקופת העבודה ולא כפי שחישב המומחה.

        

   24. בנוסף, המומחה קבע כי הקצבה תמוסה כהכנסה ראשונה וככל שיבחר האיש לעבוד בעבודה נוספת, שכר עבודתו ימוסה כהכנסה שניה. קביעת המומחה משמעותה היעדר שיוויון בין הצדדים לטובת האישה. בהינתן כי יש להניח ששני הצדדים עובדים ויעבדו גם לאחר קבלת הגמלה אין כל סיבה שהאישה תקבל יותר מהאיש.

        

       דיון והכרעה

        

       הבית בקיבוץ

   25. כבר נקבע בפסיקה כי הליכי שיוך דירות הינם מורכבים ארוכים וסבוכים. הם כרוכים בקבלת הסכמת רשות מקרקעי ישראל ואישורים שונים של וועדות התכנון ואף טעונים הם אישורי צדדי ג' אחרים, כגון רשם האגודות השיתופיות. מדובר בתהליך המורכב מצעדים משפטיים רבים אף בתוך הקיבוץ עצמו (כגון אישור ההסדר באסיפה הכללית, אישור ההסדר המפורט לעניין רישום הדירות, הסדרת סוגיית דמי העזיבה), קבלת אישור הצדדים השלישיים הנ"ל, ובשינויים המתחייבים ממנגנון השיוך המאומץ- כשיוך חוזי ולא קנייני- כאשר בשלב הנוכחי של הגשת בקשה זו, הליכי השיוך בקיבוץ פלוני טרם הבשילו לכדי האפשרות שניתן יהיה ליתן סעד אופרטיבי לעניין הדירה.

        

   26. במצב נתון זה, ובשים לב לשינויים המתחייבים בטיב הזכות של הצדדים כתוצאה מהשיוך המתרגש עליהם, וכל עוד לא הסתיים ההליך ברישום משמע, בטרם הבשיל הליך השיוך, אין למי מהצדדים עוד זכות של ממש בדירה (למעט, כפי האמור להלן, בשלב זה, לכל הפחות, זכות למגורים).

        

   27. לא יכולה להיות מחלוקת כי זכותם של הצדדים לשיוך הינה זכות כלכלית, אשר התגבשה במהלך החיים המשותפים והינה זכות ברת איזון כאשר האיזון יכן להתבצע רק לאחר השלמת הליך השיוך, דבר עליו אין למי מהצדדים כל שליטה.

        

   28. העובדה שטרם בוצע שיוך בפועל אינה פוגעת בעצם קביעת הזכאות לשיוך ובמהות הזכות. מועד ביצוע השיוך בפועל משליך רק על שאלת שווי הזכות והגדרתה.

        

   29. בחוות דעתה ציינה המומחית את הדברים הבאים:

       כל עוד לא התקבלה בקיבוץ ההחלטה על השיוך, זכויות החברים בבית המגורים הם זכויות מדור בלבד. הזכויות הקניניות/חוזיות בבית הן של הקיבוץ.

        

   30. עוד ציינה המומחית כי אין לדעת מתי תתקבל (ואם תתקבל) ההחלטה על שיוך והאם ההחלטה תהא בהתאם למנגנון הקנייני או בהתאם לחלופת האגודה. כמו כן לא ידוע בעת עריכת חוות הדעת מה יהיה הסדר השיוך בקיבוץ בכלל וביחס לזוגות גרושים בפרט וקיימות מספר אפשרויות ביחס לאופן השיוך.

        

   31. לגישת המומחית, מאחר ובמקרה דנן נפרדו הצדדים טרם ההחלטה על השיוך ואופן ביצועו, הרי שעל בן הזוג היוצא להבטיח כבר כיום את זכויותיו העתידיות אם וכלל שיהיה שיוך בקיבוץ ועל הצדדים להסדיר כבר כעת את זכויותיו של בן הזוג היוצא.

        

   32. מקבלת אני את עמדת המומחית, עמה הסכימו אף הצדדים שניהם (אם כי כל צד פירש אותה כרצונו) ומסכימה אני עם המומחית כי יש להבטיח כבר כעת את זכויותיה של האישה בזכות השיוך.

        

   33. כאמור בחוות דעת המומחית, קיימות מספר אפשרויות להליך השיוך. בהקשר זה מצאתי לקבוע כי זכויות השיוך של הצדדים, ככל שיבואו לידי ביטוי בעתיד, התגבשו במלואן במהלך החיים המשותפים, ולפיכך שייכות לצדדים בחלקים שווים ללא קשר לאופן ביצוע הליך השיוך בקיבוץ.

        

   34. האישה טענה בסיכומיה כי בהתאם להחלטה באסיפה הכללית בעניין השיוך, זכויות השיוך של האישה יהיו רק בבית המגורים שהקצה הקיבוץ לצדדים.

        

       במקרה זה, ככל והצדדים יהיו זכאים לשיוך של דירה אחת בלבד (הגם שהתגרשו) הרי שלצדדים זכויות שוות בבית המגורים.

        

   35. ככל שהקיבוץ יבחר באופציה אחרת לשיוך והצדדים יהיו זכאים לשיוך של שתי דירות, הרי שהפער בזכויות הצדדים אל מול החלטת השיוך בקיבוץ, ככל שיהיה כזה הוא בר איזון ויאוזן מחצה על מחצה בין הצדדים. רוצה לומר – מלוא זכויות השיוך של הצדדים מהוות נכס בר איזון ולכל אחד מהצדדים זכאות למחצית שווי הזכות.

        

   36. לפיכך אני קובעת כי לצדדים זכויות שוות בזכות השיוך לדירה/ות בקיבוץ ויש לאזנן בתוך 12 חודשים ממועד השיוך בפועל, יהא אופן השיוך אשר יהא.

        

        

        

        

       הלוואות 

        

   37. הצדדים לקחו במהלך החיים המשותפים מספר הלוואות:

       הלוואה בסך של XX ₪ מהבנק

       הלוואה בסך של XX ₪ מחבר

       הלוואה בסך של XX₪ מהבנק

        

       על הצדדים שניהם להחזיר הלוואות אלו בחלקים שווים. ככל שחלקו של מי מהצדדים בהחזר ההלוואות בפועל עד כה עולה על חלקו של הצד השני, יאוזן הדבר במסגרת האיזון הכולל בין הצדדים, באופן שבסופו של דבר יישא כל אחד מהצדדים מלוא חלקו (50%) מהחזר ההלוואות במלואן.

        

       הרכב

        

   38. בעת החיים המשותפים רכשו הצדדים רכב על שמה של האישה. האישה מכרה את הרכב לאחר פרידתם בסך של XX ₪. בהמשך למפורט בסעיף 37 לעיל, למעלה מן הצורך מצאתי להדגיש כי על הצדדים שניהם לזאת בחלקים שווים בהלוואה שנלקחה לצורך רכישת הרכב, ככל שנלקחה. ככל שמי מהצדדים נשא בחלקו של הצד האחר, יש לאזן זאת במסגרת ההתחשבנות הכוללת.

        

       לפיכך על האישה להשיב לאיש סך של XX ₪ נכון למועד מכירת הרכב וקבלת התמורה.

        

       זכויות סוציאליות ופנסיוניות

        

   39. החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014, לא קובע "משטר" חלוקה ואינו קובע דין מהותי, אלא שהחוק קובע מנגנון פרוצדורלי, טכני ליישום חלוקת החיסכון הפנסיוני.

        

       החוק גם אינו מצמצם את שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בקביעת הסדר איזון המשאבים (ר' בע"מ 4860/16פלונית נ' פלוני, 5/9/2017).

        

       עוד נקבע, כי החוק אינו מצמצם את שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בקביעת הסדר איזון המשאבים וכי"ככל שנוסחת האיזון שיקבע ביהמ"ש לא תתיישב עם הוראת החוק, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראת החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג בתחום האזרחי ה"רגיל".

        

   40. בהתאם לדין המהותי זכאית האישה למחצית מכלל זכויותיו של האיש שנצברו בתקופת החיים המשותפים.

