פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח'
|
ת"ע בית משפט לעניני משפחה קריית גת |
29422-08-22,29641-08-22,29395-08-22,30080-08-22
25.5.2026 |
|
בפני השופט: בן שלו |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המתנגד (המשיב לבקשות לקיום צוואה): ש' עו"ד שרון פרץ |
המשיבים: 1. האפוטרופוס הכללי במחוז דרום - פטור 2. ל' (המבקשת את קיום הצוואות) 3. ס' 4. כ' עו"ד טל קולסקי (ב"כ המשיבים 2-4) |
| פסק דין | |
על המדוכה שתי בקשות לקיום צוואה הדדית מיום 12.8.21 של בני זוג שהלכו לעולמם, ולצידן התנגדויות להן. מצד אחד של המתרס מצוי המתנגד לצוואה, מר ש', אחד מארבעת ילדי המנוחים ; מעברו השני, שלושת ילדיהם הנוספים, גב' ל' (המבקשת את קיום הצוואה), גב' ס' ומר כ' .
ת"ע 30080-08-22 היא הבקשה לקיום צוואתה של גב' ק' ז"ל (להלן: "הבקשה בעניין המנוחה" ו"המנוחה", בהתאמה).
ת"ע 29641-08-22 היא התנגדות מר ש' לבקשה בעניין המנוחה (להלן גם: "ההתנגדות לבקשה בעניין המנוחה").
ת"ע 29395-08-22 היא הבקשה לקיום צוואתו של מר י' ז"ל (להלן: "הבקשה בעניין המנוח" ו"המנוח", בהתאמה).
ת.ע 29422-08-22 היא התנגדות מר ש' לבקשה בעניין המנוח (להלן גם: "ההתנגדות לבקשה בעניין המנוח").
לנוחות הקריאה, יכונו הצדדים והעדים גם בשמותיהם הפרטיים ; הפניות לפרוטוקול יבוצעו על בסיס העימוד שבתיק ההתנגדות לבקשה בעניין המנוח (ת.ע 29422-08-22).
רקע כללי ודיוני
-
המנוחים היו נשואים זה לזה והתגוררו בבית ב XXX.
למנוחים ארבעה ילדים – הם הצדדים שלפני.
-
אין מחלוקת כי בשנת 2009 עבר המנוח תאונת דרכים קשה שבעקבותיה נותר משותק בארבע גפיו ונזקק לסיוע צמוד של מטפל (על אודות היקף הפגיעה הפיזית, שכפי הנראה הותירה למנוח אפשרות תפקודית מסויימת ראו עוד להלן).
-
הצוואה היא צוואה הדדית בפני רשות, שנערכה ביום 12.8.21 בפני הנוטריונית, עו"ד פ' (להלן: "הצוואה" ו"הנוטריונית"). כעולה מאישור עשיית הצוואה, הצוואה הוקראה למנוחים בביתם ב XXX (להלן: "הבית"). בתמצית, ציוו המנוחים זה לזו את עזבונם, ונתנו הוראות באשר לחלוקת העזבון לאחר פטירת שניהם. במסגרת זאת, ציוו המנוחים לארבעת ילדיהם באופן שווה את זכויותיהם בבית, ואת יתר נכסיהם ציוו באופן שווה לס', ל' ולכ' בלבד. כן הביעו המצווים את רצונם במינויו של חתנם מ' כמנהל לעזבונם.
-
המנוח, יליד 1946, הלך לבית עולמו ביום 28.3.22.
המנוחה, ילידת 1950, הלכה לבית עולמה ביום 24.5.22.
-
לאחר פטירת שני המנוחים, הגישה ל' בקשות לקיום צוואתם ההדדית.
ביום 8.8.22 הגיש ש' התנגדות לשתי הבקשות, אשר לא נתמכה בתצהיר. ההתנגדויות והבקשות הועברו ביום 14.8.22 לבית משפט זה. במסגרת ההתנגדויות העלה ש' מגוון רחב וכללי, של טענות המתבססות על מכלול העילות לפסלות צוואה, בהן היעדר כשרות רפואית של המנוח לערוך צוואה – הן פיזית והן קוגניטיבית ; כי החתימות המתנוססות על גבי הצוואה אינן חתימות המנוחים כלל ; אולם מנגד, טענות בדבר עריכת הצוואה בתחבולה ו/או תרמית ו/או השפעה בלתי הוגנת מצד כלל אחיו כמו גם מ' ; פגם בצוואת המנוח בדמות היעדר תעודה רפואית שהתחייבה נוכח מצבו הרפואי של המנוח ; ומעורבות פסולה בעריכת צוואה .
-
ביום 1.12.22 הגישו ל', ס' וכ' (להלן גם: "המשיבים") תגובה להתנגדות ש' לקיום הצוואות, שנתמכה בתצהיריהם, כמו גם בתצהירים נוספים מטעמו של מר מ' (בן זוגה של ל' וחתנם של המנוחים); מר נ' , ששימש כמטפל הסיעודי של המנוח (להלן: "המטפל"); שכנתם של המנוחים גב' ח' ; ואחותה של המנוחה, גב' ב'. בין היתר, טענו המשיבים כי הנוטריונית שימשה כבאת כוחו של המנוח; כי בטרם קיימה את המפגש שבו הקריאה למנוחים את הצוואה קיימה עימם פגישה מטרימה שבה שמעה את רצונם ; כי לא היה כל פגם קוגניטיבי כזה או אחר אצל המנוח שמנע ממנו לערוך צוואה ; וכי הלכה למעשה חרף התאונה הקשה שעבר לא היה מרותק למיטתו, אכל בעצמו, שוחח בטלפון הנייד, חתם על מסמכים שונים בבנק, בבתי חולים וכן חתם בכוחות עצמו על הצוואה, עת ביד ימין היו למנוח תחושה וטונוס שרירים של 30%. המשיבים שללו את הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת או כפייה כלשהיא, כמו גם הטענות הכלליות בדבר תחבולה, במיוחד עת ש' כלל לא הודר מעזבון המנוחים במלואו, באופן ששיקף מפורשות את רצונם של המנוחים. הרקע לכך, לטענתם, הוא מערכת היחסים הקשה ששררה בין ש' ובין המנוחים שפורטה ברחבה בתשובה ובתצהירים. כן טענו המשיבים כי לא נפל כל פגם בצוואה עת המנוחים שניהם לא היו מרותקים למיטתם וממילא בפני הנוטריון הונח אישור רפואי .
-
בקדם המשפט ביום 5.12.22 הוריתי על צירוף ס' וכ' כמשיבים נוספים בהליכים.
במסגרת קדם המשפט ביום 11.12.22 הסכימו הצדדים על גילוי מידע מלא ביחס לנכסי המנוחים ומצבם הרפואי וביום 26.12.22 נחתם בהסכמה צו גילוי מידע ביחס לנכסיהם ולמצבם הרפואי של המנוחים. צו נוסף ניתן בהסכמה ביום 16.3.23.
-
משהתקבלו תוצרי הצווים, הגיש ש' בין היתר בקשות למנות מומחה מתחום הגרפולוגיה לעניין חתימת המנוחים על הצוואה כמו גם בקשה למינוי מומחה רפואי לבחינת כשרותו של המנוח. ביום 18.6.23 קיבלתי את הבקשה וביום 26.6.23 מונו פרופ' A והמומחית להשוואת כתבי יד גב' B כמומחים מטעם בית המשפט בעניין מצבו הרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה וכשרות חתימתם הנטענת של המנוחים על גבי הצוואה, בהתאמה (להלן: "המומחה" ו"המומחית").
-
ביום 5.12.23 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חוות הדעת הרפואית"). המומחה סקר בחוות הדעת את התיעוד הרפואי בהקשרו של המנוח, אשר אין מחלוקת כי מאז שנת 2009 היה מרותק לכסא גלגלים עקב תאונת דרכים, ונזקק לטיפול ולעזרה מלאה 24 שעות ביממה. המומחה הבהיר בחוות הדעת כי המנוח היה משותק חלקית בארבע גפיו, "... בגלל נזק שנגרם לחוט השדרה בגובה החוליות הצוואריות 3 ו-4. לפי התיעוד השיתוק לא היה כנראה מלא..." (עמ' 12 לחוות הדעת).
המומחה הבהיר כי עד למועד עריכת הצוואה לא היה בתיעוד הרפואי שהוצג לו אזכור או דיווח על ירידה קוגניטיבית של המנוח, למעט אפיזודה אחת שבה טופל בחדר המיון בבית החולים ברזילי כחודש לפני עריכת הצוואה, שבה תואר כי היה מבולבל עת התקבל למיון עם סטורציה של 84% שהייתה הגורם לבלבול. אפיזודה זו יוחסה על ידי המומחה למצבו הרפואי של המנוח (קרי ריווי החמצן הירוד) וכי המנוח "...חזר לעצמו – קרי למצב הצלילות הבסיסי..." (עמ' 12 לחוות הדעת).
המומחה גם שלל את האפשרות שדיכאון או תרופות שונות שקיבל המנוח (לרבות תרופות אופיאטיות ותרופות נוגדות חרדה) פגעו במצבו הקוגניטיבי ושללו את יכולתו לערוך צוואה.
בפרק הסיכום של חוות הדעת הרפואית התייחס המומחה הן למצבו הפיזי של המנוח והן למצבו הקוגניטיבי בעת עריכת הצוואה, כהאי לישנא: "....נשאלתי גם על ידי כבוד השופט לגבי יכולתו הפיזית. המנוח היה קוודריפלג, כלומר משותק בארבעת הגפיים אך לפי האבחנות המופיעות בתיקו הרפואי השיתוק היה חלקי וכנראה שנותרה יכולת תנועה והפעלה כלשהיא של השרירים, שהרי חתם על טפסי הסכמה לפעולות רפואיות, כך שאין לי סיבה להניח שלא היה מסוגל לעשות זאת גם לגבי הצוואה. מסקנות. למטב הערכת המקצועית הסבירות שהמנוח היה כשיר לעריכת צוואה גבוהה מהסבירות שהיה בלתי כשיר.... " (עמ' 13 לחוות הדעת הרפואית).
-
ביום 6.8.24 הוגשה חוות דעת המומחית, בהתייחס לכתבי היד של המנוחים (להלן: "חוות דעת כתב היד").
ביחס למנוח, הבהירה המומחית כי ריבוי הסגנונות והצורות של חתימות הדוגמה שהוגשו לעיונה מעלה אפשרות כי הן נכתבו על ידי מספר כותבים ולפיכך לא יכולה היתה להסיק מסקנות השוואתיות ביחס לחתימות המנוח על גבי הצוואה. אביא את ניתוח המומחית ביחס למנוח במלואו:
"..... 1. החתימות נשוא המחלוקת על שם י' המסומנות על ידי א1,א2 כתובות בווריאציות טבעיות, בקו כתיבה חלש, רועד, מלווה בחוטיות ואינו שוטף. קו כתיבה זה מעיד על חולשה וחוסר שליטה ביד הכותבת של אדם במצב בריאותי ירוד. 2. חתימות הדוגמה בשם י' המפורטות בסעיף ב לעיל כתובות בסגנונות רבים ובצורות שונות הן בצורה החיצונית והן בקו כתיבה משתנה, לדעתי קיימת אפשרות שהדוגמאות בשם י' נכתבו על ידי מספר כותבים (ראה טבלאות מצורפות). 3. מכאן, הדוגמאות שעמדו לרשותי אינן יכולות לשמש בסיס אמין להשוואה ולהסקת מסקנות מול חתימות המחלוקת על שם י'...." (עמ' 2 לחוות דעת כתב היד).
באשר לחתימותיה של המנוחה, מצאה המומחית התאמה בין החתימות שעל גבי הצוואה ובין חתימות הדוגמה שהמציאו לה הצדדים. מסקנתה של המומחית לעניין זה היתה כהאי לישנא: ".... ההתאמה בתכונות הכתיבה הייחודיות בחתימות המחלוקת מול הדוגמאות כפי שפורטו לעיל, על כל הווריאציות שבהן, העדר ניגודים וסימנים המעידים על זיוף מביאים אותי למסקנה כי שתי החתימות נשוא המחלוקת נכתבו על ידי כותבת הדוגמאות בשם ק'. מסקנתי היא בדרגה 1 מתוך מסמך ' נוסחים של חוות דעת מומחה לבדיקת כתבי יד ופירושיהם' המצורף לחוות דעתי..." (המ' 3 לחוות הדעת). כלומר, לדעת המומחית, ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, עסקינן בחתימות המנוחה עצמה.
-
ההליכים נקבעו לשמיעת ראיות בשני מועדים נוכח היקף העדים שהתבקש.
ביום 4.3.25 התקיים דיון שמיעת הראיות הראשון, במהלכו העידו ש' ; רעייתו א' ; ל' ; כ'; וס' (לנוחות הקריאה, יכונה פרוטוקול דיון זה "הפרוטוקול הראשון").
