1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); שוד בנסיבות חמורות, לפי ס' 402(ב) לחוק; היזק במזיד לרכוש, לפי ס' 452 לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי ס' 275 לחוק.
2. מהכרעת הדין עולה כי הנאשם ואחר, שזהותו אינה ידועה, קשרו קשר לשדוד פיצוציה באילת, הם נכנסו לפנות בוקר לפיצוציה כשהם מצוידים בסכינים ועוטים כובעי גרב על ראשם וכפפות על ידיהם על מנת להסוות את זהותם. באותה עת עבד בפיצוצייה המתלונן ולא נמצאו בה לקוחות. האחר קפץ על הדלפק והפיל את מסך הקופה, הנאשם נכנס מאחורי הקופה, שניהם צעקו על המתלונן, נופפו מולו בסכינים ודרשו כסף. המתלונן היסס, האחר הצמיד את הסכין לבטנו בעוד הנאשם מוסיף ומנפנף לעברו בסכין, המתלונן פתח את הקופה, השניים הרחיקו את הסכין מגופו ונטלו מהקופה סך של 12,000-15,000 ש"ח, חבילת כרטיסי שיחות של טלפון נייד וטלכרטים. השניים הפילו מעמדים בפיצוציה, שברו חפצים מזכוכית והפכו את המקום ולאחר מכן נמלטו מהמקום. בחלוף דקות ספורות, סמוך לשעה 2:53, הבחינו בהם השוטר, נעם קבלר, והמתנדב ינון אטלי, שנסעו בניידת משטרה, בשכונת איזידור באילת. השוטר והמתנדב התקרבו לשניים, האחר נס על נפשו ואילו הנאשם המתין עד ליציאתם מהניידת ואז החל לרוץ במהירות רבה לכיוון בניין סמוך. השוטר רץ אחריו והורה לו לעצור, בסוף השיגו והודיע לנאשם על מעצרו, או אז הסב השוטר את מבטו, הנאשם נמלט בריצה לעבר חניה סמוכה, השוטר רץ אחריו תוך שדרש ממנו לעצור, בסוף השיגו, הנאשם נאבק בשוטר ובמתנדב בניסיון למנוע את מעצרו עד שלבסוף השתלטו עליו ועצרוהו.
3.
כראיות לעונש מטעם הנאשם, העידה אימו של הנאשם, דלאל פארס. לדבריה, הנאשם היה ספורטאי ובעטיו של מעצר הבית, בו היה נתון, נגרמו לו בעיות רפואיות, בין היתר פריצת דיסק, ונהרסו לו החיים. לטענתה, המצב הכלכלי בבית גרוע, הנאשם יושב בבית בלי לעבוד כבר 4 שנים והיא מתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי בסך 1,500 ש"ח.
כן הוגשו מסמכים רפואיים המלמדים על בעיות אורטופדיות מהן סובל הנאשם, בעיקר בעמוד השדרה.
4.
כראיות לעונש מטעם המאשימה, הוגש גיליון הרישום הפלילי של הנאשם ממנו עולה כי הנאשם צבר לחובתו שתי הרשעות, האחת משנת 2000 בגין פריצה לבניין גניבה בגינה הושתו עליו קנס ומאסר על תנאי; השנייה, משנת 2002 בגין תקיפת בן זוג בגינה הוטלה עליו התחייבות עצמית וכן הושת עליו מאסר על תנאי.
5.
לעניין העונש, טענה ב"כ המאשימה כי חומרתה של עבירת השוד בהיותה טומנת בחובה אלימות ופגיעה בביטחון האישי של הקורבן. על אחת כמה וכמה חמורה עבירת השוד המבוצעת כלפי עסקים המספקים שירות בשעות הלילה, כגון תחנות דלק ופיצוציות, אשר הפכה למכת מדינה. במקרה דנא, הוסיפה וטענה ב"כ המאשימה, עסקינן בשוד אלים במהלכו גרמו הנאשם ושותפו נזק לרכוש ואף גנבו רכוש. מעשה השוד הוסרט במצלמות האבטחה וניתן להתבונן בבהלת המתלונן ובאלימות של הנאשם ושותפו. לטענת המאשימה, מהפיצוצייה נגנב סך של 15,000 ש"ח והנאשם לא הביא כל ראיה לסתור את סך הגניבה. לשיטת המאשימה, אין לקחת בחשבון את חלוף הזמן לקולא, מהטעם שהנאשם בחר לנהל את משפטו ומכאן חלוף הזמן, ומאידך גיסא- יש לזקוף לחומרה את העובדה שהנאשם לא הסגיר את שותפו וכן עבר פלילי הכולל שתי הרשעות, האחת בעבירת אלימות והשנייה בעבירת רכוש. אשר על כן, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מרתיע וארוך, מאסר על תנאי ופיצוי.
6.
בטיעוניו לעונש, פתח ב"כ הנאשם והבהיר כי הנאשם עודנו מחזיק בחפותו וכי בכוונתו להגיש ערעור לעניין ההרשעה. לטענת ב"כ הנאשם, אין עוררין כי המדובר בעבירה חמורה אלא שעולה מקלטת האבטחה, שהנאשם, כפי שתואר בקלטת, אינו נוקט באלימות פיזית אלא האחר הוא אשר מחזיק בסכין או בחפץ חד. לגרסתו, הנאשם בן 31, ניהל אורח חיים נורמטיבי, לא הסתבך בפלילים ממועד ביצוע העבירה, מילא אחר כל החלטות בית המשפט לרבות בעניין תנאי חלופת המעצר, שהה בביתו במעצר בית במשך 4 שנים; לפני המעצר היה אדם בריא בגופו ובנפשו והתאמן במכון כושר, דא עקא הפסקת האימונים באופן פתאומי גרמה לפריצות דיסק בעמוד השדרה ויתכן והוא יזדקק לניתוח. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי עברו הפלילי של הנאשם משנת 2000 ו- 2002, אינו מכביד ואינו רלוונטי לאישום הנוכחי. לשיטת ב"כ הנאשם, יש לייחס משקל כבד לחלוף הזמן, העבירה בוצעה בשנת 2007, מה גם שמאז לא הסתבך הנאשם בפלילים. אשר על כן, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצר הבית ולהשית עליו מאסר על תנאי וקנס.
7.
הנאשם טען שהוא נזקק לתרופות בשל בעיות אורטופדיות ועליו לעבור ניתוח.
8.
דיון: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע שוד בצוותא חדא בפיצוציה בעיר אילת בשעות הלילה המאוחרות בעודם רעולי פנים ומצוידים בסכינים. השניים איימו על המתלונן שעבד באותה העת בפיצוציה ואף זרעו במקום הרס רב. הנאשם אמנם נתפס סמוך לביצוע השוד ע"י המשטרה אלא שניסה להימלט ממעצרו. לית מאן דפליג, עסקינן בעבירה חמורה ביותר שבוצעה נגד מקום הנותן שירות במהלך 24 שעות ביממה, מקומות אלו הפכו "טרף קל" בידי עבריינים ופורעי חוק המבקשים לנצל את בדידותם באישון הליל של עובדים מעין אלו.
עבירת השוד "
חמורה היא גם בנסיבות בהן לא נעשה שימוש בנשק. היא מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים" (ע"פ 4177/06
מ"י נ' אבו הוידי (ניתן ביום 21.6.06, פורסם בנבו), עמ' 3).
9. לקולא יש לזקוף את גילו הצעיר של הנאשם, נסיבות חייו האישיות ומצבו הרפואי כפי שעולה מהאסמכתאות שהוצגו בפניי. מה גם שעברו הפלילי משנים 2000-2002 ואינו מכביד. דא עקא, לא ניתן לזקוף לטובתו הודאה וחסכון בזמן שיפוטי. יצוין, הנאשם לא הביע את חרטתו וממילא לא השכיל להפנים את הפסול שבמעשיו ולהפיק את הלקח הראוי, מה שעומד לו לרועץ. אין בחלוף הזמן כדי לעמוד לטובתו של הנאשם, הנאשם בחר לממש את זכותו לניהול משפטו ולא נמצא כל עיוות דין בניהול ההליך והתמשכותו.
10. אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, בשים לב לחומרת העבירות ולנסיבותיו האישיות, הריני גוזרת על הנאשם כדלקמן:
א. 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25/2/2007 עד 22/3/2007.
ב. 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות מהסוג בהן הורשע.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, במעמד הנ"ל.
החלטה