        

   41. במקרה דנן עולה כי ככל הנראה לאיש זכויות פנסיוניות אשר נצברו על ידו בלבד עוד לפני תחילת החיים המשותפים בגינן אין התובעת זכאית לחלק כלשהו. כמו כן עולה כי נצברו לאיש זכויות פנסיוניות וסוציאליות במהלך החיים המשותפים, בגינן זכאית התובעת למחצית. היות וגם לאחר הפירוד בין הצדדים עדיין נמשכת הצבירה הרי שבמקרה דנן יש לבצע חישוב מה יהיה חלקה של האישה בגמלה שיקבל האיש ביחס לתקופת השיתוף, היינו מהו "שיעור ההעברה" מהאיש לאישה מתוך מלוא הגמלה שיקבל האיש עם פרישתו.

        

   42. בסעיף ההגדרות לחוק (סעיף 2) נקבע אופן חישוב שיעור ההעברה:

       "השיעור להעברה" – השיעור מהיתרה הצבורה, מקצבת הפרישה או מסכום חד-פעמי שנמשך מקופת הגמל שלא בדרך של קצבה, לפי העניין, שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני כשיעור שיועבר לבן הזוג לשעבר;

       "השיעור המשותף" – השיעור המתקבל מחלוקת התקופה המשותפת שעד למועד הפירוד בתקופת הצבירה שעד למועד הפירוד;

       "התקופה המשותפת" – תקופה החלה בתקופת הצבירה, שנקבע לגבי הפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני כי נצבר במהלכה חיסכון פנסיוני המשותף לחוסך ולבן זוגו לשעבר;

       "תקופת הצבירה" – התקופה כמפורט להלן, לפי העניין:

       (1)   ...

       (2)   לעניין חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות –

       (א)   לגבי הסדר פנסיה תקציבית – תקופת העבודה או תקופת הכהונה, לפי העניין, שחל לגביה הסדר פנסיה תקציבית;

        

   43. השיעור לו זכאית התובעת, מתוך סך קצבת הפרישה שתשתלם לנתבע, יחושב באופן הבא:

       תקופת הצבירה המשותפת (263 חודשים) מתוך תקופת הצבירה הכוללת חלקי 2.

       A- תקופת העבודה בתקופת החיים המשותפים (להלן – "התקופה המשותפת")

       B- תקופת העבודה שבעדה שולמו לנתבע תשלומים עד מועד הפרישה (להלן – "תקופת הצבירה")

       X-  שיעור חלקה של התובעת בפנסיה (להלן- "השיעור להעברה").

       A/B)*50% = X)

   44. לדוגמא, אם בתקופת השיתוף צבר האיש 65% זכויות פנסיוניות אזי זכאית האישה למחצית מכך. אם בסופו של יום יצבור האיש יותר מ 65% זכויות פנסיוניות (שנצברו שלא בתקופה המשותפת), הרי שהאישה זכאית למחצית רק מ- 65% בלבד שכן רק זכויות אלו נצברו בתקופת החיים המשותפים. לפיכך, ככל שיצבור האיש זכויות העולות על 65%, על פי החוק, השיעור להעברה הינו: 65% מתוך מלוא הזכויות שצבר האיש (נניח 76%) לחלק לשתיים (שכן האישה זכאית רק למחצית הזכויות), דהיינו מחצית ממה שנצבר במהלך החיים המשותפים וזהו שיעור חלקה (שיעור ההעברה) של האישה במלוא זכויותיו הפנסיוניות של האיש, כפי שהסביר המומחה בחקירתו.

        

   45. ככל ששיעור צבירת הזכויות של האיש במועד פרישתו יהא שונה מ 76% (ולמעלה מ 65%) הרי שיש לבצע חישוב מחדש של שיעור ההעברה.

        

   46. לא נעלמה מעיני טענת האיש כי המומחה חרג מהוראות החוק אלא שאין בידי לקבל טענה זו. חישוב המומחה אשר לשיעור ההעברה של האישה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין המהותי והוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אשר לשיעור חלקה של האישה בזכויות האיש ושיעור ההעברה.

        

   47. חישוב האיש מנגד, את שיעור ההעברה אינו מתיישב עם הדין המהותי ודומני כי נפלה טעות בידו.

        

   48. כך, לגישת האיש על מנת לקבוע את שיעור ההעברה יש לקחת בחשבון את התקופה המשותפת ולחלק לתקופת העבודה. אולם כאמור דרך חישוב זו הינה מוטעית ואין לקבלה ואת החישוב יש לבצע כפי שפרטתי כאמור לעיל.

