אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ' נ' מ'

מ' נ' מ'

תאריך פרסום : 05/01/2022 | גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
43547-07-20
12/12/2021
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
תובע:
א.מ.
עו"ד אביחי ויצמן
נתבעת:
ט.ר.ב.נ.מ.
עו"ד אלי חביב
פסק דין
 

 

 

תובענה לביטול דמי מזונות קטינים, שהוגשה על ידי האב.

הואיל והצדדים לא הגיעו לכדי הבנות, נשמעו ראיות בדיון שהתקיים ביום 8.6.21 במסגרתו נחקרו הצדדים, עת כל אחד מהצדדים הגיש תיק מוצגים מטעמו.

משהצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, יש להכריע בתובענה.

 

רקע כללי ודיוני

  1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.6.10 והתגרשו זמ"ז ביום 4.12.12. לצדדים שני ילדים משותפים, א' ול', ילידי 17.8.11.

     

  2. האם עורכת דין ורואת חשבון במקצועה, עובדת כשכירה במשרד פרטי ואילו האב עומד בראש שתי חברות כבעל מניות יחיד- בחברת סוכנות לביטוח "XXXX" שהוקמה בשנת 2015 בתחום הפנסיוני וההשקעות ובחברת "XXXX" שהוקמה בשנת 2017.

     

  3. האם נישאה בשנית ולה ילד נוסף, מתגוררת בבית השייך להוריה ביישוב XXX. כפי הנראה, כעולה מדברי האב במהלך שמיעת הראיות, לאב בית בXXXX הגם שכפי הנראה אין חולק ששוכר בית בXXX.

     

     

     

  4. ביום 25.10.12 אושר הסכם גירושין כולל (להלן: "ההסכם"), לרבות בתחומי אפוטרופסות, מזונות ורכוש שנחתם בין הצדדים (בתמ"ש 38268-04-12). במסגרתו, בין היתר, הוסכם בין הצדדים כי הקטינים יהיו בחזקתה ובמשמורתה של האם עד הגיעם לגיל 18. כן נקבעו זמני שהות בין האב ובין הקטינים בימות שגרה פעם בשבוע ללא לינה ופעם בשבוע כולל לינה וכן לינה בכל סוף שבוע שני עד מוצאי שבת. הוסדרה גם חלוקת זמנים בחגים ובחופשת הקיץ. באשר למזונות הקטינים, נקבע חיוב האב בשיעור יסודי בסך 4,000 ₪ לחודש (2,000 ₪ עבור כל קטין), כסכום הכולל גם רכיב של מדור (ראו: פרקים ג' עד ה' להסכם).

     

  5. מאוחר יותר, בפסק דין מיום 18.12.19 (בתלה"מ 24007-10-18) בתובענה שהגיש האב למשמורת משותפת ולחלוקת זמני שהות שוויונית, נקבע על יסוד הסכמת הצדדים והמלצת גורמי הרווחה, כי בין היתר, משמורת הקטינים תהא משותפת לצדדים וכי זמני השהות בימות שגרה יורחבו ללינה פעמיים באמצע השבוע ולינה גם במוצ"ש בכל סוף שבוע שני (סוף שבוע ארוך).

     

  6. בכתב התביעה דכאן עותר האב לביטול החיוב במזונות הקטינים משני טעמים מרכזיים של שינוי נסיבות מהותי נטען - לנוכח הרחבת זמני השהות שלו עם הקטינים ולנוכח הכנסות ההורים, קרי- ירידה בהכנסות האב בשל מצבו הרפואי (מחלה בדרכי הנשימה) אל מול עלייה בהכנסות האם.

     

    האב העמיד בכתב התביעה את הוצאות הקטינים בעת שהותם עמו בסכום של 3,368 ₪ לחודש, כל אחד, הכוללות גם הוצאות חינוך, לרבות צהרון בסכום מצטבר של כ-700 ₪, עבור כל קטין.

     

  7. ביום 28.10.20 צרף האב על פי הוראתי ולבקשת האם מסמכים משלימים בדבר מצבו הכלכלי זאת על רקע בקשתו שלו לסעד זמני להפחתת שיעור דמי המזונות לכל הפחות לכדי מחצית בשיעור 2,000 ₪ לחודש (ראו: החלטתי מיום 13.8.21). בדיון שהתקיים ביום 13.1.21 הבהיר האב כי אינו עומד על בקשתו לסעד זמני לאור קביעת התובענה לשמיעת ראיות בעת הקרובה.

     

     

     

     

     

    תמצית טענות הצדדים

  8. בסיכומיו, עותר האב לביטול ולחילופין להפחתת דמי מזונות הקטינים שנפסקו החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (17.5.20) בעודו נסמך על שני הטעמים דלעיל עליהם עמד בכתב התביעה. האב טוען, כי עבר להתגורר ביישוב XXX בקרבת האם לטובתם של הקטינים והעמיד בביתו השכור כלל הציוד הדרוש לקטינים.

     

    כן לטענתו, אין בהסכם הגירושין כדי למנוע בחינה מחודשת של שיעור המזונות.

     

  9. בסיכומיה, עותרת האם לדחיית התובענה. האם נסמכת על חיוב האב המעוגן בהסכם גירושין כשלמעשה, הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי. לעמדתה, שינוי הנסיבות נעוץ דווקא בהתנהגות יזומה של האב להרחבת זמני השהות שניתן היה לצפותה מראש. לשיטתה, יש בהתנהלות האב חוסר תום לב בעצם זאת שהוא יזם השינוי בזמני השהות וכעת הוא אינו יכול גם להיבנות ממנו בהפחתת שיעור המזונות.

