ת"א 66892-03-15 שפיר מגורים ובניין בע"מ נ' שיפוני

1. התובעת הינה אחת מחברות התשלובת של קבוצת שפיר הנדסה העוסקת בתחום היזום והבנייה, הפיתוח והתשתיות בענף הנדל"ן, ופועלת כ- 40 שנה. הנתבע הינו עו"ד במקצועו, שלטענתו, מייצג חלק/עשרות מהדיירים במתחם הרחובות דליה והרב מימון בבת ים המונה 168 דירות, (להלן: "המתחם").בפועל, למרות החלטות שניתנו, לא הציג ייפויי כוח מאותם עשרות דיירים, אלא משלושה דיירים בלבד.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה 400,000 ₪ בעילת לשון הרע ונזיקין. לטענתה, הנתבע מנסה לסכל, פרויקט פינוי בינוי אותו היא מקדמת מס' שנים (להלן: "הפרויקט"), ומפיץ עליה השמצות, מייחס לה פלילים של ממש, ללא בסיס, בין היתר, גם במסמכים שנשלחו לתושבי השכונה הרלוונטית בה עתיד להתקיים הפרויקט.

תמצית טענות התובעת

2. התובעת השקיעה כספים ומשאבים רבים בפרויקט שהוכר ע"י משרד השיכון ונדון בוועדה המחוזית. הגם שעשרות דיירים חתמו על חוזים עם התובעת, טרם נחתמו מספיק חוזים כדי לממש את הפרויקט. הנתבע עושה ככל יכולתו לשכנע את תושבי המתחם שלא לחתום על חוזים עם התובעת, תוך נקיטת אמצעים פסולים, דחק באלה שחתמו לבטל את החוזים, תוך הפחדתם, שאם יחתמו על החוזים יאבדו את דירותיהם. באותה עת הנתבע היה בתחילת דרכו המקצועית כעו"ד חסר ניסיון בנושא פינוי בינוי, העלה טענות חמורות לפסלות החוזה.

3. שמואל מזרחי, בנם של דיירים במתחם ומי "שהביא" את הנתבע לפרויקט, הודיע לסמנכ"ל התובעת (להלן: "גד גרשון"), שההסכם שהוצע לדיירים גרוע והנתבע יעיר הערותיו, רק אם התובעת תשלם לו עבור כך. התובעת סירבה, ולאור הימשכות ההפרעות מצד מזרחי והנתבע, נציגי התובעת נפגשו עם הנתבע ונציגיה הקודמים של שפיר, עו"ד אבן ודפנה שטרן. לטענת גד גרשון, הנתבע התנהג בתקיפות, עוינות והתלהמות, ממניעים של בצע כסף ובדיעבד הסתבר שהנתבע רק החל את דרכו המקצועית כעו"ד ואינו מבין בנושא פינוי בינוי כלל.

4. כדי להפסיק את ההכפשות של הנתבע ומזרחי וכדי לקדם את הפרויקט, התובעת התקשרה עם הנתבע בהסכם שכ"ט, לפיו הנתבע יקבל תגמול בסך 2,500,000 ₪ עבור טיפול בהחתמת בעלי הדירות על חוזה עם התובעת, ורק במידה ויעמוד "במכסת" ההחתמה שנקבעה בהסכם שכה"ט. הסכם שכה"ט עם הנתבע נחתם על רקע הצהרותיו שהוא רכש את אמון הדיירים ובידיו ייפוי כוח מ- 30 דיירים, כאשר עד אז כבר חתמו על הסכם עם התובעת כ- 100 דיירים. בפועל, הציג הנתבע 3 ייפוי כוח בלבד והבטיח להשיג ייפוי כוח משאר הדירים במתחם. הסכם שכה"ט עם הנתבע בוטל ע"י התובעת, מאחר והנתבע הפר אותו וחזר להכפיש אותה.

5. במסגרת הסכם שכה"ט עם הנתבע, הוא הצהיר כי: "לא יגרום לכך שתועלנה טענות כנגד נוסח ההסכם הקיים ו/או כנגד ערד רייסמן כעורך הדין של אותם דיירים" דהיינו, הנתבע שמציג עצמו בתביעה דנן, כ"מגן האנושי" של דיירי המתחם, התחייב בפני התובעת שלא לתקוף את ההסכם שנחתם עם הדיירים. טוענת התובעת, שעל אף טענות הנתבע כנגד נוסח ההסכם שנחתם עם הדיירים, הוא התקשה לתת הערות להסכם, חרג ממסגרת הזמנים עליה הסכים עם התובעת וכאשר העביר לבסוף, ובאיחור רב, הערות לחוזה עם הדיירים, עיקר הערותיו היו שוליות ולכן התקבלו. חלק מהערותיו העידו על חוסר הבנה משפטי ומסחרי בפרויקטים מסוג פינוי-בינוי. בין היתר, בשלב מתקדם של המו"מ, דרש הנתבע שגם לאחר שהדירות ימסרו לדיירים, ימשיך הנתבע להחזיק עבורם בערבויות הבנקאיות למשך 3 שנים. התובעת הסבירה לנתבע, כי הדרישה לא הגיונית, שתחייב את הנתבעת בעלויות גבוהות מול הבנק ושניתן להחזיק בערבויות ע"י נאמן/ עו"ד נוטריון חיצוני מוסכם, אך הנתבע סרב. לכן, כך התובעת, לא צלח המשא מתן עם הנתבע לשינוי ההסכם עם הדיירים, ולבסוף בוטל גם הסכם שכה"ט עם הנתבע עקב הפרתו על ידי האחרון.

6. בחודש ספטמבר 2014, לאחר שהנתבע עיכב זמן רב את גיבוש ההסכם עם הדיירים, הוא הודיע לנתבעת על סיום ההתקשרות עפ"י הסכם שכה"ט ולא השיב מקדמה שקיבל ממנה במסגרת ההסכם, על סך 25,000 ₪. לטענת גד גרשון, לאחר מכתב הביטול של הנתבע, אנשים מטעמו המשיכו לנהל עם התובעת מו"מ להמשך ההתנהלות ביניהם, ולבסוף התובעת הודיע לנתבע על ביטול הסכם שכה"ט.

ביום 27.3.15 הפיץ הנתבע מכתב לדיירי המתחם בו תקף את התובעת, הפיץ עליה דברי בלע ולשון הרע. בין היתר, כתב: שמכתב התובעת לדיירים מיום 26.3.15, כולל טענות שקריות, שהתובעת משתמשת בדרכים פסולות ולא חוקיות כפי שעשתה בעבר, מפילה את הדיירים במלכודת, מרמה את הדיירים, ההסכם איום ונורא ומסכן את הדיירים, גם ההסכם החדש ששופר ע"י עו"ד אדטו הוא רע מאוד והתובעת מנסה להחתים אותם על הסכם רע ומאיימת עליהם. כן הוסיף הנתבע בשולי המכתב, כי ככל שהתובעת לא תסכים להסכם טוב והוגן, הוא מקיים מו"מ עם מס' חברות גדולות מהתובעת כדי להשיג לדיירים הסכם טוב יותר. גד גרשון צרף לתצהירו תמליל שיחה בין הנתבע לאודי שגיא בה אמר הנתבע, כי אם לא יקבל מהתובעת 2,500,000 ₪ ימשיך לסכל את השלמת הפרויקט. טוענת התובעת, שדברי הנתבע עלולים לטרפד את הפרויקט והם לשון הרע.

7. גד גרשון העיד, שחברת נווה גד וחברת ניסים אסיה, היו שותפים ויוזמי הפרויקט והשיגו 101

חתימות מבין 168 דיירים. היחסים בין שתי החברות הסתיימו והן הפסיקו את הפרויקט.

בהתאם לפניית נציגת ועד הדיירים ובא כוחם, עו"ד רייסמן, התובעת המשיכה את הפרויקט.

חברת נווה גד מסרה לניסים אסייג מסמך חתום, לפיו היא "יוצאת" מהפרויקט, וניסים חתם עם

התובעת שבאה במקומם. ניסים אסייג קידם את התב"ע ואישור משרד השיכון, את ההתדיינות

עם הועדה המחוזית, קיבל מקדמה, אך לא המשיך לקדם את התב"ע ולא קיבל את כל כספו.

כדי לא להחתים שוב על ההסכם את 101 הדיירים שכבר חתמו, נחתם נספח להסכם הקיים, עפי"ו

במקום חברת נווה גד וניסים אסייג תמשיך התובעת את הפרויקט, והוסבר לדיירים באסיפת

דיירים, שאינם מחויבים לנווה גד אלא כלפי התובעת.