תורכי נ' מדינת ישראל

א.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא השופטת א. קנטור) מיום 13.12.16, לפיו נדון המערער ל-8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך שלוש שנים לבל יבצע עבירה מסוג פשע לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), ולפי פקודת מס הכנסה, וכן ל-4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים לבל יבצע עבירה מסוג עוון לפי החוק, ולפי פקודת מס הכנסה, וכן נדון המערער לתשלום קנס בסך 15,000 ₪ או 3 חודשי מאסר במקומם.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 1972, הוא מנהלה הפעיל של הנאשמת מס' 1: ג. תורכי בע"מ, ובנוסף לכך עוסק המערער בענף שירותי הנדסה וייעוץ טכני והוא רשום כעוסק מורשה מאז 1.3.97.

בכתב האישום המקורי שהגישה המשיבה ביום 11.8.2010 כנגד המערער וכנגד החברה (הנאשמת מס' 1), נטען באישום הראשון, שביוני 2007 ביצע המערער עסקה על סך 50,017 ₪ שהמס בגינה הוא 6,712 ₪, והנפיק בגינה חשבונית מס, אך בדו"ח התקופתי שהגיש המערער למנהל מס ערך מוסף דיווח המערער על מחזור עסקאות אפס.

לפיכך, יוחסה למערער באישום הראשון עבירה על כך שמסר ידיעה כוזבת או דו"ח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) של החוק.

ג.באישום השני נטען, שהמערער מחויב להגיש דו"חות תקופתיים למנהל מס ערך מוסף לפי סעיף 67 של החוק, ואולם המערער נמנע מלהגיש 21 דו"חות תקופתיים במועדים הקבועים בחוק ובתקנות וזאת לתקופה שבין פברואר 2006 ועד דצמבר 2009, ובסה"כ לא דיווח המערער על עסקאות בסך 1,821,068 ₪ כשהמס המגיע הוא 286,144 ₪, דהיינו, 21 עבירות של אי-הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) של החוק.

ד.האישום השלישי בכתב האישום המקורי התייחס הן למערער והן לחברה ונטען בו, שבתקופה שבין נובמבר 2006 עד מרץ 2008 ניכו המערער והחברה מס תשומות שלא כדין על סמך 35 חשבוניות מס על שם עוסקים שונים וזאת במטרה להגדיל את הוצאותיה של החברה ולהתחמק מתשלום מס, בשעה שבגין החשבוניות הנ"ל לא התקיימה כל עסקה בין החברה ו/או המערער לבין העוסקים שעל שמם הונפקו החשבוניות.

סכום החשבוניות הנטען באישום השלישי הוא 2,232,520 ₪ והמס המגיע בגינם מסתכם ב-299,603 ₪. בכך ביצעו החברה והמערער, לפי הנטען באישום השלישי, 35 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) של החוק (ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כנדרש לפי סעיף 38 של החוק), וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס.

ה.תחילה, כפרו החברה והמערער בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות, אך

בישיבת בית משפט קמא מיום 29.1.12 חזר בו המערער מן הכפירה באישום מס' 1 ובאישום מס' 2, אך כפירתו באישום מס' 3 נותרה בעינה, והחלה שמיעת הראיות בתיק.

ו.לאחר שנתקיימו מספר ישיבות, בתקופה שמ-2012 עד 2014 נסתיימה ביום 2.10.14 פרשת התביעה, ומיד לאחר מכן החלה פרשת ההגנה. המערער מסר את גרסתו ונחקר בחקירה נגדית. ואולם, בישיבת בית משפט קמא מיום 18.11.15 הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו לידי הסדר טיעון לפיו יחזור בו המערער מכפירתו, כתב האישום יתוקן, המערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשמו ובשם החברה (הנאשמת מס' 1), והם יורשעו, כשעל החברה יוטל קנס ואילו על המערער יוטל עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (כפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות), וכן מאסר על תנאי וקנס.

ז.תנאי להסדר הנ"ל היה שעל המערער לשלם בתוך 60 יום ממועד הרשעתו (18.11.15) סכום של 200,000 ₪ במזומן, להסרה חלקית של המחדל, וזאת לאחר תיקון כתב האישום.

תיקונו לקולא של כתב האישום, התייחס לאישום השלישי כשסכום החשבוניות הועמד על 1,369,623 ₪ והמס המגיע בגינן הוא: 183,804 ₪ (במקום 299,603 ₪ לפי כתב האישום המקורי).

ח.בהתאם להסדר הטיעון הודה המערער בשמו ובשם החברה בעובדות כתב האישום המתוקן הורשע, והופנה לממונה על עבודות שירות. המשך הדיון נדחה על מנת לאפשר למערער לשלם את הסכום המוסכם של 200,000 ₪ בגין ההסרה החלקית של המחדל.

ט.ואולם, ביום 24.3.16 הודיע הסניגור לבית משפט קמא כי המערער סבר במועד עריכת הסדר הטיעון שיוכל לעמוד בתשלום שנדרש ממנו בהתבסס על כסף שאמור היה לקבל מאחיו, אלא שאחיו של המערער נפטר, ולכן מנסה המערער לחפש מקורות אחרים כדי לעמוד בתנאי ההסדר.

י.בישיבה נוספת של בית משפט קמא מיום 29.6.16 צירף המערער את ת"פ 44764-06-12 של בית משפט השלום בנצרת, והורשע בשתי עבירות של אי-הגשת דו"ח במועד לשנות המס 2007-2008, וכן בעבירות של אי-הגשת דו"ח חברה לשנת 2010, ואי-הגשת דו"חות אישיים לשנים 2007-2010.

עבירות אלה בוצעו בניגוד לפקודת מס הכנסה, וב"כ המדינה אישרה כי רוב המחדלים בגין עבירות מס ההכנסה – הוסרו.

י"א.בישיבת בית משפט קמא מיום 7.11.16, נשמעו הטיעונים לעונש. ב"כ המדינה, שהופיעה בשם אגף המכס והמע"מ, הצביעה על חומרת העבירות שביצע המערער וטענה שמדובר בשיטה אותה אימץ לעצמו המערער בניהול עסקיו ובפעולות מכוונות ושיטתיות לאורך תקופה כשהנזק שנגרם לקופת המדינה מסתכם ב-476,660 ₪, שרובו לא תוקן למעט תשלום של 15,000 ₪ בלבד.

י"ב.ב"כ המדינה טענה, שמתחם העונש ההולם הינו מאסר בפועל בין 12-24 חודשים וקנס כספי בין 25,000 ₪ עד 50,000 ₪, ולגבי החברה – קנס כספי סמלי.

ב"כ המדינה טענה, שהענישה חייבת לשמש הן הרתעה אישית והן את הרתעת הרבים נוכח החומרה הטמונה בעיסוק בחשבוניות פיקטיביות.

לעניין חלוף הזמן, ציינה, כי העבירות בוצעו בין 2006 ל-2009, וכתב האישום הוגש בשנת 2010, משמע, תוך פרק זמן סביר. אשר לניהול התיק מאז שנת 2010 עד 2016 טענה ב"כ המדינה, כי הנאשמים הם אלה שכפרו וביקשו להוכיח את חפותם, נשמעו עדים רבים, ורק לאחר שמיעת כל עדי התביעה בחרו המערער והחברה לחזור בהם מכפירתם.

ב"כ המדינה ביקשה, בכל הנוגע לעבירות שלפי חוק מס ערך מוסף להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, וכן מאסר מותנה וקנס.

י"ג.באשר לעבירות שבוצעו לפי פקודת מס הכנסה, טענה ב"כ המדינה (מטעם פקיד השומה), שאין למערער הרשעות קודמות, אך מחדלי כתב האישום בגין העבירות לפי פקודת מס הכנסה לא הוסרו במלואם הואיל ולא הוגש המאזן נשוא אישום מס' 2.

