3 שנות פסילה לעבודה בשירות המדינה למורה שרכשה אישור זכאות לתואר

1.        לפנינו ערעור המדינה וערעור שכנגד על הרשעתה ועל אמצעי המשמעת שהוטלו בידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על המשיבה, נג'לאא סלאמה, המועסקת בתפקיד הוראה במשרד החינוך מזה שנים רבות. ההליך המשמעתי בא בעקבות הרשעתה של המשיבה בפלילים בכך שרכשה תמורת 5,000 דולר אישור זכאות כוזב לתואר ראשון משלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בארץ, והגישה בקשה לאישור שקילות, בה הצהירה הצהרת כזב על סמך אישור התואר, בכוונה לקבל תוספת לשכרה באמצעות מצג-מרמה.

           בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (כב' אב"ד - עו"ד י' תלרז, גב' ח' לידור ומר ח' סודקי) הרשיע את המשיבה בדין משמעתי על יסוד הממצאים והמסקנות שנקבעו בעניינה בהליך הפלילי, במסגרת סמכותו על-פי סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת). הוא הטיל על המשיבה אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, תוך תשלומי פיצויי פיטורין מלאים עבור שנות עבודתה, ופסילה לעבודה בשירות המדינה עד לתאריך 1.9.07.

           המדינה מערערת על החלטת בית הדין לפסול את המשיבה מעבודה בשירות המדינה לתקופה של כשנה וארבעה חודשים בלבד, והיא מבקשת בערעורה להורות על פסילתה של המשיבה משירות המדינה לתקופה של חמש שנים. המשיבה מצידה מערערת על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינה. היא מבקשת לבטל את הרשעתה בעבירות משמעת על-פי סעיפים 17(2) ו-17(6) לחוק המשמעת, ולהקל בעונשה, כך שהפיטורין והפסילה מעבודה בשירות המדינה יבוטלו או, לחלופין, יצומצמו.

2.        המשיבה שימשה מורה במסגרת משרד החינוך במשך 13 שנים. היא עבדה כמורה בבית ספר יסודי בג'סר אלזרקה. הוגש כנגדה הליך פלילי בבית משפט השלום בעבירות של נסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415 יחד עם סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

3.        על-פי כתב האישום, בקיץ 1998 נרשמה המשיבה באמצעות אחד, תייסיר גרה - רכז מטעם מודום (חברה בת של חברת "I.S.E ייעוץ והכוונה בע"מ"), ללימודים בשלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בסניף מודום בכפר קרע. המשיבה לא שילמה שכר לימוד, והשתתפה בשני שיעורים בלבד במהלך הלימודים. במהלך שנת 2001, הודיע תייסיר למשיבה כי בתמורה לסך של כ-5,000$, היא תוכל לקבל תעודת תואר ראשון מברלינגטון, מבלי שתידרש למלא את החובות האקדמיות הכרוכות בכך. זמן קצר לאחר מכן, מסר תייסיר למשיבה אישור זכאות כוזב לתואר ראשון, וגליון ציונים כוזב המציגים מצג שווא לפיו המשיבה למדה באוניברסיטה במהלך השנים 1998-1999, והשלימה את חובותיה האקדמיות. בתמורה למסמכים הכוזבים, שילמה המשיבה לתייסיר סך של 5,000$. על יסוד המסמכים הכוזבים, הגישה המשיבה למשרד החינוך בקשה כוזבת להערכת תואר, אליה צירפה את המסמכים האמורים. על בסיס הבקשה, הוציאה ועדה מטעם משרד החינוך להערכת תארים אקדמיים מחו"ל אישור הכרה בתואר הראשון למשיבה לצורכי שכר. לאחר פתיחת החקירה המשטרתית, פנתה המשיבה למשרד החינוך בבקשה לקבל בחזרה את המסמכים הכוזבים, וכן ביקשה שלא ישולמו לה כספים על יסודם. חרף הבקשה, שולמו לה תוספות שכר בחישוב רטרואקטיבי ליום הזכאות. תשלומי השכר בגין תוספת התואר הופסקו לאחר מכן, וכל הכספים ששולמו למשיבה על בסיס התואר הכוזב הושבו לקופת המדינה.

           המשיבה הודתה באישומים שהוגשו נגדה.

4.        בגזר הדין בהליך הפלילי נגזר על המשיבה קנס כספי בסך 10,000 ש"ח ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

5.        בעקבות הרשעת המשיבה, הוגשה נגדה תובענה משמעית ובה יוחסו לה אישומים בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק המשמעת. בית הדין למשמעת עשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 61ג לחוק, המאפשר לבית הדין להסתמך על ממצאים ומסקנות של ערכאת השיפוט הפלילית, והרשיע את המשיבה בעבירות המשמעת בהן הואשמה, וקבע כי במעשיה דבק קלון.

6.        לחובת המשיבה, ציין בית הדין את חומרת מעשיה ואת הקלון שדבק בהם, וזאת במיוחד נוכח תפקידה של המשיבה כמורה בישראל, שחלות עליה אמות מידה מיוחדות של התנהגות ראויה ומוסרית. בצד השיקולים לחומרה, הצביע בית הדין על שיקולים לקולא - היות המשיבה אישה צעירה בת 35, נורמטיבית ביסודה, שתיפקודה המקצועי עד לכישלונה בעבירות הנדונות היה איכותי וברמה גבוהה. כן ציין את היותה אם לילדים קטנים. בסופו של דבר, לאחר איזון בין השיקולים השונים, גזר בית הדין את אמצעי המשמעת שפורטו לעיל.