        

   49. שיעור חלקה של האישה אמנם נגזר ממלוא גמלתו החודשית של האיש אולם האישה זכאית אך למחצית הזכויות שצבר האיש בתקופת החיים המשותפים (תקופת השיתוף) ואין לה כל חלק בזכויות שצבר האיש לפני או אחרי תקופת השיתוף ולפיכך יש לחשב את שיעור ההעברה כדלקמן: הזכויות שנצברו בתקופה המשותפת חלקי הזכויות שנצברו בסך כל תקופת העבודה לחלק בשתיים, כפי שאכן עשה המומחה והסביר בעדותו.

        

   50. לא זו אף זו, האיש מבקש מחד לקחת בחשבון את כל שנות עבודתו של האיש בגינן הוא זכאי לגמלה לצורך ביצוע חישוב שיעור ההעברה באופן אשר מקטין את חלקה של התובעת להעברה ומאידך לגישתו אין לקחת בחשבון חלקה של האישה את התקופה בה צבר האיש זכויות פנסיונית טרם נישואי הצדדים.

        

   51. כאמור לעיל, החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו קובע זכויות מהותיות ואינו יכול לשנות זכויות מהותיות אלא קובע את האופן בו יחושבו הזכויות ואת הדרכים השונות בהן ניתן לבצע את חלוקת הזכויות בין הצדדים וזאת לאחר שבית המשפט קבע מה הן אותן זכויות. כך גם אין האיש יכול לאחוז במקל משני קצותיו. מחד לחשב את שיעור ההעברה ביחס לכל תקופת העבודה ומנגד לטעון כי האישה אינה זכאית לחלק מהזכויות שצבר האיש לפני הנישואין.

        

        

       מיסוי הפנסיה

        

   52. האיש טען כי עת יצא לגמלאות קיים סיכוי סביר כי יעבוד בעבודה נוספת ולפיכך יש למסות את זכויות הפנסיה שלו כמשכורת שניה.

        

   53. טענה זו לא מצאתי לקבל.

       ראשית, האישה זכאית לקבל את חלקה המלא בפנסיה לאחר מיסויה כמשכורת ראשונה ויחידה של האיש (תמ"ש 5152-02 פלונית נ' פלוני, 13.2.2011). שנית, בניגוד לטענת האיש הבהיר המומחה בחוות דעתו כי האיש לא יפגע כלל וכלל מאופן מיסוי מקורות ההכנסה וכי מכוח דיני המס יישאר האיש עם סכום נטו זהה, בין אם הכנסתו מקצבה תמוסה כהכנסה ראשונה או כהכנסה שניה ומצאתי לקבל קביעתו זו.

        

       מנגד, אם הקצבה אכן תמוסה כהכנסה שניה, אזי האישה תיפגע ללא שיהא כל רווח לאיש ולכך אין לתת יד. לא ברור מדוע זה סבור האיש כי הכנסתו הכוללת נטו תיפגע ככל שהקצבה ולא המשכורת (שאולי יקבל בעתיד) תמוסה ראשונה. בהסברו, ובטבלא במסגרת סיכומיו מסביר האיש כי ייתכן שסדר המיסוי ישפיע על הסכום נטו שיישאר בידי האישה, עם זאת, מהמפורט שם עולה כי חרף שלא תהיה כל השפעה על הסכום שיישאר נטו בידי האיש הוא אינו מוכן להיטיב עם האישה, ככל שיהיה במיסוי הפנסיה תחילה כדי להיטיב עמה.

        

       לא מצאתי לקבל גישה זו שכן ככל שהאישה תהנה ממיסוי הפנסיה כהכנסה ראשונה והאיש לא יינזק מכך, כשם שמפורט בעדותו של המומחה, עמה אני מסכימה, הרי שמכוח "זו נהנית (האישה) וזה (האיש) לא חסר" אין כל מקום לקבל את גישתו של האיש שהיא בבחינת "זה לא נהנה (האיש) וזו חסרה (האישה)".

