אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בוסקילה ואח' נ' עיריית בת ים

בוסקילה ואח' נ' עיריית בת ים

תאריך פרסום : 24/03/2020 | גרסת הדפסה

סע"ש, עמ"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
11691-12-16,3380-07-16
17/03/2020
בפני השופטת:
אריאלה גילצר - כץ

- נגד -
התובעים (הנתבעים שכנגד):
1. אורי בוסיקלה (התובע בתיק 3380-07-16) אסתר פירון (התובעת בתיק 11691-12-16
2. 9)

עו"ד אוראל הרשקוביץ
הנתבעת (התובעת שכנגד):
עיריית בת ים
עו"ד עודד שטרוזמן
נותן עמדה בתיק:

 

הממונה על השכר במשרד האוצר – מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד איריס גלילי-יולזרי

פסק דין

 

האם זכאים סגני ראש עיר לשכר ובאילו תנאים – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

 

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

 

  1. ביום 2.2.14 נשלח זימון לשימוע לישיבה שלא מן המניין של מועצת עיריית בת ים לשם מינוי סגני ומ"מ ראש העיר בת ים והאצלת סמכויות (להלן: "הישיבה הראשונה").

 

  1. בישיבה הראשונה נבחר מר אורי בוסקילה כסגן ומ"מ ראש העיר בת ים.

 

  1. היועצת המשפטית קבעה כי בישיבה נפלו פגמים ולכן הוצא זימון לישיבת מועצה שנייה ליום 11.2.14.

 

  1. ביום 11.2.14 התקיימה ישיבה שנייה ונבחרה התובעת 1 לסגנית ומ"מ ראש העיר בשכר והתובע נבחר גם הוא לסגן ומ"מ ראש העיר (להלן: "הישיבה השנייה"). היועצת המשפטית אישרה את המינויים.

 

  1. ביום 19.2.14 כונסה ישיבת מועצה נוספת, אשר אישררה את החלטות הישיבה השנייה (להלן: "הישיבה השלישית").

 

  1. התובעת חתמה על כתב התחייבות (נספח 1 לכתב ההגנה) בו התחייבה להשיב את שכרה אם מינוייה לא יאושר על ידי משרד הפנים וגם התובע חתם על התחייבות כזו.

 

  1. התובעים קיבלו שכר בעבור התקופה מיום 2.14 עד ליום 14.7.14 (להלן: "תקופת הביניים"). 

 

  1. ביום 26.3.14 הוגשה עתירה מנהלית ע"י המועמדים שנבחרו לכהן כסגנים בישיבה הראשונה אך לא נבחרו בשנייה בבקשה לביטול החלטת העירייה בישיבה השנייה והשלישית בה הם לא נבחרו. לטענת העותרים, הישיבה הראשונה הייתה כדין בניגוד לישיבה השנייה.

 

  1. בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שלא ניתנה זכות הטיעון לסגנים שנבחרו בישיבה הראשונה ולא נבחרו בשנייה, כל החלטות המועצה (ראשונה, שנייה ושלישית) בטלות (עת"מ 52641-03-14 ששון ואח' נ' עיריית בת ים) (נספח 2 לכתב התביעה).

 

  1. העירייה הגישה ערעור לבית המשפט העליון. ביום 3.9.15 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון (נספח 3 לכתב התביעה) אשר קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי ההחלטה על מינוי הסגנים וממלא מקום ראש העיר תהיה תקפה לגבי צדדים שלישיים אולם לא ביחס לאלו שנבחרו באותה הישיבה (עע"מ 5106-14 עיריית בת ים נ' אליהו ששון ואח', ניתן ביום 3.9.16 – פורסם במאגרים האלקטרוניים):

 

"סיכומם של דברים, האיזון של כלל השיקולים ויישומם בנסיבות המקרה מובילים למסקנה כי יש להורות על בטלות יחסית, אך בשונה מכוונת העירייה. לאמור, ההחלטה השנייה (והשלישית, ככל שהיא נובעת וקשורה אליה), לרבות ההחלטות והפעולות שנבעו ממנה, תהיינה תקפות בתקופת הביניים רק ביחס לצדדים שלישיים. בטלותן בעינה עומדת בכל הקשור לממונים החדשים שנבחרו בהחלטה השנייה, כלומר במישור היחסים בין העירייה לבינם. במובן זה, אין בהחלטה זו כדי לשנות את היחסים בין העירייה לבין הממונים החדשים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומכך עולה כי אין בסיס בדין לשלם את משכורותיהם בתקופה הרלוונטית."

