30 חודשי מאסר בגין העברת כספים למשפחות אסירי חמאס

1.         הנאשם שלפניי, דאוד בכיראת (להלן: " הנאשם"), הורשע לאחר הודאתו בכתב אישום מתוקן בשנית ובמסגרת הסדר טיעון, בהכרעת דין מיום 25.11.2013 (להלן: " הכרעת הדין").

2.         בהסדר הטיעון סוכם, כי הנאשם יודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשנית, והצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. בנוסף, יוגש תסקיר של שירות המבחן בעניין הנאשם, לאור קיומו של חובת תסקיר על פי החוק.

3.         לאור הודאת הנאשם כאמור, הרשעתי את הנאשם בעבירות הבאות: עבירה של שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945, ושתי עבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005.

4.         הנאשם כאמור, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, כפי שיתוארו להלן:

אחיו, מאלק בכיראת (להלן: " מאלק"), מרצה מאסר בכלא הישראלי בגין עבירות בטחון והוא משתייך לארגון הטרור חמאס (להלן: " החמאס").

5.         בתחילת שנת 2009, בימי מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, השתתף הנאשם בתהלוכת הזדהות עם תושבי עזה שהתקיימה בכפרו צור באהר (להלן: " הכפר"). במהלך התהלוכה הניפו הנאשם ואחרים את דגלי החמאס.

6.         במהלך חודש אוקטובר 2012 שוחח הנאשם בטלפון עם אחיו מאלק מכלאו. מאלק ביקש מהנאשם כי ירכוש מכשיר טלפון נייד חדש וכרטיס סים חדש ולאחר מכן ימסור למאלק את מספר הטלפון החדש שרכש. עוד אמר מאלק לנאשם, כי לאחר שיעשה כאמור, יפנו אליו אנשים וימסרו לו סכומי כסף להעביר למשפחות אסירי החמאס.

7.         הנאשם רכש מכשיר טלפון נייד חדש וכרטיס סים חדש בעיר העתיקה בירושלים תמורת 120 ש"ח. למחרת, שוחח הנאשם עם מאלק והנאשם מסר לו את מספר הטלפון החדש שרכש. מאלק מסר לנאשם כי אדם אחר יצור עמו קשר, ועל הנאשם להזדהות בשמו אבו סלימאן, אז יתאם איתו אותו אדם את העברת הכסף.

8.         באותו היום, פנה אל הנאשם אדם אחר (להלן: " האחר 1") ועדכן אותו כי הוא יעביר לו כסף למחרת. למחרת, התקשר האחר 1 אל הנאשם ותיאם עמו פגישה. סמוך לשעה 23:00, שוחח האחר 1 עם הנאשם וביקש ממנו לבוא אל הכניסה לכפר, שם ימתין לו.

9.         סמוך לשעה 23:30 פגש הנאשם באחר 1 ובאדם נוסף שישבו ברכב בכניסה לכפר, הנאשם אישר בפניהם כי הוא אבו סלימאן וקיבל לידיו שקית ובה 10,000 $ במזומן, עוד נאמר לנאשם להיפטר מהטלפון הנייד שרכש. הנאשם חזר לביתו והחביא את השקית ובה 10,000 $ בארון הבגדים, לאחר שהשליך את מכשיר הטלפון הנייד ואת כרטיס הסים שרכש.

10.       למחרת התקשר מאלק אל הנאשם וביקש ממנו לחלק את הכסף לשתי חבילות. האחת של 4,000 $ והשנייה של 6,000 $, ולמסור אותן לאמם כשזו תחזור ממצוות החאג'. הנאשם עשה כאמור, ומסר לאמו את הכסף, וכן הודיע לה כי תקבל ממאלק הנחיות כיצד לחלק את הכסף.

11.       במהלך חודש דצמבר 2012, שוחח הנאשם עם אחיו מאלק, אשר ביקש מהנאשם כי ירכוש מכשיר טלפון נייד חדש וכרטיס סים חדש, ולאחר מכן ימסור למאלק את מספר הטלפון החדש שרכש.

12.       הנאשם רכש מכשיר טלפון נייד חדש, וכרטיס סים חדש מחנות בכפר. למחרת שוחח מאלק עם הנאשם, והנאשם מסר לו את מספר הטלפון החדש שרכש. למחרת, התקשר אל הנאשם אדם אחר (להלן: " האחר הנוסף"), ולאחר שהנאשם אישר בפניו כי הוא אבו סלימאן, מסר לו האחר הנוסף כי הוא יעביר לו בהמשך את הכסף.

13.       למחרת, שוחח האחר הנוסף עם הנאשם והם קבעו להיפגש באותו היום סמוך לשעה 18:30, בכפר אבו-גוש. הנאשם הגיע לכפר אבו-גוש ופגש באחר הנוסף, אשר ישב יחד עם אדם נוסף, ברכב מסוג רנו. האחר הנוסף מסר לנאשם שקית ובתוכה 97,000 ש"ח במזומן, ולאחר מכן התקשר האחר הנוסף לאדם שזהותו אינה ידועה, הודיע לו כי מסר את הכסף, האחר הנוסף העביר את הטלפון לנאשם, אשר אישר בפני הדובר, כי הוא אבו סלימאן והוא קיבל את הכסף.

14.       הנאשם עזב את המקום, השליך את כרטיס הסים שרכש, והחביא את השקית ובה 97,000 ש"ח מתחת למיטתו. למחרת, שוחח מאלק עם הנאשם וביקש ממנו כי ירכוש כרטיס סים חדש. לאחר שהנאשם עשה כן, נשלח לנאשם מסרון ובו שמות של 5 אסירי חמאס, מספר הטלפון של משפחותיהם וסכום הכסף אותו יש להעביר לכל משפחה (להלן: " המסרון").

15.       הנאשם החל להתקשר לאנשים הרשומים במסרון, במטרה לפגוש בהם ולהעביר להם את הכסף המיועד להם, כמפורט להלן:

א.         ביום 18.12.2012 שוחח הנאשם עם נגייה הלסה, אמו של האסיר נהאר הלסה מג'בל מוכבר. הנאשם הודיע לנגייה כי יש ברשותו פיקדון עבור בנה, תיאם עמה מפגש ומסר לה שקית ובה 11,800 ש"ח בכניסה לביתה.

ב.         הנאשם יצר קשר טלפוני עם משפחה נוספת ששמה ומספר הטלפון שלה היה רשום במסרון, וקבע למסור לאחותו של אותו האסיר את הכסף ביום שישי, כשהיא תבוא יחד עם בעלה להתפלל במסגד אלאקצה. פגישה זו לא יצאה אל הפועל.

ג.          הנאשם יצר קשר טלפוני עם משפחה נוספת ששמה ומספר הטלפון שלה היה רשום במסרון, אולם בני המשפחה לא הבינו את רצונו של הנאשם. בהמשך, שוחח הנאשם עם בחור צעיר מטעם המשפחה וקבע עמו כי יעביר לו את הפיקדון סמוך לאוניברסיטה העברית בכניסה לכפר עיסוויה, אך הצעיר התחרט וסירב להגיע לפגישה. אדם אחר אשר פנה אל הנאשם, והציג עצמו כמי שמוכן לקבל את הפיקדון מטעם המשפחה, עורר את חשדו של הנאשם, והוא נמנע מלהיפגש עמו.