     

    כך או אחרת, סבורה האם כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות הותרת שיעור המזונות על כנו לנוכח הסכם הגירושין המצוי ברקע הדברים, הכולל ויתורים מצידה בתחום הרכושי לטובת שיעור דמי המזונות עליו הוסכם ; זאת מתוך הנחה שיוותר כפי שהוא בכל מצב. כל זאת, עת האב אף לא הציג כדבעי מצבת הכנסותיו ועת אין במידע שהציג כדי לתמוך בירידה בהכנסותיו.

     

    כך גם לטענתה, עתירת האב אינה מביאה בחשבון את שיעור צרכי הקטינים כראוי בעת שהותם עמה, שעה שאלו הוערכו על ידי האב בעת שהות הקטינים עמו אף בסכום גבוה יותר משיעור המזונות היסודי בו נושא, בעוד היא נושאת בעיקר נטל גידולם. כשמנגד, יש להביא בחשבון שבמהלך השנים דווקא פחות שיעור מחציות התשלום בהם נושאים שני הצדדים.

     

     

     

     

     

     

    הדין החל

  10. כידוע, לא בנקל יורה בית המשפט על סטייה משיעור מזונות מוסכמים שנקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, המביא בין כתליו שיקולים שונים ובמסגרתו נקבעים חיובים שלובים (השוו, בין היתר, דבריי בתלה"מ (ב"ש) 25849-09-18 ב' נ' ד' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 4.5.20) ; על כך ארחיב עוד להלן).

     

    אקדים ואומר שלא מצאתי כל שינוי נסיבות מהותי ביכולתו הכלכלית של התובע (חרף מצבו הרפואי הנטען), שיהא בו כדי להוביל לביטול, לא כל שכן הפחתת המזונות ובוודאי שבהלכת בע"מ 919/15 אין כדי לשמש עילה עצמאית על פי הדין להפחתת חיוב מזונות – לבטח כזה שנקבע במסגרת הסכם גירושין כולל.

     

    יחד עם זאת, דה-פקטו, לא ניתן להתעלם משינוי זמני השהות - שאיננו מינורי - בראייה כוללת, באופן שיכול ויהא בו כדי להביא לנשיאה בנטל כלכלי מופחת בגין צרכי הקטינים גם עבור האם. לפיכך, ורק בראי שינוי הנסיבות הקשור עם זמני השהות, לא מצאתי מניעה להידרש לשיעור המזונות הכללי בעניינם של הקטינים במקרה דנן, בו זמני השהות (שנקבעו אף הם בהסכם) שונו בהסכמה.

     

    באשר לשאלה כיצד יש להביא לידי ביטוי את שינוי הנסיבות האמור, האם בחישוב "דה – נובו" של שיעור המזונות או שמא בהטמעה של שינוי זמני השהות אל מול שיעור המזונות שהביאו הצדדים בחשבון מראש במסגרת ההסכם הכולל (שבו כאמור חיובים שלובים בהיבטי רכוש אף הם), אני סבור שבמקרה דנן הדרך השניה היא הנכונה והצודקת בנסיבות העניין.

     

  11. ככל שהיה מדובר בחיוב במזונות באשר לבני זוג שנפרדו זה עתה, השיקול העיקרי והיחיד היה הדין האישי ביחס להורים. כידוע, הואיל והצדדים כולם יהודים הדין החל הוא הדין העברי. מכאן, חבותו של אב עד לגיל 6 היא אבסולוטית ומגיל 6 ואילך החבות היא מדין צדקה ועליה להביא בחשבון את זמני השהות עם ההורים, את יכולותיהם הכלכליות של ההורים, ואת צרכי הקטינים [השוו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 19.7.17)].

     

     

     

     

    אולם לצד זאת, בהקשר זה נקבע לא פעם, כי חישוב מזונות – גם מדין צדקה – איננו בבחינת תחשיב חשבוני גרידא, שאיננו יכול להביא בחשבון נתונים שאינם ברי כימות כספי מדוייק [בהקשר זה השוו, בין היתר: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.1.18) ; עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.12.17) ; עמ"ש (חיפה) 17309-05-17 ג.ט נ' א.ק (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.6.18) ; עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.6.18)].

     

    הגם שאין בקיומו של ההסכם משום חסם מוחלט מבחינת שיעור מזונות הקטינים, כעתירת האם, בנסיבות דנן אני סבור שהואיל וברקע לחיוב הסכם גירושין כולל שאושר, נקודת המוצא לבחינת השפעת השינוי בזמני השהות על החיוב במזונות צריכה להיות החיוב הכספי המוסכם הקיים, ולא ביצוע תחשיב "דה נובו", משל עסקינן בתא משפחתי שהתפרק זה עתה.

     

    שכן יש להביא במסגרת יתר השיקולים שאינם ברי כימות כספי מדויק ואשר מובאים בחשבון ביחס למזונות, גם את אינטרס ההסתמכות של האם על סופיות ההליך ועל החיובים השלובים – לרבות הרכושיים - שנקבעו במסגרת ההסכם הכולל שאושר.

     

    כלומר, השאלה המרכזית שלשיטתי יש לשאול עתה היא האם ובאיזו מידע שיעור המזונות– שעל אודותיו הוסכם מראש לצד יתר החיובים השלובים בהסכם – יושפע מהגידול בזמני השהות בהם שוהים הקטינים עם האב.

