12 שנות מאסר לאחר שהורשע בהריגת אשתו במסגרת הסדר טיעון

1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הריגה לפי ס' 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

2. הנאשם הורשע בכך שביום 13.9.09 חנק את המנוחה, רעייתו, במהלך ויכוח שפרץ ביניהם באוהל בשטחי הפזורה בנגב, בכך שלפת ולחץ בכוח על צווארה והמשיך לחנוק אותה תוך כדי נפילתם ארצה, לבסוף הרפה הנאשם באחיזתו והותירה שרועה חסרת הכרה על הרצפה. הנאשם ובני משפחתו פינו את המנוחה לקופת חולים ביישוב סמוך כשהיא ללא רוח חיים, מותה נקבע ע"י רופא בקופת החולים.

3. הצדדים לא הציגו הסדר לעניין העונש.

4. ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, עמדה על היות המנוחה רעייתו של הנאשם, בת 35, מתגוררת בבית בעלה הרחק מבית הוריה בשטחים ואמא לחמישה ילדים קטנים. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה והאכזריות הטמונה בחניקתו של אדם, כל שכן בת זוג, כמו גם הזלזול בקדושת החיים. לדבריה, המנוחה הובאה למרפאה ע"י הנאשם ושני ילדיו מרעייתו השנייה (בני 16 ו-19 באותה העת), כשגופה, כולל פניה, מכוסה בשמיכה וללא רוח חיים עוד כשהוצאה מביתה. ב"כ המאשימה הוסיפה ועמדה על השלכות האירוע על ילדי בני הזוג שנותרו בגפם ללא הוריהם וכל שכן עת אביהם הוא הפוגע, מאז מטופלים הילדים ע"י שני אחיהם מצד האב (כיום בני 16 ו- 19). לטענת המאשימה, יש לנהוג במדיניות ענישה מחמירה בעבירת אלימות, בעיקר באלימות המביאה לקטל חיי אדם, ולהטיל עונשי מאסר ממושכים שיביאו לשמירת קדושת החיים. נטען כי עונש המקסימום מהווה נקודת מוצא בגזירת עונשו של הנאשם, ממנו ראוי להפחית בהתחשב בעברו הפלילי הנקי ובהודאתו, הגם ונמסרה לאחר ניהול חלק מההליך ושמיעת חלק מהעדים. סוף דבר, עתרה המאשימה להשית על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

5. בטיעוניו לעונש, פתח ב"כ הנאשם ועמד על היותו של הנאשם אב ל- 14 ילדים, מטפל באלמנת אחיו ובתה הקטנה, באמו בת 74 נכה וחירשת וארבעת אחיותיו. נטען כי עסקינן במשפחה קשת יום, מרובת נפשות, המתגוררת באוהל, ללא חשמל ומים זורמים, בשטח הררי שאין כל דרך סלולה שמובילה אליו. ב"כ הנאשם פירט את השתלשלות האירוע, לגרסתו, תחילתו בבקשת הנאשם מהמנוחה שתאכיל את בנו התינוק מרעייתו השנייה, אך משזו שפכה על התינוק את החלב, חנק אותה הנאשם בכך שידו חבקה את צווארה, השניים נפלו ארצה, כתוצאה מעוצמת הנפילה נחנקה המנוחה והחלה לחרחר, הנאשם שחרר את אחיזתו בה והחל לחפש רכב על מנת להובילה לבית החולים, באותה העת המנוחה הייתה בחיים. נטען כי לא ניתן היה להזמין רכב הצלה בהיעדר גישה מוסדרת המובילה למקום והיותו בשטח הררי. כך, לטענת ב"כ הנאשם, חברו מספר גורמים שהובילו למות המנוחה והם: הנפילה על האבנים הפזורות על הקרקע והיעדר אמצעי תחבורה זמינים; למעשה נטען כי המנוחה לא שרדה את הנסיעה לבית החולים בשל חלוף הזמן נוכח תנאי הדרך הקשים ומצאה את מותה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הנאשם לא חפץ במות אשתו ולא הפעיל כלפיה אלימות קשה וכל שכן לא עשה שימוש באמצעי נשק חם או קר. בנסיבות אלו, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש  שישקף את נסיבות העבירה, שלטענתו מתגלמות יותר את עבירת גרם מוות ברשלנות, כמו גם את נסיבות חייו האישיות של הנאשם, עברו הנקי והודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר.

6. הנאשם לא ביקש לומר דבר.

7.       דיון: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בהריגת רעייתו, במו ידיו, במהלך ויכוח שנתגלע בין השניים. יש להוקיע את מעשיו הנלוזים של הנאשם אשר בחר לעשות שימוש בכוח הזרוע על מנת להשליט את רצונו על רעייתו, חנק אותה עד שנפלה ארצה, והחלה לחרחר. מעשיו של הנאשם טומנים בחובם מעצם טיבם וטבעם זלזול מופגן בחיי אדם ומשקפים דפוסי חשיבה בלתי נורמטיביים המסגלים שימוש בכוח הזרוע כאמצעי ליישוב סכסוכים, לכך אין להסכים.

" רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה" (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.8.07)).

בענייננו, אמנם לא חפץ הנאשם במותה של רעייתו ועשה, לאחר מעשה, את שניתן על מנת להשיג לה עזרה רפואית ולא צלח הדבר בידו. דא עקא, לא ניתן להשיב את הגלגל אחורה, הנאשם בחמת זעמו, בפרץ אלימותו, חנק את המנוחה והביא במו ידיו לתוצאה הקטלנית של מות רעייתו. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת ב"כ הנאשם לפיו בצירוף הנסיבות נגרם מותה של המנוחה, אין לקבל כטיעון לקולא את קשיי הדרך לקבלת עזרה רפואית כאשר הנאשם במו ידיו גרם למצב הרפואי האנוש של המנוחה וידע גם ידע שעומד הוא על אדמה בה פזורות אבנים במרחק הרב מהעיר ולהיעדר נגישות של כוחות ההצלה במקרי הצורך. יחד עם זאת, לקולא ישקלו מאמצי הנאשם להבהיל את המנוחה לקופת החולים הקרובה ובכך לנסות ולהציל את חייה.

יש לציין כי הסדר הטיעון הוצג לאחר שמיעת חלק ניכר של הראיות, כן יש לזקוף לקולא את נסיבות חייו האישיות והיעדר עבר פלילי.

8. אשר על כן, הריני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א.      12 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו  13.1.10.

ב.       24 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה מסוג פשע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ט  אדר ב תשע"א, 04/04/2011 במעמד הנ"ל.  

<#5#> התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: