אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית בקשה להפחתת מזונות

דחיית בקשה להפחתת מזונות

תאריך פרסום : 03/03/2021 | גרסת הדפסה
ב"ה
בית דין רבני אזורי אשדוד
28755-45
01/11/2020
בפני הדיינים:
1. הרב אריאל שוייצר
2. הרב אלימלך וסרמן
3. הרב עידו שחר


- נגד -
התובע:
פלוני ע"י טו"ר צבי גלר וטו"ר זיו ברקוביץ
הנתבעת:
פלונית
עו"ד גבריאל מויאל
פסק דין

 

לפנינו בקשה לביטול חיובו של האב במזונות בנו הקטין (להלן: הבן וגם הילד).

 

רקע עובדתי ומשפטי בקצרה

הצדדים נישאו לפני כ 14 שנה והתגרשו בבית דיננו ביום 15.03.13 לאחר שאישרו הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין.

לצדדים ילד, א' י', יליד 2008

חיי הצדדים ידעו משברים רבים. זמן קצר לאחר לידת הילד, עלתה האם עם הקטין מארה"ב לישראל. האב פתח במאבק משפטי שבסופו הכריע ביהמ"ש בישראל כי העברת הקטין לישראל אינה נחשבת לחטיפה לפי אמנת האג. עקב פסיקת ביהמ"ש, העתיק האב את מקום מגוריו לישראל. יחד עם הצדדים, עשו הסכסוכים המשפטיים 'עליה' לארץ. בבית הדין הרבני נדונו תביעות בכמה עניינים הכרוכים לגירושין. במשך השנים התנהלו עשרות הליכים בבתי הדין הרבניים האזורי והגדול, שבגין כמה מהם הוגשו עתירות לבג"ץ. בעשרות הדיונים ומאות ההחלטות שנתנו, ענייני משמורת הילד נבחנו מכל היבט אפשרי לאחר שהתקבלו חוות דעת של גורמי הרווחה שהמליצו על הסדרי שהות רחבים של הילד עם האב. סוגיית מזונות הילד התבררה בביהמ"ש לענייני משפחה. על פסק דינו של ביהמ"ש ומשמעותו להליך שלפנינו, להלן. 

הסכם הגירושין אושר לפני כשמונה שנים כאמור, בסופו של אחד מסכסוכי הגירושין הקשים שידע בית דיננו, לאחר דיון שנמשך שעות ארוכות, שבו עמדו הצדדים ובאי כוחם על כל תג בהסכם ועל משמעותו לשעה ולעתיד.

 

טענות הצדדים

האב טוען לקיומו של שינוי נסיבות משמעותי המצדיק הפחתה ואף ביטול של חיובו במזונות הבן. לטענת האב, כמה מן הנסיבות מצדיקות את ביטול חיובו למפרע. השינוי הוא בכמה מישורים:

א. בעודו בארה"ב עסק האב בתחום ההייטק ובפיתוח קניין רוחני, וההצלחה האירה לו פנים. בישראל לא הצליח האב לשחזר את ההצלחה, עקב קושי ליישם בישראל את הידע ודפוסי העבודה שהאב הורגל להם בארה"ב, ואובדן קשרים עסקיים של האב שהיו מפותחים מאד בארה"ב. כיום האב מבוגר, בן 52, מתקשה למצוא עבודה בתחום ההייטק שקיימת בו העדפה ברורה לצעירים.

 

ב. האם מאידך עובדת במשרה בכירה ומשתכרת עשרות אלפי שקלים בחודש. האב מעריך על בסיס נתוני השכר שהיו ידועים לו לפני למעלה מעשור, ששכרה של האם עומד על סך של  35,000 ש"ח בחודש. שכר נאה זה מאפשר לה רמת חיים גבוהה הכוללת נסיעות לחו"ל וחופשות במלונות יוקרה. בנוסף, לפני כארבע וחצי שנים נישאה האם בשנית לאיש עסקים בעל אמצעים המפרנס אותה ואת הבן ללא כל קושי. המזונות המשולמים על ידי האב אינם משלמים את הוצאות הבן אלא מעשירים את האם, ומשמשים אותה במאבקה באב. 

 

ג. משרתה התובענית של האם מחייבת אותה לשהות שעות רבות בעבודה, ולהניח לאמה לטפל בבן, שמדי יום עם סיום הלימודים נוסע לבית סבתו במקום לבית אמו. 

 

ד. ביחס למזונות העבר טוען האב שבמשך שנים האם התגוררה בבית הוריה באשדוד, ולא היתה כל הצדקה לחייבו לשלם עבור מדורו והוצאות מדורו של הבן שסופקו ממילא על ידי הורי האשה. 

 

בהינתן החלטה המבטלת את ההסכם המחייב את האב במזונות בנו, טוען האב שיש לפוטרו ממזונות בנו, הן לנוכח מצבו הכלכלי הקשה שלא הותיר בידו פרוטה לפורטה, ושבגינו הוא נאלץ להיסמך על שלחנו של אחיו, והן לנוכח העובדה שהילד בן יותר משש שנים ומזונותיו מדין צדקה. ולא זו בלבד, אלא שלנוכח העובדה שהילד נמצא במשמורתם המשותפת של הצדדים, ולנוכח פערי ההכנסה בין הצדדים, טוען האב שיש לחייב את האם העשירה להשתתף בהוצאותיו על הילד בזמן שהוא שוהה אצלו.

האב מוסיף וטוען, שיש להביא בחשבון את ההוצאות העצומות שנגרמות לו עקב כך שהוא נדרש לקחת את הילד מאשדוד לתל אביב, ולהשיבו לאשדוד. את ההוצאות בגין הנסיעה ברכבו הפרטי הוא מעריך ב 6,000 ש"ח לכל חודש. 

בפרק ההלכתי, מאריך האב בטיעונים הלכתיים, ומפנה לפסקי דין שנתנו לאחרונה, ושעסקו במצב שבו המשמורת על הילד משותפת, והאב מתקשה לכלכל את עצמו ולשלם את דמי המזונות. ומפנה לפסק דין שניתן בביה"ד בנתניה שבו צומצמה עד מאד את הערכת ההוצאה על ילד עד כדי מאות שקלים לחודש בלבד.

לביסוס טענתו שיש לבחון מחדש את חיובו במזונות על אף שהדבר הוסכם ועוגן בהסכם שאושר בבית הדין, מפנה האב לפסק דין שניתן בביה"ד באשדוד שבו נקבע שהתחייבות האב בהסכם לשלם סכום מסוים למזונות ילדיו, אינה יוצרת חיוב חדש שעומד בפני עצמו, אלא קובעת את גובה החיוב של האב לזון את ילדיו לפי הדין. וההתחייבות בעיקרה הינה הסכמה וקבלה את טענת הצד שכנגד על גובה החיוב לפי דין עד סכום מסוים. 

בפרק הסעדים תובע האב לפוטרו ממזונות בנו, לחלופין לחייב את האם לאסוף ולהחזיר את הילד מהאב, לחילופי חילופין לחייב את האם לשלם לאב מחצית מהוצאות הנסיעה. כמו כן תובע האב לקבל מחצית מקצבת הילדים וכל קצבה אחרת שמקבלת האם מהביטוח הלאומי עבור הילד, לרבות מענק הקורונה. 

להוכחת טענותיו צירף האב לתיק דו"חות שנתיים של רשויות המס בארה"ב לשנים 2017-2018 שבהם נכתב שהכנסתו השנתית היתה שלילית; תלושי שכר של האשה משנת 2009 ששכרה נטו לפי הכתוב בהם עומד על כ 12,000 ש"ח לחודש; פרוטוקול והחלטת ביהמ"ש מיום 15.06.2011 בענין תביעת מזונות אשה שהגישה האם כנגד האב, שנמחקה לבקשת האם שאף חויבה בהוצאות.

