אדו נ' משרד הפנים

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין מ' פשיטיצקי) מיום 16.11.2016, בגדרו נדחה ערר המערער על ההחלטה לדחות את בקשתו למתן מעמד מטעמים הומניטריים.

מבוא ורקע עובדתי

1. המערער נולד בגאנה בשנת 1958. ביום 23.9.1988, לפני כ- 29 שנים, הוא נכנס לישראל באשרת מתנדב שהייתה בתוקף עד ליום 23.6.1989. עם תום התקופה הוא נותר בישראל ללא אשרה עד שבחלוף 14 שנים, ביום 27.11.2003, הוא נעצר, והוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה. המערער שוחרר לצורך הגשת בקשה להסדרת מעמדו.

    

2. ביום 11.3.2004 הגישה גב' דררה אבבץ (להלן: האישה), אזרחית ישראל, בקשה למתן מעמד למערער מכוח חיים משותפים. הבקשה סורבה. בהמשך לכך יצאו המערער והאישה מהארץ לגאנה ונישאו שם ביום 8.11.2004. ביום 22.2.2005 הגישה האישה בקשה למתן אשרת כניסה ומתן מעמד עבור המערער מכוח נישואיה עמו. המערער נכנס לישראל ולאחר שנערך לו ראיון, שממנו נלמד כי הוא והאישה מתגוררים יחד מאז 1998 ניתן לו רישיון לישיבה ארעית מסוג א/5, שהוארך מעת לעת בהתאם להליך המדורג.

    

3. עם חלוף קרוב לשש שנים ממועד הגשת הבקשה, ביום 18.1.2011, בעת שרישיון הישיבה שלו הוארך שוב בחצי שנה ביקש המערער לקבל אזרחות ישראלית. המערער והאישה זומנו לראיון ליום 5.5.2011 אך זה לא התאפשר בשל מצבה הרפואי של האישה. ביום 19.7.2011 ביקש המערער להאריך את רישיונו והמציא אישור על מחלת האישה. המערער והאישה נדרשו להתייצב בכדי שניתן יהיה להתרשם מכנות הקשר ובשל היעדר הראיון נדחתה הבקשה לשדרוג המעמד, תוך שהוארך רישיון הישיבה מסוג א/5.

    

4. המערער והאישה הגישו ביום 6.2.2012 ערר פנימי על ההחלטה שלא לשדרג את מעמדו של המערער. בעקבות הערר השניים זומנו לראיון נוסף שנועד להתקיים ביום 20.12.2012, החל אך נפסק בשל המצב הרפואי של האישה. לפיכך החליט המשיב שלא לשדרג את המעמד. המערער והאישה הגישו ערר פנימי נוסף על ההחלטה, וביום 13.3.2013 החליטה ראש הדסק כי אין מקום לשנות את ההחלטה. עוד בטרם התבררה השגה שהוגשה על החלטה לוועדת ההשגה לזרים הלכה האישה לבית עולמה וההשגה נמחקה.

    

5. משכך פני הדברים פנה המערער ביום 28.5.2013 בבקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים, וביום 15.5.2015 נערך לו ראיון. מתוך הראיון נלמדו הפרטים הבאים: