11 שנות מאסר לתושב אילת בגין מעשה סדום ואינוס של צעירה בעת שנפשה בעיר

ניתן לפרסם את גזר הדין, כאשר חל איסור פרסום כל פרט מזהה ביחס למתלוננת, לרבות שמה, מקום מגוריה או כל פרט אחר שעלול להביא לזיהויה.

השופטת י. רז-לוי

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) + (4)+ סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); עבירת אינוס לפי סעיף 345(ב)(2) + (4)+ סעיף 345(א)(1) לחוק; עבירה של ניסיון למעשה סדום לפי סעיף 25 + 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) + (4)+ סעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה מגונה – עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(2) + (4)+ סעיף 345(א)(1) לחוק; עבירה של איומים  לפי סעיף 192 לחוק ועבירה של הדחה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

כמתואר בכתב האישום וכעולה מהכרעת הדין, המתלוננת, חיילת בשירות סדיר באותה עת, הגיעה לסופשבוע בעיר אילת כאשר היא מתלווה לאם אשר התארחה במלון בעיר במסגרת מפגש קהילתי חברתי.

2. המתלוננת יצרה קשר עם הנאשם עמו הייתה לה הכרות שטחית קודמת והם יצאו יחד לבלות עם חברים נוספים של הנאשם. למחרת היום יצר הנאשם קשר עם המתלוננת והזמין אותה להגיע לפאב שם תיערך מסיבת יום הולדת לאחד מחבריו. המתלוננת הגיעה לשם ושהתה במקום יחד עם הנאשם וחבריו, עד שבשעה מאוחרת יותר הציע הנאשם למתלוננת לבוא עמו לדירתו כדי להביא משם את מתנת יום ההולדת לאותו חבר והיא התלוותה אליו. בהגיעם לדירה הנאשם תפס לפתע את המתלוננת בכוח בצווארה, חנק אותה, השליך אותה על המיטה, שלף סכין ואיים עליה שתתפשט ושאם היא רוצה לחיות, שתעשה מה שהוא אומר והכל כשהמתלוננת בוכה.

המתלוננת העידה, כי הנאשם אמר לה שהיא ראתה מי הם חבריו ועם מי הוא מסתובב ושחבל על החיים שלה, כאשר הוא עומד לספור עד עשרים ובזמן הזה עליה להתפשט.

3. בהמשך הנאשם נעמד מולה כשהוא אוחז בסכין והחל לספור לאחור והמתלוננת החלה להתפשט תוך כדי בכי ותוך כדי שהיא מציינת בפני הנאשם שהיא בתולה על מנת שיניח לה. הנאשם הוריד את בגדיה של המתלוננת, התפשט, החדיר את איבר מינו לפיה תוך כדי שהוא נוגע בה בחוזקה ומחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה. כאשר היא בכתה והתחננה שיעזוב אותה, הנאשם שאל אותה אם היא לא אוהבת את החיים שלה והיא רוצה למות היום והמשיך במעשיו. המתלוננת העידה, כי הנאשם תוך כדי שהוא צועק ומאיים עליה בסכין, הכריח אותה להכניס את כל איבר מינו לפיה והיא חשה שהיא נחנקת ורצתה להקיא. לאחר מכן, כאשר לא הצליח להגיע לסיפוק מיני, תפס אותה בבטנה, הוריד את ראשה בחוזקה וניסה להכניס את איבר מינו לפי הטבעת שלה.

בהמשך כאשר המתלוננת ביקשה ממנו והתחננה בפניו "רק לא זה, רק לא זה" הנאשם תפס בשיערה ואז הכריח אותה לבצע בו שוב מין אוראלי ובהמשך ניסה שוב להכניס את איבר מינו לפי הטבעת. בשלב זה המתלוננת בכתה מאוד ואז הנאשם נסוג ולא הכניס את איבר מינו לפי הטבעת.