מתחם העונש ההולם לדעת ב"כ המדינה ביחס לעבירות לפי פקודת מס הכנסה, נע בין מאסר מותנה לבין 8 חודשי מאסר בפועל ובמצב הרגיל הייתה היא מסכימה שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות, אך נוכח עמדת מס ערך מוסף הדבר איננו אפשרי ולכן ביקשה, כי העונשים שיוטלו על המערער בגין עבירות מס ההכנסה יוטלו במצטבר לעונשים שבתיק המע"מ.

י"ד.סניגורו של המערער ציין, כי המערער בן 44, נשוי, אב לשני ילדים קטינים, עובד כשכיר במשרה חלקית ומשתכר כ-4,000 ₪ לחודש ורעייתו עובדת כמורה במשרה חלקית ומשתכרת בסכום דומה.

מצבו הכלכלי של המערער לפי הנטען, בכי רע. ניתן בעניינו צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, הוא שרוי בחובות כבדים ואף תומך באמו הקשישה החולה. המערער, כך נטען, הגיע להסדר עם רשויות מע"מ ולפי הסדר זה אחיו היה אמור לתת לו 200,000 ₪ לסילוק המחדל על פי המוסכם. דא עקא, אחיו של המערער נפטר, ועלה בידי המערער לגייס 15,000 ₪ בלבד, וחרף דחיות שניתנו לא הצליח המערער לאתר מקור אחר לכספים.

ט"ו.באשר לעבירות נשוא האישום הראשון והאישום השני בכתב האישום שהוגש מטעם רשויות מע"מ ציין הסניגור, כי מדובר בעבירות מסוג עוון, שבוצעו ללא כוונה ושלא במזיד והרקע להם הוא הסתבכות מחמת קשיים כלכליים.

באשר לעבירות לפי פקודת מס הכנסה, ציין הסניגור, שמרבית המחדלים הוסרו, והדבר מצביע על חרטה כנה מצד המערער.

בית משפט קמא מציין, כי הסניגור ביקש אורכה להמציא אישורים לתמיכה בטענות שהעלה ואולם עד ליום 17.11.16 לא הומצאו האישורים.

ט"ז.המערער עצמו אמר בפני בית משפט קמא, שהוא מתנצל על מה שאירע, לא הייתה לו כוונה להגיע למצב זה, והוא מנסה לעשות הכל על מנת לחזור ולקום על רגליו.

י"ז.בית משפט קמא עמד בגזר דינו על כך שהערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של המערער הינם: הפגיעה בקופה הציבורית, בערך השוויון בנשיאה בנטל המס, וכן ביחסי האמון שבין המדינה לפרט וזאת הן נוכח העדר דיווח והן נוכח דיווח שאיננו אמת.

הסכום שנגרע מקופת המדינה בעבירות המע"מ הוא 476,660 ₪, אך יחד עם זאת, ציין בית משפט קמא, שאין להתעלם מכך שהמדינה הגיעה להסדר עם המערער לפיו אם ישלם סכום של 200,000 ₪, המהווה הסרה חלקית של המחדל, תסכים המדינה להסדר אליו הגיעו הצדדים.

י"ח.מוסיף בית משפט קמא בגזר דינו, שעבירות המע"מ בוצעו בין פברואר 2006 עד דצמבר 2009 כשעיקר העבירות מסוג פשע בוצעו בין 2006 עד 2008. העבירות לפי פקודת מס הכנסה בוצעו ביחס לאותן שנים, אך גם ביחס לשנת 2010.

עוד מציין בית משפט קמא, כי העבירות נשוא האישום השלישי, לפי כתב האישום המתוקן, הן עבירות מסוג פשע כשהיסוד הנפשי הנלווה אליהן הוא: כוונה להתחמק מתשלום מס במטרה להגדיל את הוצאותיה של הנאשמת – החברה. עוד קבע בית משפט קמא, כי לפי כתב האישום המערער היה המבצע היחיד של העבירות, אין המדובר במעידה חד פעמית, כי אם בשיטה, כשהנאשמים קיזזו 23 חשבוניות מס שלא הייתה בצדן עסקה.

