אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעה להתנגדות לצוואה

פס"ד בתביעה להתנגדות לצוואה

תאריך פרסום : 14/07/2021 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
71624-11-17
01/06/2021
בפני השופטת:
אפרת ונקרט

- נגד -
תובע:
אלמוני
עו"ד שי שוראקי
נתבעות:
1. אלמונית
2. פלונית
3. פלמונית

האם צוואתה של המנוחה, א. ז"ל, אימם של כלל הצדדים בהליך שלפני, נערכה מתוך רצונה החופשי של המנוחה, או שמא הצוואה שהוגשה לקיום על ידי הבן, הנהנה היחיד על פי הצוואה, נערכה עקב השפעתו הבלתי הוגנת על האם המנוחה, אשר בעקבותיה נעדרה האם רצון חופשי ועצמאי בעת עריכת הצוואה דבר שהביא לנישולן של שלושת בנותיה (אחיותיו), המתנגדות בהליך זה והורשת כל עזבונה למבקש בלבד. זו השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט בהליך זה.

 

אקדים ואומר כי לאחר שנשמעו בפני עדויות הצדדים, לרבות כל שהונח בפני במסגרת ההליך, מצאתי, ולא בלב קל, לדחות את ההתנגדות וזאת לאחר שלא הוכח בפני כי הצוואה הוכנה תוך שהמנוחה הייתה נתונה להשפעתו הבלתי הוגנת של בנה, הנהנה היחיד בהתאם לצוואה זו.

 

להלן פסק דיני.

 

רקע עובדתי

 

  1. בפני תובענה לקיום צוואתה של המנוחה א., שהוגשה על-ידי המבקש (הנתבע), צוואה בעדים מיום 17.5.2015, וכתב ההתנגדות לה, אותו הגישו המתנגדות (התובעות).

 

  1. המנוחה, אימם של הצדדים, א. ז"ל (להלן – המנוחה) הלכה לעולמה ביום 24.2.2017 כשהיא בת 79, אלמנה ולה 4 ילדים.

 

  1. הצדדים הינם ילדיה של המנוחה. בעלה של המנוחה, אביהם של הצדדים, נפטר בשנת _____ וניתן אחריו צו קיום צוואה. עזבונו חולק מחצית למנוחה ומחצית לארבעת ילדיהם בחלקים שווים.

 

  1. המנוחה ערכה ביום 17.5.2015 צוואה בעדים במסגרתה הורישה את כל רכושה למבקש (להלן – הצוואה).

 

  1. המנוחה ערכה בחייה 2 צוואות קודמות:
  • צוואה בעדים מיום 25.11.1999, במסגרתה הורישה את כלל רכושה לשניים מילדיה, המבקש ומ., בחלקים שווים.
  • צוואה בעדים מיום 12.11.2013 במסגרתה הורישה את כל רכושה לארבעת ילדיה בחלקים שווים.

 

  1. ביום 13.4.2017 הגיש המבקש בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 17.5.2015 וביום 18.5.2017 הגישו המתנגדות התנגדותן לצוואה זו מטעמי עושק, כפיה, השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, טעות והטעיה, אי כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה וזיוף נטען לכאורה של חתימתה של המנוחה על הצוואה. כן נטען לביטול הצוואה מחמת מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה.

 

  1. בית המשפט מינה את ד"ר .... כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה עובר לחתימת הצוואה. חוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק ביום 16.5.19.

 

  1. בחוות דעתו קבע המומחה כי "בכל החומר הרפואי שהיה לפני, אין בדיקה קוגניטיבית מלאה, וובדאי לא כזו הבודקת כשירות לצוואה. מתוך הבדיקות הקוגניטיביות החלקיות שנעשו בתקופה זו, אין עדות לירידה קוגניטיבית אלא להיפך – על מצב קוגניטיבי שמור בפרמטירים שנבדקו... המסקנה היא שעפ"י המסמכים שהיו לפני, בתקופה מינואר 2013 ועד אפריל 2015, לא הייתה בעייה קוגניטיבית בולטת". הצדדים ויתרו על הזמנתו של המומחה לחקירה על חוות דעתו וזאת לאחר שהמומחה השיב על שאלות הבהרה שנשלחו לו.

 

  1. מטעם המבקש העיד המבקש בעצמו. מטעם המתנגדות העידו המתנגדות בעצמן. לא הובאו כל עדים נוספים מטעם מי מהצדדים.

 

  1. המתנגדות הגישו מטעמן תצהירי עדות ראשית של עו"ד ע. אשר ערך את הצוואה והיה עד לה וכן של הגב' ח., מזכירתו של עו"ד ע. אשר חתומה כעדה על הצוואה נשוא פסק דין זה.

 

  1. בדיון שהתקיים ביום 17.3.2019 הודיע המבקש כי הוא מוותר על חקירתם של עו"ד ע. והגב' ח. שכן התצהירים מדברים בעד עצמם. תצהיריהם של עו"ד ע וגב' ח נותרו כראיות בתיק.

 

טענות הצדדים

 

המתנגדות

  1. בכתב ההתנגדות טענו המתנגדות כי לאחר מות בעלה המנוח של המנוחה (אבי הצדדים) המבקש השתלט על ענייניה הכספיים של המנוחה. כן נטען כי המבקש הפעיל על המנוחה לחץ נפשי כבד ויצר אצלה תלות מוחלטת בו כאשר הוא מנסה כל הזמן לבודד את המנוחה משאר בני משפחתה.

 

  1. עוד נטען כי המבקש נהג להתעלל במנוחה נפשית, היה מקלל אותה ולא רק בבית והמנוחה פחדה ממנו. המבקש נהג לשבור חפצים בבית המנוחה ולהפחידה. כן נטען כי כשהמתנגדות היו מגיעות לבקרה הייתה מבקשת מהן לדבר בשקט ואף ללחוש פן ישמע המבקש וישתולל ויזיק להן.

 

  1. עוד נטען כי המנוחה הייתה אישה חולה מאד והמבקש הטיל עליה את חיתתו וכי המנוחה סבלה מדיכאון וחרדה והייתה מטופלת תרופתית. לטענת המתנגדות המנוחה ניסתה לסלק את המבקש מביתה מספר פעמים ואולם המבקש איים עליה כי יתאבד והפעיל עליה לחצים נפשיים רבים כך שהשלימה עם מר גורלה.

 

  1. עוד נטען כי המבקש נהג באופן שוטף להכריח את המנוחה ליטול תרופות אשר טיבן לא ידוע לה וכי המתנגדות הסתכסכו עם המבקש על רקע זה.

 

  1. לטענת המתנגדות ביום 17.5.15, תוך ניצול תלותה של המנוחה בו, לקח המבקש את המנוחה בניגוד לרצונה לעו"ד ע. אשר כנראה ערך את המסמך הנחזה להיות צוואה.

 

  1. עוד נטען כי הצוואה מודפסת ולא ניתן להסיק כי המנוחה קראה את הצוואה והבינה את תכנה.

 

  1. לטענת המתנגדות, המנוחה, אשר עלתה לארץ מ....., לא ידעה קרוא וכתוב בצורה שוטפת והשפה העברית הייתה שגורה בפיה באופן חלקי בלבד ולפיכך לא יכלה להבין את תכנה של הצוואה אשר גם אם הוקראה לה ככל הנראה לא הבינה תכנה.

 

  1. עיון בחתימות המנוחה על גבי הצוואה מעלה ספק באשר לאמיתותן.

 

  1. הרוח החיה בניסוח הצוואה הוא המבקש, הוא זה אשר יזם את הצוואה, כנראה היה נוכח בעת חתימתה והוא זה שקבע הלכה למעשה את תכנה של הצוואה.

 

  1. המבקש לקח את המנוחה אל עו"ד ע. ושם ככל הנראה החתים אותה על הצוואה תוך ניצול תלותה המוחלטת וניצול העובדה שלא ידעה להבחין בהשלכות חתימתה על הצוואה ובשל מצבה הנפשי והרפואי הקשה ובשל כך שחששה לשלומה באם תסרב לדרישותיו. לטענתן, המבקש איים אף על המתנגדות.

 

  1. טוענות המתנגדות כי תכנה של הצוואה אינו עולה בקנה אחד עם יחסיה של המנוחה עם המתנגדות ואף אינו הולם את ארחות חייה. וכן טוענות הן כי מדובר בצוואה בלתי הגיונית בעליל אשר נכפתה על המנוחה, תוך ניצול מצבה הרגשי הקשה ותוך השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש, אשר עבר להתגורר עם המנוחה לאחר פטירת בעלה והשתלט על חייה אשר היו במחיצת המבקש קשים, רוויי מתח, אלימות ואף וונדליזם. לטענת המתנגדות, הצוואה בלתי סבירה, נוגדת את כל ערכיה ותפיסת עולמה של המנוחה ועומדת בסתירה מוחלטת לרצונה החופשי והאמיתי.

 

 

  1. המבקש הפעיל על המנוחה לחץ נפשי כבד ויצר סכסוכים חוזרים ונשנים בינה לבין המתנגדות - בנותיה וזאת על מנת לנתק את הקשר בין המנוחה לבנותיה.

 

  1. חששה העצום של המנוחה מהמבקש שלל את רצונה החופשי ואת חירותה לנהל את חייה כרצונה ולמבקש הייתה שליטה מוחלטת על חייה של המנוחה והשפעתו הבלתי הוגנת היא שהובילה לחתימה על הצוואה, שהינה בלתי הגיונית בעליל בשים לב ליחסים בין הבנות לאם ולערכיה של המנוחה.

 

  1. המבקש חי במשך שנים על חשבון המנוחה, עשה בחשבון הבנק של המנוחה כבתוך שלו, בחייה כמו גם לאחר מותה. המבקש אף מיהר "לטהר" את ביתה של המנוחה מחפציה.

 

  1. למבקש הייתה גישה בלעדית לחפצי המנוחה ולאחר מותה השמיד את כל הראיות שיכלו לתמוך בטענות המתנגדות והציג לבית המשפט רק את הראיות הנוחות לו.

 

  1. המנוחה התלוננה לא אחת בפני המתנגדות ובפני קרובי משפחתה על יחסו ועל התנהגותו של המבקש ושיתפה אותן כי היא חוששת ממנו וכי המבקש מאיים עליה כל הזמן כי אם לא תעשה כרצונו יפגע בעצמו. עם זאת וחרף התנהגותו של המבקש ביכרה המנוחה שלא לפנות למשטרה על מנת שלא לפגוע במבקש.

 

  1. במקרה דנן מתקיימים כל מבחני העזר המלמדים על השפעתו הבלתי הוגנת של המבקש על המנוחה.

 

  1. נישולן המוחלט של המתנגדות מהצוואה וכן הוראת הצוואה לפיה אין לשבת שבעה בביתה מלמדים על שליטתו המוחלטת של המבקש במנוחה ועל השפעה בלתי לגיטימית. כך גם אין כל הסבר לכך שהמנוחה שינתה את צוואתה זמן קצר לאחר החתימה על הצוואה משנת 2013 ואין כל הסבר מדוע נישלה את בנותיה.

 

  1. חוסר הגיונה של הצוואה מלמד באופן שאינו מותיר מקום לספק בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על ידי המבקש.

 

  1. המנוחה הייתה אישה מבוגרת וחולנית אשר סבלה בין היתר מדיכאון, בעיות נפשיות המלוות בחרדות והזיות (לרבות ניסיון התאבדות) וטופלה בתרופות נגד דיכאון בנוסף לתרופות שינה ומעקב פסיכיאטרי. נוסף על כך בשנת 2012 חלתה המנוחה בסרטן.

 

  1. מצבה הבריאותי והנפשי של המנוחה לא היה שפיר עובר לחתימת הצוואה ואף החמיר בעקבות החתימה על צוואה אשר אינה עולה בקנה אחד עם רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

 

  1. המסמכים הרפואיים מלמדים כי במועד עריכת הצוואה סבלה המנוחה מדיכאון וחרדות והייתה נוחה להשפעה מצד המבקש בגין מצבה הרפואי והרגשי, ולאחר החתימה על הצוואה החמיר מצבה הרפואי, לרבות מצבה הנפשי והיא נהגה לפנות לטיפול רפואי חדשות לבקרים.

 

  1. בניגוד לטענת המבקש, למנוחה היה קשר טוב ורציף עם בנותיה, קשר אשר באופן טבעי כלל עליות ומורדות. המנוחה הייתה בקשר רצוף עם בנותיה ונכדיה, חגגה עמן את חגי ישראל, ביקרה בביתן והן ביקרו בביתה, עמדו איתה בקשר טלפוני רציף, הבנות ליוו אותה לטיפולים רפואיים בעת הצורך ועוד.

 

  1. בתקופות בהן לא התגורר המבקש בבית המנוחה, פרחה המנוחה וחיה חיים שקטים ושמחים תוך שהיא מבלה זמן רב עם בנותיה ונכדיה. ראיה לכך היא צוואת המנוחה שנערכה על ידה בשנת 2013, בתקופה בה לא התגורר המבקש בבית המנוחה ובצוואה זו ציוותה את כל רכושה לארבעת ילדיה בחלקים שווים. צוואה זו משנת 2013 נערכה כאשר המנוחה חופשיה, נטולת לחץ והשפעה, תואמת את צוואתו של האב המנוח ומשקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.

 

  1. לאחר שהמבקש חזר להתגורר בבית המנוחה הפעיל המבקש על המנוחה מכבש לחצים ועשה כל אשר לאל ידו עד שהמנוחה התרצתה וחתמה על הצוואה במסגרתה היא מורישה את כל רכושה למבקש ומנשלת לחלוטין את בנותיה.

 

  1. המבקש ניצל את חולשותיה של המנוחה ואת מצבה הנפשי והפיזי הירוד אשר פגע ביכולותה להתנגד לו. המבקש הפעיל על המנוחה לחץ, הכתיב למנוחה את תוכן הצוואה, שוחח עם עו"ד שערך את הצוואה והסיע את המנוחה למשרד עורך הדין.

 

  1. המנוחה חתמה על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת כשהיא במצב רפואי נפשי ירוד, דכאונית ותלותית במבקש. גרסתו של המבקש לפיה לא היה לו כל חלק בעריכת הצוואה ולא ידע עליה הינה מצג שווא.

 

  1. המומחה שמונה על ידי בית המשפט לא יכול היה לקבוע את הכשרות לצוות שכן למנוחה לא נערכה בדיקה קוגניטיבית מלאה. חוות דעתו של המומחה מסתמכת על חוות דעות רפואיות חלקיות בלבד בעוד שהמנוחה סבלה מדיכאון משך שנים רבות, מצב אשר אף כלל ניסיון אובדני בשנת 2000, טופלה בתרופות פסיכיאטריות. כך גם בשנת 2013 עברה שיקום בבית לוינשטיין לאחר פגיעה באונה השמאלית כאשר לא ברורה הפגיעה הקוגניטיבית.

 

  1. המתנגדות טוענות עוד באשר לחוסר מהימנותו של המבקש והתמונה המעוותת שהציג בפני בית המשפט.

 

 

 

 

טענות המבקש

 

  1. המבקש מכחיש את כלל טענות המתנגדות. המנוחה, כפי שיודעות היטב המתנגדות, הייתה אישה עצמאית לחלוטין ובלתי תלויה במבקש.

 

  1. בטענות המתנגדות לאלימות מצידו של המבקש ושליטתו על חיי המנוחה אין דבר וחצי דבר.

המתנגדות לא הביאו כל ראיה לאלימות מצידו של המבקש כלפי המנוחה או בכלל. המתנגדות לא טרחו להביא לעדות את השכנים שלטענתן היו עדים לאלימות ואף לא את בני משפחתה של המנוחה ששמעו ממנה לכאורה לטענת המתנגדות את טענותיה בדבר אלימותו של המבקש והתנהגותו כלפיה וכן בדבר כפייתו את עשיית הצוואה על המנוחה.

 

ככל שהיה ממש בטענה זו של המתנגדות היה עליהן לפנות למשטרה. ככל שלא עשו כן הרי שהן פעלו בניגוד לדין ובניגוד לכל היגיון סביר.

 

  1. טענת המתנגדות כי לא פנו למשטרה או לרשויות משום שהמנוחה לא רצתה לעשות כן הינה טענה כבושה ועלתה לראשונה בחקירה נגדית.

 

  1. בכל מקרה המתנגדות לא הוכיחו קשר בין התנהגות המבקש (המוכחשת) לבין שלילת רצונה החופשי של המנוחה כל שכן בדרך של השפעה בלתי הוגנת.
  2. המתנגדות בחרו לנהל הליך זה מתוך מטרה להכפיש את שמו של המבקש ולעשותו מטרה לשנאה.

 

  1. המתנגדות כולם בעלות דין ומעוניינות בתוצאות ההליך ולפיכך יש לראות בעדותן כעדות יחידה של בעל דין המחייבת סיוע בהתאם להוראות סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971.

 

  1. המתנגדות לא הרימו את הנטל הכבד המוטל עליהן להוכיח את טענותיהן לרבות השפעה בלתי הוגנת ולא הציגו ראיות ממשיות וברורות לאף טענה מטענותיהן.

 

  1. המנוחה הייתה אישה עצמאית לחלוטין בכל צורה ואופן והדבר עולה בבירור גם מעדותן של המתנגדות עצמן. עוד עולה מעדותן של המתנגדות כי המנוחה לא הייתה מבודדת מהעולם וכי היו לה קשרים חברתיים ענפים – קשרים עם בנותיה, אחיה ואחיותיה וחברותיה. המנוחה הייתה נפגשת עם מכריה, יוצאת לנופש ולטיולים, מבקרת בבתי קפה עם חברותיה ונמצאת בקשר רציף ותדיר עם בנותיה.

 

  1. המבקש ואמו המנוחה חיו בדירתה בהרמוניה משך שנים רבות.

 

  1. למבקש לא הייתה כל מעורבות בעריכת הצוואה ולמנוחה היה קשר קודם עם עו"ד ע. אשר ערך הצוואה. עו"ד ע. ערך את כל שלוש צוואותיה של המנוחה. זאת ועוד, המבקש שמע לראשונה על הצוואה מהמנוחה לאחר ויכוח שהיה למנוחה עם המתנגדת ....

 

  1. עותק של הצוואה נמסר לראשונה למבקש לאחר פטירתה של המנוחה ולאחר שהמבקש פנה באמצעות ב"כ לעו"ד ע.

 

  1. בניגוד לנטען על ידי המתנגדות, למבקש אין קשרי חברות עם עו"ד ע. שערך את הצוואה וטענה זו עלתה לראשונה בסיכומי המתנגדות.

 

  1. המתנגדות לא הוכיחו את מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה, כל שכן את השפעתו הבלתי הוגנת.

 

  1. תצהירי עורך הצוואה והעדים לצוואה, אשר הוגשו על ידי המתנגדות עצמן, מדברים בעד עצמם, לא נסתרו על ידי המתנגדות ומלמדים על אי מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה. העדים אף לא נחקרו על ידי המתנגדות.

 

  1. המתנגדות נמנעו מהבאת עדים רלוונטיים להוכחת טענותיהן. כך למשל לא הביאו המתנגדות לעדות את בני המשפחה אשר לטענתן, שמעו מהמנוחה על התנהגתו של המבקש ועל חששה של המנוחה ממנו, כמו גם על כך שהמבקש אילץ את המנוחה לחתום על הצוואה בניגוד לרצונה.

 

  1. טענת המתנגדות לפיהן המנוחה סיפרה לבני משפחתה כי חתמה על הצוואה כנגד רצונה הינה מהותית מאוד ואי הבאת העדים לעניין זה מלמדת כי אין בטענה זו ממש. זאת ועוד, המתנגדות אף לא זימנו לעדות את השכנים שהיו לטענתן עדים למעשי האלימות הנטענים (והמוכחשים).

 

  1. טענתן של המתנגדות לפיה השכנים חוששים לבוא להעיד לא נתמכה בתצהיר ובנוסף מדובר בהשערה בלבד שכן המתנגדות לא פנו לעדים הרלוונטיים לברר האם אלו מוכנים להעיד. לא זו, אף זו - סביר יותר להניח כי לו היו מוזמנים למסור עדות הרי שעדותם של עדים אלו הייתה פועלת נגד טענות המתנגדות.

 

  1. המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי עובר לעריכת הצוואה לא הייתה למנוחה כל בעיה קוגניטיבית בולטת ואין בפני בית המשפט כל מסמך אשר הטיל דופי באשר למצבה הקוגנטיבי של המנוחה בתקופה הרלוונטית. המומחה לא נחקר על ידי המתנגדות וחוות דעתו לא נסתרה.

 

  1. לאחר שהמומחה ענה לשאלת ההבהרה של הצדדים, הצדדים ויתרו על חקירתו של המומחה וטענות המתנגדות בסיכומיהם בכל הנוגע לחוות הדעת הרפואית מהוות הרחבת חזית אסורה ויש להתעלם מהם.

 

  1. המנוחה ערכה את הצוואה כשהיא בדעה צלולה, מבינה היטב את הוראות הצוואה ומרצונה הטוב והחופשי. זאת ועוד, המתנגדות בסיכומיהן מפנות את בית המשפט למסמכים רפואיים המאוחרים למועד חתימת הצוואה ומסמכים אלו אף לא הוגשו לתיק בית המשפט ויש להתעלם מטענות המתנגדות ביחס למסמכים אלו.

 

  1. טענת המתנגדות לאי סבירותה של הצוואה חותרת תחת עיקרון כיבוד רצון המת ועיקרון החופש לצוות. למעלה מכך, יומני המנוחה מדברים בעד עצמם ומבהירים את צוואת המנוחה.

 

דיון והכרעה

 

  1. עיקרון העל בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המנוח. משכך, בעת בחינת צוואתו של מי שעבר מן העולם יש לנקוט גישה זהירה ולהעדיף דרך כלל קיום צוואה על ביטולה, והכל תוך בחינת אומד דעת המצווה. 

 

 

  • כשרות המנוחה לצוות

 

  1. הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין (סעיפים 1-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1982 (להלן - חוק הכשרות)).

 

               סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"כשרות לצוות

צוואה שנעשתה על –ידי קטין או על- ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה –בטלה."

 

  1. מהותה של הטענה בדבר אי כשרות המצווה לפי סעיף זההיא במצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה.

 

  1. נטל ההוכחה לקיומה של הגבלה או שלילת כשרותו של המצווה, מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחוסר כושר אבחנה של המצווה. העלאת ספק בכושרו של אדם אינה עניין של מה בכך, קל וחומר בדיעבד. הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר. לשם הרמת נטל ההוכחה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית המשפט ונקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד החתימה על הצוואה (ע"א 7019/94  לפיבסקי נ' עמליה דן, ניתן ביום 6.1.1997)

 

  1. לצורך בחינת הכשרות להבחין בטיבה של צוואה, עושים בתי המשפט, כדבר שבשגרה, שימוש בחוות דעת רפואיות. הלכה היא, כי אף שההכרעה הסופית בעניין קביעת הממצאים לגבי השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין נותרת תמיד בידי בית המשפט, חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא בעלת מעמד מיוחד ובית המשפט לא יסטה ממנה אלא מנימוקים כבדי משקל לעשות כן.

 

  1. לתיק בית המשפט הוגשה ביום 16.5.19 חוות דעתו של המומחה, ד"ר ... אשר קובעת כדלקמן:

"בכל החומר לפני, אין בדיקה קוגניטיבית מלאה ובוודאי לא כזו הבודקת כשרות לצוואה. מתוך הבדיקות הקוגניטיבות החלקיות שנעשו בתקופה זו, אין עדות לירידה קוגניטיבית אלא להיפך – על מצב קוגניטיבי שמור בפרמטרים שנבדקו:

בבדיקה הקוגניטיבית המצמצמת שנעשתה ע"י הצוות הסיעודי בבית החולים ההתמצאות הייתה תקינה ויכולת ההבנה שמורה. גם בהערכה הקוגניטיבית של הביטוח הלאומי לא נמצאה ירידה קוגניטיבית.

המסקנה היא שעפ"י המסמכים שהיו לפני, בתקופה מינואר 2013 ועד אפריל 2015, לא הייתה בעיה קוגניטיבית בולטת".

 

חוות דעתו של המומחה מתבססת על המסמכים הרפואיים והסוציאליים בעניינה של המנוחה עובר לעריכת הצוואה.

 

  1. ביום 29.5.19 הגישו המתנגדות בקשה לזמן את המומחה למתן עדות וביום 30.5.19 ניתנה החלטתי על זימונו של המומחה בכפוף להפקדת שכ"ט בין הצדדים בחלקים שווים.

 

  1. ביום 13.6.19 הוגשה לתיק תשובתו של המומחה לשאלת ב"כ המבקש לפיה עומד הוא על האמור בחוות דעתו אף נכון ליום עריכת הצוואה.

 

  1. ביום 26.6.19 בעת דיון ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים שניהם כי לנוכח תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה הגיעו להסכמה כי אין צורך בזימונו של המומחה לצורך חקירתו. משכך המומחה לא נחקר על חוות דעתו.

 

  1. בסיכומיהן, טענו המתנגדות כי המומחה לא יכול היה לקבוע את הכשרות לצוות בהעדר בדיקה קוגניטיבית מלאה. לא מצאתי לקבל את טענת המתנגדות כי המומחה לא יכול היה לקבוע את כשרותה של המנוחה לצוות בהיעדר בדיקה קוגניטיבית מלאה. המומחה הסתמך על כל החומר שעמד בפניו ממנו עולה כי המנוחה היתה צלולה ובעלת כושר שיפוט תקין ולפיכך יש להניח שלא עלה הצורך בבדיקה קוגניטיבית למנוחה. זאת ועוד, במענה לשאלת ההבהרה מאת ב"כ המבקש השיב המומחה כי תוצאת חוות דעתו תקפה ליום עריכת הצוואה.

 

  1. המתנגדות לא הציגו לבית המשפט מסמכים המלמדים על בעיה קוגניטיבית או בעיה אחרת אשר שללה מהמנוחה את כושר השיפוט ואף לא הביאו עדים אובייקטיבים שיעידו כי המנוחה לא הייתה כשירה או כי היו לה בעיות קוגניטיביות כלשהן.

 

  1. כך גם לא הוכיחו המתנגדות כי הדיכאון בו הייתה שרויה המנוחה והטיפול הפסיכיאטרי שללו מהמנוחה את צלילותה וכושר השיפוט שלה בעת עריכת הצוואה. דיכאון מתאר עצב או אבל, אך דיכאון כשלעצמו אינו טעם לפסילת צוואה. נטילת נוגדי דיכאון אינה פוגמת כשלעצמה בכשירות האדם או בצלילותו. כך גם דיכאון כשלעצמו איננו בהכרח פוגע במסוגלות של הלוקה בו לערוך צוואה, אלא רק בדרגות החמורות שלו, כאשר הדיכאון משבש את הליכי החשיבה. במקרה שלפנינו אין עדות שהדיכאון הגיע לדרגת חומרה כזאת.

 

  1. המתנגדות טענו למצבה הנפשי של המנוחה לאחר החתימה על הצוואה והפנו למסמכים רפואיים ממועד מאוחר יותר למועד החתימה על הצוואה המלמדים על מצבה הקשה של המנוחה לטענתן. אולם מהותה של הטענה בדבר אי כשרות המצווה היא, במצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה. ונקודת הזמן הרלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה היא "שעת עשייתה של הצוואה". לפיכך גם אם מסמכים אלו יש בהם ללמד על פגיעה אפשרית בכושר השיפוט של המנוחה לאחר עריכת הצוואה (ולא התרשמתי שכך הדבר) הרי שאין זה רלוונטי לשאלת כושרה של המנוחה לצוות בעת החתימה על הצוואה.

 

  1. כאמור, הלכה היא כי מקום שמינה בית המשפט מומחה מטעמו מהווה חוות דעתו תשתית נתונים מקצועית ואובייקטיבית ולצורך ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת ייטה בית המשפט לאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת. סיבה כזו לא הוצגה בפני. כך גם המתנגדות לא מצאו כאמור לחקור את המומחה על חוות דעתו ולנסות ולקעקע אותה ובהימנעותן מלעשות כן, קיבלו למעשה את האמור בחוות הדעת.

 

  1. בנסיבות אלו, לאור מסקנות המומחה הרפואי ובהעדר ראיה לסתור - אני מאמצת את מסקנות חוות דעת המומחה הרפואי במלואן. יתר על כן, מצאתי כי מסקנות המומחה הרפואי בנוגע לכשירותה של המנוחה לערוך צוואה נתמכות באופן עקיף אף בעדויות המתנגדות עצמן כפי שיפורט בהמשך.

                                                            

                                                            

  • השפעה בלתי הוגנת

 

  1. סעיף 30 (א)לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום,  השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

השפעה בלתי הוגנת היא אותה השפעה אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. אין זה משנה אם המשפיע נהנה משיבוש זה ברצונו של המצווה אם לאו (ע"א 4902/91 גודמן נ' מוסאייף פ"ד מט(2) 441, 448-450).

כך יש להבחין בין דברים שנאמרים למצווה ומתקבלים על דעתו, לבין השפעה בלתי הוגנת שמשמעה הוא שהמוריש ביטל דעתו ורצונו ועשה כרצון המשפיע.

 

  1. הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מונח לפתחו של הטוען לקיומה של השפעה כזו:

       "על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות היוצרות חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, או אז עובר אל המבקש את קיום הצוואה נטל השכנוע לסתור את החזקה העובדתית כי הייתה השפעה בלתי הוגנת שפעלה לעריכת הצוואה, ואם אין הוא מרים נטל זה כי אז נותרת החזקה העובדתית בעינה, והכף מוכרעת לטובת המתנגד"

(כב' השופט שאול שוחט פגמים בצוואות (מהדורה שלישית -2016)

  1. בדנ"א 95/1516 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) (1998) פרט כב' השופט מצא את מבחני המשנה שבהם יש כדי לסייע לבית המשפט לקבוע אם בעת כתיבת הצוואה היה המצווה נתון להשפעה בלתי הוגנת. המבחנים העיקריים אותם יש לבחון הינם מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, מבחן קשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.