        

   54. למעלה מן הצורך, מצאתי להעיר כי הטבלא שצירף האיש במסגרת סיכומיו טועה ומטעה שכן, בדוגמאות שהביא האיש בטבלא מודגם מצב בו לכאורה מקבלים הצדדים שניהם סכום זהה במסגרת תשלומי הפנסיה של האיש, ולא היא. שהרי כבר עמדתי קודם לכן על כך שלנוכח העובדה שהאיש עבד גם תקופות לפני ואחרי תקופת החיים המשותפים, הרי שממילא הסכום שיקבל כתשלום פנסיה יעלה על הסכום שתקבל האישה מהפנסיה שלו, שהרי בהתאם לחוו"ד המומחה חלקה של האישה עומד על שיעור של כ-43% מסך הצבירה בעוד חלקו של האיש עומד בהתאמה על סך של כ- 57%. משכך ה"דוגמא" המפורטת בטבלא אינה מדויקת בלשון המעטה. כך גם בדוגמא שם לכאורה לא נושאת האישה בכל מס בגין משכורתה, דבר שאף שנטען על ידי האיש, לא הוכח ועם זאת מצוין בדוגמא בטבלא כאילו היה עובדה נכונה ומוגמרת.

        

   55. עיינתי בפסק דינו המלומד של כב' ביה"ד הרבני (תיק 1016281/4 פלוני נ. פלונית, ביה"ד הרבני האזורי אשדוד) אשר צורף על ידי האיש לאחר הגשת הסיכומים, ואף לאחר שעיינתי בפסק הדין המקיף והמלומד, לא מצאתי לשנות מדעתי. ייתכן שככל שהייתי מגיעה לידי מסקנה, שכטענת האיש בסיכומיו, אכן יינזק הוא כלכלית בהכנסתו הכוללת נטו, ככל שהפנסיה תמוסה ראשונה הייתה דעתי פתוחה לבקשת האיש לעניין סדר המיסוי.

        

       מצאתי לקבל את עמדתו של המומחה במסגרת עדותו ולקבוע כי מבחינת האיש אין בסדר המיסוי כדי להשפיע במאום על הכנסתו הכוללת נטו. לפיכך, לא ראוי ולפיכך גם לא מצאתי לקבל מצב עניינים שבו, כאשר אין כל תכלית כלכלית עבור האיש, ואך ורק על מנת שסך התשלום שתקבל האישה מכוח זכויותיה לקבל את חלקה בפנסיה של האיש יהיה קטן יותר, תיבחר דרך בה יקטן רק חלקה של האישה. לא מצאתי כי קיימת הצדקה כלשהי ללכת בנתיב המבוקש על ידי האיש ואף נראה כי טוב היה עושה לו לא היה עומד על דרישה זו.

        

   56. מבלי לקבוע כל מסמרות הרי שעיון בפסק דינו של כב' בית הדין הרבני מעלה לכאורה כי במקרה שם ייתכן והיה לסדר המיסוי (של הפנסיה ושל הכנסה אחרת של האיש) השפעה על התשלום שקיבל האיש נטו כאשר מצרפים את כלל הכנסותיו. ואולם כאמור, לא כך המצב בענייננו.

        

       המטלטלין

        

   57. האישה עתרה לקבלת סך של 50,000 ₪ עבור חלקה במיטלטלין שרכשו הצדדים לביתם המשותף. האיש לא התייחס לכך בסיכומיו.

        

       בנסיבות אלו מצאתי לקבל רכיב זה בכתב התביעה. עם זאת, משהאישה לא הגישה כל ראיות אשר לשיעור שווי המיטלטלין מצאתי, על דרך האומדנא, כי על האיש לשלם לאישה סך של 25,000 ₪ בגין חלקה של האישה בשווי המיטלטלין שנותרו בבית הצדדים.

        

       לחילופין, יכולים הצדדים לפעול בהתאם למנגנון של "שתי רשימות" אשר יתייחס לכלל המיטלטלין שהיו בבית הצדדים עובר לעזיבת האישה את הבית. במקרה שכך יבחר הבעל לעשות, יכין הוא בתוך 21 יום ממתן פסק הדין 2 רשימות מאוזנות של סך המיטלטלין המשותפים והאישה תבחר בתוך 7 ימים רשימה אחת מתוך השתיים והמיטלטלין המנויים ברשימה זו יועברו לידי האישה (ההעברה תשלום על ידי האישה) בתוך 21 יום מיום שבחרה באחת הרשימות.

        

       איזון משאבים

        

   58. הצדדים לא ציינו איזה מהאפשרויות המועדפות עליהן בדו"ח רוה"ח המומחה, אם כי התייחסו במסגרת סיכומיהם אך לאופציה של חלוקה בעת היגמל הזכויות. לפיכך מצאתי להורות כי איזון המשאבים יתבצע לפי אופציה ב' – במועד היגמלן של הזכויות וזאת בהתאם למפורט לעיל במסגרת פסק הדין אשר לאופן האיזון.

        

       ניתן בזאת תוקף לחוות דעתו של המומחה על תוספותיה. ככל שיעל הצורך מתירה אני לצדדים להגיש פסיקתאות מתאימות לחתימתי לתיק הסגור.

        

        

        

        

       קיזוז

        

   59. האישה טענה כי יש לקזז סך של 10,000 ₪ מהתחייבויותיה לאחר שהפקידה סכום זה לחשבונם המשותף של הצדדים בחודש XX .

        

   60. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי לדחות טענה זו של האישה. חשבונם המשותף של הצדדים עמד באותה העת ביתרת חובה של כ 20,000 ₪. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס למהות ההוצאות שהוצאו מחשבון זה.

        

   61. סבורני כי משמדובר בחשבון משותף, וההוצאות בחשבון זה מחלקן שימשו עבור הקטינה וכי האישה אף עשתה שימוש בחשבון זה לצרכיה שלה, הרי שעל שני הצדדים היה לשאת בתשלום יתרת החובה בחלקים שווים.

        

       דמי שימוש

        

   62. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, לא בלי היסוס, לקבל חלקית את תביעת האישה לדמי שימוש ראויים.

        

   63. נכון הדבר, כטענת האיש, כי לעת הזו, הצדדים אינם בעלי זכויות קנייניות בבית המגורים אלא ברי רשות בלבד ובנסיבות אלו אין מקום לכאורה לתשלום דמי שימוש. על כך יש להוסיף כי האישה קיבלה מהקיבוץ דירה חליפית להתגורר בה חינם אין כסף.

        

   64. עם זאת, שעה שקבעתי כבר כי ככל שיתבצע שיוך דירות בקיבוץ, הרי שלצדדים זכויות שוות בבית, ושעה שעולה לכאורה כי הקיבוץ מתקדם בכיוון זה, הרי שיש סבירות לא מבוטלת שבסופו של יום יעברו הזכויות בבית מהקיבוץ לצדדים. כך גם אין מחלוקת כי הייתה לצדדים במשותף זכות מגורים בדירה, הם היו שניהם ברי רשות ולא ניתן היה לפנותם מהדירה, וודאי לאחר שהשקיעו בדירה ממיטב חסכונותיהם וכספם. משכך, על אף שאכן אין הצדדים "בעלים" בדירה, הזכאים מכוח חוק המקרקעין לדמי שימוש בנסיבות מסוימות, הרי שמצבם לעניין תביעת דמי שימוש האחד מהשני, דומה, גם אם לא זהה, למצב בו היו הם לכאורה בעלי הנכס, וניתן לטעמי להקיש מחוק המקרקעין לעניין זה.

        

   65. כך גם, לא נעלמה מעיני טענת האישה שעל אף שקיבלה מדור אחר מהקיבוץ, הרי שלא ניתן להשוות בין דירות המגורים שעה שהאיש מתגורר בבית רחב ידיים מושקע ומשופץ (מכספים משותפים) ואילו היא מתגוררת בדירה קטנה שאינה ראויה למגורים, זאת שעה שמיטב כספה וחסכונותיה מושקעים בבית ממנו נהנה וימשיך בשלב זה ליהנות האיש באופן בלעדי.

        

   66. נכון הדבר כי האישה היא זו שבחרה לעזוב את דירת המשפחה בנסיבות המתוארות בטענות הצדדים. עם זאת יש להניח שמשעה שהיה קרע בלתי ניתן לאיחוי בין הצדדים, טוב עשתה שעה שהפרידה מגורים על מנת שלא לדרדר את המשפחה לסכסוך בעצימות גבוהה. בסופו של יום, גם אם האישה היא זו בחרה לסיים את הקשר הזוגי הרי שלבחירה לעזוב את בית המשפחה, היו מחירים הן אשר לטיב ואיכות המגורים והן אשר למערכת היחסים של האם עם הילדים באופן שכלל הילדים נשארו להתגורר עם האב (עד לעזיבת כל אחד מהם את הבית) וכפי שעלה מכל שהובא בפני היה בכך כדי להשפיע על יחסי האם עם הילדים.

