30 חודשי מאסר בגין תקיפת זוג כאשר שבו מירח דבש

איסור פרסום

בשל היותו של הנאשם קטין בעת ביצוע העבירות, אני מתיר פרסום גזר הדין למעט כל פרט מזהה של הנאשם.

כללי

בהכרעת הדין מיום 3.7.13 קבעתי, לאחר שמיעת הראיות בתיק, כי הנאשם ביצע עבירה של " חבלה בכוונה מחמירה", לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); שתי עבירות של " חבלה חמורה בנסיבות מחמירות", לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, עבירה של " נהיגה ללא רשיון נהיגה" לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ועבירה של " נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף" לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

הנאשם זוכה מעבירה של " החזקת סכין", לפי סעיף 186 לחוק העונשין ומעבירה של " נהיגה פזיזה ורשלנית", לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

אדגיש כבר בפתח הדברים, כי מכיוון שהנאשם היה קטין בעת ביצוע המעשים הרי שתיקון מס' 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), אינו חל על המקרה שלפנינו. 

חרף האמור, עמדו לנגד עיני בעת גזירת הדין, גם עקרונות התיקון, לרבות הגמול וההלימה כאמור בסעיף 40טו.(ב) לחוק העונשין.

העובדות הצריכות לענייננו

על פי העובדות שפורטו בהכרעת הדין, הרי שביום 25.10.12 בשעות הערב, נהג מחמוד ספורי, ברכבו בעיר טמרה, ועימו נסעו ברכב, בנו, אחמד ספורי, אשתו של אחמד, נורה ספורי, ועבדאללה ספורי, בן דודו של אחמד ("המתלוננים"). האב ועבדאללה אספו ברכב של האב את אחמד ואשתו שחזרו מירח דבש.

הנאשם נהג ברכבו מאחורי רכבו של מחמוד, כשאין לו רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח בתוקף, בדרך נמהרת ורשלנית, עשה תנועות מאיימות כלפי יושבי הרכב, קילל אותם והתנהגותו בנהיגה היתה פרועה. אולם, מחמת הספק לא נקבע כי הפנה את רכבו שוב ושוב כלפי המתלוננים או כי היה בנהיגתו כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה.

מחמוד ניסה להתרחק מהנאשם אך בסמוך לעיריית טמרה נאלץ לעצור את רכבו בשל פקק תנועה.

הנאשם יצא מרכבו וצעד לעבר הרכב ואחמד יצא לקראתו.

הנאשם שלף סכין ודקר את אחמד שתי דקירות בגב, בבית החזה משמאל וכשאחמד ניסה להתגונן והדף את הנאשם, דקר אותו הנאשם שוב ביד שמאל.

עבדאללה אשר הגיע למקום כדי לנסות להגן על בן דודו אחמד, נדקר גם הוא על-ידי הנאשם ביד ימין.

לאחמד נגרמו שתי דקירות בגב מתחת לקספיולה במעבר חזה-בטן משמאל, שהביאו לקרע בטחול עם דימום מסיבי, ודקירה ביד שמאל. בשל כך אושפז למשך 7 ימים בבית החולים רמב"ם, במהלכם עבר ניתוח לכריתת טחול ותיקון סרעפת.

לעבדאללה נגרם חתך באורך כ- 10 ס"מ ביד ימין עם דימום וחדירה לשריר וגם הוא אושפז בבית חולים רמב"ם למשך 6 ימים במהלכם עבר הליך של סגירת חתך תחת חסם עורקים.

יחד עם זאת קבעתי בהכרעת הדין כי:

"... אחמד (היה) עצבני מאוד, ירד מן הרכב ורץ לכיוון הנאשם לאחר שהשתחרר בכוח מאחיזת אביו ואשתו. כן עולה כי גם לאחר שתי הדקירות שנדקר בחזה, אחמד כעס מאוד והשתחרר בכוח מאלה שהפרידו והחזיקוהו ורץ שוב לכיוון הנאשם, שדקר אותו שוב בידו, אחמד גם הודה כי לאחר שתי הדקירות שדקרו הנאשם בחזהו, היכה בו באגרוף, הפילו ארצה והמשיך להכות בו "5 בוקסים" בעודו שוכב על הריצפה" (עמ' 45-46 להכרעת הדין).

בשל גילו של הנאשם, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הוריתי על עריכת תסקיר שרות המבחן בעניינו.