-
ביום 6.3.25 – לאחר שנשמעו עדויות בעלי הדין עצמם וא' - דחיתי בהחלטה מנומקת את בקשת ש' למתן הוראה גורפת בדבר איכון מכשירי טלפון סלולאריים של ל' ושל עורכת הצוואה אולם התרתי את זימונה של המומחית למתן עדות חרף השלב הדיוני שבה הוגשה הבקשה (להלן: "החלטת האיכון").
-
ביום 19.5.25 התקיים דיון שמיעת הראיות השני, במהלכו העידו עורכת הצוואה, עו"ד פ'; המומחית ; מר נ', שהיה המטפל הסיעודי של המנוח (להלן גם: "המטפל") ; בן זוגה של ל', מ'; וגב' ב', אחותה של המנוחה.
גב' ח' שתצהיר מטעמה הוגש, לא התייצבה למתן עדות ובנסיבות אלה אבהיר כבר עתה כי תצהירה לא ישמש חלק מן המסד הראייתי שלפניי (לנוחות הקריאה יכונה פרוטוקול דיון זה "הפרוטוקול השני").
-
לאחר מספר דחיות, בסופו של יום נשמעו הסיכומים בעל פה.
תמצית טענות ש' בסיכומים
-
לשיטת ש' נפלו בצוואה הנוטריונית פגמים מקום בו לא צורפה לה תעודה רפואית בניגוד לדין המובילים את נטל ההוכחה והשכנוע לכתפי המנוחים. ש' טוען כי מצבו הרפואי של המנוח מנע הימנו לערוך את הצוואה, בין היתר נוכח דיכאון ממנו סבל, וכי חוות הדעת הרפואית שגויה בעליל שעה שהמומחה בין היתר הסתמך על חתימה על מסמכים רפואיים שהוכח שלא המנוח חתם, כעל ראיה לכך שהמנוח שימר שליטה מסויימת בחלק מגפיו. בנוסף, לטענת ש' החתימה על גבי הצוואה איננה חתימתו, כפי שבין היתר העלו עדויותיהם של מ' וכ'. בין היתר מבקש ש' להסתמך על עדות המטפל לפיה הנוטריונית הגיעה פעם אחת לבית ולא שלושה מפגשים כטענתה ולקבוע בכך ראיה למזימה שרקמו ל' וש' ביחד עם הנוטריונית. לטענתו גם שיעור השכר הנטען שגבתה הנוטריונית מתאים לפגישה אחת ולא לשלוש.
עוד מרחיב ש' וטוען, כי הצוואה הוכנה מראש על ידי הנוטריונית, אשר התייצבה בבית המנוחים פעם אחת בלבד עם עותק מוכן מראש, באופן המלמד מסקנה בדבר אותה קנוניה שנרקמה. כן הלין ש' על כך שהנוטריונית לא שמרה תיעוד על אודות מהלך עשיית הצוואה. מאלה עולה כי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח ולשכנע כי עסקינן בצוואה תקפה.
לשיטתו של ש', הואיל ועסקינן בצוואה הדדית, פסילת צוואת המנוח מאליה מובילה לקבלת ההתנגדות ביחס לצוואת המנוחה.
עוד הלין ש' על כך שהנוטריונית לא זכרה באיזה יד חתם המנוח על גבי הצוואה. ש' טוען כי מדברי הנוטריונית יתכן שעדכנה את ל' ואת מ' בדבר הכוונה לערוך למנוחים צוואה. ש' חוזר על הטענה לפיה המנוח הושפע מן המנוחה, והיא עצמה הושפעה והיתה תלויה בל' ובמ' אשר שלטו בה לדבריו כעולה גם מעדויות ש' וא'.
לדבריו לא הונח כל נימוק משכנע להדרה החלקית שלו בצוואה, וזאת גם אם אמנם לדבריו בסיכומים היו נתקים בינו ובין המנוחים. באותה המידה אף לא הובהר לשיטתו כל עיקר מדוע דווקא מ' ננקב על ידי המנוחים כמי שישמש כמנהל עזבונם.
כפועל יוצא, עותר ש' לקבלת ההתנגדויות.
תמצית טענות המשיבים בסיכומיהם
-
לשיטת המשיבים, נטל הראיה והשכנוע מוטל לפתח המתנגדים, ובו לא עמד. לדבריהם, גם אם ייקבע כי נפל פגם בכך שלא צורפה תעודה רפואית בדבר מצבו של המנוח, הרי שעסקינן בפגם הניתן לריפוי וממילא עמדו בנטל להוכיח ולשכנע באמיתות ותקפות הצוואה.
המשיבים מפנים בין היתר לחוות דעת הרפואית ששללה את טענות ש' בדבר היעדר כשרות של המנוח לערוך צוואה, אשר התייחסה גם לטענות בדבר דכאון של המנוח כמו גם למסקנת המנוח לפיה השיתוק ממנו סבל המנוח היה חלקי. הגם שש' שלח שאלות הבהרה למומחה, הוא לא מצא לנכון לזמנו לחקירה ולמתן עדות ויש לראות בהימנעות זו כהסכמה למסקנות חוות הדעת הרפואית. לא בכדי כשל ש' בעדותו ממתן הסבר לכך.
המשיבים מבהירים כי גם מן העדויות עולה שהמנוח היה כשיר קוגניטיבית לערוך צוואה. באשר לטענה לפיה המנוח לא היה זה שחתם על הצוואה, מבהירים המשיבים כי מחוות דעת כתב היד לא ניתן היה ללמוד על אודות זהות החותם על הצוואה נוכח האפשרות שדוגמאות החתימה שצירפו הצדדים נחתמו על ידי מספר כותבים (כפי שאמנם התברר מעדותו של מ'). אולם לצד זאת מטעימים כי מסקנה נוספת מחוות הדעת היא שמי שחתם על הצוואה סבל מליקוי גופני שהתבטא בחוסר שליטה ביד החותמת, באופן העולה בקנה אחד דווקא עם מצבו הרפואי המוכח של המנוח ומחזק את עדותה של הנוטריונית לפיה המנוח הוא שאמנם חתם על הצוואה, ולעניין זה מלינים המשיבים על כך שהנוטריונית לא עומתה במישרין בעדותה עם הטענה שלפיה המנוח לא היה מסוגל לכתוב או להחזיק עט. טענת ש' לעניין זה לא נתמכה בכל עדות אחרת ולעומת זאת גם עדותו של המטפל, עד חיצוני וניטרלי, הבהירה שאמנם המנוח יכול היה לחתום על מסמכים.
באשר לנסיבות עשיית הצוואה, בניגוד לטענתו של ש' טוענים המשיבים כי הנוטריונית הבהירה היטב בעדותה את מהלך עשיית הצוואה ואת העובדה שהמנוחים עצמם הם שפירטו בפניה את רצונם.
