24 חודשי מאסר לתוקף זוג קשישים מהם שכר את דירתו

העובדות והעבירות

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, לענין ההרשעה בלבד, בכתב האישום המתוקן, והמייחס לו את העובדות הבאות:

מ.ב. יליד שנת 1946, מתגורר יחד עם רעייתו ס.ר ילידת 1948 (להלן: " מ'" ו" ס'" בהתאמה, וביחד: " בני הזוג"), בבית צפאפא, בירושלים (להלן: " הבית"). הנאשם שוכר מבני הזוג מזה כשלוש שנים דירה הממוקמת בקומת הקרקע בבנין.

ביום 10.2.08 סמוך לחצות הגיע הנאשם לבית יחד עם שלושה אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן ביחד: " החבורה"), כשהם רעולי פנים, לובשים כפפות לידיהם ומצוידים בסכין, אקדח צעצוע, אזיקונים וגליל נייר דבק, ובכוונתם לאיים על בני הזוג ובנם ולתקוף את בנם.

אחד מחברי החבורה הפתיע את מ' שישב אותה שעה במרפסת הבית, סתם את פיו בחוזקה ובמקביל אחז בו בצווארו והחל לחנוק אותו. מ' ניסה להיאבק עימו ובמקביל זעק לעבר רעייתו לעזרה. במקביל, חבר אחר מבני החבורה, שהחזיק בידו סכין, התנפל על ס', ששהתה אותה עת בחדר השינה וסתם את פיה. ס' ניסתה להתנגד ותוך כדי כך החל האחר לדקור אותה באמצעות סכין שאחז, בידיה וברגליה. (להלן: " התקיפה").

ס' זעקה לעבר בנה ר' המתגורר בסמוך מאוד לבית. למשמע זעקותיה של ס' נמלטה החבורה מהבית, כשהוא מותירה את בני הזוג חבולים.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו לס' חתכים בידיים וברגליים והיא נזקקה לטיפול רפואי ולתפרים. למ' נגרמו שפשופים בפניו ובכף ידו השמאלית.

לפיכך מייחסת המאשימה לנאשם את העבירות הבאות: סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"); וחבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

בהתאם להסדר הוזמן תסקיר שירות המבחן (ראו להלן).

ראיות לעונש

2.         המאשימה הגישה הצהרות לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 לגבי שני הנפגעים. הסניגור המלומד ויתר על חקירת הנפגעים מן הטעם, כדבריו, שהנאשם לקח על עצמו אחריות מלאה לאירוע, והביא מטעמו מספר עדי אופי:

א.         עו"ד רון פסקא שהעיד כי הוא משמש עו"ד כעשרים שנה ומכיר את הנאשם כשנה וחצי במסגרת תביעת נזיקין של בן דוד של הנאשם. הוא ידע לספר על הטיפול של הנאשם בנפגע ששהה בבית החולים לוינשטיין במסירות יוצאת דופן, ולדידו מדובר באדם חיובי ביותר.

ב.         אמו של הנאשם שהעידה כי בנה הוא אחראי לפרנסת הבית. לדבריה, האב חולה סרטן, יש לו שבר בגב וראייתו לקויה. הנאשם עוזר לכל המשפחה.

ג.          מר מחמוד ג'ולאני, מורה ששימש כמנהל מוסד חינוכי ומכיר את הנאשם משנת 1998, העיד כי הנאשם הינו אדם שעוזר לסובבים אותו, והוא היה נעזר בו כדי לפתור בעיות של תלמידים בקשיים.

ד.         וואליד ג'ולאני, דודו של הנאשם שסיפר כיצד הנאשם  טיפל בבנו שנפצע בתאונת דרכים ושכב ללא הכרה כששה חודשים, ואף היה האפוטרופוס שלו על-פי מינוי בית המשפט למשפחה בירושלים (הוגש כמוצג).

טיעוני המאשימה לעונש

3.         נסיבות האירוע חמורות, וכל אחת מן העבירות בהן הורשע הנאשם מחייבת עונש מאסר ממושך. לא מדובר באירוע ספונטני או מקרי אלא מעשה מתוכנן. החבורה הגיעה לבית הקשישים כשהיא מצוידת באביזרים המלמדים שהיתה כוונה לפגוע בהם. הנאשם ניצל העובדה שהוא גר במקום ומכיר הגישה אליו וניצל האמון שנתנו בו. יתר אנשי החבורה לא נתפסו.

ב"כ המאשימה הציג פסיקה לפיה בעבירות מסוג זה נגזר עונש מאסר בפועל ממושך, באשר יושם בהם הרציונל של החוק דהיינו הגנה למבוגרים מפני תקיפה בביתם. סוג זה של עבירות מצדיק הרתעה.

התסקיר (שממליץ על מאסר בעבודות שירות) בוחן את הנסיבות בראי השיקום, ומכל מקום אינו מחייב, יחד עם זאת אם התסקיר היה שלילי היה מקום להחמיר.

ב"כ המאשימה ער לכך שהנאשם הודה ושאין לו עבר פלילי.