     

    בהתאם אדרש לענייננו. כך או אחרת, לצד קביעותיי דלעיל לא אמנע מקביעת ממצאי עובדה הן ביחס ליכולתם הכלכלית של הצדדים והן באשר לצרכי הקטינים.

     

    יכולתה הכלכלית של האם

  12. האם, כאמור, עורכת דין ורואת חשבון במקצועה, המועסקת כשכירה במשרד פרטי. אין חולק, כי בזמן אישור הסכם הגירושין היתה האם בראשית דרכה המקצועית, לאחר סיום תקופת התמחות במשרד עורכי דין (ראו: החלטה למזונות זמניים מיום 10.7.12 בתמ"ש 38268-04-12) ואילו כיום על פי הצהרתה בעלת וותק של עשר שנים (ראו: עמוד 12 שורות 1-4 לפרוטוקול ). כבר עתה אעיר שגידול בשכרה של האם איננו בבחינת נסיבה שלא ניתן היה לצפות מראש, ההיפך הוא הנכון, וככזה אין בו כדי להוות שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפחית מאליו את שיעור המזונות.

     

  13. על פי תלושי שכר שצרפה האם לחודשים 6/19 עד 6/20 (למעט חודש 4/20 בגינו כפי הנראה גם לאור הצהרתה בטופס הרצאת פרטים שהתה בחל"ת), שכרה עמד בממוצע על כ- 18,000 ₪ נטו לחודש (לאחר הפחתה של ניכויי חובה בגין מס הכנסה, ביטוח לאומי ודמי בריאות).

     

    בחקירתה אישרה, כי מקבלת תשלומי בונוס ממקום עבודתה מדי כמה שנים וכן קיבלה גם מענקי קורונה שלטענתה תרמה לאחרים (עמוד 12 שורות 25-27 וכן 13 שורה 5-6 לפרוטוקול).

     

    לאור נתוני שכרה ולאור תשלומי בונוס הניתנים לאם, אני מעמיד פוטנציאל השתכרותה לכל הפחות בשיעור 18,000 ₪ נטו לחודש.

     

  14. האם נשואה בשנית. בחקירתה הצהירה כי בעלה עצמאי בתחילת דרכו כיועץ עסקי, בלא שידוע לה היקף הכנסותיו ובהיותה מפרנסת את עצמה ובעלת חשבון בנק נפרד (ראו: עמוד 13 שורות 13-22 ועמוד 15 שורות 25-30 לפרוטוקול). טענה זו מוקשית בעיני. האם אף לא הציגה תיעוד בגין ההכנסה המצרפית של התא המשפחתי החדש שהקימה. כן אישרה האם בחקירתה כי לה ולבעלה נכס משותף בXXX בגינו הם מקבלים דמי שכירות בסך 4,100 ₪ מהם משולמים דמי המשכנתא עבור הנכס (עמוד 12 שורה 29 עד עמוד 13 שורות 1-2 וכן 9-10 לפרוטוקול).

     

  15. באשר להוצאות האם, לא ראיתי שהאם צרפה תיעוד בגין התחייבויות כספיות כאלה ואחרות. יש להניח כי לאור נישואיה הכנסות התא המשפחתי החדש שהקימה גדלו ובצידן גם הוצאות משותפות לרבות עבור בנה הנוסף.

     

    האם טענה בכתב ההגנה כי בשנתיים האחרונות הצליחה במעט לצאת מהמצוקה הכלכלית בה היתה שרויה בעקבות הגירושין וכי עיקר הכספים מנותב לרווחת הילדים. כך, בחקירתה הצהירה כי נסעה כל השנים ברכב משנת 2011 וכיום עושה שימוש ברכב הוריה בשל קושי כלכלי לרכוש רכב חדש (ראו: עמוד 15 שורות 19-20 ו-34 לפרוטוקול). מנגד, האב צרף לתיק המוצגים שמטעמו צילום נטען של שני רכבי האם.

     

    בנוסף, האם הצהירה בדיון כי מתגוררת בXXX בבית הוריה ואינה נושאת בתשלום שכירות והוצאות הבית (ראו: עמוד 13 שורה 33 עד עמוד 14 שורה 2 לפרוטוקול), הגם שהצהירה בחקירתה כי נטלה הלוואה מהבנק בסכום של חצי מליון שקלים לצורך אינסטלציה בבית.

     

    לפיכך, אני מעמיד הכנסתה הפנויה של האם (משלא נושאת בהוצאות מדור), כגובה שכרה הפוטנציאלי דלעיל.

     

    יכולתו הכלכלית של האב

  16. אקדים ואומר, שהיקף המסמכים עליהם נסמך האב כמוצגיו עומד על 352 עמודים (!) הכוללים מסמכי החברות בהן הוא בעל עניין ומסמכים בנקאיים מרובים. עסקינן במסמכים שצרף האב עוד בראשית ההליך לאור עתירת האם להשלמת מסמכים בבקשה לסעד זמני שהגיש.

     

    אלא, שהאב לא טרח לצרף רוב רובם של המסמכים לכתחילה, אם לבקשתו לסעד זמני ו/או אם לכתב התביעה, באופן שבצדם כלל לא הונח הסבר לנפקות מרבית המסמכים והשלכות המסמכים על מצבו הכלכלי (האב אף לא נתן התייחסותו למסמכים במסגרת סיכומיו, למעט טענה כללית בדבר ירידה מתמדת בהכנסות). הללו צורפו כמקשה אחת, עת מלאכת הפרדת התבן מן הבר נותרה כולה לבית המשפט ללא ביאור של ממש באשר לנפקותם של המסמכים באשר לעמדתו העקרונית של האב. כמובן שאין לכך כל הצדקה וככל שסבר האב שראיה כלשהיא מהותית היא להוכחת טענותיו, היה עליו להבהיר נפקותה מפורשות, תחת הגשת מאות מסמכים כמקשה אחת, באופן שיותר מכל יכול והיה בו לייצר ערפל דיוני וראייתי שבמקרה זה פועל לחובתו.