בהתקיים המאפיינים של המבחנים האמורים במקרה נתון, קמה חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

  1. עם זאת, אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים לעיל ודי בקיומם של חלק מהמבחנים כדי להצביע על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 15.5.2016) קבע בית המשפט העליון כי ראוי לבחון את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. אמנם הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה אולם לא פעם הראיות הן נסיבתיות. לעיתים "חוטים שונים" של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחו של כל אחד מהם לבסס עילה עצמאית יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים קיומה של השפעה בלתי הוגנת העולה לשלילת רצונו החופשי של המצווה. מדובר במבחן דינמי ורחב כקשת החיים. על כן, בבוא בית המשפט לבחון קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת, עליו להידרש לכך מתוך בחינה כוללת ורחבה של מכלול הנתונים.

 

אפנה כעת ליישומם של מבחנים אלו על נסיבות המקרה דנן.

 

  1. מבחן התלות והעצמאות – המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" - מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית.

מהראיות ומהעדויות עולה כי המנוחה הייתה עצמאית הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית הכרתית. כך העיד המבקש וכך אף העידו המתנגדות עצמן.

וכך העידה ביום 8.1.20 המתנגדת 1:

ש.            אני מבין שהייתה אישה עצמאית, אמרת שהיא הייתה מבשלת לעצמה, נכון את מתארת סיטואציה שמישהו אחר היה אוכל לה מהסירים כי היו טעימים  ?

ת.            ברור.

ש.           את אומרת דבר חשוב, אני חייב לומר לך כל הכבוד, לא השארת את אמך שבתות , חגים, לא השארת אותה לבד תמיד הייתה אתכם נכון?

ת.            גם אצלה בבית.

ש.           הייתם מגיעים לבקרה 3 פעמים בשבוע בדרך כלל, ז"א אירועים משפחתיים הייתה הולכת לכל האירועים והוא לא הצטרף הוא קיבל הזמנות ?

ת.             כן, הוא קיבל הזמנות לצערנו לא בחר להצטרף.

(פרוטוקול עמ' 32 ש' 12-20)

ובהמשך:

 

                                                            

ש.           קראתי שאמא שלך הייתה מתפללת יום יום בבית כנסת.

ת.            לא. היא הייתה מסורתית הולכת לבית הכנסת בחגים או איתנו, ועושה הזכרות של אבא שלנו בבית הכנסת בשכונה.

ש.           היא ארגנה הכל?

ת.           היא ואנחנו היינו מדברות מה לקנות.

ש.           מי ניקה בבית?

ת.           אמא שלי.

ש.           כביסה מי עשה?

ת.           אמא שלי, כל אחד גם עשה לעצמו, גם י. עשה לעצמו.

ש.           היא הייתה עושה קניות לבד? בסופר במכולת? יש לה מכולת מתחת לבית?

ת.           בגלל שי. רב עם בעל הצרכניה הזאת, אז אמא לא קנתה אצלו. היא הייתה קונה בסופרים רחוקים, מתקשרת ל... אחותי, והן היו יוצאות לקניות, ו... אחותי הייתה מעלה את כל הקניות, שזה הרבה קניות ל-4 קניות (צ.ל קומות) כאשר היא חולת אסטמה קשה, ואחי בבית והייתה אומרת למה לא קראת לאח שלך, והיא הייתה אומרת " עזבי אותו" ואחותי הייתה אומרת קשה לי לנשום אני הרמתי דברים וזה קשה לי. היו ימים שהיא נסעה לבד באוטובוס קנתה השאירה משלוח וחזרה בית, היא לא רצתה ליפול עלינו.

ש.           י. סיפר לי שאישה בגיל של אמא שלך שלא צעירה?

ת.           לא כל הזמן הייתה בת 78, הייתה גם לפני כן יותר צעירה. היא גם הייתה נוסעת בקו 149 לת"א. היא טיילה קנתה, נסעה עם חברות, בילו יום בת"א וחזרו.

ש.           היא הולכת לשוק עושה קניות עם חברות וחוזרת?

ת.           כן.

(עמ' 35 ש' 28-34;עמ' 36 ש' 1-14)

 

 

  1. מבחן התלות והסיוע- מקום שמתברר, כי המצווה לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון את הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק.

 

במקרה דנן, וכפי שאף עלה מחקירות המתנגדת 1 עצמה כמפורט לעיל, מצאתי כי המנוחה הייתה עצמאית. מעדויות המתנגדות עצמן התרשמתי כי המנוחה לא נזקקה לסיוע הזולת לקיומה היומיומי ואף המבקש עצמו לא ממש סייע למנוחה בפעולות היום יום, כל שכן לא באופן בלעדי ולא הוכחה תלות מהותית של המנוחה במבקש הן ברמה הפיזית והן ברמה ההכרתית.

 

 

  1. מבחן קשרי המצווה עם אחרים – ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.

 

  1. כפי שעולה מגרסת המתנגדות ועדותן, היה להן קשר רציף עם המנוחה, המנוחה עמדה בקשר עם אחיה ואחיותיה וכן נפגשה המנוחה עם חברות ומכאן שהמנוחה לא הייתה מבודדת או מנותקת מהעולם.

 

כך מעדותה של המתנגדת 1 בעמ' 32 לפרוטוקול:

 

ש.           לכמה זמן הייתה מגיעה אלייך ?

ת.           כל פעם זה אחרת, פעם בשבוע, פעם בשבועיים, פעם בחג.

ש.           ביישוב שאת גרה ב...., מוציאה לנופש ?

ת.           כן , היא הייתה באה אלי ולפעמים הינו נוסעים לטיולים וחזרה לבית כאשר ביקשה.

ש.           את היית מוציאה אותה לטיולים ?

ת.           היא לא כלב. הייתי לוקחת אותה לטיולים.

ש.           את אומרת שאמך נהנתה בחיק המשפחה?

ת.           התמונות מראות זאת.

ש.           לא משאירים אותה לבד אפילו לא לרגע אחד?

ת.           נכון.

ש.           את אומרת משהו חשוב, אהבתי, בסעיף 67 לתצהירך שהבאת לאמך מכשיר טל' חכם לימדת אתה להשתמש או מישהו אחר, או להשתמש במסרונים או לצלם תמונות ?

ת.           נכון, על אף שהיא לא הצליחה לשלוח לי תמונות , לשלוח לי מסרונים, היא ראתה בלבד את התמונות ששלחתי לה מטיולים שלי.

ש.           גם כאשר נסעת לחו"ל והיית שם שבוע שבועיים, אז היית עמה בקשר כל הזמן נכון?

ת.           כן.

ש.           היא התקשרה אלייך תמיד?

ת.           אני כל יום הייתי מדברת עם אמי.

ש.           היית מגיעה לבקר אותה כמה פעמים בשבוע?

ת.           לא ספרתי. זה חיים שלמים, הייתי מסיימת טיפולים, אני מטפלת במקצועי, ונוסעת אליה. שוהה יום יומיים וחוזרת.

ש.           היא הייתה מתקשרת אלייך, בנתי אני רוצה ללכת לרופא תלווי אותי?

ת.           בוודאי לא רק זה, היו לי עוד הרבה דברים אחרים, למשל, היה לי וויכוח רציני עם אחי, על שיעזוב את הבית. לשאלת ביהמ"ש, איך זה קשור לאם אני משיבה, היא הייתה מתקשרת אלי ומבקשת שאגיע.

 

ובהמשך בעמ' 37:

 

ש.           הוא לא עושה קניות לא מבשל לא מכבס, לא עוזר לאמא שלו?

