אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תביעה לביטול הענקת מתנה מאב לבנו מחמת היעדר גמירות דעת והשפעה בלתי הוגנת

תביעה לביטול הענקת מתנה מאב לבנו מחמת היעדר גמירות דעת והשפעה בלתי הוגנת

תאריך פרסום : 20/12/2018 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
50793-01-17
18/02/2018
בפני השופטת:
קרן גיל

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד מתת פלסנר
הנתבע:
פלוני
עו"ד יניב גיל
פסק דין

 

תביעה לביטול הענקת מתנה מאב לבנו מחמת היעדר גמירות דעת והשפעה בלתי הוגנת.

 

רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים

  1. התובע (להלן בשם בדוי אברהם) בן כתשעים ואחת, אלמן ואב לשלושה ילדים: הנתבע (להלן בשם בדוי יצחק), XXX (להלן בשם בדוי מירב) ו XXX (להלן בשם בדוי מיכל).

 

  1. לפני שנים רבות רכשו אברהם ואשתו המנוחה בחלקים שווים את הזכויות בדירה הידועה כחלקה XXX בגוש XXX ברחוב XXX ב XXX (להלן הדירה). בשנת 2004 חתמו אברהם ואשתו המנוחה על צוואות זהות בהן ציוו כל אחד מהם את עיזבונו לבן הזוג האחר וככל שלא יהיה הוא בין החיים מיכל תקבל 10,000 ש"ח ויתר העיזבון יחולק שווה בשווה בין יצחק ומירב. בשנת 2012 ערך אברהם צוואה חדשה ובה ציווה את רכושו לילדיו בחלקים הנזכרים בצוואה הקודמת.

 

  1. ביום 6.11.2014 העביר אברהם ללא תמורה את מלוא זכויותיו בדירה ליצחק (להלן המתנה) באמצעות חתימתו בפני עו"ד חגי כהן (להלן עו"ד כהן) על תצהיר העברה ללא תמורה והטפסים הדרושים לצורך ההעברה לרבות ייפוי כח בלתי חוזר לרישום הזכויות (לצורך הנוחות יקראו התצהיר, הטפסים והמסמכים האמורים יחד להלן מסמכי ההעברה). ביום 3.2.2015 נרשמו הזכויות בדירה על שם יצחק בלשכת רישום המקרקעין. אברהם מתגורר בדירה גם היום מבלי לשלם ליצחק מאומה עבור מגוריו בה, ועל פי הצהרת יצחק לאברהם זכות מגורים בדירה עד אחרית ימיו.

 

  1. אברהם עתר לביטול המתנה. לטענתו חתם על מסמכי ההעברה מבלי שהבין את תוכנם, בהיעדר גמירות דעת ובניגוד לרצונו החופשי ובמועד החתימה החלים ממצב רפואי קשה בגינו אף אושפז פעמיים בחודש שקדם לחתימה והיה תלוי ביצחק באופן יומיומי, תלות שגרמה לכך שפעל כפי שציווה עליו. עוד טען שבשנת 2013 אובחן כחולה דמנציה מסוג אלצהיימר ובשנת 2014 אובחנה החמרה במצבו.

            כן טען אברהם שרצונו האמיתי בא לידי ביטוי בצוואה עליה חתם ביחד עם אשתו המנוחה בשנת 2004 בה ציווה את כל רכושו ליצחק ולמירב בחלקים שווים מלבד 10,000 ש"ח שציווה למיכל, ורצון זה אף קיבל ביטוי נוסף בצוואתו המאוחרת שנערכה בשנת 2012, כשנתיים טרם המתנה ובטרם אובחן כחולה דמנציה. בנוסף טוען הוא שחתם על ההסכם תחת השפעה בלתי הוגנת ובהיותו עשוק ע"י יצחק, בזמן שגר בביתו והיה תחת השגחתו וטיפולו.

 

  1. יצחק טען שיש לדחות את התביעה שה'רוח החיה' העומדת מאחוריה היא מירב שכופה עליו את קיום ההליך. לטענתו מסמכי ההעברה הוכנו על ידי עו"ד כהן רק לאחר שנפגש עם אברהם והתרשם שמדובר באדם צלול המבין את מהלכיו ואת רצונותיו וראייה לכך הם קלטת הוידאו ומסמכים רפואיים וסוציאליים לפיהם אברהם צלול ומודע לרצונו ליתן לו את הזכויות בדירה במתנה. יתר על כן, אף לשיטת ב"כ אברהם הוא כשיר היום וברי שבמועד חתימת מסמכי ההעברה מצבו היה טוב לאין שיעור. מוסיף יצחק שאברהם ואמו המנוחה שילמו את המקדמה וכן את מלוא הלוואת המשכנתה לרכישת דירתה של מירב ואף היום מעביר לה אברהם 5,000 ש"ח מידי חודש, כך שהמתנה ביטאה את רצונו לאזן בין ילדיו.

 

  1. לאחר הגשת התביעה עתר אברהם למתן צו הגנה נגד יצחק ובנו (ה"ט 62968-05-17) והצדדים הסכימו שיצחק ובנו לא ישוחחו עמו על ההליך או יראו לו סרטונים ולא יבואו לבקרו בעת שמירב שוהה בביתו. מספר חודשים לאחר מכן הגיש אברהם תביעה לסעד הצהרתי שהוא הבעלים היחיד של הזכויות בחשבון הבנק בו רשומים עמו יצחק ומירב כבעלים במשותף (תמ"ש 37628-08-17) וזו עודנה מתבררת.

 

דיון והכרעה

  1. על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים: הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח-1968, ובנוסף הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו" (ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420, וכן מ' א' ראבילו, חוק המתנה תשכ"ח-1968, מהדורה שנייה, עמ' 30). מחד - אין מחלוקת שביום 6.11.2014 חתם אברהם על תצהיר העברת זכויותיו בדירה ליצחק ללא תמורה וביום 3.2.2015 נרשמו הזכויות בדירה על שם יצחק בלשכת רישום המקרקעין ומאותו רגע הפכה המתנה למוגמרת ובלתי חוזרת (ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי המנוח סעיד ז"ל (15.11.2011)). מנגד המתנה היא כמו חוזה המשתכלל על ידי הצעה וקיבול. היא עסקה דו צדדית ואינה פעולה משפטית חד צדדית (ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד 68(4), 57, 61; ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 158). כבכל חוזה גם בחוזה מתנה היסוד להשתכללותו הוא גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר. ככלל לאינטרס ההסתמכות של הניצע מעמד בכורה אך בהסכם מתנה ניתן משקל יתר לרצונו של נותן המתנה (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ''ד נב(2) 582, 597; ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007)).