 

  1. ביום 14.7.14 התכנסה מועצת העיר ומונו סגני ומ"מ ראש העיר. התובעת מונתה בשנית.

 

  1. בתקופת הביניים קיבלה התובעת 180,487 ₪. התובעת השיבה סך של 163,860 ₪.

            בתקופת הביניים קיבל התובע סך של  212,635 ₪ ברוטו (121,808 נטו) (נספח 5 א' לכתב התביעה שכנגד). התובע השיב סך 3,000 ₪.

 

  1. ביום 15.10.15 פנתה העירייה למשרד הפנים בבקשה לקבל את עמדת המשרד האם לפחות זכאים הממונים החדשים והתובעים לשכר מינימום. עמדת משרד הפנים הייתה כי סגני ראש העיר ומ"מ ראש העיר אינם זכאים כלל לשכר (נספח 4 לכתב ההגנה).

 

טענות הצדדים:

 

טענות התובעים:

 

  1. התנהלות העירייה מהווה הפרת הסכם עבודה בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.

 

  1. ההחלטות אושררו על ידי היועצת המשפטית.

 

  1. התובע היה מוצא מקום עבודה אחר לולא אישרה הנתבעת את העסקתו (הוא הסתמך על העסקה של 5 שנים).

 

  1. התובעים השיבו חלק מהכספים שקיבלו מעירייה בתקופת הביניים.

 

  1. העירייה הפרה את חוק הגנת השכר ולא שילמה את שכרם של התובעים עד ה-9 לכל חודש.

 

  1. העירייה דרשה מהתובעים להשיב את השכר, בכך התעשרה העירייה על חשבון התובעים.

 

  1. העירייה אחראית בגין מעשיה על פי עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין.

 

  1. התובעים עותרים לחייב את העירייה לשלם להם את שכרם. התובע עותר לסך של 212,635 ₪ ברוטו והתובעת לסך של 180,487 ₪ ולהשיב את הכספים להם את הכספים שהשיבו לעירייה: התובע השיב סך של 3,000 ₪ והתובעת השיבה סך של 163,860 ₪. כן עותרים התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 40,000 ₪. התובע גם עותר לדמי הודעה מוקדמת (30,447 ₪) ופיצוי הסתמכות וצפייה בעבור 4 חודשי עבודה (121,778 ₪).

 

טענות העירייה:

 

  1. על פי פסיקת ביהמ"ש העליון על התובעים להשיב את הכספים ששולמו להם בתקופת הביניים.

 

  1. תחילה הייתה מחלוקת על גובה החוב (נספחים 7 א' – ג' לכתב התביעה של העירייה) ובהמשך העירייה פרשה את חובו של התובע ל-36 תשלומים של 4,472 ₪ (נספחים 8 א' – ב' לכתב התביעה של העירייה).

 

  1. העירייה הגישה תביעה שכנגד התובעים. העירייה עותרת להשבת הכספים שקיבלו התובעים בתקופת הביניים.

 

טענות המדינה:

 

  1. התובעים ידעו כי מינויים כפוף לאישור משרד הפנים והם אף חתמו על כתבי התחייבות שבו הצהירו על כך. מינויים של התובעים לא אושר על ידי משרד הפנים.

 

  1. ניתן לתובעים את יומם בבית המשפט אולם הם בחרו שלא להעלות את טענותיהם ולא התייצבו בבית המשפט.

 

  1. אין בסיס לשלם לתובעים את משכורותיהם בתקופה הרלוונטית (11.2.14 – 14.7.14). לתובעים קיים השתק פלוגתא והשתק עילה ודין תביעתם להידחות. התובעים מנועים מלהעלות את טענתם בשנית.

           

  1. התובעים אינם עובדי הרשות המקומית אלא נבחרי ציבור ואינם זכאים לשכר מינימום.

 

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

 

עדויות:

 

שמענו את עדויותיהם של התובעים.

מטעם הנתבעת העידה עו"ד חנה כהן, היועצת המשפטית של העירייה.

 

המסגרת הנורמטיבית:

 

  1. סעיף 15א1 (א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 קובע כי סגן ראש עיר זכאי לקבל שכר בכפוף לאישור השר. על פי גודל הרשות יקבע מספר סגני השרים שיקבלו שכר:

 

                   "ראש רשות וסגן ראש רשות רשאים לקבל שכר ותנאי שירות מקופת הרשות המקומית, בכפוף לאישור השר ובהתאם לתנאים ולשיעורים שקבע, ואולם לא יקבלו שכר ותנאי שירות מקופת הרשות המקומית כל אחד מאלה:

(1)             סגן ראש רשות – ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 10,000;

(2)             יותר מסגן ראש רשות אחד – ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 20,000;

(3)             יותר משני סגני ראש רשות – ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 100,000;

(4)             יותר משלושה סגני ראש רשות – ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 200,000;

...

 

בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/2009 נקבעו "כללים למינוי סגנים בשכר לראש ראשות מקומית":

 

"1. להזמנה לישיבת המועצה בו ידון מיניו של סגן ראש רשות    מקומית, יצורף אישור הגזבר...המפרט את עלות העסקתו של הסגן לשנה ומאשר כי עלויות אלה מתוקצבות במלואן בתקציב המאושר של הרשות המקומית...

  1. בישיבת המועצה בה נדון מינויו של סגן ראש הרשות יהיה נוכח הגזבר, ואם מונה חשב מלווה - גם החשב המלווה, ושניהם ידרשו לענות על שאלות חברי המועצה בעניין...
  2. בישיבת המועצה בה נדון מינוי סגן בשכר, יהיה נוכח גם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, ובטרם ההצבעה על מינויו של הסגן, יחווה דעתו ויאשר בפני המליאה כי מיניו של סגן ראש הרשות נעשה כדין, כי אין במינוי משום חריגה או סטייה מהוראות החוק...
  3. אישורו של היועץ המשפטי בכתב .... יצורף לבקשה שתוגש למנכ"ל משרד הפנים, יחד עם פרוטוקול המועצה בו מונה הסגן... יצורף לבקשה אישורם של הגזבר ...".
  4. יש להביא לידיעת מליאת המועצה כי אישור תשלום השכר לסגן כפוף לאישור משרד הפנים..."     

 

בדנג"ץ 10350/02‏ ‏ שר הפנים נ' עדנאן מטר - חבר מועצת מקומית כפר כנא‏ (ניתן ביום 26.2.04 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבעו הכללים לתשלום שכר לסגן ראש העיר:   

 

"ככלל, סגן ראש מועצה מקומית אינו זכאי לקבל משכורת מקופת המועצה אלא אם שר הפנים אישר כי זכאי הוא למשכורת וקבע את שיעורה. בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים נקבע כי סגן ראש מועצה מקומית יזכה במשכורת אם נאצלו לו תפקידים וסמכויות של ראש המועצה בהתאם לסעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן - חוק הבחירה)."

 

            ובית הדין הארצי הדגיש את חשיבות אישור משרד הפנים:

 

"בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס התערבות בשיקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעיקרו של דבר, החלטות בעניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גרעון מצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהיעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גרעון מצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את  התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגירעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק."