ת.           לא. הוא היה מכבס לעצמו כדי שלא תהרוס לו את הבגדים.

ש.           זה אומר כי אמא שלך כיבסה לעצמה?

ת.           ברור.

ש.           בכל הדברים של הבית לא הייתה תלויה בו בכלל, הוא לא עזר לה?

ת.           התשובה נכון.

ש.           היא נסעה באוטובוס לבד, עשתה קניות, לא הרימה פיזית, אך ידעה מה רוצה, לקופ"ח הלכה לבד?

ת.           לא תמיד. י. הצטרף  אליה, אך שהיה מקים צעקות, לא נתנו לה להיכנס ולכן לפעמים הייתה הולכת לבד. ולפעמים עם ... כי היא גרה קרוב אליה, ולפעמים איתנו.

ש.           גם בבריאות לא הייתה נעזרת בו רק בכם?

ת.           כי לא עזר לה היא ביקשה אך הוא לא עזר לה.

ש.           אמא שלך הייתה מודעת למצב הפיננסי שלה?

ת.           בוודאי.

ש.           האם את חשבונות הבנקים ניהלה בעצמה.

ת.           כן.

ש.           אמרת דבר חשוב פה, זאת אומרת היו תקופות חודשים שנים שי. לא גר בתוך הבית?

ת.           כן .לא ספרתי את זה.

ש.           חברות שלה את מכירה?

ת.           בוודאי. היא הייתה בקשר איתם.

ש.           כמה פעמים בשבוע?

ת.           הן היו נפגשות בעיר ב..., נוסעות באוטובוס.

ש.           אמרת שיצאה לקניות עם חברות, היא לא בודדה?

ת.           לא אמרנו זאת.

ש.           לא נתתם לה להיות בודדה? היא הייתה מוקפת בחברות?

ת.           היו לה חברות.

 

 

  1. כך גם עולה מעשרות התמונות אשר הוגשו על ידי המתנגדות לתיק, אשר עיון בהן מעלה כי למנוחה היו יחסים אינטנסיביים ואף טובים עם המתנגדות (אם כי ככל הנראה היו עליות ומורדות ביחסים). לגרסת המתנגדות בעדותן, כמו גם מתצהיר המבקש עולה כי המנוחה לא הייתה מבודדת או מנותקת מכלל בני משפחתה ומהמתנגדות בפרט.

 

  1. מתצהיר המבקש לרבות קטעי יומנה של המנוחה שצורפו, עולה כי ככל שמעת לעת חל נתק ביחסים בין המנוחה למי מבנותיה, היה הדבר לכאורה לעיתים ביוזמת המנוחה בשל מורכבות היחסים.

 

  1. לנוכח כל האמור מצאתי כי המנוחה לא הייתה מנותקת מהמתנגדות, או מחברים ובני משפחה אחרים וגם אם פעל המבקש ליצירת ניתוק כזה, כטענת המתנגדות, דבר המוכחש על ידו, לא עלה הדבר בידו.

 

            נסיבות עריכת הצוואה

 

  1. על נסיבות עריכת הצוואה ניתן ללמוד מתצהירו של עורך הצוואה.

 

  1. עורך הצוואה עו"דע. מסר בתצהירו אשר הוגש לתיק מטעם המתנגדות, כי בראשית חודש מאי 2015 התקשרה אליו המנוחה וביקשה ממנו לערוך שינויים בצוואתה, כן מסר כי המנוחה מסרה לו את פרטי השינוי ובהתאם לכך ערך עבורה צוואה חדשה (סעיף 4 לתצהירו). כמו כן מסר כי ביום 17.5.2015 התייצבה המנוחה במשרדו וחתמה על הצוואה בפניו ובפני מזכירתו. עוד הצהיר עו"ד ע. כי הצוואה נערכה לפי הוראותיה והנחיותיה של המנוחה (סעיף 5 לתצהירו). בנוסף הצהיר עו"ד ע. כי במעמד החתימה על הצוואה נכחה במשרדו רק המנוחה (סעיף 7 לתצהירו).

 

  1. הנה כי כן, על פי תצהירו של עו"ד ע., שלא נסתר, המנוחה היא זו שיזמה את עריכת הצוואה, קבעה את תוכנה וחתמה עליה בפניו ובפני מזכירתו.

 

  1. מתצהירו של עו"ד ע. עולה כי המנוחה הגיעה למשרדו לבדה ולא היה אף אדם (זולת העדים) נוכח עמה בעת עריכת הצוואה. עוד עולה מתצהירו כי במועד חתימת הצוואה (וכל צוואה אחרת שנערכה על ידו עבור המנוחה) נתן למנוחה לקרוא את הצוואה וכן חזר והקריא את הצוואה למנוחה והיא אישרה את תוכן הצוואה וחתמה עליה תוך הכרה והבנה מוחלטת של מהות ותוכן הצוואה. בהתאם לתצהירו המנוחה חתמה על הצוואה בדעה צלולה ומרצונה הטוב והחופשי. עוד עלה מתצהירו כי באופן הברור ביותר, במועד החתימה על הצוואה הייתה המנוחה אישה עצמאית, במצב פיזי ונפשי טוב, בדעה צלולה ומבינה את הוראות הצווה שנעשו מרצונה הטוב והחופשי.

 

  1. תצהירו של עו"ד ע. הוגש לתיק כאמור על ידי המתנגדות ולפיכך הוא מהווה ראיה בתיק, מטעמן. המבקש בחר שלא לחקור את עו"דע. ואת העדה הנוספת לעריכת הצוואה, ולפיכך לא נסתר תצהירו של עו"ד ע. כמו גם תצהיר העדה הגב' ח.

 

  1. זאת ועוד, עו"ד ע. הוא שערך עבור המנוחה 3 צוואות, כאשר הצוואה נשוא הליך זה היא השלישית ביניהן. מכך שהייתה לעו"ד ע. יכולת להתרשם מהמנוחה וממצבה במועד עריכת הצוואה , וזאת אף בהשוואה למצבה שנים קודם לכן, בעת עריכת הצוואות הקודמות.

 

  1. כעולה מתצהירו, עו"ד ע. התרשם מעצמאותה הפיזית והמנטאלית ומהבנתה את הוראות הצוואה ואת משמעותן.

 

  1. לנוכח האמור דוחה אני את טענות המתנגדות כי המנוחה לא הייתה עצמאית פיזית ומנטאלית בעת עריכת הצוואה וכן נדחית טענתן כי המנוחה לא הבינה את מהות ותוכן הוראות הצוואה וכי ככל שקראה את הצוואה או שהצוואה הוקראה לה לא יכלה להבין את הוראותיה.

 

  1. זאת ועוד, המתנגדות טענו בהתנגדותן כי יש וחתימות המנוחה על גבי הצוואה זוייפו וכן טענו כי המבקש הוא שערך את הצוואה ואף נכח בעת חתימתה. טענות אלו נדחות לנוכח האמור בתצהיריהם של עו"ד ע. והגב' ח.

 

  1. כך גם נדחית הטענה שהמנוחה לא שלטה בשפה העברית ולפיכך לא הבינה את תוכן הצוואה ולא יכלה לקראה. עיון במכתביה/יומנה של המנוחה, אשר הוגשו לתיק במסגרת תצהירו של המבקש מעלה כי המנוחה שלטה היטב בשפה העברית ואף היטיבה לעשות בה שימוש ויש לציין בכישרון רב. כך עולה אף מתמונות ומסמכים שהוגשו על ידי המתנגדות עצמן, למשל ספר הבישול והמכתבים והפתקים אשר כתבה המנוחה מעת לעת למתנגדות או למי מהן.

 

  1. על פי גרסתו של המבקש, הוא לא ידע על עריכת הצוואה או על תכנה אלא זמן קצר לפני פטירת המנוחה. המתנגדות לא השכילו לסתור טענה זו של המבקש ולא הוכיחו כי המבקש היה מעורב בדרך כלשהי בעריכת הצוואה.

 

  1. מאמור לעיל עולה כי בעת עריכת הצוואה הייתה המנוחה אישה עצמאית בכל היבטי חייה, פעילה משפחתית וחברתית ולא הייתה לה כל תלות במבקש והקשר בין המנוחה למבקש לא התבסס על סיועו של המבקש למנוחה או על תלותה של המנוחה במבקש.

 

  1. המתנגדות אמנם טענו כי המבקש הילך אימים על המנוחה, כי חייה עמו היו קשים רוויי מתיחות ואלימות וכי המבקש הוא זה שכפה על המנוחה את עריכת הצוואה באיומים ובמניפולציות. דבר שהוכחש נמרצות על ידי המבקש.

 

  1. המתנגדת 1 העידה בתצהירה כי המבקש אדם אלים ביסודו וכי משך שנים סבלה המשפחה מאלימותו, (סעיף 30 לתצהיר), כי לאחר מות האב, המבקש השתלט על ביתה וכספה של המנוחה (סעיפים 5-6 לתצהירה) וכי המבקש נהג להתעלל נפשית במנוחה והמנוחה פחדה ממנו (סעיף 12 לתצהירה) כי המבקש השליט משטר טרור בבית המנוחה (סעיף 13 לתצהיר). המבקש הפעיל על המנוחה לחצים נפשיים ומניפולציות רגשיות, נהג לאיים על המנוחה כי יתאבד אם לא תאפשר לו לגור בביתה והמנוחה נכנעה לכל רצונותיו מתוך מצוקה ופחד.

 

המתנגדות 2-3 העידו דברים דומים בתצהירן.

 

  1. המבקש כאמור, הכחיש טענות אלו של המתנגדות וטען בסיכומיו כי יש לראות בעדות המתנגדות עדות בעל דין יחידה.

 

  1. אמנם, הגם שבהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות ניתן לבסס פסק דין על עדות יחידה, לא מצאתי לעשות כן במקרה דנן. ואיני רואה בעדות שלושת המתנגדות כעדות אחת. עם זאת, הגם שמדובר בשלוש עדויות נפרדות, לא עלה בידי המתנגדות להוכיח במידה נדרשת כי המבקש איים על המנוחה, הפחיד אותה והשליט עליה את רצונו במידה שאיבדה את רצונה החופשי.

 

  1. אכן, המתנגדת 3 העידה בחקירה נגדית כי:

" מישהו כתב לה את זה ואמר לה לחתום על זה בפני עוה"ד ע., היא חתמה כי הייתה מאוימת על ידיו, מצביעה על האח שלה. אמרה זאת לדודה שלי ולדוד שלי ולכל המשפחה גם לשכנה ... אמרה את זה גם לשכנה ..., לאחותה ..., לאחיה ..., לאחותה ... שהגיעה לבקרה מ...  היא סיפרה לכולם אך לא לי."

(עמ' 34 ש' 24-28)

              

              

               ובהמשך העידה:

               "..., אמא סיפרה לאחותה ולאחיה ולאחותה ב... ולשכנה, שי. לקח אותה לחתום על הצוואה לפני זה הוא רב איתה והיו צעקות בבית, היה קטסטרופה בבית, היא קראה לנו, ולא אמרה לנו כי פחדה שנעשה סקנדל."

(עמ' 35 ש' 8-10)

 

 

  1. אף על פי כן לא הביאו המתנגדות ולו עד אחד אשר יתמוך בטענות אלו. המתנגדות הסבירו כי מדובר באנשים מבוגרים החוששים להתערב בסכסוך המשפחתי בין הצדדים. טענה זו אמנם אינה בלתי סבירה אך אין בה די בנסיבות המקרה דנן על מנת לקבל כהוויתן את טענות המתנגדות בכל הנוגע להתנהגותו של המבקש ולטענות המתנגדות להשפעה בלתי הוגנת.

 

  1. טענתן של המתנגדות כי ישנם עדים כה רבים הן לאלימותו של המבקש כלפי המנוחה (השכנים) והן להשלטת רצונו עליה ולכפייתו אותה לעשיית הצוואה (אחיה של המנוחה) ולצד זאת הימנעות זועקת מלהביא ולו עד אחד לתמוך בטענות אלו או למצער אף לעשות מאמץ להביא עד כזה יש בה כדי להחליש את גרסתן ולהטיל בה ספק.

 

  1. ככל שהיו המתנגדות עושות ניסיון לזמן עדים מטעמן ועדים אלו היו מסרבים להופיע מחמת פחדם מהמבקש, היה בכך, ולו במעט ואולי במידה הנדרשת, להרים את הנטל להוכחת טענתן. משלא עשו כן, נותרת טענתן כטענה בעלמא, ומצאתי כי כל האמירות המצוטטות לכאורה מפי אותם עדים שלא הגיעו הינן בגדר עדות שמועה ואינן קבילות ואין לתת להן כל משקל. יתירה מכך, באי הבאת ראיות, שיש בהן לכאורה כדי לחזק את טענותיהן של המתנגדות, יש כדי להחליש את טענותיהן.

 

  1. כך גם נותרו טענותיהן של המתנגדות לעניין הניצול שניצל לכאורה המבקש את המנוחה, בגדר טענות בעלמא אשר לא הוכחו.

 

סבירות הוראות הצוואה

 

  1. המתנגדות טענו כי נישולן המוחלט של המתנגדות מהצוואה וכן הוראת הצוואה לפיה אין לשבת שבעה בביתה מלמדים על שליטתו המוחלטת של המבקש במנוחה ועל השפעה בלתי הוגנת. כך גם אין כל הסבר לכך שהמנוחה שינתה את צוואתה זמן קצר לאחר החתימה על הצוואה משנת 2013 ואין כל הסבר מדוע נישלה את בנותיה ואסרה עליהן לשבת שבעה בביתה.

 

לטענת המתנגדות, חוסר הגיונה של הצוואה מלמד, באופן שאינו מותיר מקום לספק על קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדו של המבקש.

 

  1. המבקש טען מנגד כי ההסבר לצוואה הוא היחסים העכורים בין המנוחה למתנגדות וכי יומני המנוחה אותם צירף לתצהירו מתארים את מערכת היחסים העכורה בין המתנגדות למנוחה והדברים שם מדברים בעד עצמם ומהווים הסבר לצוואת המנוחה.

 

  1. מסכימה אני כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשוני בין צוואת 2013 ולצוואה נשוא הליך זה, ואף המבקש עצמו לא ידע להצביע על סיבה משמעותית, למעט אמירתו כי לאחר שיג ושיח עם המתנגדת 1 (אז ביקשה המתנגדת 1 לשכנע את המנוחה לעבור ולהתגורר עמה בביתה בדרום) הודיעה לו המנוחה כי "דאגה לו" שיישאר בבית.

 

  1. כך גם, לא ניתן כל הסבר בתצהירו של עו"ד ע. לשוני בין הצוואות, כמו גם לנישולן המוחלט של הבנות המתנגדות מהצוואה, נישול אותו קשה להבין אף לנוכח היחסים החמים והקרובים לכאורה בין המנוחה לבנותיה (לרבות מורכבות היחסים והעליות והמורדות בהם).

 

  1. בעיקר, לא ניתן לכאורה כל הסבר להוראת הצוואה האוסרת על הבנות לשבת על המנוחה שבעה בבית המנוחה, זאת בעיקר לנוכח הטענה, שלא נסתרה כי המנוחה הייתה אישה מסורתית ומאמינה.

 

  1. ואכן יש בכל אלו כדי להטיל צל ולהעלות ספקות באשר לשאלה האם תכנה של הצוואה משקף נכוחה את עולמה הפנימי ורצונה של המנוחה. עם זאת, אין לטעמי בכל אלו כדי להרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת השפעתו הבלתי הוגנת של המבקש על המנוחה באופן שניטלה ממנה יכולתה לרצון עצמאי לקבוע את הוראות צוואתה. וזאת בעיקר לנוכח כל שפורט עד כה ולנוכח חוסר יכולתן של המתנגדות להרים את הנטל הנדרש ולהוכיח את הטעון הוכחה לאור מבחני הפסיקה בהתאם להלכת מרום כמפורט לעיל, כולם או למצער חלקם.

 

  1. יתירה מכך, לעניין נישולן של הבנות מצוואת 2015, ניתן לטעון כי גם בצוואתה הראשונה משנת 1999 בחרה המנוחה לנשל חלק מבנותיה (שתיים מהן - ....). מכך ניתן ללמוד כי הדרה ונישול חלק מילדיה בצוואה לא הייתה דבר בלתי נתפס ובל ייעשה מבחינת המנוחה. זאת ועוד, חרף נישולה של .... מצוואת 1999 הרי שבצוואת 2013 ניתנו ל---- "סמכויות" לנהל את כספי העיזבון ולסייע לאחים בחלוקתם.

 

  1. על כך יש להוסיף כי דווקא התנהלותן של המתנגדות בבית המנוחה, שלא הוכחשה, במהלך ימי השבעה וכתובות הנאצה שכתבו הבנות ברחבי הבית, עשוייה ללמד כי המנוחה הכירה את נפש בנותיה, ולאחר שהחליטה, מסיבותיה, להוריש את כל עזבונה למבקש, סברה כי נכון יהיה, לנוכח המתח המשפחתי שיווצר, שהבנות לא תישהנה בבית בעת ימי השבעה, מחשש פן יבולע למבקש או לבית, כפי שאכן אירע לטענת המבקש.

 

  1. לא יכולה להיות מחלוקת כי אדם זכאי לחלק את עזבונו כראות עיניו, ואף רשאי לחלק את עזבונו רק לחלק מן היורשים על פי דין.

בכל הנוגע לסבירותה של צוואה, השאלה אינה אם הצוואה סבירה על פי הבנתו של השופט, אלא אם היא סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. על בית המשפט לבחון האם הצוואה הגיונית מתוך נקודת המבט של המצווה על יסוד הראיות שהובאו לפני בית המשפט במסגרת הדיון.

 

כך גם נפסק בעניין זה כי חובתו של בית-המשפט לבחון, אם הוראות הצוואה הן פרי רצונו החופשי של המצווה, ואם ידע, עת שכתב את הצוואה, להבחין בטיבה. בית-המשפט לא יבדוק את סבירותה ולא ישים עצמו, או את האדם הסביר, במקום המצווה (5922/86 ברזבסקי נ' רובינשטיין (1992)).

 

  1. הגם שטענת המבקש לנתק בין המנוחה למתנגדות התבררה בסופו של יום כלא מדויקת, לא מצאתי חוסר סבירות בצוואה באופן שיש בו להצביע על השפעה בלתי הוגנת באופן שאינו משתמע לשתי פנים ואשר יש בו כדי לאיין את הצוואה ולהביא לבטלותה.

 

  1. אכן התרשמתי כי בין המנוחה לבנותיה, ולעיתים חלקן, שררה מערכת יחסים הדוקה, גם אם מורכבת, שידעה עליות ומורדות, ימים טובים יותר או פחות, כמו שקורה במשפחות רבות וכי ברגעים הקשים בחרה המבקשת להעלות את תחושותיה על הכתב ואף ייתכן כי המנוחה העלתה על הכתב רגעים טובים יותר שלא הוצגו לבית המשפט.

 

  1. כך גם התרשמתי כי הבנות אהבו את האם ודאגו לה לאורך השנים ואף האם אהבה אותן מאד. לנוכח האמור, אכן מבינה אני את תחושתן הקשה של הבנות ביחס להוראות הצוואה ואת חוסר יכולתן להשלים עם רצונה של אימן, דבר המשאיר אותן להתמודד עם אמירתה האחרונה של האם, אשר לא ניתן לה לטעמן כל הסבר ואף אין כתובת להפניית התסכול, הכעס, העלבון ותחושת הקיפוח. כך גם, ובעיקר לנוכח קיומה של צוואה קודמת ו"מאוזנת" יותר, נפגעת לכאורה תחושת הצדק.

 

  1. עם זאת, כאמור, עיקרון העל הוא כיבוד רצונה של המנוחה ככל שעלה כי מדובר אכן ברצונה האותנטי והחפשי וכך התרשמתי. רצונה של המנוחה הוא כבודה וכאמור אין רצון זה צריך להלום אלא את שיקוליה וארחותיה של המנוחה עצמה.

 

  1. כפי שפורט, אין זו הצוואה הראשונה שערכה המנוחה אשר בה הורישה את עזבונה רק לחלק מילדיה וניתן לטעון כי הצוואה האחרונה דווקא מתיישבת עם נסיבות המשפחה במקרה דנן. שלושת בנותיה של המנוחה הקימו משפחות, צברו נכסים ( מי יותר ומי פחות) ובנו את חייהן ואילו המבקש, נותר לחיות בגפו עם המנוחה ולא הקים משפחה. בנסיבות אלו, ומשלא הוכח בפני כי המנוחה לא הייתה כשירה ולא ידעה להבחין בטיבה של צוואה ולהבין הוראותיה במועד הרלוונטי, אין זה בלתי סביר כי המנוחה בחרה לצוות למבקש לבדו את עזבונה שעיקרו בית המגורים בו חי משך שנים רבות עם המנוחה.

 

  1. כך גם באשר לטענה אשר נטענה חזור וטעון על ידי המתנגדות שהמבקש "איים" על המנוחה כי באם לא תדאג לו או לא תיתן לו כספים "יתאבד". לכאורה, אכן ניתן לטעון כי המבקש, ככל שאכן כך אמר – דבר שהוכחש על ידו – הפעיל על המנוחה סחטנות רגשית. עם זאת, ככל שאכן כך היה, הרי שהמנוחה בחרה להיכנע לסחטנות זו, וזאת מרצונה, בשקלה את רגשותיה ואת המחירים של בחירתה. גם אם ניתן לבקר בחירה הורית זו, או לטעון כנגדה, הרי שדווקא טענה זו, מספקת הסבר אפשרי לבחירתה של המנוחה להוריש כל עזבונה למבקש, אותו ראתה כחלש ופגיע וזקוק להגנתה, יותר מבנותיה האחרות אשר חסנן הנפשי יאפשר להן להתמודד עם התוצאה.

 

  1. לאור כל האמור לעיל, משלא הונחה בפני תשתית ראייתית במידה הנדרשת להרמת הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת או להקמתה של חזקה להשפעה כאמור, או לכל טענה אחרת אשר יש בה כדי להביא לביטולה של הצוואה, מצאתי לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה לצו קיום צוואה.

 

  1. בנסיבות העניין ומשמצאתי לדחות את ההתנגדות ולא בלב קל, הרי שחרף התעקשותן של המתנגדות לנהל את ההליך עד תומו וחרף דחיית התנגדותן, מצאתי להטיל על המתנגדות ביחד הוצאות בסך של 6,000 ₪ בלבד אשר ישולמו למבקש בתוך 30 יום.

 

  1. פסק דין זה מותר לפרסום בהסרת כלל הפרטים המזהים.

 

 

ניתן היום,  כ"א סיוון תשפ"א, 01 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