20 שנות מאסר בגין תקיפת שוטר שניסה למנוע בריחתו של עבריין

ביום 7.1.2007 סמוך לשעה 16:30, הגיעו הנאשם ואחד בשם יוסף למוסך "חיליק" באזור-התעשייה ברחובות על-מנת לתקן תקלה מסוימת בג'יפ, שנגנב כמה שעות קודם לכן ממקום חנייתו בראשון-לציון. זמן מה לאחר שהנאשם הסיע את הג'יפ אל פתח המוסך, התחוור לו שכוח של שוטרים הגיע אל שער המוסך. רוב השוטרים נפנו לעברו של יוסף, שעמד מחוץ לג'יפ והחל במנוסה בראותו את השוטרים.

גם הנאשם ביקש למלט נפשו. כשיצא מן הג'יפ, מצד ימין ממקום המושב שליד הנהג, חש לעברו השוטר שלומי אסולין בניסיון למנוע את בריחתו. הנאשם הגיב בתקיפת שלומי באמצעות חפץ מתכתי שהחזיק בידו, שהיה חד דיו כדי לחדור בעוצמה רבה לצווארו של שלומי ולגרום לו לחבלה חמורה. אחר-כך הטיח הנאשם את ראשו של השוטר בכנף רכב שחנה בסמוך, גם זה נעשה בעוצמה מרובה. פעולות אלה נעשו בכוונת מכוון שתכליתה הייתה לפגוע בשלומי ו"לנטרל" אותו, כדי שהנאשם יוכל להימלט.

אכן, לאחר ששלומי התמוטט הצליח הנאשם להימלט מן המקום. הוא נעצר מאוחר יותר בערוער שבנגב, במקום שבו היה עליו להימצא ב"מעצר בית מלא" על-פי החלטת בית-משפט בתיק אחר שהתנהל נגדו.

הדקירה חדרה לגזע מוחו של שלומי וגרמה לנזק חמור ביותר. שלומי שרוי בתרדמת והוא מונשם באורח מכאני. התצפית הרפואית (פרוגנוזה) אינה מבשרת סיכויי החלמה. גורלו של שלומי כמו נגזר לחיות כ"צמח" והוא משול כמת.

הפגיעה אינה רק בו. באבחת כלי-דקירה אחת - הוכתה משפחה שלמה. היטיב לתאר את הדברים מר דוד אסולין, אביו של השוטר שלומי:

איך ניתן לנסח כאב עמוק...של אבא אמא אישה ילדים ואחים שמתגעגעים לילד שהיווה עמוד התווך בבית, עמוד של אהבה חיבוק עזרה מילה טובה וחיוך.

[לא ניתן לבטא] כאב עמוק... של אישה וילדות קטנות, אישה שבכל יום ויום מתמודדת עם כאב מתמשך וצורב של ציפיה לבעל שלא יחזור ונאלצת לעבור קושי מנטאלי נפשי וכלכלי יומיומי... ומול מתן תשובות לילדות שבאופן טבעי מבקשות ושואלות לאבא... הן לא מבינות למה הוא לא עונה להן ושואלות את אמא 'למה אבא לא מחבק אותי בחזרה או אפילו עונה לי?'...

אתה עומד כל כך חסר אונים עם לב שנשבר... כשאתה מסתכל על הבן שלך חי אך ורק בזכות צינורות ומכשירים... כי הילד שלך כבר לא שם בתוך הגוף. והרופאים משפילים מבט ואומרים נואש מנסים להסביר... כי הדקירה הותירה מוח מת והעתיד מבשר רעה... צער כאב ועצבות מציפים אותך וקשה לך להרים ראש.

הנאשם יליד 1984. בעברו הרשעות בעשרות עבירות, שעיקרן גניבות רכב ועבירות רכוש, אך גם לא מעט פעולות אלימות כלפי שוטרים שככל הנראה ניסו לסכל מעשי עבירה.  בעבר כבר נשא עונשי מאסר וגם כעת הוא נושא עונש מאסר של 47 חודשים. תלויים ועומדים נגדו שני עונשי מאסר מותנים המצטברים כדי 11 חודשים.

התביעה מבקשת שאגזור לנאשם עונש מאסר במידה המירבית הקבועה בחוק (20 שנות מאסר), לכך אצרף עונשי מאסר בגין העבירות הנוספות שבהן הורשע הנאשם וכן שאקבע כי הוא יישא את עונשו לאחר שיסיים את עונש המאסר אותו הוא נושא כעת.

ניתן לומר, כי בפי התובעת שלושה נימוקים עיקריים: האחד הוא שהנאשם בעל "עומק" עברייני, שהוכיח כי הוא אינו נרתע ממאומה כדי להשיג את תכליותיו העברייניות; השני הוא עזות-המצח, הרשעה וזילות חיי אדם המגולמים במעשה הנפשע של הנאשם; השלישי הן התוצאות החמורות שאינן הפיכות שהנאשם גרמן.

הסניגור התקשה לטעון טיעונים לקולא. הוא סבור שאין מקום לעונש המקסימאלי שכן מצויות לא-מעט דוגמאות לכך שבתי-המשפט גזרו בנסיבות דומות עונשים שלא עלו בהרבה על מחצית העונש שנקבע בחוק.

הנאשם איננו אדם אלים. הוא עבריין המתרכז בעבירות רכוש. עברו אינו מצדיק החמרה בעונש כדי מיצוי אפשרויות הענישה.

נתתי את דעתי לנסיבות.

נראים לי דברי התובעת מדבריו של הסניגור. אילו גרם הנאשם למות השוטר שלומי אסולין - כמעט ודאי שנוכח מעשה התקיפה (הכפול) המכוון היה עומד לדין באשמת רצח ועונשו היה נגזר למאסר-עולם. העובדה שפתיל חייו של שלומי לא נגדע אמנם אינה מאפשרת אישום ברצח, אך העובדה שחייו של שלומי אינם חיים - מצדיקה ענישה מחמירה מאוד.

למרבה הצער, אנחנו מצויים בתקופה שבה הולכת ומתגברת תופעה של אלימות ובריונות. גם על רקע התופעה הזאת, פעולתו של הנאשם בולטת בחומרתה.

על-פי השיקולים האמורים, אני גוזר את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א.   בגין העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - 20 שנות מאסר לנשיאה בפועל;