(ע"ע (ארצי) 37752-01-13‏ ‏ ח'אלד ח'טיב נ' מועצה מקומית עין מאהל (ניתן ביום 21.12.2014 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

 

מן הכלל אל הפרט:

 

  1. העולה מהוראות החוק והפסיקה כי תשלום שכר לראש הרשות ולסגניו מותנה במספר תנאים מתלים.

 

  1. משרד הפנים לא אישר את מינוי הסגנים של עיריית בת ים מאחר שנפלו מספר פגמים מהותיים אשר איינו את בחירת הסגנים.

 

  1. בשל גודלה של העיר, ניתן היה למנות רק 3 סגנים בשכר אולם בישיבת המועצה מיום 2.14 מונו 4 סגנים בשכר, לא ניתן אישור הגזבר ואף לא ניתנה חוות דעת של היועצת המשפטית. בישיבת המועצה  מיום 11.2.14  תוקנו חלק מהפגמים אם כי לא כולם.

 

 

מעשה ביה"ד:

 

  1. טוענים התובעים כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט. טענה זו הייתה אמורה להיטען בפני בית המשפט העליון אשר נתן את ההחלטה ובוודאי שלא בפנינו.

 

  1. התובעים ידעו על ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי והעליון אלא שהם סמכו על העירייה שתייצג אותם. התובע העיד כי ידע שמתקיים הליך בבתי המשפט (עמ' 27 לפ' שורות 11 -15 ועמ' 16 לפ' שורות 5 – 25 לעדות התובע):

 

"ש:      יפה. כי אתה אומר "אני לא ידעתי על ההליכים". על ההליכים האלו לא דיברו במסדרונות העירייה? בעיתונות? בתקשורת?

ת:        דיברו, וודאי.

ש:        דיברו.

ת:        בדיעבד ידעתי, איזו שאלה.

ש:        לא בדיעבד, בזמן אמת.

ת:        ודאי שידעתי שיש משפט.

ש:        ידעת שיש משפט, יופי.

ת:        כן. לא הייתי מעורב במשפט הזה.

ש:        לא היית מעורב במשפט הזה. עכשיו, ידעת שהמשפט הוא על ביטול המינוי שלך, נכון?

ת:        כן.

ש:        כן. אז ידעת שלמשפט יהיה השפעה עליך, כי הוא על ביטול המינוי שלך, נכון?

ת:        ידעתי שיכולה להיות השפעה על המינוי שלי, כן.

ש:        וידעת שאם המינוי שלך מבוטל אתה לא מקבל שכר, נכון?

ת:        חתמתי על זה אחרי חודשיים, כן."

(עמ' 15 לפ' שורות 23-8 לעדות התובע) 

           

  1. התובעת גם היא ידעה על ההליכים בבית המשפט המחוזי (עמ' 33 שורות 17 – 32 לעדות התובעת). בישיבת המועצה בה הוחלט על מינויים של התובעים נאמר ע"י חברי האופוזיציה שהם יעתרו לביהמ"ש (עמ' 21 לפ' שורות 27 – 29 לעדות התובע). כך שלא יכולה להיות מחלוקת כי התובעים ידעו על ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינם.

 

  1. אי לכך, כל טענותיהם כי לא קיבלו את העתירה או לא ידעו עליה – דינן להידחות.

 

  1. לכן, לו חפצו, יכלו התובעים להתגונן, אולם הם בחרו שלא לעשות כן, כנראה משיקולים. כספיים. משכך, אין להם להלין אלא על עצמם

 

  1. בית המשפט העליון הכריע בסוגיה שלפנינו וקבע כי התובעים אינם זכאים לקבל שכר בתקופה הביניים. בית המשפט העליון מתייחס במפורש לתובעים כאן והם מכונים "הממונים החדשים":

 

."..ככל שהדבר נוגע לצדדים שלישיים, ומהטעמים לעיל, אכן יש מקום להורות על בטלות יחסית לעומת בטלות מוחלטת. אין הדבר כן בכל הנוגע לממונים החדשים ולמערכת היחסים בינם לבין העירייה. ראשית, מפרוטוקול הישיבה השנייה עולה כי העותרים עמדו על אי החוקיות שנפל באופן ניהול הישיבה כבר במהלכה, ואף ציינו כי יפנו לערכאות. לא ניתן, אפוא, לטעון (ובצדק לא נטען) כי הממונים החדשים סברו כי אין כל בעיה עם מינוי זה. שנית, הממונים החדשים בחרו שלא להיות צד לערעור זה. הם לא הגישו את הערעור, הם לא הגישו סיכומים מטעמם בתגובה לו, והם לא התייצבו לדיון בפנינו. חומרת הדברים והשלכותיהם הוצגה על ידינו לבאת כוח העירייה במהלך הדיון. בקשת בכר, שהוגשה בדיעבד, אינה מרפאת פגמים אלה. המסקנה היא כי הממונים החדשים לא טענו לנזק. די בכך כדי לא לפצותם כתוצאה מאי החוקיות שנפל בהחלטה השנייה. שלישית, נשוב ונזכיר כי מדובר בכספי ציבור. נראה כי משמעות הקביעה כי הבטלות היחסית חלה גם על הממונים החדשים, כטענת העירייה, היא כי שומה עליה – כרשות ציבורית – לשלם להם את משכורתם בתקופת הביניים. מבלי להביא בחשבון הוצאות נוספות, נטען ולא נסתר כי רק שכרם עולה לכדי כמיליון ש"ח. הדרישה כי על אף כל האמור, הממונים החדשים יקבלו את משכורותיהם בתקופת הביניים משמעותה למעשה כי כספים אלה ייגרעו מהקופה הציבורית. ויוזכר, הכסף לא שייך לעירייה באופן אישי כי אם לתושביה. ושוב עניין זה מועצם על רק הנתון שהממונים החדשים עצמם לא ביקשו זאת. לנוכח הנסיבות בכללותן, אין כל הצדקה לכך.

...

במובן זה, אין בהחלטה זו כדי לשנות את היחסים בין העירייה לבין הממונים החדשים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומכך עולה כי אין בסיס בדין לשלם את משכורותיהם בתקופה הרלוונטית.

 (עע"מ 5106/14 ‏ ‏ עיריית בת ים נ' אליהו ששון ואח', ניתן ביום  3.9.2015 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, עמ' 13 פסקה 11).  

 

  1. התובעים לא פנו לבית משפט העליון בבקשת הבהרה או עיון חוזר. משכך, קביעה זו היא חלוטה. ברי כי אין לבית הדין סמכות לשנות החלטה של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי.

 

ואף העתירה בבית המשפט המחוזי הוגשה גם כנגד התובעים אולם הם בחרו שלא לשכור את שירותיו של עו"ד פרטי אלא סמכו על הייצוג המשפטי של העירייה. אחד המשיבים כאמור מר בכר הגיש את עמדתו, בניגוד לתובעים.

 

 

  1. אכן העירייה התגוננה והערעור אף התקבל בחלקו בבית המשפט העליון. לא הוכח ע"י התובעים כי העירייה הטעתה אותם. התובעים כנבחרי ציבור יוצגו ע"י העירייה.

 

  1. טוענים התובעים כי אף אם בית המשפט העליון קבע כי אינם זכאים לשכר על פי דין כסגני ראש עיר הרי שהם זכאים לשכר מינימום, גמול שעות נוספות, חופשה והפרשות לפנסיה שכן ביצעו עבודה ועבדו בעירייה. אין בידינו לקבל טענה זו ונסביר. טענה זו באה לעקוף את הוראת החוק שקבעה אימתי זכאי נבחר ציבור לשכר. תוצאותיה של קבלת טענה זו היא כי כל נבחר ציבור יהיה זכאי למצער לשכר מינימום וגם יש בו כדי לעקוף את הוראות החוק. נבחר ציבור אינו זכאי לשכר אלא רק בתנאים שנקבעו בחוק.