עוד מבהירים המשיבים, כי ככל ש' חפץ לאשש את טענת המזימה שנרקמה בין ל', מ' והנוטריונית, דבר לא מנע הימנו להציף מחדש, לאחר חקירת הנוטריונית ומ', את בקשתו בעניין קבלת צווי איכון, ובמיוחד עת כלל המשיבים, מ' והנוטריונית הסכימו לכך.
בניגוד למנוח, לדברי המשיבים ש' אינו מטיל ספק בכשרות המנוחה לצוות, ובאשר לחתימתה של המנוחה על הצוואה מפנים הם לחוות דעת כתב היד ולמסקנותיה הקונקלוסיביות שלא קרסו בחקירת המומחית.
המשיבים מטעימים כי הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת נטענה באופן סתמי וכוללני תוך שמעדויות הצדדים, לרבות עדותו של ש', התברר כי לא היה לה כל יסוד. הוא הדבר בכל הנוגע לטענת ש' בדבר התלות הניכרת של המנוחה בל', ושליטתה של ל' בה, כמו גם הטענות הכלליות בדבר עריכת הצוואה בתחבולה או בתרמית. נדבך מחזק לכך נעוץ גם בתוכן הצוואה, שבה כאמור לא הודר ש' מכלל עזבונם של המנוחים והוא בבחינת יורש שווה זכויות בבית. לשיטת המשיבים, תוכן הצוואה עצמו מוסבר היטב במערכת היחסים הקשה והמורכבת שבין ש' ובין המנוחים, והוא בבחינת פתרון מאוזן בין דאגתם לו ובין אותה מערכת יחסים והשלכותיה על המנוחים.
לבסוף טוענים המשיבים כי אין ממש בתזה המשפטית שהעלה ש' לפיה פסילת צוואת המנוח תוביל מניה וביה לפסילת צוואת המנוחה אך נוכח היות הצוואה בבחינת צוואה הדדית.
כפועל יוצא, עותרים המשיבים לדחות את ההתנגדויות ולחייב את ש' בהוצאות ריאליות שלא יפחתו מ-80,000 ₪ בצירוף שיפוי בגין חלקם בשכר טרחת המומחים.
הדין החל
-
סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") תוחם את גדריה של צוואה בפני רשות, כהאי לישנא:
"... (א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור. (ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור..." (שם).
סעיף 22(ז) לחוק הירושה מבהירנו, כי ".. לעניין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט..." (שם).
-
תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז – 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") מבהירה כי "... לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה ; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון..." (להלן: "תעודה רפואית" ; שם).
על פי הפסיקה, תכלית ההוראה שבתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים נועדה "... להבטיח כי מבצע הפעולה המשפטית מסוגל להבין את משמעות הפעולה ואת השפעתה על מצבו המשפטי..." (ע"א 1395/02 לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזרא ז"ל פ"ד נט(5) 49, 61).
-
הגם שחלק ניכר מחזית המחלוקת כפי שנפרשה לפני עסק בשאלות מתחום חתימת המנוחים על גבי הצוואה או השאלה האם נפל פגם באי הצגת תעודה רפואית בדבר כשרותו של המנוח בעת עשיית הצוואה, אלה אינם בבחינת מרכיבי היסוד של צוואה בפני רשות.
סעיף 25 לחוק הירושה מבהירנו, כי מרכיב היסוד בצוואה בפני רשות הוא כי "... הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו..." [שם ; באשר למרכיב היסוד כאמור ראו למשל עמ"ש (י-ם) 13612-12-12 דרוויש נ' דרוויש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.7.13)].
-
באשר לנטלי הראיה והשכנוע, הרי שככלל, כאשר עסקינן בצוואה שאיננה פגומה צורנית אלה מוטלים על המתנגד לקיום הצוואה. ככל שקיימים פגמים צורניים בצוואה, או-אז עובר הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה, וזאת כל עוד מתקיימים כאמור מרכיבי היסוד של הצוואה (ראו למשל ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף פ"ד מו(3) 185, 188).
-
במצב דברים שכזה, מאפשר סעיף 25(א) לחוק הירושה את קיומה של הצוואה גם אם נפלו בה פגמים צורניים, ובלבד שמרכיבי היסוד של הצוואה התקיימו: "... התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף, נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או כשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור..." (שם).
עם השנים אף הבהירה הפסיקה, כי צורתה של הצוואה – קיומם או היעדרם של פגמים צורניים – איננה בבחינת תכלית הדיון ואינם בגדר מטרה כשלעצמן, כי אם מכשיר שנועד לסייע בהתחקות אחר כוונתו של המצווה וגמירת דעתו. כך למשל, הובהרו הדברים מפי כב' השופט (כתוארו אז) ש' שוחט: "....הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו – הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים – אלה הטוענים לפסילת הצוואה – תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים..." (עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ. א' מ' ק' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.4.13)].
דיון והכרעה
-
לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועיינתי במלוא המצוי בתיקים הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי ההתנגדויות להידחות. כפועל יוצא, דין הבקשות לקיום צוואות המנוחים להתקבל. יתכן שלא בכדי התנגדויות ש' לא נתמכו בתצהיר מטעמו (ולא זו תהא הסיבה לדחיית התנגדויותיו), מקום בו ככלל הנמקותיו נשענו בעיקר על טענות מזימתיות באופיין (שהרף הראייתי בעניינם מכביד), השערות גרידא ואף השחרה שלא לצורך של המנוחה גם בעדותו. אלא שטענותיו הוזמו לא אך מפי גרסותיהם הסדורות של המשיבים כפי שנפרשו בתשובתם ותצהירי האימות לה, הורחבו בעדויותיהם ולא קרסו כל עיקר ; כי אם גם בעדויות חיצוניות, לרבות שתי חוות הדעת, עדות המומחית, עדותו של מ' ועדותם של המטפל ושל ב'.
-
אפנה תחילה לדיון בתוקף צוואתו של המנוח, מקום בו בעניינו הגעתי לכלל מסקנה כי אמנם נפל פגם צורני המתבטא באי הצגת תעודה רפואית על אודות מצבו. אולם בטרם אדרש לצוואת המנוח, מצאתי להתייחס בקצרה להתרשמותי הכללית מגרסות הצדדים ועדיהם ביחס לצוואת המנוחים, אשר יש בהן להוסיף נדבך למכלול הממצאים והמסקנות שאפרט להלן.
