פרץ נ' ישראלי ואח'

נגד

                                   הצד השלישי: ישראל חניה

פסק דין

1. תביעה כספית לתשלום 200,000 ₪.

    

   רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

2. התביעה הוגשה במקור כנגד מר דדון ז"ל (להלן יכונה: "המנוח") ולאחר פטירתו תוקן כתב התביעה כך שהנתבעות הן היורשות של המנוח על פי צו קיום צוואה.

3. המנוח היה בעל זכויות במשק XX במושב בית הגדי (להלן: "המשק"), במעמד בר-רשות, בהתאם לחוזה החכירה המשולש שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית בית גדי והסוכנות היהודית.

4. ביום 02.01.20 נחתם בין התובע לבין המנוח זיכרון דברים למכירת המשק, לפיו מחיר המכירה הועמד על סכום של 2.7 מיליון ₪. התובע שילם בהתאם לזיכרון הדברים מקדמה של 100,000 ₪, אולם המנוח השיב את התמורה לאחר מספר ימים והבהיר שאינו מתכוון לבצע את העסקה. התובע פרע את המחאת ההשבה.

5. בסעיף 5 לזיכרון הדברים נקבע פיצוי מוסכם בסכום של 200,000 ₪ במקרה של הפרתו ומאחר שלטענת התובע, המנוח הפר את זיכרון הדברים, הוא תובע את הפיצוי המוסכם.

6. המנוח טען כי העסקה נקשרה באמצעות מתווך, מר חניה, נגדו הגיש המנוח הודעת צד שלישי. לטענתו, התובע ומר חניה ניסו לגרום לו לערוך הסכם בלתי חוקי בניסיון להונות את רשויות המס. לטענתו השניים ניסו לגרום לו לערוך הסכם אשר חלק ממנו יהיה "כסף שחור", כשסכום התמורה המלא עליו הוסכם עמד על 3.2 מיליון ₪. המנוח טען כי משום שלא היה מיוצג באותה העת לא הבין את המשמעויות של הדבר והוא הוחתם על זיכרון הדברים בחטף.