 

  1. לו סברו התובעים כי הם זכאים לשכר מינימום בעבור כהונתם כסגני ראש עיר, היה עליהם לפנות לבית המשפט העליון ולבקש להבהיר האם הם זכאים לשכר מינימום למרות החלטת בית המשפט העליון שהם אינם זכאים לשכר כלשהו.

 

  1. טוענים התובעים כי בית המשפט העליון נעדר סמכות לדון בענייני שכר אלא שהתובעים אינם עובדי הרשות המקומית אלא נבחרי ציבור. לא זו אף זו, בית המשפט פסל את מינויים של התובעים כך שממילא הם אינם זכאים לשכר. טוענים התובעים כי בית המשפט העליון לא נתן סעד אופרטיבי כי על התובעים להחזיר את הכספים (השכר ששולם), היא התחכמות מיותרת שכן ברי כי אם בית המשפט קבע כי לא היה בסיס לתשלום שכרם הרי שהכספים התקבלו על ידם היו שלא כדין ועליהם להשיבם. לכן, העירייה הגישה תביעה שכנגד בגין השבת כספים אלו.

 

  1. העירייה ניסתה לעזור לתובעים ואף פנתה למשרד הפנים וביקשה לשלם לתובעים לכל הפחות שכר מינימום (סעיף 21.2 לנספח 4 לכתב ההגנה – מכתבה של העירייה מיום 15.10.15). משרד הפנים סירב.

 

 

 

התחייבות התובעים:

 

  1. התובעים חתמו ביום 1.4.14 על כתבי התחייבות בזו הלשון:

 

"אני הח"מ אורי בוסקילה ת.ז. 53196556, מתחייבים כדלקמן:

  1. אני הח"מ מוניתי כסגן מ"מ ראש עיר בשכר בישיבת מועצה מס' 7/18 מיום 11.2.2014.
  2. ידוע לנו כי משרד הפנים טרם אישר את המינוי ופרסם אותו ברשומות, וכי משרד הפנים התנה את תשלום שכרנו בתקופת הביניים שעד לאישור הסופי של המינוי (להלן "תקופת הביניים") בחתימה על התחייבות זו.
  3. אני מסכים, כי במידה ומשרד הפנים לא יאשר את המינוי שלי כסגן מ"מ ראש עיר אהיה חייבים להשיב לעירייה את כל התשלומים ששולמו לנו על ידי העירייה בתקופת הביניים לפי מספר חדשי תשלום השכר ששולם.
  4. ידוע לנו שאם לא נמלא אחר האמור בסעיף 3 לעיל תהא הרשאית לנקוט בכל הליך משפטי העומד לרשותה לגביית הכספים ששולמו על ידה בתקופת הביניים."

 

"אני הח"מ אסתר פרון  ת.ז. 10024057, מתחייבים כדלקמן:

  1. אני הח"מ מוניתי כסגנית מ"מ ראש עיר בשכר בישיבת מועצה מס' 7/18 מיום 11.2.2014.
  2. ידוע לנו כי משרד הפנים טרם אישר את המינוי ופרסם אותו ברשומות, וכי משרד הפנים התנה את תשלום שכרנו בתקופת הביניים שעד לאישור הסופי של המינוי (להלן "תקופת הביניים") בחתימה על התחייבות זו.
  3. אני מסכים, כי במידה ומשרד הפנים לא יאשר את המינוי שלי כסגנית ראש עיר אהיה חייבים (תוקן בכתב יד לחייבת – הוספה לא במקור – א.ג.כ.) להשיב לעירייה את כל התשלומים ששולמו לנו על ידי העירייה בתקופת הביניים לפי מספר חדשי תשלום השכר ששולם.
  4. ידוע לנו שאם לא נמלא אחר האמור בסעיף 3 לעיל תהא הרשאית לנקוט בכל הליך משפטי העומד לרשותה לגביית הכספים ששולמו על ידה בתקופת הביניים."