        

   67. לנוכח כל המפורט, מצאתי, בנסיבות העניין כי יש מקום לדמי שימוש מופחתים כפי שיפורט להלן. בהתאם לחוות דעת השמאי שווי השימוש בבית המשפחה עומד על 10,205 ₪ לחודש ואילו שווי השימוש בדירה בה מתגוררת האישה עומד על 4,100 ₪ לחודש (נכון ליום הגשת חווה"ד) מכאן שהפער בין דמי השימוש הראויים לכל אחת מהדירות עומד על כ- 6,000 ₪. משהאיש זכאי ממילא למחצית מהשימוש בבית המשפחה, מצאתי כי בנסיבות העניין צודק וראוי לקבוע שחלקה של האישה יעמוד על מחצית ממחצית ההפרש (מחצית מ- 3,000 ₪). לפיכך מצאתי כי האישה זכאית לתשלום של 1,500 ₪ כדמי שימוש ראויים מידי חודש, אשר ישולמו לה על ידי האיש וזאת החל ממועד מתן הגט.

        

       מובהר כי תשלום זה כפוף לכך שהאישה תישא במלוא חלקה בחובות המשותפים על הבית בהתאם לאמור בפסק הדין לעיל וניתן לקזז כנגד דמי השימוש (עבר הווה עתיד) חובות בגין תשלום חלקה של האישה על ידי האיש בחובות המשותפים (עבר הווה עתיד - בהתאמה). אוסיף כי בקביעת גובה דמי השימוש המופחתים שיש לשלם היה גם לעיני כי ילדי הצדדים, ולכל הפחות XXX נשארה להתגורר עם האב לאחר עזיבת האם את בית המשפחה.

        

       תביעת המזונות

        

   68. לטענת האב, עם עזיבתה של האם את הבית נותר עם שלושה ילדים, שניים בXX ובת בXXX.

        

   69. לטענתו, הילדים כולם מתגוררים באופן קבוע עמו וזמני השהות של הילדים עם האם אינם כוללים לינה. עוד לטענתו האם לא השתתפה במזונות הילדים מאז עזיבתה את הבית.

        

   70. על האם להשתתף במחצית מזונות הקטינהXX ממועד הגשת התביעה ועד לגיוסה לצה"ל ושליש מהסכום בזמן שירותה הצבאי. כמו כן על האם להשתתף במזונות הבן VV בעבור התקופה שהיה בשירות סדיר.

        

   71. האב העמיד את הוצאות הקטינה על סך של 5,539 ₪ והוצאות הבן VV על סך של 1,150 ₪ לחודש.

        

   72. האם טענה מנגד כי אין מקום לחייבה בתשלום מזונות בשים לב לפערי ההכנסות בין הצדדים ולעובדה כי אף היא נושאות בהוצאות הקטינה.

       הכנסות האב עומדת על 22,000 ₪ לחודש נטו. בנוסף האב מקבל רכב מהעבודה. החל מחודש נובמבר 2019 קצבת הילדים משולמת לידי האב.

       הכנסת האישה מנגד עומדת על סך של 12,000 ₪ לחודש.

        

   73. האב לא הוכיח את שיעור הוצאות הקטינה. הצדדים מתגוררים בקיבוץ. רוב הוצאות המדור והקטינה מסובסדות.

        

   74. לא זו אף זו, האם אף היא נושאת בחלק מהוצאות הקטינה. האם חלקה בצורה משמעותית בהוצאות וכן בטיפול בקטינה לרבות הסעות לחוגים, טיפולים רפואיים טיפול משפחתי ועוד.

        

       דיון והכרעה

        

   75. עת מדובר בילדים מעל גיל 15 הרי שעל פי ההלכה שני ההורים חבים בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור.

       (בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז (לו(3) 449)).