גרסות הצדדים
-
כפי שאמנם הלינו המשיבים, בצדק, התנגדויות ש' כלל לא נתמכו בתצהיר מטעמו, ולו לאימות הנטען בהן. אולם כך או אחרת, כתב ההתנגדות עצמו, אשר מנה את טענותיו של ש' כנגד הצוואות, היה בעיקרו כללי, תוך ששימשו בו בערבוביה טענות עובדתיות סותרות, שספק אם יכולות לדור בכפיפה אחת כפי שנוסחו דוגמת טענה לפיה המנוח כלל לא חתם על הצוואה ומנגד טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה בעריכת הצוואה.
כן נטען בכלליות רבה, כי המנוח היה נתון ל"... חסדי ו/או השפעת ילדיו ו/או אשתו המנוחה..." (סעיף 8 להתנגדות כפי שהוגשה לתיק ת"ע 29422-08-22). ש'– אשר כפי שאראה עוד להלן, כלל לא הודר מקשר עם איזה מבני משפחתו הגרעינית וידע גם ידע לנסח טענות עובדתיות בדרך של קביעה ולא השערה גרידא, לא הוסיף ולא פירט – ולו די הצורך - מה היה חלקו הנטען של כל אחד מבני המשפחה במהלך הדברים העובדתי שתואר בכלליות רבה. באותה מידה, טען ש' טענות כלליות גרידא ביחס למשיבים, למ' ולאמו המנוחה באשר להשפעה בלתי הוגנת (סעיף 9 לכתב ההתנגדות וראו באותה המידה בסעיף 19 לכתב ההתנגדות). כפי הנטען בכתב ההתנגדות, אין כל הגיון בהדרה של ש' מחלק מנכסי העזבונות (שהרי גם ש'איננו מתכחש לכך כי גם הוא זוכה בחלק מנכס משמעותי של המנוחים, קרי זכויות בבית).
טענה עובדתית כללית נוספת מצינו בסעיף 31 לכתב ההתנגדות כדלקמן: "... בין היתר היורשים היו נוכחים בזמן עריכת הצוואה, שילמו שכ"ט לנוטריון, הביאו הנוטריון ו/או דיברו בשם המנוחים והכתיבו בעצמם הוראות הצוואה..." (שם). אלא שלא ברור מהטיעון העובדתי האמור במי בדיוק מדובר ; מי היה אחראי לאיזו מהפעולות האמורות, באופן שאומר דרשני.
במקומות מספר בכתב ההתנגדות מצאנו ולו ראשית הבהרה לטענות הכלליות דלעיל, אלא שגם טענות שנחזו להיות קונקרטיות יותר, אף הן לא חרגו מגדרי ה"כותרת" גרידא. כך, נטען שהמנוחה למעשה היתה עושת דברה של ל' (סעיף 20 – 21 לכתב ההתנגדות) ; כי המנוחה נדדה לפני פטירתה בבתי ל' וס' וכי ל' ומ' הם ש"...סידרו הסיעוד להורים המנוחים והיו מטפלים בכל ענייני ההורים..." (סעיף 23 לכתב ההתנגדות) ; כי ס' "הייתה שולטת על ההורים.... ולוקחת מהם כספים רבים..." (סעיף 25 לכתב ההתנגדות) ; וכי "... הבן כ' אף הוא לקח ו/או הכריח את הוריו ובעיקר את אביו המנוח ליתן לו כספים רבים בשל סיבות שונות..." (סעיף 26 לכתב ההתנגדות).
בנוסף לאלה, מצינו בכתב ההתנגדות מספר טענות עובדתיות ממוקדות. בין היתר, טען ש' כי המנוח לא יכול היה להחזיק עט, כי החתימה על גבי הצוואה איננה חתימתו, וכי היה נתון בדיכאון עמוק. באותה המידה, טען ש' כי חתימתה הנחזית כמו גם שמה של המנוחה על גבי צוואתה, אינם שלה כל עיקר (סעיף 18 לכתב ההתנגדות).
אולם באותם נשימה, טען ש' בכתב ההתנגדות כי ".... הבת ל' והבת ס' יחד עם החתן מ' (מ' – ב.ש) הכתיבו כאמור לעיל למנוחים את הצוואה ו/או השפיעו על המנוחים עובר לעריכת הצוואה. הם הכריחום לערוך הצוואה בניגוד לרצונם..." (סעיף 18 לכתב ההתנגדות).
ש' לא הבהיר בכתב ההתנגדות בכל דרך מה היחס – המשפטי והעובדתי – בין טענתו לפיה חתימת המנוחים על גבי הצוואה לאו חתימה היא, ובין הטענה לפיה למעשה לפנינו צוואה של ממש, אלא שזו נעשתה שלא כדין, בכפייה או בהשפעה בלתי הוגנת. כבר עתה אציין, כי תמיהה זו לא הוסרה גם במסגרת שמיעת הראיות.
טענה עובדתית נוספת שטען ש' בכתב ההתנגדות, נגעה להיותם של ל' ומ' מורשי חתימה בחשבון הבנק של המנוחים. אקדים ואציין כי טענה זו לא הוכחה כל עיקר.
-
מנגד, בתשובתם לכתב ההתנגדות מצינו מפי המשיבים (כמו גם עדיהם, המטפל, מ' וב'), גרסה עובדתית קוהרנטית הרבה יותר.
בתמצית, גרסתם של המשיבים כפי שבוארה בכתב התשובה ובתצהירים מטעמם היתה כי חרף תאונת הדרכים הקשה שעבר המנוח בשנת 2009 ואשר הותירה אותו משותק מן הצוואר מטה, לשיטתם לא היה מרותק למיטתו; אכל מזון חתוך מראש ; התנייד עם כסא גלגלים; החליף ערוצים בשלט; ניהל עניינים כספיים דרך הטלפון הנייד; התנייד לבנק ולסידורים שונים באמצעות המטפל שהסיע אותו ; היה צלול לחלוטין עד סמוך לפטירתו ; ושימר תחושה חלקית וטונוס שרירים של 30 אחוז ביד ימין שאפשר לו לחתום על מסמכים בבנק בבתי חולים ועל הצוואה (ראו למשל סעיפים 9-10 לכתב התשובה ; סעיפים 5 – 6 לתצהירו של מ' ; סעיפים 3-4 לתצהיר המטפל).
לגרסתם של המשיבים, הרקע להדרתו החלקית של ש' מנכסי עזבונות המנוחים נעוץ במערכת היחסים הקשה שהיתה לש' עם המנוחים. לדבריהם, ש' חש מקופח על ידי הוריו שלא בצדק, נהג לריב עימם, לא לדבר עימם תקופות ארוכות ולהכפישם, תוך ש' עצמו ניצל את רגישותו הרבה של המנוח כלפיו וקיבל ממנו כספים בסתר ללא ידיעת המנוחה. עם המנוחה עצמה, לדברי המשיבים, היתה לש' מערכת יחסים קשה אף יותר שהתאפיינה בין השאר בהתעלמות גמורה ממנה והדרת נכדיו מקשר עימה במשך תקופות ארוכות עד כדי חודשים ושנים, תוך שגם נהג להתנות את ביקוריו בבית המנוחים בהיעדרות המנוחה מן הבית. בנוסף, לטענת המשיבים ש' סייע להוריו המנוחים לעתים רחוקות ובהיעדר רצון מופגן (סעיפים 22- 24 לתשובת המשיבים ; סעיפים 14-20 לתצהיר מ' ; סעיפים 10 -15, 18, 20 לתצהיר המטפל ; סעיפים 6 – 14 לתצהיר ב').
המשיבים שללו כל מעורבות לא כל שכן השפעה על רצונם של המנוחים בקשר עם עריכת הצוואה, למעט עצם הפנייתם של המנוחים לנוטריונית על ידי מ' (ראו למשל סעיפים 26 – 29, 35 לכתב התשובה וסעיפים 22 – 23 לתצהירו של מ').
-
לאחר שמיעת הראיות אך התעצמו הקשיים האינהרנטיים בגרסתו דלעיל של ש', אשר מוקשית היא בעיניי. זו התאפיינה ככלל בהפגנת טינה לא רק כלפי המשיבים (ראו למשל בעמ' 4 לפרוטוקול הראשון), כי אם גם בשיח בוטה וצורם למדי בקשר עם אמו המנוחה אשר לדבריו "...היא היתה צלולה, חסרת אופי ותלותית. תלותית. אין לה דעה משלה..." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 13 – 14 וכן ראו בעמ' 17 לפרוטוקול הראשון שורות 6- 10 ; הדגשות לא במקור – ב.ש). לא למותר לציין כי דברים דומים מצינו גם מפי בת זוגו של ש', א', שבחרה להתבטא ביחס למנוחה כמי ש"...לא היה לה עמוד שדרה..." (עמ' 37 שורה 12 לפרוטוקול הראשון).
עדותו של ש' ככלל, היתה שזורה בהעלאת חשדות, השערות וטענות מזימתיות כנגד אחיו, תוך שלא פעם כשל הוא עצמו במתן מענה קוהרנטי וישיר לשאלות שנשאל. כך למשל, כשל ש' מלהבהיר ולו די הצורך מדוע לא מצא לנכון לכל הפחות לנסות ולזמן למתן עדות מטעמו בן משפחה מורחבת, מכר או שכן, שיתמוך בטענתו בדבר אופיה והתנהלותה של המנוחה (ראו למשל בעמ' 23 – 24 לפרוטוקול הראשון). כך גם השיב באופן מעורפל ומתחמק לשאלה היסודית מדוע – חרף שלל הטענות המזימתיות שהעלה כלפי המשיבים ומ' – בסופו של יום גם הוא זכה לזכויות בבית מכח צוואת הוריו, שלא הודר מהן (עמ' 17 – 18, 29 לפרוטוקול הראשון). כך, טען באופן כללי גרידא כי "הרעילו" את אמו כנגדו (עמ' 5, 12 לפרוטוקול הראשון).
כך, והגם שבשלב שמיעת הראיות חזקה כי כבר נחשף ולו לחוות הדעת ולראיות שהוצגו בתיק, בחר לתמוך בעדותו את טענתו בדבר מעורבות בצוואה בטענות כלליות בדבר דכאון שבו שרוי היה המנוח וטענה כללית וכבושה לפיה אמו לא יכולה היתה להתקשר לעורך-דין; לצד העלאת "השערה חזקה" וכללית אף היא מצידו, בדבר מעורבות של ל' ומ' בדבר (עמ' 22 לפרוטוקול הראשון). בדומה, בחר להשיב באופן מתחמק למדי לשאלה האם אמנם הוא עצמו קיבל כספים מהמנוח, ורק בתום סדרה של שאלות ניתן היה להבין מדבריו, במשתמע, כי אמנם קיבל כספים שהוצדקו בגרסה כבושה לפיה המנוח עצמו היה חייב לו כסף מכח עסקה "סיבובית" במשתמע למול מ' (עמ' 26 – 27 לפרוטוקול הראשון). לא זו, אלא שחרף גרסתו הכללית כמפורט לעיל לפיה המנוח היה משותק באופן מלא, זו קרסה בחקירתו הנגדית שבה הודה כי המנוח שימר באופן זה או אחר יכולת תנועה בידו, ולו לשיטתו לפרק זמן מסויים, לאחר סדרה של תשובות מתחמקות מצדו (עמ' 7 – 9 לפרוטוקול הראשון ; על כך ראו עוד להלן, בדיון בנוגע לחתימת המנוח).
-
מנגד, וכפי שאבהיר עוד להלן, מצאתי שגרסות המשיבים היו קוהרנטיות הרבה יותר, והתיישבו ככלל ובעיקרן גם עם הראיות והעדויות הנוספות שהוצגו לפניי, זאת הגם שחרף היותם בבחינת בעלי דין של ממש, לבקשת בא כוחו של ש' ובהסכמתם, לא נכחו בעת עדויות המשיבים האחרים עד אשר סיימו את עדותם (עמ' 41 לפרוטוקול הראשון). כך למשל התרשמתי שעדויות המשיבים ומ' לא אופיינו בנסיון למתן מענה מתחמק משאלות – לפרקים לא פשוטות כל עיקר – שנשאלו. זאת, גם במקרים בהם לכאורה יכולים היו לסבור שהמענה לא יעלה בקנה אחד עם האינטרסים הנחזים שלהם באופן המוסיף נדבך למהימנות שאני מייחס לדבריהם. כך, למשל, הבהירה ל' בחקירתה הנגדית כי חלק מדוגמאות חתימתו של המנוח נחתמו על ידי אחר, הואיל והמנוח לא חתם את שמו (עמ' 70 – 71 לפרוטוקול הראשון). כך, כ' ציין כי בשנה האחרונה לחייו התקשה המנוח פיזית ולדבריו לא יכול היה לאכול באופן עצמאי (עמ' 89, 96 – 97 לפרוטוקול הראשון). כך, בניגוד בולט למדי מדבריו של ש' בעדותו בסוגיה זו, אישרו כ' וס' שניהם כי זכו לסיוע כספי עיתי מן המנוחים (ראו בעדותו של כ' בעמ' 89 – 90 לפרוטוקול הראשון ובעדותה של ס' בעמ' 110 לפרוטוקול הראשון). וכך, למשל, הבהיר מ' בחקירתו הנגדית כי חלק מדוגמאות החתימה שיוחסו למנוח והועברו למומחית (לא חתימות הצוואה) נחתמו למעשה על ידו בנוכחות המנוח כשסייע לו בפעולות שוטפות שונות (עמ' 87 – 91 לפרוטוקול השני).