7.        בטענותיה, מדגישה המדינה את חומרת העבירות שביצעה המשיבה, ואת קולתו היחסית של העונש שהוטל עליה לאור מעשיה החמורים, וזאת חרף הקלון שדבק במעשיה. לטענתה, אין בעובדה שהמשיבה ביקשה לקבל ממשרד החינוך את מסמכיה הכוזבים, כדי להוות נסיבה משמעותית לקולא, מכיוון שהיא עשתה זאת רק לאחר שנפתחה בעניינה חקירה משטרתית. כן טוענת המדינה, כי אין באמצעי המשמעת שהושתו על המשיבה כדי להשיג את תכלית ההרתעה, נוכח תקופת הפסילה הקצרה מעבודה בשירות המדינה שנקצבה בעניינה של המשיבה. לדבריה, אין בנסיבותיה האישיות של המשיבה כדי להצדיק עונש חריג לקולא בעניינה, הפוגע בתכלית ההרתעה של אמצעי המשמעת. כן טוענת המדינה, כי לא היה מקום להמלצה שהיפנה בית הדין בגזר הדין למשרד החינוך להחזיר את המשיבה לתפקיד הוראה כבר ביום 1.9.07, וזאת מעבר לעונש הקל שהוטל עליה. יש לעמוד על רף ענישה ראוי בעבירות מרמה המתבצעות על-ידי אנשי חינוך, כדי להגן על דמותו ורמתו המוסרית של השירות הציבורי.

8.        לטענת המשיבה בערעורה, נתקיימו נסיבות מיוחדות בעניינה השוללות את הרשעתה בעבירות על-פי סעיפים 17(2) ו-17(6) לחוק המשמעת. אשר לסעיף 17(2), יסודות העבירה לא עולים מהעובדות בהן היא הורשעה. כתב האישום אינו מפרט את המעשה אותו חייבת היתה המשיבה לעשות ולא עשתה. כמו כן, טעה בית הדין בהרשיעו את המשיבה בעבירה על-פי סעיף 17(6), שכן נסיבות ביצוע העבירה שוללות קלון. הנסיבות המיוחדות הן בקשת המשיבה לבטל את התואר, דרישתה שלא לקבל כסף על יסוד התואר, ומצבה הרפואי. כמו כן נטען, כי היא לא היתה מודעת באופן מלא לפסול שבמעשיה. לחלופין, טוענת המשיבה כי אמצעי המשמעת שהוטלו עליה חמורים מדי, לאור נסיבותיה האישיות המיוחדות. כן יש להתחשב, על-פי הטענה, בכך שהיא הושעתה מתפקידה כבר ביום 23.5.05, ולכן תקופת הרחקתה בפועל משירות המדינה ארוכה מכפי שעולה מגזר הדין.

9.        דין ערעור המדינה להתקבל, ודין ערעורה הנגדי של המשיבה להידחות.

           המשיבה שימשה מורה בישראל, וככזו, חלה עליה אחריות מיוחדת לנהוג בהגינות, יושר, וניקיון כפיים, כמצופה ממי שמהווה דמות מחנכת, האמורה להקנות לא רק ערכי ידע, אלא גם ערכי התנהגות ומוסר לדור הצעיר.

           בעיסוקה כמורה במערכת החינוך, חבה המשיבה חובת אמון לא רק לציבור תלמידיה אלא גם למעסיקה - מערכת החינוך ושירות המדינה, אשר בשירותם היא הועסקה. בהתנהגותה של המשיבה היתה בראש וראשונה "גניבת דעת", בכך שהיא התיימרה להיות בעלת תואר אקדמי שלא היתה בו כל ממשות, ואשר נקנה על בסיס מסמכי כזב. יתר על כן, היא פעלה על-סמך אותו מצג כזב כדי לקבל על-פיו כספי ציבור שלא הגיעו לה. בהתנהגותה, פעלה המשיבה פעולת תרמית וכזב בהשגת תואר אקדמי, וביקשה להוציא באמצעותו כספי ציבור שלא היתה זכאית להם.

           התנהגות זו של המשיבה פוגעת בגרעין הקשה של כללי המשמעת בשירות המדינה המחייבים עובד ציבור. אין מדובר בסטייה קלה מכללי סדר וארגון; מדובר בפגיעה בליבה של חובת האמון וההגינות שעובד חב למערכת המעסיקה אותו, ובמקרה זה, למדינה ולציבור הרחב אותו שירתה המשיבה בעבודתה החינוכית.

           איש הוראה וחינוך הנכשל במעשה תרמית מן הסוג הנדון כאן, מעיד על עצמו כי הוא אינו מבין לעומקם של דברים את מהות ואופי מעמדו ותפקידו, ואת החובות המוטלות עליו כלפי ציבור תלמידיו ומעסיקיו. הוא מעלה שאלה באשר למידת התאמתו לשמש בתפקיד אמון במערכת הציבורית.

10.      לא מצאתי כל ממש בטענות בא-כוח המשיבה לעניין תחולתם של סעיפים 17(2) ו-(6) לחוק המשמעת על ענייננו.

           סעיף 17(2) לחוק קובע כעבירת משמעת מצב שבו עובד מדינה לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה על-פי "נוהג, חוק או תקנה או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בביצוע המוטל עליו כאמור".

           בית המשפט בהליך הפלילי הרשיע את המשיבה על-פי הודאתה בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, ובעבירת מרמה והפרת אמונים בניגוד לחוק העונשין. אין צריך להרבות מילים על כך שהרשעה בעבירות אלה מהווה, למיצער, אי-קיום המוטל על עובד מדינה על-פי הדין, קרי: אי-קיום חובת האמונים שהעובד חב כלפי מעסיקו, ובמקרה זה - המדינה והציבור שאותם הוא משרת כעובד מדינה.