     

  17. האב, כאמור, בעל מניות יחיד בשתי חברות: "XXXX" ו-"XXXX" (צורפו לכתב התביעה וכן לתיק המוצגים שמטעם האם תדפיסי מידע על פרטי התאגידים).

     

    בכתב התביעה טען האב, כי לחברות הלוואות שלהן יתרת פרעון בסכום מצטבר של כ-700,000 ₪ (צורף לכתב התביעה פירוט הלוואות מבנק XXX ומבנק XX) וכי הוא עצמו חב מאות אלפי שקלים לחברות עקב משיכות כספים לטובת קיומו וקיום הקטינים.

     

    כן ציין האב, כי לו הכנסה חודשית מדמי שכירות של דירה ברח' XXX בXXX השייכת להוריו בסכום של 4,500 ₪ (צורף לכתב התביעה הסכם שכירות).

     

     

     

     

    לטענת האם בסיכומיה, האב לא הניח תשתית ביחס לפער בין הכנסותיו בשנת 2012 עת אושר הסכם הגירושין לעומת הכנסותיו כיום והנתונים שכן סופקו על ידו מלמדים דווקא על הכנסות של החברות שבבעלותו בסכומים מצטברים של מעל 700 אלף ₪ בשנים 2017-2018 ויותר מכך בשנת 2019, עת להכנסות אלה מצטרפות הכנסות מהשכרת בית בXXX וממבנה מסחרי בXXX. כל זאת, לבד מהשקעותיו בקרנות וקופות כפי התמחותו המקצועית וקבלת תגמולי מהמוסד לביטוח לאומי וקצבת אובדן כושר עבודה מחברת "XXX".

     

  18. ביחס לשנים 2016-2018 צרף האב דו"חות מבוקרים של שתי החברות המלמדים על הפסדים בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

     

    עם זאת, לשנת 2019 צורף האב, בין היתר, דו"חות לא מבוקרים של רווח והפסד. על פיהם, אל מול רווח בהכנסות חברת "XX" בסכום של כ-440 אלף ₪ (לפני מס), ישנו הפסד של חברת XXX בע"מ בסכום של כ-270 אלף ₪ (נספחים "א" ו-"ב" למוצגים מטעם האב).

     

    לצד זה, על פי תיעוד טופס 106 שצרף האב לכתב התביעה, שולמו לו לשנת 2019 קצבה מחברת הביטוח "XX" בסכום חודשי של כ-11,000 ₪ נטו לחודש, בסכום שנתי של כ-130,000 ₪ (לאחר ניכוי של ניכויי חובה) (ראו: נספח "ה" לכתב התביעה).

     

    באשר לשנת 2020, האב לא הציג דו"חות רווח והפסד אף לא פנימיים של החברות שבבעלותו ולצד ריבוי המסמכים שצרף גם ביחס לשנה זו, נותר הרושם כי מצבו הכלכלי אותה עת וגם מצבו העכשווי לוטה בערפל. כמובן שמצב זה פועל לחובתו.

     

    האב צרף לכתב התביעה מסמך פנימי של רואה חשבון מיום 31.3.20 לפיו במהלך שנת 2020 לא דווחו משכורות עבורו (נספח "ו" לכתב התביעה). בחקירתו השיב כי בשנת 2020 היה מצוי באובדן כושר עבודה (ראו: עמוד 10 שורה 33 עד עמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול).

     

     

     

     

    באותה שנה, נראה כי נכון ליום 10.6.20 עמדה יתרת חשבון העו"ש של האב על סך כ-1,200 ₪ בזכות בבנק XXX (נספח "יג" לתיק המוצגים) ; נכון ליום 29.6.20 עמדה יתרת עו"ש בחשבון בנק XX ע"ש חברת "XX" על סך 25,000 ₪ (נספח "יח" לתיק המוצגים), כשבשנים 2019-2020 בוצעו הורדות בסכומים של עשרות אלפי שקלים מדי חודש בכרטיס אשראי דיינרס של חברת "XX" (נספח "ל" לתיק המוצגים) . לצד זה, נכון ליום 2.8.20 חתום האב על ערבות בנקאית עבור שתי החברות בסכום כולל של מעל 400 אלף ₪ (נספחים "לג" ו-"לד" לתיק המוצגים).

     

    מעבר לכך, האב הצהיר בחקירתו כי משולמת לו קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי בסכום של 2,700 או 2,300 ₪ (ראו: עמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול).

     

     

    עוד הצהיר האב בחקירתו, כי רכש עם שותפים משרדים בXXX שככל שיהיו מושכרים יניבו סכום של 11,000 ₪ ברוטו, עת חלקו עומד על שליש וכשלטענתו קיימת בגינם משכנתא בסכום של 870 אלף ₪ (ראו: עמוד 8 שורה 14 ועמוד 11 שורה 16 לפרוטוקול). כן הצהיר, כי עודנו מקבל סכום של 4,500 עבור השכרת בית בXXX (עמוד 19 שורה 19 לפרוטוקול).