בהמשך המתלוננת שאלה את הנאשם אם היא יכולה להתלבש, ולבסוף הסכים שתתלבש ותלך. המתלוננת התלבשה ויצאה מדירת הנאשם לאחר שזה איים עליה כי אם תגיש תלונה במשטרה ימחק לה כל דור במשפחה ואם תתלונן היא תפגע כפליים. המתלוננת נכנסה לקיוסק שהיה במקום כשהיא בוכייה ומפוחדת והמוכר נתן לה מים, הזמין מונית והחביא אותה בקיוסק עד  שהגיעה המונית.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען, כי היה מגע מיני מינורי בהסכמה ולא מעבר לכך, ומכאן נשמעו ראיות והנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות.

טיעוני הצדדים לעונש

4. ב"כ המאשימה הדגישה, כי מתחם העונש ההולם צריך להיעשות בהתאם לעקרון המנחה בענישה שהינו עקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם ומידת העונש המוטל עליו. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה במקרה זה הינו זכותה של המתלוננת לכבוד, שלמות גופה, שליטה ואוטונומיה על גופה ופרטיותה. ביחס לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה צוין, כי הנאשם ניצל את תמימותה של המתלוננת, ביצע בה עבירות מין קשות תוך איומים ופגע בביטחונה האישי של המתלוננת, באוטונומיה שלה על גופה, כאשר במעשי הנאשם קיים מימד של השפלה וביזוי.

באשר לנזק שנגרם למתלוננת, הפנתה ב"כ המאשימה לאמור בתסקיר נפגע העבירה ולנזק המצוין שם. ביחס לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם צוין, כי שירות מבחן המליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה שתבהיר לנאשם את חומרת מעשיו.

מכאן ביקשה המאשימה מבית המשפט לקבוע מתחם ענישה בין 11 – 16 שנים תוך שהיא עותרת להשתת עונש בטווח העליון של המתחם ופסיקת פיצוי משמעותי למתלוננת שישקף את הנזק שנגרם לה.

5. ב"כ הנאשם מנגד ביקשה שלא למצות את הדין עם הנאשם ולקבוע מתחם עונש הולם בגין כל העבירות שכן מדובר באישום אחד שבוצע כלפי קורבן עבירה אחד באירוע ספציפי. באשר לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה צוין, כי אלו בעיקרם שלמות גופם וכבוד האדם של הקרבנות ופגיעה באוטונומיה שלהם. עם זאת, יש מקום לאבחן בין פגיעה ארוכת טווח כמו למשל בעבירות מין במשפחה, או בעבירות שמבוצעות תוך ניצול יחסי מרות לעומת מקרה של פגיעה בודדת כמו כאן.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת צוין, כי מתחם העונש ההולם במקרים דומים הסתכם במספר שנות מאסר (בין 2 – 5 שנות מאסר). באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ציינה, כי יש לשקול לקולא את העובדה שהנאשם לא תכנן את ביצוע העבירה, כי היה מדובר במעשה פזיז וכי המתלוננת היא זו שיצרה עם הנאשם קשר בתחילה ורק לאחר מכן יצר הנאשם קשר אתה והציע לה לצאת ליום הולדת עם חברים בפאב.

6. עוד הטעימה ב"כ הנאשם, כי הנסיבות הקבועות בחוק לא רלוונטיות לענייננו ואין לגזור מהן נסיבה לחומרא. ב"כ הנאשם הטעימה, כי הנאשם בסופו של דבר חדל ממעשיו והורה למתלוננת להתלבש ואף ביקש סליחה למרות שהיה יכול להמשיך לבצע את מה שהחל בו, שכן לא היה שום גורם שהפריע לכך. עוד צוין, כי עבירת האינוס הייתה ע"י החדרת אצבעות ולא איבר המין ובאשר למעשה הסדום, בסופו של דבר, הנאשם הפסיק כאשר המתלוננת ביקשה זאת ולא ביצע עבירת אינוס של החדרת אבר מינו כאשר ציינה שהיא בתולה.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ציינה, כי הנאשם בן 25 שרק התחיל את חייו ועברו הפלילי אינו מכביד.