בבקשה נוספת של האב שהוגשה ביום 24.09.20 שינה האב את עמדתו וטען שמעולם לא התחייב לזון את הילד. האב מדייק בלשון ההסכם (סעיף ז') שבו נכתב שמזונות הילד יעמדו על סך של 2,500 ש"ח לחודש. ולא כתוב שעל האב לשלמם.

בפתח כתב התשובה טוענת האם שיש לסלק את התביעה על הסף תוך חיובו של האב בהוצאות לדוגמא. די לטעמה בכך שהאב הגיש בקשה שבה נטען שמעולם לא התחייב במזונות הילד, בניגוד למה שנכתב בכתב התביעה ובניגוד למה שהאב נהג למעשה בשבע השנים שחלפו מאז. סתירה זו מלמדת על כנות ורצינות טענותיו של האב בתביעה זו שהינה קנטרנית וטורדנית, ומהווה המשך להתנהגותו של האב שמחרחר מלחמה עם האם על מנת לממש את הצורך שלו בשליטה באם והפרעה לשגרת חייה. עוד טוענת האם שכנגד כמה מטענות האב קיים 'השתק שיפוטי', לנוכח העובדה שטענות אלו נשמעו ונדחו על ידי ביהמ"ש. 

לגופם של דברים טוענת האם שמזונות הילד נפסקו בביהמ"ש לענייני משפחה בחודש מרץ 2012, כשנה לפני הגירושין, ולאחר כשלש שנות דיונים. ביהמ"ש פסק למזונות הקטין סך של 2,520 ש"ח לחודש, ולמדורו סכום נוסף של 1,125 ש"ח שישולם מן המועד שהאם תעזוב את בית הוריה. בפסק הדין דחה ביהמ"ש את טענות האב, שכהיום כך אז טען שהוא רש ואין לו כל. ביהמ"ש אף חייב את האב בהוצאות משפט. 

על רקע פסק דינו של ביהמ"ש נערך הסכם הגירושין שבו האם הסכימה תחת סחיטה לקבל את תכתיביו של האב, לוותר על חלק ניכר מהמזונות שנפסקו לה על ידי ביהמ"ש ולהסכים לסמכותו הנמשכת של ביה"ד, על מנת לקבל את גטה. פסק הדין של ביהמ"ש היה גם המקור ללשון שנכתבה בסעיף ז' בהסכם, שמזונות הילד יעמדו וכו', שהאב מנסה להיתלות בה ולטעון שמעולם לא התחייב במזונות הילד. 

האם מוסיפה ומציינת שבכל התהליך של הכנת ההסכם, האב היה מיוצג על ידי עו"ד שהכירה היטב את התיק, והיה מודע לחלוטין לכל זכויותיו. ההסכם נערך לאחר שנים של התדיינויות בכל הערכאות בעשרות הליכים.

במענה לטענת האב כי אין לו הכנסה והוא נסמך על שלחנו של אחיו, טוענת האם שאלו אותן טענות שטען האב בביהמ"ש בתביעת המזונות. טענות שלוו במצגי שווא, רישום פיקטיבי של נכסים על שם קרובי משפחה, והעלמת הכנסות. זאת תוך כדי שהוא מתגורר בדירת יוקרה בצפון תל אביב, נוהג ברכבי פאר, ונהנה מרמת חיים גבוהה. 

במענה לטענת האב על הכנסתה הגבוהה כותבת האם שגם זו טענה ממוחזרת שנשמעה בביהמ"ש, ושבגינה האב הגיש ערעור ונדחה. אז טענת האב היתה צנועה יותר, שהאם משתכרת 17,000 ש"ח לחודש. וביהמ"ש דחה את טענתו וקבע שהשתכרותה עומדת על סך של 12,800 ש"ח בלבד.  

האם מוסיפה שאם וככל והסכם הגירושין יבוטל, אזי תדרוש להגדיל את דמי המזונות המשולמים עבור הקטין עקב ריבוי ההוצאות, בעיקר שכה"ל בישיבת א' בה הוא לומד. 