     

    באשר להכנסות מאובדן כושר עבודה, טען האב בעדותו כי הדבר מצוי ב"וויכוח" עם חברת הביטוח שמחודש מרץ 2021 אינה משלמת לו בגין כך (עמוד 8שורות 16-17 לפרוטוקול).

     

  19. אציין, כי אל מול בליל המסמכים באמצעותם דווקא ביקש האב להראות מצב כלכלי ירוד מבעבר (מאז אושר הסכם הגירושין), הצהיר האב בחקירתו דווקא ההפך: "אם אתה מנסה לשאול אם מצבי השתפר בין 2012 להיום, מצבי השתפר אני לא מכחיש עבדתי ואני עובד ואם יכולתי להמשיך לעבוד כמו שעבדתי ב2016- מצבי השתפר יכולתי להרשות לעצמי לחיות חיים יותר טובים ולבנות את הבית בXXX ולילדים שלי אנחנו עובדים ומתפרנסים וגם המצב של ט' השתפר" (עמוד 8 שורות 21-22 לפרוטוקול).

     

    נראה, כי יש באמירה זו של האב כדי להעמיק הרושם שנוצר גם אל מול המסמכים שהציג, כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למצבת הכנסותיו, כשמעל כלל המסמכים שצרף מרחפת אמירה ברורה מצידו כי מצבו הכלכלי הוטב מאז אושר ההסכם.

     

    כך או אחרת, יש באמירה זו כדי לשמוט את הקרקע ביחס לתזה של האב בכל הנוגע לשינוי נסיבות מהותי באשר ליכולות הכלכליות של הצדדים. האב עצמו התחייב עוד כשמצבו הכלכלי היה טוב פחות לשאת במזונות ילדיו הקטינים בשיעור המוסכם. עתה, כאשר מצבו השתפר ולא הורע אין הוא יכול להישען על טענה בדבר שינוי נסיבות מהותי (גם לו פוטנציאל ההשתכרות של האם עצמה גדל אף הוא, באופן שניתן היה לצפותו מראש בהיותה בעלת מקצוע חופשי שכירה).

     

    מכאן שדין הטענה בדבר שינוי נסיבות מהותי בקשר עם יכולתו הכלכלית של האב דחייה.

     

  20. דומה, כי על אף ריבוי המסמכים שהוגשו האב לא סיפק תשובה ברורה ביחס להיקף הכנסותיו החודשיות ועל אותה הדרך גם ביחס להיקף הוצאותיו. אלו ואלו נותרו עמומות. נותרנו אפוא עם הצהרתו הברורה של האב עצמו כי מצבו הכלכלי השתפר מאז 2012 עת גם אז התבטא בית המשפט כי האב לא סיפק אישור מתאים ביחס להכנסותיו ; ושעה שבזמנו הצהיר בכתב ההגנה כי הכנסותיו מעסק עומדת על 12,000 ₪ ברוטו לחודש (ראו: החלטה לפסיקת מזונות זמניים מיום 10.7.12 וסעיף 44 לכתב ההגנה בתמ"ש 38268-04-12).

     

  21. בהתחשב בכך שהאב הצהיר כי משולמת לו קצבת נכות ; בשים לב לתקבולים בגין דמי שכירות הבית בXXX וכן פוטנציאל השכרת הנכסים בXXXX על פי חלקו בשותפות, סבורני שהכנסתו הפוטנציאלית של האב עומדת על כ- 10,000 ₪ נטו לחודש בגין רכיבים אלה בלבד. לכך, יש להוסיף הכנסה פוטנציאלית בשל אובדן כושר עבודה בסכום של כ-11,000 נטו ככל שהאב יוסיף לקבל תשלומים בגין כך מחברת הביטוח או ככל שהאב יפריש משכורת מהחברות שבהן הוא בעל עניין, בשים לב כי הצהיר שבעבר הנפיק לו תלוש שכר בעת שיכול היה לעבוד (ראו: עמוד 10 שורות 32-33 לפרוטוקול וגם הפקדות בחשבון העו"ש של האב בהעברת זיכוי מבנק XX גם בסכומים של 10,000 ₪ בשנת 2020 נספח "יב" לתיק המוצגים).

     

    יתרה מכך, האב אישר בחקירתו כי באמתחתו נותרו הנכסים- המגרש בXXX שעל פי הסכם הגירושין נותר אצלו גם כיום וכן המשק החקלאי בXXXX, שלא ראיתי שהאב הציג באופן ישיר ומפורש מה ערכם העכשווי ו/או התחייבויותיו הכספיות בהקשרם (ראו: עמוד 5 שורות 1-8 לפרוטוקול). בוודאי שיש להביאם בחשבון.

     

    בהתחשב בהכנסות האב כפי שהוצגו לפני, אני מעמיד פוטנציאל הכנסותיו בסכום של 20,000 ₪ לחודש לכל הפחות.

     

     

     

  22. באשר להוצאותיו, בכתב התביעה טען האב לקיומה של הלוואה שנטל בסכום חודשי של כ-2,800 ₪ ; להלוואות בהיקף של מאות אלפי שקלים שחב להוריו וכן לעלות אחזקת רכב בסכום של כ-1,350 ₪ לחודש, בתוספת הלוואה לטובת רכישת רכב וכן להוצאות דמי שכירות בXXX בסכום של 5,200 ₪ לחודש שתוקפו עד תום חודש יולי 2021 (צורף לכתב התביעה הסכם שכירות שסומן "ח").

