15 חודשי מאסר בפועל לבת 18 שהורשעה בקשירת קשר לביצוע לפשע שביצעה בהיותה קטינה

הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן, הכולל 2 אישומים כמפורט להלן:

מהאישום הראשון עולה, כי ..... (להלן: "המתלונן") והנאשמת מכירים זה את זו. עובר לתאריך 29/6/08, קשרו הנאשמת ואחר או אחרים קשר לפתות את המתלונן, באמצעי תרמית, להיפגש עימה ליד ביה"ס "סיני" בקריית ים, בכוונה לגרום לו לחבלות חמורות בדקירות סכין.

בתאריך 27/8/08, שלחה הנאשמת הודעה לתיבת הדואר האלקטרוני של המתלונן, בה כתבה שהיא חייבת לראות אותו ולדבר איתו לאחר תקופה ארוכה בה לא נפגשו. המתלונן יצר קשר עם הנאשמת, ובשיחה ביניהם, חזרה הנאשמת באזני המתלונן על כך שהיא מעוניינת להיפגש עימו בדחיפות.

ביום 29/6/08, סמוך לשעה 22:30, ולאחר מספר רב של שיחות והודעות שהוחלפו בין הנאשמת למתלונן באותו יום, נפגשו השניים במגרש החנייה של חוף זבולון בקריית ים, כאשר המתלונן הגיע למקום ברכבו של חבר. הנאשמת ביקשה כי ייסעו לביה"ס, אולם החבר סרב והסכים להסיעם רק לביתו של המתלונן.

כאשר הגיעו לביתו של המתלונן, שכנעה הנאשמת את המתלונן לנסוע עימה לאזור ביה"ס, והשניים נסעו לשם במונית. או אז, הובילה הנאשמת את המתלונן לאזור ביה"ס, בשביל, בידיעה שבאותו שלב כבר התחבאו מאחורי השיחים האחר או האחרים, כשהם מצוידים בסכין מטבח גדולה.

בעוד המתלונן צועד בשביל, התנפלו עליו האחר או האחרים, חבטו בכוח רב בעורפו ובראשו באמצעות חפץ קשיח, דקרו אותו שתי דקירות בגבו באמצעות הסכין וגרמו לשריטות בצווארו, בזרועותיו ובגבו. המתלונן נאבק עם תוקפו או תוקפיו, עד שלבסוף הצליח לברוח ממקום האירוע כשהוא דקור ושותת דם.

לפיכך, קבעתי כי היא ביצעה את העבירות שיוחסו לה, קרי:

1.         קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         חטיפה לשם חבלה חמורה, לפי סעיף 374 לחוק העונשין.

3.         חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) + (א)(2) + 29 לחוק העונשין.

מהאישום השני עולה, כי במסגרת חקירת האירוע המתואר באישום הראשון, נחקרה הנאשמת באזהרה ביום 19/8/08. במהלך החקירה, אמרה הנאשמת לחוקר, כי מי שהיו שותפיה לעבירה ומי שדקרו את המתלונן הם אחיה וחברו, כשהיא יודעת שדברים אלה אינם נכונים. בעקבות עדותה של הנאשמת, נעצר אחיה, ושוחרר רק כעבור מספר ימים, לאחר שהנאשמת הודתה בפני חוקרי המשטרה, כי אחיה וחברו לא דקרו את המתלונן, ולאחר שנבדקה טענת האליבי של אחיה.

לפיכך, קבעתי כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה, דהיינו, שיבוש הליכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ב.         תסקיר שירות המבחן

הנאשמת הנה כיום נערה כבת 18, אשר עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1993. תפקודה בשנות חייה הראשונות תואר על ידי משפחתה כתקין וללא קשיים. לפני כשנתיים, החלו להתעורר קשיים בתפקודה, הן במסגרת ביה"ס והן במסגרת המשפחתית. לפני למעלה משנה היא ברחה מבית הוריה. זמן קצר לאחר מכן היא נעצרה בעקבות מעורבותה בתיק הנדון.

עם מעצרה, שהתה הנאשמת במשך כחודש במעצר. לאחר מכן, שוחררה לחלופת מעצר בבית דודיה ברחובות, שם שהתה בחצי השנה האחרונה. במהלך תקופה זו, שולבה הנאשמת בבית ספר תיכון ואף בפעילות מרכז יום לנערות. תפקודה במסגרות הללו תואר כחיובי.

במהלך חופשת הפסח האחרונה, ברחה הנאשמת מחלופת המעצר ברחובות ועקבותיה נעלמו לתקופה של כחודש וחצי. לאחר כן, היא הסגירה עצמה למשטרה ומאז היא במעצר בכלא השרון. באשר לסיבת בריחתה, סיפרה הנאשמת כי חששה משהות ממושכת בכלא, בעקבות העבירות המיוחסות לה. כמו כן, היא ציינה כי חשה קושי בשהות בבית דודיה, אשר לא היו מעוניינים בהמשך שהותה בביתם.