            (נספח 1 לכתבי ההגנה - נספח ח-1 – ח-2 לתצהיר כהן)

 

  1. כתבי ההתחייבות נחתמו בפני עו"ד:

ת:        כי כולם זה היה ביחד, כי מי שהחתים אותי פה, אתה רואה מי החתים אותי פה.

ש:        מי?

ת:        אוקסנה.

ש:        אוקסנה שהיא עורכת דין.

ת:        כן, שהיא במחלקה המשפטית. היא החתימה אותי.

(עמ' 12 לפ' שורות 30-26 לעדות בוסקילה)

 

ת:        שאז לא, סליחה, שהיא הייתה אז עובדת זוטרה בעיריית בת ים. אז תבין זה גם כן, תבין את האינטרפרטציה, את מי החתים אותי על הדבר הזה.

ש:        נו?

ת:        זה חשוב מאוד. זה מראה לך את שני הקולות. החתימה אותי עובדת שהייתה אולי שנה וחצי עובדת עירייה. היא החתימה אותי. לא מישהו אחר החתים אותי.

( עמ' 13 לפ' שורות 10-14 לעדות בוסקילה)

 

  1. התובעים אישרו כי חתמו על ההתחייבויות. לא הובאה כל ראיה הסותרת התחייבויות אלו (עמ' 32 לפ' שורות 25 – 26 עדות התובעת ועמ' 10 לפ' שורות 9 -11 לעדות התובע).

 

  1. יוער כי גם כיום התובע עובד 3 חודשים, ללא אישור משרד הפנים (עמ' 9 לפ' שורות 28 – 32 ועמ' 10 לפ' שורות 1 – 4 לעדות התובע) והוא ממשיך לעבוד.

 

  1. במקרה דנא, לא נתקבל אישור משרד הפנים ואף החלטות מועצת העיר שבה אושרו גם מינוייהם של התובעים, הובאו להכרעת בית המשפט המחוזי ובערעור לבית המשפט העליון.

עסקינן בנבחרי ציבור אשר הבינו את מהות המסמך שחתמו עליו וחזקה שהם היו אמורים לכבד את חתימתם והתחייבויותיהם.

 

  1. לא נשמעה כל טענה מצידם של התובעים בעדויותיהם כי היועצת המשפטית פעלה בחוסר תום לב:

 

"עו"ד חנה כהן, היועצת המשפטית, היא בחורה מצוינת והגונה והיא עושה את העבודה שלה בצורה מסורה, אני לא רוצה להיכנס לפינות האלו כי אין לי שום עניין, מפאת כבודה. אני לא רוצה להיכנס לפינות האלו, אני לא רוצה להגיע למקומות האלו. כי כל מה שהיא עשתה, היא עשתה בתום לב, בטוח שלא הייתה לה כוונה לפגוע בי, אין לי בכלל ספק כי חנה היא בחורה הגונה וישרה ואם היא הייתה מייצגת אותנו במשפט, אני בטוח שהתוצאה הייתה אחרת." (עמ' 28 לפ' שורות 19 – 25 לעדות התובע).

 

  1. אף אם נפל פגם בהתנהלותה של היועצת המשפטית או בזכות הטיעון של העותרים, הרי שזו הוכרעה במסגרת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון ובוודאי שאיננו יכולים כיום לקבוע אחרת.

 

  1. דה פקטו, התובעים החזירו חלק מהשכר שקיבלו, התובעים הודו כי קיבלו את שכרם ולא חלקו על גובה החוב וכאמור השיבו את חלקו. משכך התובעים הודו בגובה חובם.

 

  1. העירייה עמדה לצידם של התובעים לאורך כל ההליכים וייצגה אותם נאמנה או למצער לא הוכח אחרת.

 

סוף דבר:

 

  1. התביעה נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת במלואה.

 

  1. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.

 

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, ‏כ"א אדר תש"פ (17 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

נציג ציבור (עובדים)

מר איסר באומל

 

אריאלה גילצר-כץ, שופטת

סגנית נשיאה

 

נציג ציבור (מעסיקים)

מר אבי ענתבי

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