י"ט.על חשבון הסרת המחדל שילם המערער עד ישיבת הטיעונים לעונש סכום של 15,000 ₪ בלבד ובמועד שנקבע לשימוע גזר הדין (13.12.16) הוסיף המערער ושילם סכום נוסף של 25,000 ₪ ובסה"כ 40,000 ₪.

כ.בית משפט קמא עמד על החומרה היתרה שמייחסת הפסיקה לעבירות בניגוד לדיני המיסים, פסיקה בה נקבע שאין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט לבין מי שגוזל את כספי הציבור, ולכן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס שלא הסירו את כל המחדלים, הואיל ובהסרת כל המחדלים יש משום חרטה כנה ואמיתית של הנאשם.

עוד נקבע בפסיקה, שאין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי (ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל, (19.2.04).

כמו כן, מפנה בית משפט קמא לפסיקה לפיה יש לגזור בעבירות כגון אלה מאסר לריצוי בפועל כדי להביע את סלידתה של החברה מהתנהגותם העבריינית של עברייני המס וכדי להטביע עליהם אות קלון.

כ"א.בד בבד, הפנה בית משפט קמא לטענתו של הסניגור לפיה להסרת המחדל חשיבות רבה בעת גזירת הדין הואיל ויש בכך כדי להשיב את כספי הגזילה לקופת אוצר המדינה:

"הסרת המחדל הינה הביטוי האולטימטיבי ללקיחת אחריות ולהכרה בחטא, לצד הפן האופרטיבי והמעשי שיש בה, דהיינו, השבת הנזק באופן שהקופה הציבורית קיבלה בחזרה מה שנגרע ממנה. בתי המשפט מאז ומעולם התחשבו בנימוק זה לעניין ההקלה בעונש. אין בכך כמובן כדי למעט מחומרתה של העבירה, אולם יש בכך כדי להשליך על הענישה. תיקון 113 העומד במוקד הדיון הכיר גם הוא בחשיבות הסרת המחדל..." (עפ"ג (מחוזי תל אביב) 47301-01-14  רשות המיסים היחידה המרכזית איזור מרכז נ' פ. מ. מ. בע"מ, (17.7.14 ).

כ"ב.בית משפט קמא העמיד את מתחם הענישה ההולם על תקופת מאסר שנעה בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד מאסר בן 18 חודשים בפועל. בית משפט קמא ציין, כי הוא רואה בעבירות שבניגוד לחוק מע"מ ובעבירות שבניגוד לפקודת מס הכנסה, אותן צירף המערער, אירוע אחד הואיל ומדובר באותו נאשם שהיה מנהל בחברות, באותה השתלשלות עסקית, ובאותן שנות מס.

כ"ג.כאמור, לא עלה בידי המערער להסיר את המחדל על פי ההסדר שבינו לבין המשיבה שכן עלה בידו לשלם סכום של 40,000 ₪ בלבד, אם כי את רוב המחדלים נשוא תיק מס ההכנסה הצליח המערער להסיר.

בית משפט קמא ציין, שהוצגו נסיבות אישיות המצדיקות התחשבות, לרבות פטירת אחיו של המערער, שאמור היה לסייע בידו לעמוד בתנאי ההסדר, והמערער עצמו הביע צער על מה שעשה, אך בית משפט קמא קבע, כאמור כבר לעיל, ש"הסרת המחדל הייתה מזערית", לפיכך הטיל בית משפט קמא על המערער את העונשים עליהם עמדנו בפתח דברינו.

כ"ד.על גזר דין זה מונח בפנינו ערעורו של המערער הטוען, כי הוטל עליו עונש חמור בן 8 חודשי מאסר בפועל מבלי שבית משפט קמא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, להודאתו בסעיפי כתב האישום, ולחיסכון הניכר בזמן.

 תמצית טענת המערער היא כי במועד בו הוא התחייב במסגרת הסדר הטיעון לשלם את הסכום של 200,000 ₪ היה אמור אחיו להלוות לו את הסכום, אך מספר ימים לאחר שהוצג הסדר הטיעון בפני בית משפט קמא, ובהתאם לכך תוקן כתב האישום, והמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, נפטר אחיו במפתיע, והוא נותר דואב וללא מקור למימון הסכום אליו התחייב בהסדר.

כ"ה.לטעמו של המערער לא נתן בית משפט קמא משקל כלל או משקל ראוי לעובדה שהמערער נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה, ואף פעל ועדיין פועל להסרת המחדלים נשוא כתב האישום. בהתאם להלכה הפסוקה, כך נטען בערעור, יש לעודד עברייני מס לתקן את המעוות, להסיר את המחדל, גם אם הדבר נעשה לאחר גזר הדין, וערכאת הערעור תתחשב בכך ותקל בעונש שהוטל.

כ"ו.עוד נטען בערעור, שבית משפט קמא לא ייחס כל משקל או לא ייחס את המשקל הראוי למצבו הכלכלי הבריאותי והמשפחתי של המערער, וכן טעה בכך שלא ייחס משקל מספיק לעובדה שאם יוטל על המערער עונש מאסר בפועל לא יעלה בידו לפרנס את שני ילדיו הקטינים הסמוכים על שולחנו.

המערער, כך נטען, הוא אדם נורמטיבי, שנקלע, להסתבכות עסקית, לקח אחריות, הביע חרטה על מעשיו ומעוניין להשלים את מחדליו.

לטענת הסניגור, המפנה לגזרי דין שונים, עונש המאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים שהוטל על המערער חורג, מן העונש הסביר והמקובל המוטל על עבירות דומות בנסיבות דומות, ואף חורג מן הענישה המוטלת על הרשעות בעבירות חמורות יותר.

כ"ז.בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 9.3.17 חזר ב"כ המערער על תמצית טענותיו וכן הודיע, כי מעסיקו של המערער (שנכח בדיון) מסר לידי הסניגור שיק בנקאי על סך 160,000 ₪ לפקודת מס ערך מוסף וזאת להשלמת הסכום של 200,000 ₪ שהיה על המערער לשלם כתנאי למימושו של הסדר הטיעון.

הסניגור חזר וטען, כי המערער מצדו עשה כל מאמץ כדי לשלם את מה שהוסכם, אך כאמור כבר לעיל, אחיו שאמור היה להלוות את סכום הכסף המוסכם, נפטר והניסיון להשיג את הסכום ממקורות חלופיים לא עלה יפה עד אשר הגיע המעסיק שהביא כאמור את השיק הבנקאי בגובה הסכום החסר של 160,000 ₪.

כ"ח.עמדת ב"כ המדינה בפנינו, מטעם אגף המכס והמע"מ, הייתה שהמערער לא עמד בתנאי הסדר הטיעון שהושגו בבית משפט קמא, ולכן הוטל עליו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולכן לדעתה: "לא ראוי היום לנפנף בשיק, ולהגיד אם תורידו לי בעונש אפקיד את השיק..." (עמ' 2 לפרוט').

לטענת ב"כ המדינה השיק נמצא בידי הסניגור למעלה מחודשיים והיה עליו לבוא לערכאת הערעור ולהודיע, כי הכסף הופקד בפועל, וזאת ברגע שהשיק נמסר לרשותו, וכי התנהגותו של המערער לנוכח האמור לעיל איננה תמת לב.

ב"כ המדינה הפנתה לפסיקה רלוונטית ומציינת, כי בהתאם לפסיקה זו לא ניתן לקבל הסרת מחדלים בשלב הערעור כעילה להקלה בעונש.

ב"כ המדינה אישרה בתשובה לשאלתנו שאילו היה המערער מבצע את תשלום הסכום המוסכם של 200,000 ₪ בבית משפט קמא, הייתה המדינה מכבדת את הסדר הטיעון, כפי שהוסכם עליו.

כ"ט.ב"כ המדינה, שייצגה את מס הכנסה - פקיד השומה, ציינה, כי העבירות המרכזיות בתיק זה הינן עבירות מע"מ ועמדת המדינה לגבי העבירות שביצע המערער לפי פקודת מס הכנסה הייתה שניתן לרצות את העונש בעבודות שירות, אך זאת כאמור בנוגע לעבירות מס הכנסה בלבד. בנסיבות שנוצרו מצטרפת ב"כ המדינה שייצגה את מס הכנסה לעמדת ב"כ המדינה שייצגה את אגף המכס והמע"מ.

ל.ב"כ המערער ציין בתשובתו לעמדת המדינה שהמקרים עליהם הצביעה ב"כ אגף המכס והמע"מ אינם דומים למקרה שבפנינו הואיל ובאותם מקרים לא נערך במקור הסדר טיעון עם הנאשם כפי שאירע במקרה שבפנינו.

המערער, כך טען הסניגור, איננו מנסה להשיג הקלה על דרך של הסרת מחדלים לראשונה בשלב הערעור, אלא הוא מבקש לחזור להסדר הטיעון שהושג על דעת ב"כ המדינה, אך לא קוים מחמת נסיבות מצערות שלא היו בשליטתו, והוא אף יצא מגדרו כדי להשיג בזמנו את אותם 40,000 ₪ שעלה בידו לשלם בשלב הדיון בפני בית משפט קמא.

לטענת הסניגור יש להתחשב במערער בנסיבות אלה ולאפשר לו לחזור להסדר הטיעון המקורי, אגב הסרת המחדל.

ל"א.נוסיף, ששלושה ימים לאחר הדיון שהתקיים בפנינו, דהיינו, ביום ראשון 12.3.17, אכן הופקד מטעם המערער הסכום של 160,000 ש"ח בקופת מע"מ, ואישור על כך הומצא לתיק בית המשפט.

ל"ב.לאחר שעיינו בגזר דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור המונחת בפנינו, בכתב האישום המקורי שהוגש כנגד המערער, בהליכים השונים כפי שהתנהלו בפני בית משפט קמא, בהסדר הטיעון שהושג ביום 18.11.15, בכתב האישום המתוקן, ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, הן בפני בית משפט קמא והן בפנינו, ולאחר עיון בפסיקה הרלוונטית, מסקנתנו היא שיש לקבל את ערעורו של המערער ולהעמיד את תקופת המאסר של המערער על 6 חודשים שאותם יתאפשר למערער לרצות על דרך של עבודת שירות.

ל"ג.המערער כבן 45 כיום, מהנדס במקצועו, נשוי ואב לשני ילדים קטינים. עבירות המע"מ שביצע המערער הן אכן, עבירות הפוגעות בערכים החברתיים של פגיעה בקופה הציבורית, בערך השוויון בנשיאה בנטל המס, כפי שקבע בית משפט קמא בגזר דינו, וביחסי האמון שבין המדינה לבין הפרט, בין אם מחמת העדר דיווח ובין אם מחמת דיווחים שאינם אמת.

בשים לב לעיקרון המנחה בענישה כיום, לנוכח תיקון 113 של חוק העונשין, דהיינו, עיקרון ההלימה, אין בידינו אלא לקבוע שבית משפט קמא הנחה את עצמו בהתאם לכללים הראויים והנכונים, בהתאם לפסיקה הרלוונטית וכפי שהיה עליו לעשות, בנסיבות כפי שהיו בפניו שעה שנתן את גזר דינו.

ל"ד.אולם, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שביום 18.11.15 נעשה הסדר טיעון בין המערער לבין המדינה ולפיו תוקן כתב האישום, הופחתה במידה מסוימת חומרת העבירות נשוא האישום השלישי והוסכם, כי המערער יודה בשמו ובשם החברה בעובדות כתב האישום המתוקן, ישלם בתוך 60 יום ממועד הרשעתו את הסכום של 200,000 ₪ במזומן (סכום המהווה הסרה חלקית של המחדל) ויוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר, אותם יוכל לרצות על דרך של עבודת שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה.