על כן יש לבחון האם הנסיבות והתנהגות הצדדים בענייננו מצביעות על גמירות דעתו של אברהם להתקשר בהסכם המתנה והאם התקיימו פגמים ברצון המצדיקים ביטולו חרף היות המתנה מוגמרת.

 

  1. לעניין הנטל - ברגיל נטל השכנוע מוטל על כתפי התובע בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ומקום שהנתבע טוען שניתנה לו מתנה עובר הנטל לשכמו להוכיח את טענתו. ואולם ביחסי משפחה קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, שהעברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה ליתן מתנה (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח (1) 801, 811). בענייננו יחסי הקרבה בין אברהם לבנו יצחק מקימים חזקת מתנה ועל כן (וגם משום שאברהם לא טען אחרת) רובץ נטל השכנוע לשכמו של אברהם להוכיח שמסמכי ההעברה נחתמו בהיעדר גמירות דעת או תחת השפעה בלתי הוגנת. נבחן את טענות אברהם אחת לאחת.

 

א. גמירות דעת

  1. כאמור היסוד להשתכללות הסכם המתנה הוא גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי ומשקל מכריע יינתן לכוונת המתחייב בחוזה המתנה. טענתו העיקרית של אברהם היא שחתם על מסמכי ההעברה בהעדר גמירות דעת, מבלי שהבין את תוכנם ובניגוד לרצונו החופשי האמיתי. כפי שיפורט להלן אברהם לא הוכיח טענתו אף לא בגרסה המקלה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

 

מצבו הרפואי והקוגניטיבי של אברהם

  1. אברהם לא הוכיח שמצבו הקוגניטיבי והבריאותי במועד החתימה על מסמכי ההעברה מנעו ממנו להבין את פשר חתימתו עליהם. לא הוכח מצב בריאותי או קוגניטיבי ירוד במועד הרלוונטי לחתימה לבטח לא כזה שמנע מאברהם יכולת לגבש גמירות דעת. כשרותו של אברהם לא נשללה ולטענתו הוא כשיר מבחינה קוגניטיבית הן היום והן במועד החתימה על מסמכי ההעברה (סעיף 30 לסיכומיו וסעיף 25 לסיכומי התשובה). לכתב התביעה צירף אברהם חו"ד שנערכה ע"י פסיכיאטרית מטעמו ביום 22.12.2016 ולפיה אף שהוא סובל מירידה קוגניטיבית בשלב התחלתי מבין הוא כעת (מועד עריכת חו"ד) את "קונצפט" משמעות החתימה על הסכם המתנה אך במועד חתימתו לא הבין על מה הוא חותם והיה תחת השפעתו של יצחק. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים טענו ב"כ אברהם שחו"ד צורפה "כי רצינו לוודא שהוא כשיר" וכן "לא טענו לאי כשרות כפי שנטען בתביעה זה יותר נעשה בשבילנו שנדע שהוא כשיר להגשת התביעה" (שורות 11-9 בעמוד 1 לפרוטוקול). בית המשפט הורה על הוצאת חו"ד האמורה מהתיק משלא ניתנה רשות להגשתה. בדיון ביום 3.5.2017 טענה ב"כ אברהם שהטענה היא אינה להעדר כשרות אלא לעניין הפחד של אברהם מיצחק (שורות 34-22 בעמוד 27 לפרוטוקול). אברהם לא עתר למינוי מומחה מטעם בית המשפט אף שחו"ד מטעמו הוצאה מהתיק. לאור טענותיו של אברהם עצמו לא ניתן לקבל טענתו שמצבו הקוגניטיבי מנע ממנו להבין את פשר חתימתו על מסמכי ההעברה.

 

  1. המסמכים הרפואיים שהמציא אברהם (ת/5) וייסקרו להלן אינם מוכיחים שמצבו הרפואי מנע ממנו את היכולת להבין ולקבל החלטות משפטיות המשנות את מצבו לרעה:

 

11.1      ביוני 2013 נבדק אברהם לראשונה אצל הגריאטרית ד"ר תמרה סירוטין. לפי הכתוב נשלח להערכה גריאטרית לצורך הפעלת חוק סיעוד לאור מחלות שונות מהן סובל וביניהן סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וערמונית מוגדלת. בבדיקה זו נקבע ש"קיימת פגיעה קוגניטיבית קלה עם ליקויים בזיכרון לטווח קצר, בקשב וריכוז, בהתמצאות במקום, בתפיסה חזותית מרחבית. MMSE – 22/30.

 

11.2      בספטמבר 2014 (כחודשיים לפני החתימה על מסמכי ההעברה) נבדק אברהם בשנית ע"י ד"ר סירוטין, בין היתר בשל תלונה על החמרה במצבו הקוגניטיבי וגם התפקודי. יש לציין שבמועד זה לא נתמך בחוק הסיעוד לאור סירובו לכך. בממצאיה כתבה ד"ר סירוטין "בהכרה מלאה, ערני... קיימת פגיעה קוגניטיבית קלה עם ליקויים בזיכרון קצר, בקשב וריכוז, בתפיסה חזותית מרחבית. MMSE – 24/30.

 

11.3      בחודש שקדם לחתימה על מסמכי ההעברה אושפז אברהם פעמיים בבי"ח. ביום 7.10.2014 אושפז עקב קוצר נשימה וחום. בסיכום האשפוז מיום 12.10.14 נכתב "בשחרורו חולה נינוח, ללא חום... בבדיקתו ערני, מתקשר ומשתף פעולה". ביום 24.10.2014 אושפז בשנית עקב תלונות על החמרה בנפיחות ברגליים וקשיי נשימה ושוחרר כעבור יומיים. בסיכום האשפוז אין כל התייחסות למצבו הקוגניטיבי.

 

11.4      ב-4.11.2014, יומיים לפני החתימה על מסמכי ההעברה, כתבה רופאת המשפחה ד"ר מרינה שור "הגיע אחרי אשפוז לביקורת מרגיש טוב, ללא קוצר נשימה, ללא שיעול. צלול, מתמצא בזמן ובמקום..."

 

11.5      בבדיקה גריאטרית שגרתית שערכה ד"ר סירוטין ביום 6.5.2015 (כחצי שנה לאחר החתימה על הסכם ההעברה) לא דווח על הדרדרות במצבו הקוגניטיבי של אברהם ובסיכום הבדיקה הגופנית נרשם "לא התרשמתי ממצוקה נפשית. קיימת פגיעה קוגניטיבית קלה על ליקויים בזכרון לטווח קצר, בקשב וריכוז, בתפיסה חזותית מרחבית ."MMSE – 24/30

 

11.6      מהמסמכים הרפואיים - אותם ציטט אברהם בסיכומיו באופן מגמתי - עולה שהקשיים הקוגניטיביים מהם סבל במועד החתימה על ההסכם היו קלים ולא הוכח שהיה בהם כדי לפגום בגמירות דעתו או להביא לכך ש'חתם היכן שאמרו לו, חתימה עיוורת, מבלי שהבין את מעשיו' כפי שטען בסיכומיו. אין ממש בטענתו שמצבו הבריאותי לאחר האשפוזים היה כה ירוד באופן שהשפיע על יכולתו לקבל ולהבין החלטות משפטיות שכן מדובר בשני אשפוזים קצרים ונקודתיים עקב קוצר נשימה וחום ותלונות על החמרת נפיחות ברגליים ומשניהם שוחרר במצב יציב ללא כל עדות על החמרה במצבו הכללי. אף הטענה ש'כמה חודשים בטרם החתימה על ההסכם אובחנה החמרה במצבו' (למשל בסעיף 27 לסיכומיו) אינה נכונה שכן ממצאי הביקור מיום 9.9.2014 מעידים על מגמת יציבות בפגיעה הקוגניטיבית שהוגדרה כקלה ואף על שיפור בתוצאות מבחן המינימנטל ביחס לשנת 2013 שהציון בו היה 24/30 הנחשב בטווח התקין.

 

  1. טענת אברהם שלפני שלוש שנים, בדיוק במועד בו נחתמו מסמכי ההעברה, סבל מדמנציה וממצב רפואי קשה שמנעו ממנו להבין את משמעות חתימתו עליהם, אך כעת למעלה משלוש שנים לאחר מכן כשהוא בן 91 - מצבו הרפואי והקוגניטיבי טובים יותר ומאפשרים לו לנהל הליך זה ואף להעביר מחשבונו 100,000 ש"ח לבנה של מירב (שורה 1 בעמוד 68 לפרוטוקול) – מוקשה ובפרט שמהאסמכתאות שצורפו על ידי אברהם עולה אחרת. אברהם אף נמנע מצירוף אסמכתאות ביחס למצבו הרפואי והקוגניטיבי במועד בו נחתמה הצוואה בשנת 2012 וביחס לשנת 2017 במהלכה נוהל ההליך. הטענה האמורה מוקשה גם לאור העובדה שכיום עומד הוא על יכולתו לנהל את ענייניו המשפטיים בעצמו למרות שמהמסמך הרפואי היחיד שצירף לאחר מועד זה (ממצאי ד"ר סירוטין מיום 18.10.2016) עולה שמצבו הקוגניטיבי החמיר. יתרה מכך בית המשפט הציע למנות מומחה שיבחן הצורך במינוי תומך החלטות ניטרלי או אפוטרופוס לרבות לדין לצורך ניהול ההליכים אך אברהם סירב בטענה שיש לו מטפלת המסייעת בצרכיו הפיזיים והוא אינו זקוק לעזרה נוספת מעבר לאמור (הודעת אברהם מיום 11.9.2017 בתמ"ש 37628-08-17). לא מובן כיצד מחד סבור אברהם שהוא כשיר אף היום לנהל את ענייניו המשפטיים והכספיים, לחתום על תצהירים מורכבים ולהעיד לפני בית המשפט ומאידך עומד הוא על הטענה שלפני למעלה משלוש שנים כשמצבו הרפואי והקוגניטיבי היה טוב יותר נשללה ממנו יכולתו להבין ולקבל החלטות המצריכות יכולת ניתוח והבנה גבוהה (סעיף 30 לסיכומי אברהם וסעיף 26 לסיכומי התשובה).

 

  1. העובדה שאברהם לא עתר למינוי מומחה מטעם בית המשפט ונמנע מזימון הגריאטרית ד"ר סירוטין לחקירה נזקפת לחובתו. בנוסף, אברהם נמנע מחקירת ד"ר מרינה שור (רופאת המשפחה המטפלת בו מאז 2005) ישירות על התרשמותה ממצבו הקוגניטיבי והבריאותי בתקופה הרלוונטית ותחת זאת ניסה להטיל דופי במקצועיותה וביכולתה לקבוע שהיה צלול ביום 4.11.2014.

 

  1. הפסיקה אליה הפנה אברהם בדבר 'עדות לליקוי חשיבה' (שם נקבע מבחן מקל לפיו 'בלקוי דעת' נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה של כוונה) אינה רלוונטית לענייננו משום שלא הוכח שאברהם לקוי דעת והוא אף עומד על כך שהוא אינו לקוי דעת. זאת ועוד, בפסיקה האמורה היה מדובר על אב זקן שאושפז במוסד סיעודי עקב מצב פיזי וקוגניטיבי קשה ביותר (קיבל ציון מינימנטל 12/30 מספר ימים לפני החתימה) שהוחתם על מסמכים שהוכנו ללא כל התייעצות עמו במכונית חונה ברחוב ואילו בפרשת וקנין דובר על אישה ערירית שסבלה מהפרעה דו-קוטבית ובתהליך דמנטי (בגינם הוכרזה כחסויה בטרם ההליך) שכל המסמכים הרפואיים מעת החתימה הצביעו בעקביות על כך שהייתה במצב של חוסר תובנה למחלתה וחוסר יכולת שיפוט ואף על פי כן חתמה על מסמכים בהם ויתרה על כל רכושה עבור זוג ידידים. כפי שפורט לעיל, מצבו של אברהם עת חתם על מסמכי ההעברה היה טוב לאין שיעור וכפי שניווכח להלן אף נסיבות ההעברה שונות בתכלית. אף הפסיקה אליה הפנה אברהם לעניין שילוב מצבו הרפואי עם מצבו הקוגניטיבי (ת"ע (נצ') 24355-07-11) שם נדון עניינו של מנוח שאיבד כל חוש כיוון והתמצאות ונמצא משוטט בערים שונות טרם עריכת הצוואה, ובנוסף סבל ממחלה נפשית שהתעצמה בשנה בה נערכה הצוואה אינה מסייעת לו לאור השוני המהותי בין מצבו הבריאותי, הנפשי והקוגניטיבי של המנוח שעניינו נדון שם לזה של אברהם שיבדל"א. גם בציטוט אותו בחר לצטט אברהם מפסק הדין - "ההגבלה המוטלת על מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עניינה מצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה (דיני ירושה ועזבון בעמ' 121)" - אין בכדי לסייע לאברהם שעה שלא הוכיח מצב נפשי או גופני שלא אפשרו לו קבלת החלטות, ועל פי פסק הדין האמור "החשוב בעניינו של מוריש הסובל מדמנציה, בהיותה הליך הדרגתי, הוא לאבחן היכן עומד המנוח בהליך התפתחותה של המחלה. לא הרי מצבו המנטלי של אדם הנמצא בראשית התהליך כהרי מצבו של אדם הנמצא בעיצומו וקל וחומר בסופו (דיני ירושה ועזבון בעמ' 123)". כאמור לעיל, לא הוכח שמצבו המנטלי של אברהם במועד החתימה על הסכמי ההעברה לא אפשר לו לחתום עליהם, ואין מקום לקבל טענה זו עת אברהם מתעקש שהיום, שלוש שנים לאחר החתימה, מצבו המנטלי תקין לצורך ניהול הליכים משפטיים, מתן עדות וניהול ענייניו.