     

    עם זאת, במסמכים שצרף קיים תיעוד בגין הוצאות מרובות יותר של שתי הלוואות מובטחות במשכנתא מבנק מXXX (נספחים "יד" ו-"טו") בהחזר חודשי של כ- 3,100 ₪ ו-4,600 ₪ בתאריך סיום סילוק בשנים 2047-2049. האב הצהיר בדיון כי ניסה למכור את הנכס בXXX, בינתיים ללא קונים, אולם לאור דבריו ככל שתימכר יגרוף רווח צפוי של כ- 900 אלף ₪ לאחר תשלום יתרת המשכנתא (עמוד 11 שורות 5-9 לפרוטוקול). הואיל והאב הצהיר כי עשה ניסיונות למכירת ביתו בXXXX והואיל ומדובר בנכס הוני עבורו שאף עתיד להיוותר לו ככל שיימכר רווח לא מבוטל, לא הבאתי בחשבון החובה את הוצאות המשכנתא בגינו. ההפך הוא הנכון, אני בהחלט סבור שיש מקום להביא בחשבון הוצאות נכס זה בגדרי תחשיב יכולתו הכלכלית הפנויה של האב.

     

    בנוסף, בשונה מהאמור בסיכומיו, האב הצהיר בדיון כי נמצא הרבה בXXXX ומתגורר בXXX ברחוב הר XXX (עמוד 10 שורות 9-10 ושורות 18-19 לפרוטוקול). עם זאת, לא ראיתי כי האם חולקת בסיכומיה על כך שהאב מתגורר בXXX ועל כן, יילקח בחשבון שלו הוצאות מדור שכור ואחזקת מדור בXXXX לצד מגורים גם בXXX. לפיכך, יש מקום לנכות ולו חלק מהוצאות מדורו השכור של האב בXXXX (ועבור האב בלבד) מתחשיב היכולת הכלכלית הפנויה של האב. בשים לב לכך שמדובר במדור נוסף ובשיעורו, אינני סבור שיש להביא בחשבון את השיעור המלא בתחשיב היכולת הפנויה, וסביר בעיני לקבוע שסך של 2,000 ₪ עבור מדורו השכור של האב (ועבורו בלבד), ינוכו מתחשיב יכולתו הכלכלית הפנויה של האב.

     

    באשר לרכב, בחקירתו הצהיר האב כי אין לו רכב בבעלותו וכי נוסע ברכב בבעלות הוריו (עמוד 8 שורות 26-27 לפרוטוקול).

     

    לא מן המותר לציין, כי האב לא הציג אסמכתאות כלשהן בגין הלוואות נטענות שנטל לכאורה מבני משפחתו.

     

    בשים לב לאמור לעיל ובהביאי בחשבון גם את הערפל הדיוני שהותיר האב בנוגע להכנסותיו, את נכסיו ההוניים ואת מלוא התקבולים להם הוא זוכה באופן שוטף (בין מעבודה ובין מכל מקור אחר - הוני או מקצבה) אני סבור שיש להעמיד גם את הכנסתו הפוטנציאלית הפנויה של האב על סך כ – 18,000 ₪ נטו לחודש.

     

    יוצא, אפוא, שהכנסתם הפוטנציאלית הפנויה של ההורים דומה בעיקרה, עולה באופן משמעותי על השכר הממוצע במשק, ובוודאי שאך השתפרה וגדלה מאז נכרת ההסכם ואושר.

     

    אין תמה, אפוא, שדין הטענה בדבר שינוי נסיבות מהותי גלל פער שנוצר ביכולותיהם הכלכליות של הצדדים, דחייה.

     

    זמני שהות עם הקטינים

  23. כאמור, משמורת הקטינים נקבעה כמשותפת לצדדים וזמני השהות בימות שגרה נקבעו פעמיים באמצע השבוע כולל לינה וכן לינה בכל סוף שבוע שני גם במוצ"ש (סוף שבוע ארוך). עסקינן בתוספת, אל מול ההסכם, של שלושה לילות מדי שבועיים.

     

  24. לא ראיתי שהועלו טענות מטעם מי מהצדדים בדבר אי קיום זמני השהות כפי שנקבעו, לבד טענה כללית של האם בחקירתה כי ישנו ניכור הורי כלפיה עת ציינה באותה נשימה, באופן חיובי, את מערכת היחסים שבין האב לקטינים.

     

    למעשה, בחלוקה חשבונית הקטינים שוהים עם האב בהיקף משמעותי של כ-43% מהזמן.

     

    צרכי הקטינים

  25. כאמור, צרכי הקטינים הועמדו בזמנו בהסכם הגירושין בחיוב האב בסכום יסודי של 4,000 ₪ לחודש הכולל גם מדור.

     

     

     

  26. בכתב התביעה דכאן, האב העמיד את צרכי הקטינים בעת שהותם עימו בסכום כולל של 3,368 ₪ כל אחד, לרבות הוצאות חינוך ובסכום כולל של 6,736 ₪ (!) לחודש בתוספת הוצאות מדור שכור ואחזקתו בסכום מוערך של 5,605 ₪ לחודש. קרי, בסכומים הגבוהים משיעור המזונות בו חויב. בסיכומיו, האב אף חזר על עמדתו לעניין היקף הוצאות הקטינים בעת שהותם עימו וטען שזו לא הופרכה. אם זהו אמנם המצב נשאלת השאלה מדוע יש להניח שצרכי הקטינים בגין השהייה בבית האם שונים הם רבות.