   76. אין מחלוקת בין הצדדים כי האב משתכר סך של כ 22,000 ₪ נטו לחודש לערך וכי האם משתכרת סך של כ 12,000 ₪ נטו לחודש.

        

       עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי זמני השהות של הקטינה עם האם אינם כוללים לינה.

        

   77. אשר לשיעור צרכי הקטינה – אף לאחר דיון ההוכחות לא השכיל האיש להוכיח כי צרכי הקטינה עומדים על סך של כ 5,400 ₪ לחודש.

        

       לפיכך מצאתי להעמיד את צרכי הקטינה, המתגוררת כאמור בקיבוץ, ואך בבית אחד, על סך של 1,600 ₪ לחודש.

        

       האם העידה כי אף היא נושאת בהוצאות הקטינה, לעתים באופן ישיר במלואן ולעתים בחלוקה עם האיש (עמ' 26 ש' 9-22; עמ' 27 ש' 4-6; ש' 29-30; עמ' 28 ש' 10-16 ועוד).

       גרסתה של האם לא נסתרה והאב אף הודה כי אכן האם רוכשת מוצרים לקטינה ואף משתתפת בהסעות הקטינה לחוג ועוד (עמ' 6 ש' 27-34).

        

       לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יש מקום לחייב את האם במזונות הקטינה (צרכים תלויי שהות) בסך של 300 ₪ לחודש החל ממועד הגשת התביעה ועד לחודש אוגוסט 2000, מועד בו החלה הקטינה שנת שירות. ממועד וזה ועד להגיע הקטינה לגיל 21, ככל שהקטינה מתגוררת בבית האב, תשלם האישה לאיש בגין מזונות הקטינה (צרכים תלויי שהות) סך של 150 ₪ לחודש. משקצבת הילדים שולמה לידי האב, יש לקזז מדמי המזונות המשולמים על ידי האם החל מהמועד בו הועברה לו הקצבה, מחצית מגובה הקצבה שהועברה.

        

       ככל שהקטינה אינה מתגוררת עוד בבית האב, אלא מתגוררת בדירה עצמאית, הרי שהחל ממועד עזיבתה את הבית בו מתגורר האב, ישלם כל אחד מההורים, ישירות לידי הקטינה סך של 200 ₪, עד הגיע הקטינה לגיל 21.

        

   78. אשר להוצאות החינוך והרפואה וכל הוצאה חריגה אחרת הנדרשת לXX – הרי שעל האם לשאת בשליש מהוצאות אלו ועל האב בשני שליש.

        

   79. אשר לתביעת המזונות בגין הבן VVV – תביעה זו מצאתי לדחות משהבן VV התגייס לשירות קבע עוד בXXX.

        

       סוף דבר

        

   80. תשלומים שעל מי מהצדדים לשלם לצד השני בהתאם להוראות פסק הדין ישולמו בתוך 60 יום ממתן פסק הדין. תשלומים עתיים שיש לשלם ישולמו בהוראת קבע וככל שמדובר בהחזר חוב ישלם כל אחד מהצדדים את חלקו ישירות לגוף נותן ההלוואה. ככל שנדרשת חתימת מי מהצדדים על מסמך כלשהו לצורך פיצול התשלום כאמור לעיל, ישתפו הצדדים פעולה ויחתמו על כל מסמך נדרש.

        

   81. אשר למיטלטלין, כאמור בסעיף 57 לעיל.

        

   82. אשר לביצוע השיוך, בבוא המועד המתאים ישתפו הצדדים שניהם פעולה בכל דבר ועניין לצורך ביצוע השיוך בלוח זמנים מהיר וישלמו כל סכום הנדרש על ידי הקיבוץ, רשות מקרקעי ישראל, רשויות המס או כל גורם אחר וזאת בחלקים שווים ויחתמו על כל מסמך נדרש לצורך ביצוע השיוך. לאחר ביצוע השיוך, רשאי כל אחד מהצדדים לפעול למימוש זכויותיו בהתאם להוראות הדין ובהליך חדש מתאים.

        

   83. בנסיבות העניין מצאתי שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים ואין לי אלא להצר על כך שהצדדים לא השכילו לפתור את המחלוקות ביניהם בדרך של גישור ולייתר את ההליך ואת כתיבת פסק הדין.

        

       פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, י"ח אב תשפ"ג, 05 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.