ת"א 10886-10-13 הכהן רבין נ' מגן

בשעתו היה התובע בעליו של כל הבית-משותף ברחוב קורדובֵירו מס' 14 בתל אביב-יפו, בגוש מס' 7084, חלקה 29. בבנין הזה מספר דירות-מגורים וחצר בת 94.10 מטרים רבועים. התובע מכר, אחת-אחת, ארבע מן הדירות בבנין לאחרים. הנתבע רכש ממנו את הדירה שבקומת-הקרקע ורשומה בתת-חלקה 2. הסכם-המכר נקשר ביום 8.12.1992.

2. בצו לרישומו של הבית בפנקס הבתים המשותפים נפלה שגגה. נרשמה בו החצר, בשלמותה, מוצמדת לכל אחת ואחת מתת-החלקות בבית, שלא כחלק מן הרכוש המשותף (הצו הוגש וסומן נת/1). לפיכך נקבע בסעיף 17 להסכם-המכר כך:

3. בעקבות כך שהנתבע, במהלך-מגוריו, הסדיר בקירה החיצוני של הדירה פתח-יציאה אל החצר, החל משתמש בחצר ואף קבע בעברה המזרחי שער על מנעול, באו בינם הצדדים בדברים. בתאריך 5.3.1999 הם קשרו, לפניו של עורך-הדין, הרב צוריאל בובליל, הסכם נוסף. במה, שכותרתו הייתה "אישור והתחייבות", הצהיר הנתבע כי אין לו כל חלק ונחלה בחצר, כי החצר היא בבעלותו ובזכות-החזקתו של התובע וכי שימושו של הנתבע בה הוא אך כבן-רשות מאת הלה (נספח ג' לתצהיר-התובע). הנתבע התחייב לסגור, בתוך שנה ממועד-קשירתו של ההסכם, את הפתח שבקיר; ולחדול משימוש בחצר לפי דרישתו של הראשונה של התובע. הוסכם כי הוא ימסור לתובע מפתח לשער שהותקן, ויסלק את השער לפי דרישתו הראשונה של התובע.

4. התובענה מלינה על כך, שהנתבע לא עמד אף לא באחת מהתחייבויותיו הנזכרות. הוא לא מסר ייפוי-כוח כדין, היינו, מאומת בידי עורך-דין, לתיקונו של המרשם; הוא לא סגר את הפתח; הוא לא חדל משימוש בחצר חרף דרישה שהופנתה אליו ועוד הגדיל הנתבע וקבע בה שער נעול נוסף, שלפי הטענה שלל מן התובע ולוּ את הגישה למתקני-הגז שבחצר. התבקשו חיוב למסור את ייפוי-הכוח; סילוק-ידו המוחלט של הנתבע מן החצר וציווי על סגירתו של פתח-היציאה אליה מן הדירה.