 

  1. לאור המפורט לעיל ובהיעדר חוות דעת סותרת של מומחה רפואי - לא עמד אברהם בנטל להוכיח שמצבו הקוגניטיבי והרפואי במועד החתימה על מסמכי ההעברה מנעו ממנו להבין את פשר המסמכים המשפטיים עליהם חתם.

 

נסיבות חתימת מסמכי ההעברה

  1. ככלל חתימתו של מתקשר בהסכם מהווה אינדיקציה מכרעת לקיומה של גמירות דעת במובנה האובייקטיבי. (ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007), עמ' 12). בענייננו נערכו מסמכי ההעברה ע"י עו"ד כהן ונחתמו ביום 6.11.2014 בביתו של יצחק, שם התגורר אברהם למשך מספר חודשים לאחר שחרורו מבית החולים. מעמד החתימה (להבדיל מהמפגש שקדם לה) הוסרט על ידי יצחק באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי שלו (להלן הסרטון) ומאפשר לבית המשפט לחזות בה באופן ישיר.

 

  1. עדותו של עו"ד כהן היתה מהימנה ולה משקל רב בהיותו עד חיצוני- אובייקטיבי שהתרשם באופן בלתי תלוי מנסיבות חתימת המסמכים, מרצונו של אברהם ומגמירת דעתו במועד חתימתם. עו"ד כהן פגש את אברהם פעמיים טרם חתימת מסמכי ההעברה: פעם אחת באופן אקראי ברחוב סמוך למקום עסקו של יצחק עת יצא אברהם להליכה ובמהלכה שמע עו"ד כהן שאברהם מעוניין בעסקה וסיכם אתו שיכין את הניירת ותקבע פגישה מסודרת לחתימה (שורות 7-5 בעמוד 11 לפרוטוקול). והפעם השנייה בביתו של יצחק טרם החתימה על מסמכי ההעברה. עו"ד כהן העיד שביקש מיצחק שילך לחדר אחר ויאפשר לו לשוחח עם אברהם ביחידות על מנת להתרשם ממצבו הכללי ולוודא שאכן יש מפגש רצונות. עו"ד כהן תיאר שיחה שנערכה באווירה נינוחה במהלכה אברהם "זכר בצורה מרשימה אירועים מהעבר וגם זכר מה קורה סביבו" (שורות 23-22 בעמוד 11 לפרוטוקול). כשנשאל בחקירה האם שאל את אברהם אם הוא מעוניין לבצע את העסקה ענה "כן. זה חלק מהשאלות ששאלתי אותו כשהיינו לבד. רצינו לבחון באמת שהוא לא מושפע מדברים סביבו, הסברתי לו את מהות העסקה, שאלתי אותו וכפי שציינתי קודם גם שאלתי אותו בין היתר כמה ילדים יש לו, שאלתו אותו אם הוא מבין את מהות העסקה ואם הוא מבין שהוא הולך לתת במתנה את הדירה ליצחק. כל התשובות היו חיוביות" (שורות 21-18 בעמוד 15 לפרוטוקול). עו"ד כהן הבהיר שאברהם "ידע על מה מדובר והבין על מה מדובר. זה היה רצונו באותו מועד" (שורות 4-3 בעמוד 16 לפרוטוקול) וששאל את אברהם מפורשות "אם הוא מבין שהוא נותן את הדירה במתנה ליצחק ועכשיו הדירה עוברת ליצחק והוא הבעלים ויכול לעשות כראות עיניו בנכס והוא אמר לי שכן, שהוא סומך עליו ויצחק ילד טוב" (שורות 18-16 בעמוד 18 לפרוטוקול). עו"ד כהן שלל הלך רוח של חשש במעמד החתימה וציין שהאווירה הייתה מאד רגועה ונעימה (שורות 6-5 בעמוד 20 לפרוטוקול). לעניין מצבו הקוגניטיבי והגופני של אברהם ציין עו"ד כהן שאמנם לא ידע שהיה מאושפז בסמוך לחתימה על מסמכי ההעברה אך ששאל את אברהם איך הוא מרגיש כשנפגשו והוא אמר ש'בסדר גמור' וכן שאף שלא ידע על ממצאים בדבר פגיעה קוגניטיבית לא הייתה לו כל התרשמות כזו (שורה 24 בעמוד 23 לפרוטוקול) והבהיר שאם היה לו איזשהו ספק לעניין מצבו הבריאותי של אברהם לא היה מחתים אותו על המסמכים (שורה 3 בעמוד 25 לפרוטוקול). נתתי אמון מלא בעדותו של עו"ד כהן (שצוטטה על ידי אברהם בסיכומיו באופן מגמתי ומטעה) בהיותה סדורה ועקבית, ישירה וקולחת ונטולת אינטרס בתוצאות ההליך. התרשמתי שעו"ד כהן זוכר היטב את מעמד החתימה ואת התרשמותו החיובית מהתנהלות אברהם לאורך המפגש, שלא עלה בלבו כל חשש להיעדר הבנה או כשירות מצדו ושפעל במקצועיות הנדרשת בנסיבות העניין.

 

  1. התרשמותו הבלתי אמצעית של עו"ד כהן מתחזקת מצפייה בסרטון המתעד את מעמד החתימה עצמו (אך לא את השיחה שקיימו קודם לכן עו"ד כהן ואברהם ביחידות). הצדק עם אברהם שיש טעם לפגם בהסרטת החתימה במעין 'מצלמה נסתרת' ללא יידועו של עו"ד כהן (שלא היה סבור שיש צורך בהסרטה בנסיבות העניין) ושטענת יצחק שהסריט את אביו רק כדי שתהיה לו 'מזכרת' דחוקה ואינה מתיישבת עם ההיגיון. סביר שיצחק הבין שטענות כאלה ואחרות עשויות להתעורר בעתיד ועל כן רצה להבטיח עצמו מבעוד מועד, ובכל זאת אין בכך כדי להשליך על תוקף המתנה. בסרטון נראה אברהם עצמאי ורגוע, צלול וערני, חותם על המסמכים ביד בטוחה ובחפץ לב ומשיב בצורה עניינית על כל שאלותיו של עו"ד כהן ולאחר מכן קם וצועד בכוחות עצמו למרפסת הבית. כך לדוגמא אברהם ידע לספר שעלה לארץ במרץ 1948 מ XXX "ישר לפלמ"ח", ידע בעל פה את מספר תעודת הזהות שלו וכן חזר על כך ש"זה בטוח במאה אחוז" שיש לו ילד טוב (דקה 3:00 לחלק השני של הסרטון). אמנם יצחק לא הסריט את אביו אומר מפורשות כי רצונו להבטיח לו את דירתו היחידה, אך כפי שהסביר עו"ד כהן נושא זה עלה יותר מפעם אחת במהלך השיחה שקיים עם אברהם לבדו שכן רצה להבטיח שהוא אינו מושפע מנוכחותו של יצחק. אין ממש בטענת אברהם שבסרטון אין אינדיקציה לכך שהיה צלול בדעתו וחתם מרצונו החופשי. די בצפייה בשפת גופו של אברהם, בשיחה הקולחת עם עו"ד כהן, בנינוחות הרבה ששידר ובביטחון בו חתם כדי להתרשם אף בעין בלתי מקצועית שמדובר באדם שמבין את משמעות הפעולות אותן הוא מבצע. אף אין ממש בטענה שיצחק 'שיקר' לעו"ד כהן כשהציג את אביו כאדם בעל יכולת שיפוט ותובנה שכן הדבר שיקף את מצבו של אברהם בתקופה המדוברת ולא הייתה כל רלוונטיות לאשפוזים שלא השליכו על מצבו הקוגניטיבי כהוא זה.

 

  1. עדותו של עו"ס אולמן שנפגש עם אברהם פעמיים בינואר 2015 אינה בגדר עדות מומחה ובנוסף אינה רלוונטית למועד חתימת מסמכי ההעברה אלא לחודשיים לאחר מכן, אך יש בה כדי לסייע בהבנת הלך רוחו של אברהם בסמוך לחתימת מסמכי ההעברה.

 

  1. לעניין הנסיבות לנתינת המתנה העיד יצחק שפנה לאביו בבקשה שיסייע לו ברכישת דירה וזה הציע להעביר לידיו את הדירה ללא תמורה מתוך רצון לאזן בין ילדיו כיוון שרכש בעבר דירה למירב ושילם עבורה את כל החזרי המשכנתה (שורות 32-2 בעמוד 36-35 לפרוטוקול). מהתמליל שצורף כנספח ז' לתצהיר אברהם בחר הוא לצטט חלקים אחרים מהתמלול והסיק מהם שלא היה מודע לחתימת מסמכי ההעברה תוך התעלמות מהעובדה שהשיחה בוצעה ביוזמת מירב ורק חלקים ממנה הוקלטו על ידה, כמו גם מדברי יצחק לאחר מספר שניות "אבא, אני ביקשתי ממך שתעזור לי שהייתה לי איזה דירה לקנות, אמרת לי לא צריך, אני אתן לך לקנות, אני אתן לך את הדירה, זה הכל, למה היא צריכה להכנס באמצע? למה..." (שורות 24-23 לתמלול). כיום מתכחש אברהם לכוונתו זו וטוען ש'עזר לכולם' לקנות דירה (שורה 8 בעמוד 3 לפרוטוקול). מחקירת הצדדים עולה שלאורך השנים סייע אברהם למירב באופן אינטנסיבי בהיותה אם יחידנית ובכלל זה רכש עבורה דירה ב XXX ושילם במשך כל השנים את תשלומי המשכנתה גם לאחר שנגררו לטובת רכישת דירה אחרת ב XXX(חקירת יצחק בשורות 10-8 בעמוד 50 לפרוטוקול, חקירת אברהם בשורות 16-13 בעמוד 3 לפרוטוקול). עם זאת יצחק הודה שאביו עזר גם לו במשך השנים (עמודים 49-47 לפרוטוקול). בית המשפט לא נדרש להכריע בשאלת האיזון בין מירב ויצחק ודי בכך שגרסתו של יצחק היתה עקבית והתיישבה עם הגיונם של דברים בשים לב לסיוע שהעניק אברהם למירב ולעובדה שבמועד המתנה לא היתה בבעלות יצחק דירה.

 

  1. הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא שביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן לבן חסותו. הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלו נועדו להיות מתנה אלא אם תיסתר החזקה. גם מציאות החיים מלמדת שלא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו אף בהעדר חובה משפטית לעשות כן מחמת גילו של הבן (רע"א 8068/16 קטן נ' כהן (25.01.2018)). אין מחלוקת שעד לסכסוך המשפטי היו הצדדים ביחסים מעולים שהתאפיינו בדפוסים של נתינה ודאגה הדדית. אברהם העיד שגם לאחר הגשת התביעה מערכת היחסים שלו עם יצחק תקינה (שורות 23-22 בעמוד 2 לפרוטוקול) וגם מצפייה בסרטון ניתן להתרשם מהיחסים החמים והקרובים בין יצחק לאביו ומכך שאברהם גאה בבנו וחושב שהוא "ילד טוב". התרשמות בית המשפט היא שנסיבות העניין וטיב היחסים הקרובים בין אברהם לבנו יצחק אכן מצביעים על כך שאברהם רצה להעניק את הדירה ליצחק במתנה.

 

  1. לאור המפורט לעיל לא הוכיח אברהם טענתו שהקניית המתנה משוללת כל הגיון ולא סתר את חזקת המתנה. אין ממש בטענת אברהם שהצוואה משנת 2012 היא המבטאת את רצונו האמתי, משום שכמפורט לעיל כשרותו המשפטית ורצונו החופשי לא נשללו ממנו גם במועד חתימת מסמכי ההעברה וכפי שרשאי היה לערוך צוואה חדשה בשנת 2012 כך גם רשאי היה להעביר את זכויותיו בדירה ליצחק ללא תמורה. כמו כן משעה שצוואותיהם ההדדיות של אברהם ואשתו המנוחה נחתמו בשנת 2004, טרם תוקן חוק הירושה והוסף סעיף 8א לעניין צוואות הדדיות, אין מקום לדון בהשלכותיו התאורטיות של תיקון זה על המקרה דנא. אף הטענה שאברהם סיכן את דירתו היחידה בכך שהעביר הזכויות בה ליצחק לא נתמכה בכל ראייה מלבד מכתב נושא תאריך 28.12.2011 מהפיקוח על הבנקים ובו הודע אברהם שהוטלה הגבלה על משיכת ופירעון שיקים מהחשבון שיצחק שותף בו בשל תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו במסגרת הליך הגירושין (מוצג ת/1). לא הוכח מתי הוסרה ההגבלה האמורה אף לא נטען שיצחק עשה שימוש שלא כדין בכספי החשבון כדי לכסות חובותיו או שהיה שקוע בחובות נכון למועד העברת הדירה הגם שזו התבצעה זמן רב לאחר הטלת ההגבלה (ולראייה – לא הוטל כל עיקול ולא נרשמה הערת אזהרה על זכויות יצחק בדירה). על כן הטענה נדחית ומכל מקום לא היה בה כשלעצמה להצדיק ביטול המתנה.

 

  1. משמיעת הצדדים בהליך זה כמו גם בתיקים הקשורים מתקבל הרושם שטענת יצחק שמירב היא 'המושכת בחוטים' ואילולא לחציה על אברהם לא הייתה התביעה באה לאוויר העולם – אינה קלוטה מהאוויר, וניכר שאברהם מושפע במידה רבה ממעורבותה של מירב, מכעסה עליו ומהלחצים שהיא מפעילה לביטול המתנה, באופן המעורר חשש שעצם הגשת התביעה אינו מבטא את רצונו העצמאי:

 

24.1      כשנשאל אברהם בחקירתו אם משהו אמר לו לתבוע את יצחק ענה "אם משהו ביקש? הבת שלי אולי רוצה. לא יודע" (שורות 27-26 בעמוד 2 לפרוטוקול).

 

24.2      עיתוי הגשת התביעה, כחודשיים לאחר שמירב גילתה על אודות ההעברה ליצחק אגב עיון בנסח הטאבו של הדירה, מעורר אף הוא תהיות בדבר מידת מעורבותה והשפעתה. אברהם העיד שהשיחה בה התעמתה אתו על הנושא הייתה קשה ושמירב כעסה מאד ו"בכתה איך זה שהעברתי את הדירה על שם יצחק. אני לא אמרתי לה שום דבר" (שורות 26-22 בעמוד 5 לפרוטוקול).

 

24.3      הוכח שמירב יזמה את שיחת הטלפון ליצחק בסמוך לגילוי (תמלול חלקי צורף כנספח ז' לתצהיר אברהם) ולמרות שהחלק הרלוונטי הושמט מהתמליל, היא זו ששוחחה עם יצחק ראשונה וכדברי אברהם "'רק אמרה להעביר את הדירה בחזרה על שמי" (שורה 4 בעמוד 6 לפרוטוקול). אף יצחק נחקר על שיחת הטלפון הנ"ל והעיד ש"מירב התקשרה והתחילה להשתולל שם כמו מטורפת, אלי לא יודע מה היה באותו רגע" (שורות 14-13 בעמוד 40 לפרוטוקול).

 

24.4      מירב אף הייתה מעורבת בנטילת הייצוג המשפטי לצורך ההליך כאשר אברהם אישר שהיא זו שקישרה בינו לבין באות כוחו הקודמות (שורות 5-4 בעמוד 7 לפרוטוקול) ומירב אישרה שמצאה לו גם את באת כוחו הנוכחית כיוון ש'הוא לא היה מרוצה מהייצוג' (שורות 8-6 בעמוד  70 לפרוטוקול).

 

24.5      התברר שמי שעמדה מאחורי הבקשה לצו ההגנה (ה"ט 62968-05-17) היא מירב שלא הייתה מרוצה מכך שבנו של יצחק מראה לאברהם את הסרטון שצולם במעמד החתימה על מסמכי ההעברה, ואף היא מודה שהתייצבה בכעס בדירתו מיד לאחר שראתה הדבר במצלמות האבטחה המותקנות בדירה (שורות 8-4 בעמוד 64 לפרוטוקול). אף לא נסתרה עדות יצחק שכיום הוא ומשפחתו אינם נפגשים עם אברהם כלל כיוון שמירב הורתה לו לא להיפגש אתם עד אחרי המשפט (שורות 15-12 בעמוד 38 לפרוטוקול).

 

24.6      מירב נימקה את כעסה על אביה בכך שלא הבין את המשמעות של העברת הדירה ליצחק וזו לא הוסברה לו (שורות 12-9 בעמוד 61 לפרוטוקול) אך עמדה על כך שלפני חודשים ספורים אברהם ביקש מרצונו החופשי להעביר 100,000 ש"ח לחשבונו של בנה XXX לכבוד חתונתו וש"זו זכותו, כסף שלו... כל הכסף שלו בלבד" (שורה 1 בעמוד 68 לפרוטוקול). הטענה שהעברת הדירה ליצחק לפני למעלה משלוש שנים נעדרת כל הבנה בעייתית בלשון המעטה נוכח טענתה הסותרת שהעברת סכומי כסף משמעותיים לחשבונו של בנה היום (כשהיא מתלווה אליו לבנק) מבטאת רצון וכוונה מגובשים ועצמאיים מצדו, ועשויה להעיד שמירב עושה שימוש סלקטיבי במצבו הקוגניטיבי של אביה לצורך הצדקת התביעה.

 

24.7      התרשמות בית המשפט היא שלמירב יכולת השפעה רבה על אברהם שמצדו רוצה לרצותה ולנטרל את כעסה גם במחיר הגשת תביעה נגד יצחק. בית המשפט התרשם שאברהם זוכר שנתן את הדירה ליצחק מרצונו ואף הסתיר עובדה זו ממירב ורק לאחר שגילתה זאת במקרה בעקבות הליכי תמ"א 38 בבניין בו מצויה הדירה והגיבה בקיצוניות נולדה גרסתו שאינו זוכר מאומה. במצבו הקוגניטיבי הנוכחי אברהם נוח להשפעה וכפי שהעיד יצחק לעניין זה, אף הודה בפניו כמה פעמים שהוא 'אומר את מה שאמרו לו להגיד' (שורות 9-7 בעמוד 36 לפרוטוקול). ניכר שאברהם קרוע בין שני ילדיו, חושש וכואב את תגובותיה הקיצוניות של מירב, ולכן פועל כפי הוראותיה בניסיון 'להחזיר את הגלגל אחורה' ולבטל את המתנה. 

 

  1. סיכומו של דבר לא הוכח שהמתנה ניתנה בהיעדר גמירות דעת או בהיעדר כוונה; אברהם נמנע במכוון ממינוי מומחה מטעם ביהמ"ש שיבחן מצבו הקוגניטיבי במעמד החתימה על מסמכי ההעברה ואף עמד על כך שגם כיום כשיר הוא לניהול ההליך ואינו זקוק לכל סיוע בקבלת החלטות; לא הוכח שבעת החתימה מצבו הקוגניטיבי או הרפואי של אברהם היה כזה שמנע ממנו להבין פשר חתימתו; מנגד מעדותם של יצחק ועו"ד כהן ומהסרטון הוכח שנסיבות המתנה והתנהגותו של אברהם במעמד חתימת מסמכי ההעברה מצביעות באופן ברור וחד משמעי על גמירות דעתו ועל כך שהתכוון להתקשר עם יצחק בהסכם וליתן לו את הזכויות בדירה במתנה; אברהם לא עמד בנטל לסתור את חזקת המתנה בין קרובים ולא הוכיח שהמתנה הייתה משוללת הגיון; אף הוכח שמירב מעורבת בהגשת התביעה ושהשפעתה על אברהם מעלה חשש בדבר כנות כוונותיו; בנסיבות אלה נדחית טענת אברהם לביטול המתנה מחמת היעדר גמירות דעת.

 

ב. השפעה בלתי הוגנת

  1. מלומדים רבים סבורים שאף שאין בחוק החוזים הוראה מפורשת המאפשרת ביטול חוזה מחמת 'השפעה בלתי הוגנת' יש להחיל דינים אלה אף על דיני חוזים ובפרט לגבי חוזי מתנה (ע"א 236/84 עזבון המנוחה הלל יפה נ' אלצ'קין ואח', פ"ד מה(5), 13).

 

  1. לטענת אברהם חתם על ההסכם לאחר ששוחרר מאשפוז בבית החולים, כאשר הוא במצב רפואי ומנטלי ירוד, נזקק לסיוע סיעודי ותלוי ביצחק משהתגורר בביתו ובודד על ידו ממשפחתו. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2), 813, 827 פירט כב' השופט א' מצא ארבעה מבחני משנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת בצוואות אותם ניתן להחיל גם בענייננו בשינויים המחויבים. השימוש במבחנים האמורים מחייב זהירות רבה "אך חשוב לזכור, כי בתלות, כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה... הווי אומר, כי לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה". מקום בו מתקיימים מאפייני המבחנים האמורים, קמה חזקה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת המעבירה את נטל הבאת הראיות לסתור לשכמו של מבקש הקיום (ובענייננו המבקש לקיים את המתנה) ואולם נטל השכנוע מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד (ובענייננו המבקש לבטל את המתנה) והוא שצריך לשכנע את בית המשפט שהמתנה ניתנה שלא מתוך רצון חופשי אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת. על יסוד המפורט להלן המסקנה היא שאברהם לא הוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת או ניצולו על ידי יצחק.

 

27.1      מבחן התלות והעצמאות – "המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" - מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית - ועד כמה" (דנ"א 1516/95 בעמ' 827). מהסקירה הרפואית המפורטת בפרק שלעיל הוכח שבסמוך למועד החתימה על מסמכי ההעברה לא היה מצבו הרפואי והקוגניטיבי של אברהם חמור עד כדי אובדן עצמאות מוחלט. כחודשיים טרם החתימה על מסמכי ההעברה התגורר אברהם בגפו בדירה, לא נתמך בחוק הסיעוד ונזקק לעזרה חלקית (ראו סיכום הביקור אצל ד"ר סירוטין מיום 9.9.2014). בעקבות שני האשפוזים עבר אברהם להתגורר בביתו של יצחק לתקופה קצרה בלבד, אך גם אז היה צלול וערני, התהלך בחופשיות לבדו (כפי שעולה מהסרטון) וכפי שהעיד יצחק לא היה תלוי אלא נעזר בו 'במה שצריך' כדוגמת בישול, כביסה, טיולים בחוץ והליכה משותפת לשתות קפה בחנות של יצחק (שורה 33 בעמוד 34 לפרוטוקול ושורות 6-5 בעמוד 35 לפרוטוקול).

 

27.2      מבחן התלות והסיוע – "מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 828). משלא הוכח שעצמאותו הפיזית או הקוגניטיבית של אברהם נשללו ממנו ממילא גם לא מתקיים מבחן זה. יתרה מכך, אברהם לא הוכיח שנעזר אך ורק ביצחק בתקופה בה חתם על מסמכי ההעברה. אף שהתגורר בביתו של יצחק משך שלושה חודשים לא היה מבודד מהעולם החיצון, הסתייע גם במטפלת סיעודית זמנית ובבני משפחתו של יצחק (ראו סעיף 25 לתצהיר יצחק). רופאת המשפחה ד"ר מרינה שור העידה ללא היסוס שהבת מירב היא המטפלת העיקרית (שורה 6 בעמוד 53 לפרוטוקול) ואף מירב העידה שלאורך השנים היה שיתוף פעולה בינה ובין יצחק וילדיהם בהסעת אברהם לבדיקות ורופאים (עמוד 60 לפרוטוקול).

 

27.3      מבחן קשרי המצווה עם אחרים – "ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 829). לא הוכח שיצחק בודד את אברהם חברתית וטענה זו נטענה על דרך הסתם. אף אם נניח שבתקופת המגורים בבית יצחק היו הקשרים עם מירב רופפים יותר (וזאת לא הוכח וראו פרק ד' לסיכומי התשובה של אברהם) הדבר לא נבע מפעולה מכוונת של יצחק לנתקו מאנשים אחרים וכאמור לעיל אברהם היה בקשר עם בני משפחתו של יצחק, עם המטפלת הפיליפינית ואף עם מירב. אברהם אף יצא לטיולים בחוץ וישב בחנות של יצחק כך שלא ניתן לטעון שלא פגש באנשים והיה מנותק כליל באותה התקופה.