ואכן, בהתאם להסדר טיעון זה הודה המערער בפני בית משפט קמא בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בהתאם.

ל"ה.דא עקא, שלא עלה בידי המערער, למרות דחיות שניתנו לו, להפקיד את הסכום של 200,000 ₪ אלא סכום של 15,000 ₪ בלבד, וביום שימוע גזר דינו של בית משפט קמא הפקיד סכום נוסף של 25,000 ₪.

המערער הסביר, שאחיו, שאמור היה לממן את תשלום הסכום להסרה החלקית של המחדל, נפטר באופן מפתיע מספר ימים לאחר הסדר הטיעון, ולא עלה בידי המערער להשיג את הסכום הנדרש ממקורות חלופיים.

גרסתו של המערער באשר לנסיבות בעטיין נמנעה ממנו האפשרות לממן את הסכום הנדרש להסרה החלקית של המחדל –לא נסתרה ולא הופרכה.

ל"ו.בדיון שהתקיים בפנינו ביום 9.3.17 נכח גם מעסיקו של המערער שהוא אשר הפקיד בידי סניגורו של המערער את השיק הבנקאי על סך 160,000 ₪ להשלמת הסכום החסר לצורך הסרה חלקית של המחדל. סכום זה אכן הופקד בפועל בקופת מע"מ ביום 12.3.17.

ערים אנו לנימוקי התנגדותה של ב"כ המדינה (מטעם אגף המכס והמע"מ) שטענה, כי בנסיבות אלה אין מקום לכבד את שהוסכם בזמנו במסגרת הסדר הטיעון, ואין זה ראוי לטענתה שהמערער ינפנף עתה בשיק אל מול עיני בית המשפט וזאת משנוכח לדעת כי כלתה אליו הרעה.

ל"ז.איננו רואים עין בעין עם עמדתה של באת כוח המדינה, שהפנתה אותנו לרע"פ 1546/05 שמחוני נ' מדינת ישראל (22.3.05).

סבורים אנו, כי אין הנדון דומה לראיה, שכן בניגוד לעניין הנ"ל של שמחוני, הרי במקרה שבפנינו נעשה הסדר טיעון ברור ומפורש בפני בית משפט קמא שלפיו הייתה המדינה מוכנה כי יוטל על המערער עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ובלבד שישלם את הסכום של 200,000 ₪, וכזכור, ביצוע התשלום לא התממש עקב נסיבות מצערות שלא היו בשליטתו של המערער.

ל"ח.על כל אלה יש להוסיף, ובכך לדעתנו יש לראות את העיקר, שהמאמץ של המערער להסרת המחדל יש לראות בו משום נטילת אחריות ממשית וחרטה. בכל אלה יש כדי לסייע לשיקומו של המערער, ונדגיש כי שיקומו של נאשם הוא ערך חשוב שיש להעניק לו את המשקל הסגולי המתאים.

ל"ט.על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את ערעורו של המערער במובן זה שאנו מעמידים את תקופת מאסרו של המערער על 6 חודשי מאסר שאותם יוכל המערער לרצות על דרך של עבודת שירות.

כל שאר רכיבי גזר דינו של בית משפט קמא, עומדים בעינם ללא כל שינוי.

מ.על המערער להתייצב ביום ראשון, 23.4.17, בשעה 08:00, במשרדי הממונה על עבודות שירות, יחידת עבודות שירות מפקדת מחוז צפון, במתחם תחנת משטרת טבריה, לצורך קליטה והצבה.

אנו מזהירים את המערער שאין לשתות אלכוהול במהלך העבודה ואין להגיע לעבודה בגילופין, הואיל והתנהגות מסוג זה תהווה עילה להפסקה מנהלית של עבודות השירות, וריצוי עונש המאסר בפועל.

בנוסף, אנו מזהירים את המערער כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלה יש בה כדי להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל.

על מזכירות בית המשפט להמציא את העתק פסק דיננו לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, במעמד הנוכחים.