בפרק המשפטי טוענת האם שנטל ההוכחה בהליך זה מוטל על האב המבקש לבטל הסכם חתום שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין. נטל כבד זה לא הורם על ידי האב, אף לא במקצת.

 

דיון

האם מבקשת שביה"ד יורה על מחיקת התביעה על הסף מעילות משפטיות שונות, ויחייב את האב בהוצאותיה בגין הכנת כתב התשובה, ובהוצאות לדוגמא. המושג 'מחיקה על הסף' לקוח מהמשפט האזרחי בו נקבעו מבחנים שונים פרוצדוראליים ואחרים למחיקת תביעה על הסף. בדין תורה, כאשר יש תובע ותביעה על שווה פרוטה, יש לדון בתביעה. ישנם חריגים שבהם אין תובע, או שיש תובע, אך התביעה לכאורה אינה חשובה תביעה מטעמים שונים. הרחבה בעניין בספרו של פרופ' א' שוחטמן סדר הדין בבית הדין הרבני (פרק שביעי, סי' א'-ט'). 

המקרה שלפנינו מורכב. פסק הדין למזונות ניתן בביהמ"ש, וההסכם אושר בבית הדין תוך שנקבע שפסקי הדין למזונות וחיובים נוספים שהושתו על האב בביהמ"ש מבוטלים, ושהסמכות הנמשכת לדון בענייני המשמורת חינוך ומזונות הילד נתונה לבית הדין הרבני.

לו פסק הדין למזונות שניתן בביהמ"ש היה עומד בתוקפו, והאב היה מגיש לביהמ"ש בקשה לביטול פסק הדין, סביר שהאם היתה מבקשת למחוק את התביעה על הסף לנוכח פסקי הדין החלוטים שנתנו על ידי בתי המשפט בערכאות השונות. האב הגיש את תביעתו לביה"ד שעסק באישור ההסכם ודרש לבטל את ההסכם. ביטול ההסכם, משמעו בהכרח חזרה למצב המשפטי שהיה קיים ערב ההסכם, שהוא פחות נח עבור האב. אפשרות אחרת, שההסכם יבוטל וביה"ד יקיים דיון מחודש בשאלות העובדתיות בסוגיית המזונות בהתאם לסמכותו הנמשכת, אינה מתקבלת על הדעת, והיא עומדת בניגוד מוחלט לאומד דעתם של הצדדים שהסכימו על גובה המזונות, ביטולם של פסקי הדין למזונות שנתנו בביהמ"ש וסמכותו הנמשכת של ביה"ד בחדא מחתא.

הדיון בבקשה לביטול ההסכם עקב שינוי נסיבות יתקיים על בסיס הקביעות העובדתיות בפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 22.03.2012 שאומצו על ידי ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו מיום 17.02.2013, והרלבנטיות להליך זה, בדבר יכולתם הכלכלית של הצדדים, אמינותו של האב, צרכיו של הקטין ועוד.

פסקי הדין צורפו לתיק על ידי ב"כ האם, לאחר שמזכיר ביה"ד פנה אל ב"כ האם בהוראת ביה"ד והסב את תשומת לבו לכך שפסקי הדין שאליהם הפנה בתשובתו לא צורפו כנספחים.

בפסקי הדין יש ניתוח עובדתי ומשפטי של כלל המשתנים שעל פיהם נקבעו מזונות הקטין. ביהמ"ש אימץ את טענת האם שאין קשר בין הכנסתו כושר הכנסתו והיקף נכסיו המוצהר של האב לבין המצב האמיתי. ביהמ"ש קבע שטענות האב אינן אמינות, וכי האב מעלים את נכסיו והכנסותיו בסיועם של בני משפחתו שעושים 'שימוש משפחתי' בנכסים.

ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו קובע שאף שלפי הדין האישי החובה לזון את הילד מוטלת על האב, ביהמ"ש קמא נתן דעתו למגמה שהיתה קיימת בפסיקה האזרחית כבר אז להשוות את החיוב בין ההורים ברוח 'עקרונות הצדק והשוויון'.

האב אף חויב בהוצאות משפט בשתי הערכאות בסך כולל של 32,000 ש"ח.

האב אמנם טען שבשנים האחרונות מצבו הכלכלי הורע, וצירף דוחו"ת שהוגשו לרשויות המס בארה"ב בשנים 2017-2018. אך האב התעלם מהקביעות של ביהמ"ש וטען כביכול בפעם הראשונה שהוא רש אין כל וסמוך על שלחנו של אחיו. גם אלמלא הרקע המשפחתי-משפטי, מתבקש היה שהאב יגיש לתיק אסמכתאות על הכנסתו ורמת חייו, כגון דפי חשבון בשנה האחרונה, פירוט כרטיסי אשראי, תלושי שכר אם הוא שכיר או דו"ח שנתי של רו"ח אם הוא עצמאי, פירוט של נכסים שבבעלותו והעומדים לשימושו. חלף זאת, האב הסתפק בכמה טענות כלליות וכמה מסמכים.

נציין שקשה לקבל את טענת האב שאין לו כדי מחייתו, כשבאותה נשימה הוא טוען כי הוא מוציא סך של 6,000 ש"ח מדי חודש עבור מימון הסעת בנו מאשדוד לתל אביב וחזור.

זאת ועוד, שכמה מן הנסיבות שהאב טען שחל בהן שינוי, לא השתנו כלל. האב טען שבמשך שש שנים האם התגוררה בבית הוריה וחסכה את הוצאות המדור, כאשר זה היה המצב בזמן אישור ההסכם. האב טען שיש להביא בחשבון את הוצאות הנסיעה העצומות בגין לקיחת והחזרת הבן לאשדוד, על אף שהתחייב בהסכם (סעיף ד') לעשות כן. האב טען שהבן שוהה אצל סבתו עקב משרתה התובענית של האם, כשהאם מועסקת באותו מקום עבודה מאז ועד היום, ואדרבא בעת אישור ההסכם האם התגוררה עם הוריה שמן הסתם הקדישו זמן רב ומשאבים לטיפול בילד, ובכל זאת האב התחייב בדמי המזונות שנקבעו.

טענת האב על השתכרותה הנוכחית של האם, נטענה בעלמא ללא כל ראיה. האב צירף לתיק תלושי שכר משנת 2009 בהם שכרה נטו של האם עמד על 12,000 ש"ח לחודש. קפיצת שכר של 200% בתוך מעט יותר מעשור אינה חזון נפרץ במקומותינו. גם טענת האב על רוב עושרו של בעלה של האם, ככל שיש לו נפקות להתחייבותו להשתתף בהוצאות האם עבור הקטין, נטענה בעלמא ללא כל ראיה. 

לא נמנע מלציין שבפתח דבריו האשים האב את האם בכך שנאלץ לוותר על ה'סביבה העסקית' בארה"ב שבה עשה חיל ולעלות ארצה כדי להתגורר בסמוך לבנו. האב אמנם הודה שביהמ"ש בישראל דחה את תביעתו להחזרת הקטין לארה"ב לפי אמנת האג, אך לא טרח לציין שהן ביהמ"ש לענייני משפחה והן ביהמ"ש המחוזי חייבו אותו בהוצאות משפט כבדות בסך כולל של 35,000 ש"ח בגין הליך זה, כמצוין בפרוטוקול ביהמ"ש שצורף לתיק. 

הרושם שנוצר מעיון בחומר הרב שבתיק הוא ששינוי הנסיבות היחיד שהתרחש בנדוננו הוא שינוי נסיבות משפטי. האב שמקיים משמורת משותפת על בנו, מביט אנה ואנה ורואה את השינוי שחל בפסיקות בתי המשפט עקב פסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15, ועיניו כלות.

הדיון אם כן הוא האם שינוי בפסיקה האזרחית הינו שינוי נסיבות משמעותי שבגינו ניתן לבטל הסכם שנחתם ואושר על ידי בית הדין. ובמקרה שלפנינו יש לתת את הדעת גם לאמור לעיל, שבמידה והסכם הגירושין יבוטל כתביעת האב, פסקי הדין למזונות ישובו לתוקפם הראשון, והאב יחויב במזונות גבוהים יותר. אלא אם כן, האב מתכנן כבר כעת את השלב הבא שבו יעתור בפני ביהמ"ש לבטל את פסק הדין למזונות בעילה של שינוי נסיבות משפטי כאמור.

תביעות לביטול פסקי דין למזונות עקב פסיקת ביהמ"ש העליון האמורה, נדונו בערכאות השונות, והתקבלו בחלקם. לא ידוע על פסקי דין שנתנו לפני זמן רב כל כך ובוטלו. בפרט במקרה כמו זה שלפנינו שהאב עצמו עיגן את חיובו במזונות בהסכם שאושר בבית הדין. ובפרט לנוכח מה שנכתב בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שביהמ"ש קמא נתן דעתו למגמה בפסיקה כאמור.

מכל מקום עלינו לדון האם ניתן לבטל את ההסכם עקב קיומו של שינוי נסיבות בפסיקה.

והנה, שינוי נסיבות עקב שינוי בפסיקה אינו מציאות הקיימת בבית דין הדן לפי דין תורה. תורתנו אינה מוחלפת. יש אמנם פוסקים מאוחרים שכוחם בהלכה גדול שחולקים על פוסקים שקדמו להם, אך מצב של ביטול הלכה וקביעת הלכה אחרת אינו אפשרי בדין תורתנו. במשפט האזרחי, הלכות משפטיות באות והולכות. ואולם בנדון דידן הצדדים קיבלו את סמכותו הנמשכת של ביה"ד שדן דין תורה, ואינו כפוף לשינויים בהלכות המשפטיות בערכאות האזרחיות. לאור האמור ברור שאין לקבל טענה שהתחייבות בהסכם שאושר בבית דין ניתנה לנוכח מצב משפטי הקיים בערכאות האזרחיות, שעקב שינויו יבוטלו ההתחייבות בהסכם. 

ובאשר לבקשתו של האב לקבוע שמעולם לא התחייב במזונות הילד. טענה זו אינה מכבדת בלשון המעטה את האב. לטעון כעת שההסכם המחייב את האב במזונות הילד לא היה ולא נברא אלא משל על צורכי הילד היה, לאחר כשמונה שנים שבהן האב משלם את מזונות הילד על פי הסכם שאושר בבית דין לאחר הליכים ממושכים בכל הערכאות, ובניגוד גמור למה שהאב טען בכתב התביעה בהליך זה, ובניגוד למה שמובן מההסכם עצמו שחלק מן ההוצאות ישולמו על ידי שני הצדדים בשווה, משמע שהמזונות ישולמו על ידי אחד הצדדים ומובן שזהו האב, ובניגוד להיגיון שהאם תסכים לוותר באופן חד צדדי על פסקי דין למזונות שנתנו בביהמ"ש, זה דבר שאינו מתקבל על הדעת.

בקשה זו, מלמדת משהו על הגישה של האב להליך כולו, שכפי שאמר ב"כ האב בדיון נועד להרתיע את האם מקידום הליך שמתקיים במקביל שבו עוסק ביה"ד בדיני נפשות, נפשו של הילד, הנמצא 'בין המשפטים' שהוריו מקיימים. 

 

הכרעה

לאור כל האמור והמפורט לעיל ביה"ד מחליט לדחות את התביעה.

אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

התיק יסגר.

 

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.  

 

ניתן ביום י"ד במרחשון התשפ"א (1.11.2020).

 

הרב אריאל שוייצר                        הרב אלימלך וסרמן                            הרב עידו שחר

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