13 חודשי מאסר לנהג חדש שפגע בילד שרכב על אופניים והפקיר אותו מבלי להזעיק עזרה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הנוגעות לנהיגה רשלנית, שגרמה לתאונת דרכים בגינה ארעה חבלה של ממש לקטין והפקרתו. הנאשם לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה, לא הזעיק עזרה, לא דיווח למשטרה על התאונה ולמעשה אותר בבית חברו ע"י המשטרה כשלוש שעות לאחר שאירעה.

הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם הינן: סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה שעניינו הפקרה לאחר פגיעה (להלן: "הפקודה"), תקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 - הקובעת חובה להשתמש בכביש בלבד (להלן: "התקנות"), תקנה 38(א) לתקנות - האוסרת נהיגת רכב על פני המדרכה או שולי הדרך וסעיפים  62(2) ו-38(3) לפקודה שעניינם נהיגה רשלנית וגרימת חבלה.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון (ת/1) - כתב האישום תוקן, הנאשם נשלח לשירות המבחן  לקבלת תסקיר בהסכמה, והטיעונים לעונש לעניין רכיב המאסר היו בהסדר מסגרת התוחם את גבולות הענישה.

ב"כ המאשימה עתרה ל - 18 חודשי מאסר בפועל וב"כ הנאשם רשאי היה לעתור ל - 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכך עשה.

באשר ליתר רכיבי הענישה טענו הצדדים באופן חופשי.

לבית המשפט הוגש תסקיר עם המלצה להימנע מהטלת מאסר לריצוי בין כתלי הכלא.

עמדות הצדדים:

ב"כ המאשימה סבורה כי נהיגתו הרשלנית של הנאשם הינה ברף הגבוה בשים לב כי הפר מספר חובות זהירות חקוקות, פגע בקטין בשביל המיועד לרוכבי אופניים בלבד אשר אמור להיות מבצרו – ואם לא די בכך – הסיכון שהנאשם יצר התממש לכדי פגיעה והנאשם נמלט מהמקום מבלי להגיש סיוע או לקרוא לעזרה.

הודגש ע"י ב"כ המאשימה כי הנאשם לא הסגיר עצמו למשטרה מיוזמתו אלא אותר לאחר פעולות חקירה מודיעיניות, שנשאו פרי כעבור 3 שעות ממועד האירוע.

ב"כ המאשימה גורסת כי מתחם הענישה כולל רכיב מאסר החל מ - 6 חודשי מאסר שניתן להמירם בעבודות שירות עד - 24 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון החל מ - 3 חודשים עד 12 שנים, פיצוי לנפגע וקנס משמעותיים.