     

  27. על פי הפסיקה, חזקת הצרכים המינימאליים של קטין, הועמדה בכל הנוגע לצרכי ילד אחד על סכומים העולים על סכומים שנקבעו בשנים קודם לכן, ומגיעה גם עד כדי סך 1600-1700 ₪ לחודש ויותר מכך לקטין הגדל בבית מרכזי אחד ; זאת בניגוד לטענת האם בעיקרי הטיעון מטעמה בדבר העמדתה על סך 2,250 ₪ לחודש, חזקה המתייחסת לקטינים הגדלים בשני בתים מרכזיים [לעניין זה השוו: עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 9.10.17)]. האמור, בכפוף לכלל ההוצאה השולית הפוחתת בעבור מספר קטינים, כך שככל שמדובר במספר קטינים הרי שחישוב דמי המזונות לא יעשה כמכפלה חשבונית גרידא (הלכת ורד).

     

  28. לו היינו דנים במזונות הקטינים מחדש, "דה-נובו", במנותק מהתחייבויות הצדדים בהסכם, על נקלה ניתן היה לקבוע שצרכיהם של הקטינים (בשני בתים מרכזיים בהם רמת החיים גבוהה מן הממוצע), אינם נופלים מסך של כ -7,000 ₪ לחודש במצטבר. זאת, גם בהינתן חזקות הצרכים המינימליים כאמור לעיל, הוצאות מדור ואחזקתו, והשלכותיה של הלכת ורד באשר להוצאה השולית הפוחתת ביחס למספר ילדים. אלא שגם בביצועו של תחשיב "דה-נובו" כאמור, כשבדיני צדקה עסקינן (ובמיוחד מקום בו שכרם של ההורים שניהם אינו נופל מהשכר הממוצע במשק), עדיין היתה נותרת חובה לקבוע האם ובאיזה שיעור יישא האב מתוך כלל צרכי הקטינים.

     

    אולם בהקשר זה, כאמור, אני סבור שלא ניתן לנתק את משמעותו של הסכם הגירושין שאושר ואשר כלל חיובים רבים ושלובים גם בתחומי הרכוש, משיעור המזונות שבו על התובע לשאת עתה. כך או אחרת, וגם לו היינו מבצעים חישוב " דה נובו" על יסוד מכלול הפרמטרים שקבעתי דלעיל ומביאים בחשבון גם את נפקות "פתיחתו" של הסכם על אודותיו הסתמכה האם בתחומים רבים ושונים וגם את הפער שבזמני השהות לטובת האם גם עתה, ספק אם היינו מגיעים לתוצאה שונה מזו שתפורט להלן, לבטח לא מהותית.

     

     

     

    נפקות הסכם הגירושין 

  29. הושם דגש בפסיקה, כי הדרישה לבחינת שינוי נסיבות מהותי בתובענות לשינוי גובה המזונות ו/או ביטולם שנותר כשהיה גם לנוכח הלכת בע"מ 919/15 (השוו למשל: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.1.21].

     

    לדברים משמעות לא מבוטלת מקום בו, למעשה, מדובר במזונות קטינים שנקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל ,שבו גם ערכו הצדדים התחשבנות רכושית של ממש, כבמקרה דנן.

     

    כפי שנפסק לא פעם, השיקולים המנחים בעלי דין בעת כריתת הסכמים הינם מגוונים וכוללים מערך שיקולים השזור מקטגוריות שונות. מטעם זה, כאשר מבוקש לשנות רק רכיב אחד מתוך הרכיבים והיסודות הרבים שכורך בתוכו הסכם גירושין כולל, פעמים רבות עצם השינוי הוא שעלול להוביל לתוצאה שאיננה צודקת [לעניין זה השוו: עמ"ש (ב"ש) 43749-05-18 ע.ב.ס נ' ס.ב.ס (מצוי במאגרים המשפטיים ; 3.1.19)].

     

  30. בענייננו, אושר הסכם גירושין ובו חיובים שלובים רבים ובכלל זה, גירושין ; תחום הרכוש ; תחום המזונות ; האחריות לקטינים וזמני השהות עם ההורים.

     

    הסכם הגירושין כולל (בפרק ו' להסכם) באופן מפורש ויתור של האם גם על כל טענה ו/או כספים ו/או זכויות בעסק ובזכויות משותפות במגרש בXXX ובקרקע חקלאית משותפת בXXX , לטובת האב.

     

  31. אני מקבל את טענת האם שלאור ויתורים מפורשים שלה בהסכם הגירושין על נכסים משותפים וזכויות פוטנציאליות הוסכם בין הצדדים על שיעור המזונות הקונקרטי לקטינים ; בהקשרו הסתמכה האם כי יוותר כפי שהוא במהלך השנים. זאת גם בלא שנצרכתי לטענותיה ביחס לרקע לפירוד ולכתובתה, שספק אם יש מקום לדוש בהן בגדריו של הליך זה.

    צידה השני של מטבע הסתמכות זו על ההסכם, היתה היצמדות לזמני השהות שנקבעו בו. אלא שעת נקבע בהסכמה ועל יסוד תסקיר גורמי הרווחה כי טובתם של הקטינים בהרחבת זמני השהות עם אביהם, זהו המשתנה שיש להביא בחשבון אל מול סכום המזונות שהוסכם.

     

    כפועל יוצא, בפני האב ניצבת לטעמי משוכה שמאפשרת, לכל היותר, הפחתה בשיעור המזונות כדי שיעורם המוערך של דמי הטיפול ו/או השהייה ביחס לקטינים בגין תוספת השהיה אצלו ; ולא ביטולם.

