פלוני ואח' נ' עינת כח אדם לבניה (2005) בע"מ

 צד ג': הכשרה חברה לביטוח בע"מ

נגד

צד ד: כלל חברה לביטוח בע"מ 

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע 1 (להלן: התובע) בתאונת עבודה באתר בניה. התובע 2 (להלן: המל"ל) תובע כספים ששילם וישלם לתובע בגין התאונה. הנתבעת 1 (להלן: עינת) היא חברת כח אדם שהעסיקה את התובע ושלחה אותו לעבוד אצל הנתבעת 2 (להלן: דגנים) שביצעה את הבניה באתר. הנתבעת 3 (להלן: הכשרה) ביטחה את אחריותה. צד ד' ביטח את עינת.

2. התובעים ביקשו בסיכומיהם יותר מ- 4 מיליון שקלים. בצדק טענו הנתבעים שהסעד חורג מסמכותו העניינית של בית-המשפט. שלא בצדק, טענו שהדבר מחייב את דחיית התביעה. הדין הוא שבנסיבות כאלה, רואים את התובעים כמסתפקים בסעד שבגבולות סמכות בית המשפט.

3. "הכשרה" ביטחה את חבות "דגנים", אך עד הגשת התביעה התפרקה "דגנים" ו"הכשרה" נותרה ללא מבוטח פעיל. בסיכומיה היא טענה שנגרם לה נזק ראייתי. "הכשרה" זכאית להתגונן נגד התובעים בטענות שהיו עומדות לה נגד המבוטח שלה, אך הטענה אינה נכונה עובדתית או משפטית. מכיוון שהוגשו כראיה חקירות משרד העבודה והמשטרה, ברור שלא חסרו ל"הכשרה" מידע או ראיות, אלא שהיא לא ניסתה לזמן לעדות את מי שהעידו באותן חקירות. אף אם העלמות "דגנים" הכבידה על הגנתה של "הכשרה", הקושי שנוצר לא נבע ממעשה פגום כלשהו של "דגנים" ולכן לא יכולה היתה "הכשרה" להפיק ממנו את פירותיה של דוקטרינת הנזק הראייתי. סיום חייו של מבוטח – בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - הוא סיכון רגיל מסיכוני הביטוח. אין בו מום מוסרי, והדבר לא מצדיק את צמצום הכיסוי הבטוחי. ממילא גם אין התובעים צריכים ללקות בשל כך.

4. בבוקר 10.12.10 עבד התובע באתר בניה כשלפתע התנתקה תבנית מכבל של עגורן ופגעה בו. התובע תיאר את שיטת העבודה שאפשרה את ההתרחשות בהודעה בפני המפקח על העבודה, בתצהיר וגם במשפט. "הכשרה" טענה שהתובע שינה במהלך המשפט את גרסתו העובדתית בנוגע לנסיבות האירוע. לשיטתה, במהלך כל המשפט טען התובע שהוא נחבל מהתנתקות ווי העיגון של תבנית יציקה מהעגורן בעת שהיא עצמה היתה על הקרקע וכך יצאו הוויים מנקודת העיגון. במהלך המשפט הוא טען שהתאונה קרתה כשהתבנית הונפה באוויר בגובה של 2-3 מטרים. לשיטתה, נכשל בשל כך התובע בהוכחת תביעתו.

5. טענתה של "הכשרה" פשוט לא נכונה. בסעיף 6 לכתב התביעה טען התובע שהוא נפגע מנפילת התבנית לאחר שהונפה. בתצהירו הוא הסביר את שיטת העבודה והסביר ביתר פירוט את שטען בכתב התביעה. כך גם גרס בעדותו. הגרסה היתה זהה, רק שבתצהיר ניתנה ברמת פירוט גבוהה מאד ובעדות ניתנה באופן מרוסק לחלוטין – פרי הילולים של חקירה חסרת סבלנות, קריאות ביניים וקשיי תרגום שניסה לגשר גם על פערי תרבות.

6. התובע העיד על שיטת עבודה שבה ננקט אלתור כדי להדק את אחיזת התבנית המונפת, כתחליף לשימוש בסוגרי ביטחון לאנקולים. השיטה נכשלה, היינו, היא לא הצליחה למנוע את התנתקות התבנית מהמנוף ונפילתה על התובע. אין ראיה פוזיטיבית על התרחשות אחרת ואין סיבה לפקפק שזה מה שקרה. העדות של התובע משכנעת מאד. ברור שהוא נפגע מנפילת תבנית שהונפה על-ידי מנוף באופן לא מאובטח וברור שכל שיטת עבודה סבירה חייבת היתה לוודא שלא תונף כך. לא הובאה עדות מומחה כלשהו בנוגע לשיטת העבודה שיש לנקוט. פועלים סינים העידו על שיטת העבודה המוכרת להם – אך לא ניתן לגזור מעדותם מסקנה ששיטה זו סבירה במונחי בטיחות הנדרשים בישראל. חקירה שערך משרד העבודה העלתה ממצאים עובדתיים דומים לעיקר טענותיו של התובע והצביעה על כשלים שונים בשיטת העבודה שננקטה.

7. דמם של פועלי בנין זרים נשפך שוב ושוב באתרי עבודה ישראליים. מותב זה לבדו דן במרוצת השנים בתביעות רבות בשל תאונות עבודה שכאלה. לפועל הבודד אין לרוב ידע מקצועי, ידיעה עובדתית או כישורים כדי להסביר מה התרחש או מדוע. התרחשות של תאונת עבודה שבה נפגע פועל מחפץ נופל מעבירה אל האחראי לאתר העבודה את הנטל להסביר מה קרה וכיצד הדבר מתיישב עם שמירה של נורמות זהירות סבירות. במקרה זה לא תרמה ההגנה ראיות לבירור העובדתי. מהראיות שבפני עולה תמונה של פרקטיקה מסוכנת שסיכונה התממש.