 

27.4      מבחן נסיבות עריכת הסכם המתנה – "אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו" (דנ"א 1516/95 בעמ' 829). בניגוד להלכות בדיני הצוואות, העובדה שיצחק היה מעורב בעסקת המתנה אינה מהווה ראייה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת שעה שהוא צד ישיר להסכם. עם זאת כפי שהוכח בהרחבה לעיל ההסכם נחתם רק לאחר שעו"ד כהן שוחח עם אברהם ביחידות ושוכנע שזה מבטא את רצונו החופשי של אברהם ואת כוונתו להעניק ליצחק את הזכויות בדירה במתנה. הוכח הן מעדותו של עו"ד כהן והן מצפייה בסרטון שההסכם נחתם באווירה נינוחה ונעימה, ללא כל חשש ללחץ או השפעה בלתי הוגנת או בלתי ראויה מצדו של יצחק. אין ממש בטענת אברהם בסיכומיו שניתן להסיק השפעה בלתי הוגנת של יצחק לאור עדותו שאברהם מושפע מלחצים המופעלים עליו וכראייה הגיש את התביעה לאור לחציה של מירב (סע' 72 לסיכומיו). מעבר לעובדה שמדובר בהודאת בעל דין לעניין השפעתה של מירב, אין להשוות את הנסיבות בהן נחתם הסכם ההעברה לנסיבות הגשת התביעה משמצבו הקוגניטיבי של אברהם אינו כשהיה במועד החתימה ומשלא הוכח שיצחק הפעיל כל לחץ על אביו טרם החתימה בעוד התערבותה ולחציה של מירב נידונו בהרחבה.

 

  1. משלא הוכחו מבחני המשנה המפורטים לעיל, ומשלא הוכחה תלות יסודית ומקיפה של אברהם ביצחק, לא קמה חזקה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת. לא הוכחה תלות כלל ואף אם היתה מוכחת תלות כאמור היה על אברהם להוכיח שהתלות היא היא ששללה את רצונו החופשי והבלתי תלוי, אך זאת לא הוכח, ולפיכך הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחית.

 

ג. עושק

  1. הטוען לביטול הסכם מחמת עילת עושק נדרש להוכיח התקיימות שלושת יסודותיה: מצב קוגניטיבי הירוד; קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרות העשוק בהסכם וניצול העשוק; והיות ההסכם בלתי סביר וחורג מהמקובל. נקבע שהנטל על הטוען טענת עושק הוא משמעותי. (עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, (26.4.2012)). בענייננו נטענה טענת העושק נטענה ללא פירוט ועל דרך הסתם. נבחן את יסודות העושק על פי הכללים שנקבעו בפסיקה.

 

29.1      מצב קוגניטיבי ירוד – הלכה היא שיש להוכיח מצב כאמור נכון למועד חתימת ההסכם באמצעות חו"ד או תעודה רפואית ערוכה כדין, ויש למלא דרישה זו בדווקנות, וכן שיש לשכנע את בית המשפט שהמצוקה, החולשה השכלית או הגופנית הם שהסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון (עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 הנ"ל) ו" אין די בעובדה, שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי, המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל..." (ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר (14.8.2008)). כמפורט בהרחבה לעיל זאת לא הוכח וטענת אברהם שבמועד חתימת מסמכי ההעברה היה מצבו הקוגניטיבי ירוד אך היום, בחלוף למעלה משלוש שנים וחרף גילו המתקדם והחמרה במצבו הרפואי, מצבו הקוגניטיבי איתן ומאפשר לו ניהול ההליך בעצמו והעברת סכומי כסף נכבדים למירב – מוקשית מאוד.

 

29.2      קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של העשוק בהסכם וניצולו של העשוק – בעניין זה יש לבחון האם 'העושק' ידע על הפגם אצל 'העשוק' והפיק מכך טובת הנאה לעצמו המתבטאת בכריתת חוזה שתנאיו משופרים "ואינם מקובלים על פי מבחן אובייקטיבי" (עמ"ש 11337-06-10 הנ"ל). אברהם לא הוכיח קשר סיבתי בין התנהגות יצחק לחתימתו על מסמכי ההעברה, לא הוכיח שליצחק היתה כוונה לנצלו, והוכח שהבין בזמן אמת את משמעות החתימה.

 

29.3      היות ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל – משעה ששני היסודות המפורטים לעיל לא הוכחו אין מקום לדון בתנאי זה אותו ממילא ראוי להחיל באופן שונה ביחס להסכם מתנה. יתרה מכך, לא ניתן לומר שהעברת נכס מאב לבן ללא תמורה אינה מקובלת על פי מבחן אובייקטיבי וחורגת מהמקובל.

 

  1. מהמפורט לעיל עולה שאברהם לא הציג תשתית עובדתית שהיה בה לבסס ולו אחד מיסודות עילת העושק. בית המשפט לא התרשם ממצב קוגניטיבי ירוד של אברהם או ממצוקה נפשית אלא ההיפך, שאברהם הבין בזמן אמת את משמעות חתימתו על ההסכם וזו הוסברה לו היטב על ידי עו"ד כהן אך עתה מבקש הוא לבטל את המתנה בכל נימוק על מנת לרצות את מירב. לפיכך הטענה לביטול ההסכם בעילה של עושק נדחית.

 

ד. הלכת האפסות ("לא נעשה דבר")

  1. לא רק שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומי אברהם ולא נזכרה בכתב התביעה או בתצהירו תוך הרחבת חזית אסורה, אלא שגם בסיכומיו הסתפק אברהם בציון טענה זו כבדרך אגב ללא כל נימוק או הסבר ומבלי להידרש ליסודותיה. נפסק שהנטל הראייתי להוכחת טענה זו כבד והדרישות לתחולתה מחמירות ו"דומה כי האפשרות לעשות שימוש בטענה מוגבלת לנסיבות הקיצוניות של שלילה מוחלטת של האפשרות לבחור האם להתקשר בחוזה אם לאו" (דנ"א 7595/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (1.4.2008)). משלא הוכחה שלילה מוחלטת של אפשרות הבחירה של אברהם נדחית גם לגופה.

 

ה. סיכום

  1. לאור המבחן האובייקטיבי ותוך מתן משקל מוגבר לרצונו של אברהם, ולאור אינטרס ההסתמכות של יצחק, המסקנה המתחייבת היא שלא נפל פגם בגמירות דעתו של אברהם. בחינת נסיבות התנהגות הצדדים והתחקות אחר רצונו של אברהם במועד חתימת מסמכי ההעברה מלמדים שכוונתו הברורה של אברהם היתה להתקשר עם יצחק בהסכם מתנה תקף ובלתי הדיר.

 

התוצאה

  1. תביעת אברהם לביטול עסקת המתנה נדחית.

 

  1. משעה שבהגינותו הרבה לא עומד יצחק על פסיקת הוצאות ההליך – על אף התוצאה יישא כל צד בהוצאותיו. בית המשפט תקווה שהצדדים ישכילו לשים סוף למחלוקות המשפטיות ביניהם ויתרכזו בחידוש ושיקום הקשר המשפחתי לעת אריכות ימיו של אברהם.

 

ניתן היום,  ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