     

  32. לצד זה, איני מקבל טענות האם כי יש לשייך לאב חוסר תום לב בעצם נקיטה בהליך של הרחבת זמני השהות עם הקטינים לצורך הפחתה בשיעור המזונות דווקא. האם עצמה בחקירתה תיארה לצד טענה כללית גרידא לניכור הורי, מערכת יחסים חיובית בין האב לקטינים וככזו, יש לברך על שהות משמעותית של הקטינים עם שני הוריהם בשנות הילדות והנעורים ; שהות שכזכור אף הומלצה על ידי גורמי הרווחה.

     

  33. אמנם, האב נסמך בעתירתו כזכור על שני אדנים נטענים, הן מצד זמני השהות והן מצד הכנסות הצדדים, אלא שכפי שהצבעתי לעיל דחיתי את טענות האב באשר לשינוי לרעה ביכולתו הכלכלית.

     

    השיקולים המרכזיים שעל הפרק, העומדים אלה מול אלה, נותרו מארג החיובים השלובים שבהסכם, לרבות בתחום הרכושי, שעל אודותיהם הסתמכה לפי הנטען האם, אל מול הרחבתם של זמני השהות שבין האב לקטינים שעדיין אינם שוויוניים לחלוטין (לטובת האם).

     

  34. כפי שהבהרתי, בנסיבות המקרה שלפני אני סבור שמכלל צרכי הקטינים כפי שנאמדו בעת כריתת ההסכם יש להפחית את החיוב במזונות בשיעור המביא בחשבון את הטיפול דה-פקטו של האב בקטינים בעת תוספת השהייה של הקטינים עימו, ולא כתחשיב "דה-נובו" של שיעור מזונות הקטינים.

    ביצוע חישוב חדש לחלוטין של שיעור המזונות יחטא למכלול ההתחייבויות שנטלו על עצמם ההורים בכלל תחומי פירוק התא המשפחתי בעת נכרת ואושר ההסכם וככזה עלול שלא להוביל לתוצאה צודקת עבור איזה מן הצדדים.

     

    שכן יש לזכור, כי גם תכליתו של החיוב במזונות בענייננו נובע מדיני הצדקה. ככאלה, החתירה לתוצאה צודקת והוליסטית – המביאה בחשבון את מכלול השיקולים שנשקלו עת נפרדו ההורים והסדירו את מכלול הסוגיות הקשורות עם פרידתם – היא שצריכה למשול בכיפה, ולא התחשיב החשבוני הקר ; אשר יוצא מנקודת הנחה מוטעית לפיה עסקינן בחיובי מזונות באשר לתא משפחתי שהתפרק זה עתה.

     

     

     

     

    אם מביאים בחשבון שהאב אחראי לקטינים שלושה לילות נוספים מדי שבועיים (מהם אחד בסוף שבוע), ניתן בהחלט לאמוד ולתמחר את ההפחתה המסוימת הנובעת מטיפולו של האב בקטינים במועדים אלה בסך של 400 ₪ לכל יום/לילה שכזה. הפחתה שכזו לא תבטל לחלוטין את החיוב במזונות ; תביא בחשבון גם את תחשיביה התחיליים של האם בטרם אושר ההסכם ; ומנגד תביא בחשבון גם את האחריות המוגברת שנטל על עצמו האב בכל הנוגע לילדי הצדדים, ואשר חזקה שגם מובילה לרווחה כלכלית מסוימת לאם גלל הצורך בטיפול ממושך פחות בקטינים לאור תוספת השהות אצל האב.

     

  35. כאשר מביאים בחשבון את שיעור מזונות הקטינים שנקבע בהסכם הגירושין שאושר לצד החיובים השלובים האחרים הן מתחום זמני השהות והן מתחומי הרכוש, ואת אינטרס ההסתמכות של האם על ההסכם כפי שנקבע ; את הפער בזמני השהות (לטובת האם) הטומן בחובו הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדויק ; את גיל הקטינים והדין הנוהג לעניין זה, מדין צדקה; את קביעותיי העובדתיות דלעיל; את מסקנתי לפיה יש לבטא את השינוי בזמני השהות באופן ישיר אל מול סכום המזונות שהוסכם בעבר ; ואת האמדן הכלכלי של התוספת בטיפול בקטינים על ידי האב, מגיעים לכלל מסקנה כי יש מקום לקבוע שסכום המזונות היסודי ביחס לקטינים מעתה ואילך יעמוד על סך של 2,800 ₪ לחודש.

     

    הואיל ובמזונות קטינים עסקינן ולנוכח העקרון, כי מזונות ש"נאכלו" אין להשיבם (השוו: בע"מ 4589-05 פלוני נ' פלוני [מצוי במאגרים המשפטיים ; 21.11.05]) ולאור שיעור ההפחתה שמצאתיו בסכום שאינו גבוה במיוחד, הפחתת שיעור המזונות תבוצע מיום מתן פסק דין זה.

     

    סיכום אופרטיבי

  36. במכלול האמור לעיל אני מורה, כי החל ממועד פסק דין זה שיעור המזונות בו מחויב האב על פי סעיף 32 להסכם הגירושין שאושר, יעמוד על סך 2,800 ₪ לחודש.

     

    יתר הוראות ההסכם לעניין מזונות הקטינים תיוותרנה על כנן.

     

    לאור התוצאה אליה הגעתי, ובתקווה שההורים ישקיעו תשומותיהם, מרצם וזמנם למען ילדיהם וישככו את הקונפליקט ההורי, איני עושה צו להוצאות.

     

    פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.

     

    בזה הסתיים הטיפול בתובענה.

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, ח' טבת תשפ"ב, 12 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    תמונה 1

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