כפי שאפרט עוד להלן, גרסתם של המשיבים ככלל מתיישבת עם העדויות והראיות שהונחו לפני והיא מסתברת הרבה יותר בעיני, מגרסתו הכללית של ש', שנותרה בעיקרה בגדר טענות מזימתיות והשערות כדבריו שלו עצמו, שלא הוכחו כל עיקר.
מכאן, אפנה תחילה לצוואת המנוח.
צוואת המנוח
-
בכל הנוגע למנוח עצמו, דומני שיש ממש בטענה כי נפל פגם צורני בצוואה המתבטא באי הצגת תעודה רפואית.
במקרה שלפני, אין למעשה כל מחלוקת בדבר ריתוקו של המנוח לכסא גלגלים והסיוע הצמוד לו נזקק בפעולות גופניות, כמפורט גם בחוות הדעת הרפואית.
הפסיקה נוהגת ככלל בפרשנות מרחיבה למונח "מרותק למיטתו" הנקוב בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, ומחילה אותו גם ביחס למי שמתקשה להתנייד בכוחות עצמו ולמצבים נוספים דוגמת אלה (בהקשר זה השוו, למשל: ת"ע (י-ם) 32201-10-17 ש.א נ' י.א (מצוי במאגרים המשפטיים ; 30.8.20 והאסמכתאות שם).
-
הדברים יפים גם במקרה שלפני, עת עסקינן במי שמצבו הרפואי הותיר אותו מרותק לכסא גלגלים ונזקק לסיוע של אחרים להתנייד – לרבות מן המיטה אל הכסא ובחזרה. אכן, כפי שאראה להלן, כעולה הן מהעדויות שלפניי והן מחוות הדעת הרפואית המנוח שימר יכולת שימוש חלקית ביד אחת. אולם במרביתן של פעולות היום-יום, לרבות רחצה, אכילה (ולו בחיתוך המזון), ניוד והפעלת מכשירים שונים, לא היה המנוח עצמאי מבחינה פיסית, ונזקק לסיוע זולתו. די בכך כדי לשכנע, כי היה על הנוטריונית במקרה שלפני להצטייד בתעודה רפואית, כמשמעותה בתקנות הנוטריונים.
-
אמנם, במקרה שלפני העידה הנוטריונית כי היתה לה היכרות ממושכת עם המנוח, אותו ייצגה מספר שנים קודם לכן לאחר תאונת הדרכים שהובילה לריתוקו לכסא גלגלים (ראו למשל עמ' 6, 28 לפרוטוקול השני). גם אם אניח שהיכרות זו עמדה בבסיס אי צירוף תעודה רפואית ; וגם אם כפי דבריה הטעם לכך היה שהמנוח לא היה "מרותק למיטתו" במשמעות הצרה של המונח (ראו למשל בעמ' 21- 22 לפרוטוקול השני), לא ראיתי שיש בכך משום הכשר לדלג על פעולה פשוטה יחסית שנדרש נוטריון מכח תפקידו הציבורי למלא ; פעולה שנועדה להסיר ספקות עתידיים ביחס ליכולתו של אדם לצוות את רכושו ומתבקשת גם מכח מידת הזהירות הנדרשת בעצם עריכת צוואה בפני רשות.
-
לעניין זה אבהיר, כי הגם שבעדותה ציינה הנוטריונית כי ביקשה מהמנוח תיעוד רפואי השמור במשרדה (עמ' 14 לפרוטוקול השני), והגם שתיעוד זה לא הוצג לבית המשפט גם לאחר עדותה, מקום בו ככלל לא נטען שמדובר בתעודה רפואית של ממש, כמשמעותה בתקנות הנוטריונים, ממילא לא היה בכך להעלות או להוריד ממסקנתי בדבר הפגם הצורני שנפל בצוואה, בכל הנוגע למנוח עצמו. פגם, שבעינו עומד.
-
פועל יוצא של האמור, הוא ששוכנעתי כי נפל פגם צורני בצוואת המנוח בדמות אי צירוף התעודה הרפואית. בכך אמנם קם לפתח המשיבים הנטל להוכיח ולשכנע כי הצוואה אמנם משקפת את רצונו של המנוח.
בנטל זה, כפי שאראה, עמדו המשיבים. אפתח, תחילה, ברקע לעשיית הצוואה ונסיבות עריכתה.
נסיבות עריכת הצוואה
-
כזכור, עסקינן בצוואה נוטריונית. טופס אישור עשיית הצוואה, שנלווה לה ציין כי המצווים אמרו את דברי הצוואה שנרשמו מפיהם על ידי הנוטריונית, והוקראו להם על ידה.
-
בעדותה, תיארה לפניי הנוטריונית הן את נסיבות ההתקשרות עם המנוחים בקשר עם עריכת הצוואה לרבות היכרותה עם המנוחים ועם מ', והן את מהלך עשיית הצוואה עצמו למול המנוחים.
הנוטריונית אישרה כי ידעה על אודות מצבו הרפואי של המנוח, נוכח היכרותה הממושכת עם המנוחים שניהם, ואף הבהירה כי הכירה את המנוח באמצעות מ' (עמ' 6 לפרוטוקול השני וכן עמ' 16 לפרוטוקול השני). לדבריה: "... את י' וק' אני מכירה שנים. את י' ייצגתי בבית משפט בבאר שבע, בתביעה שהיתה לו כנגד קבלן שהיה אמור לעשות לו שיפוץ בבית .... לא זוכרת את השנים, לפני המון שנים. שיהיה מונגש לצרכים שלו כנכה, התיק התנהל בבית משפט השלום בבאר שבע ומאז אני מכירה אותו. את י' אני מכירה דרך מ' שהוא בעצם החתן שלו, ואת מ' אני מכירה מילדות. ההורים שלנו חברים, הם היו שכנים של ההורים שלי, הם עדיין שכנים של ההורים שלי אז אני מכירה אותם מילדות, הוא גם עשה לי את המחשבים במשרד, הוא הכיר לי את י' ומאז אני הייתי בקשר עם י' וק', ייצגתי אותם בבית משפט השלום בבאר שבע ואז בשנת 21 אני חושבת אני לא זוכרת, פנה אלי י' וביקש לערוך צוואה. הגעתי אליהם לבית ב XXX, זאת וילה." (עמ' 6 שורות 20 – 28 לפרוטוקול השני ; ראו גם בעמ' 28 לפרוטוקול השני). הנוטריונית אף אישרה כי ייצגה גם את מ' בעבר בענייני מקרקעין (עמ' 24 לפרוטוקול השני).
-
בהקשר זה מ'עצמו אישר בעדותו את היכרותו הממושכת עם הנוטריונית. בתצהירו ציין כי המנוחים שאלו לדעתו בדבר אפשרות הפנייה לנוטריונית לשם עריכת צוואה והבהיר כי הם פנו אליה באופן ישיר (סעיפים 22 – 23 לתצהיר). דברים דומים תיאר מ' בחקירתו הנגדית.
בעדותו ציין מ', כי המנוחים פנו אליו לאחר שחרורו של המנוח מאשפוז ביום 2.8.21, הכניסו אותו לחדר סגור, ביקשו ממנו לבדוק עם הנוטריונית (שכאמור, היתה מוכרת היטב גם למנוח – ב.ש) אפשרות שתערוך עבורם את הצוואה והשביעו אותו שלא לספר דבר על אודות בקשתם לאיזה מילדיהם. בהתאם, אישר מ' כי הוא פנה לנוטריונית על מנת לבקש הפניה עבור המנוחים לעורך-דין שיערוך עבורם צוואה, והנוטריונית השיבה לו כי היא עצמה עוסקת גם בכך. כפועל יוצא, התמצתה פעולתו של מ' לדבריו בקישור בין הנוטריונית ובין המנוחים (עמ' 78 – 81 לפרוטוקול השני).
כבר עתה אבהיר כי לא מצאתי בחומר הראיות שלפני כל יסוד להניח שמא חרג סיועו של מ' לתהליך עשיית הצוואה מהמפורט בתצהירו ובעדותו. בהתאם, גם הסברו של מ' למעורבותו בסוגיות החיצונית האמורות הוא סביר ומתקבל על הדעת (ראו למשל בעמ' 81 שורות 18 – 27 לפרוטוקול השני). לדברי מ', הוא לא שיתף בכך גם את רעייתו, ל' (עמ' 84 לפרוטוקול השני).
תשובתו של מ' לשאלה מדוע לא פנה המנוח בעצמו לנוטריונית, אם אמנם זו היתה מוכרת לו, אף היא סבירה ואין בה כשלעצמה כדי לשמש בסיס לטענות מעין מזימתיות דוגמת תרמית כזו או אחרת (עמ' 85 לפרוטוקול השני).
-
לא למותר לציין שככלל, גרסה דומה מצינו גם מפי ל', אשר ציינה בעדותה כי הגם שידעה מפי הוריה על כוונתם לערוך צוואה, מ' עצמו לא שיתף אותה בשיח שניהלו עמו גלל כך (ראו עמ' 41 – 44 לפרוטוקול הראשון). כ' וס' הבהירו בעדויותיהם כי לא ידעו כל עיקר על אודות כוונת המנוחים לערוך צוואה טרם עשייתה ולא ראיתי שגרסות אלה קרסו בכל דרך בחקירתם הנגדית (ראו בעדות כ' בעמ' 95 לפרוטוקול הראשון; וראו בעדות ס' בעמ' 106 – 107 לפרוטוקול הראשון).
-
מהלך עשיית הצוואה עצמו תואר על ידי הנוטריונית אף הוא. הנוטריונית תיארה בעדותה כי מעמד הכנת הצוואה כלל שלוש פגישות בפרק זמן של מספר ימים, במסגרתן הגיעה לבית המנוחים. בפגישה הראשונה הסבירו המנוחים לנוטריונית את רצונם בקשר עם הצוואה ; יום למחרת הגיעה הנוטריונית לבית המנוחים, ונפגשה עימם במטבח ; ופעם נוספת הגיעה מאחר שהיה צורך בעריכת תיקון טכני בטיוטת הצוואה, כאשר את האימות הנוטריוני ערכה במשרדה (עמ' 7 לפרוטוקול השני ; ראו גם בעמ' 9 - 11 לפרוטוקול השני). הנוטריונית העידה כי איננה סבורה שהטיוטה טרם התיקון נשמרה במשרדה (עמ' 10 לפרוטוקול השני). כאשר עומתה עם האפשרות שמא החתימה את המנוח על הצוואה דווקא בבית חולים, השיבה הנוטריונית בשלילה (עמ' 16 – 17 לפרוטוקול השני).
לשאלת ב"כ המתנגד הבהירה הנוטריונית כי בכלל המפגשים שקיימה עם המנוחים, אלה קוימו בנוכחות המנוחים בלבד. לדבריה: "...בזמן שאני הייתי שם בכל הפעמים הייתי לבד, אף אחד לא היה לא בתוך הבית מהיורשים או מטעם המנהלי עזבון, ואף אחד לא היה מחוץ לבית. ראיתי שהגשת בקשה לאיכון טלפוני, אתה מוזמן לעשות את זה גם עכשיו אין שום בעיה..." (עמ' 27 שורות 3 – 6 לפרוטוקול השני). כך גם הבהירה, כי איננה שוללת ששוחחה עם מ' על עצם כוונת המנוח לערוך צוואה אולם שללה מפורשות כל שיח מצידה עם אחרים על אודות תוכן הצוואה או עריכתה: "...אתה יכול לבדוק מי היה בסביבה. לגבי תוכן הצוואה ועריכת הצוואה אך ורק ק' וי' היו מעורבים בזה. אם באותם מועדים דיברתי עם מ' על דברים אחרים או על עצם הידיעה שאני הולכת לעשות לי' צוואה. יכול להיות שהיה, יכול להיות שלא היה. לענין התוכן ועריכת הצוואה לא היה שום שיח..." (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 10 – 14 לפרוטוקול השני).
-
הנוטריונית ציינה כי איננה נוהגת לערוך תרשומת אולם הבהירה כי תוכל להציג את הרישום בספר הנוטריונים ואת התיעוד הרפואי שהוצג לה לדבריה כמו גם לבדוק האם ערכה תיעוד ביומנה לגבי הפגישות עם המנוחים (עמ' 14 לפרוטוקול השני).
-
לא למותר לציין כי מ' והמשיבים כולם שללו נחרצות נוכחות בעת עריכת הצוואה ו/או המפגשים, לרבות בבית המנוחים (סעיף 27 לתצהיר המשיבים ; עדותה של ל' בעמ' 44 לפרוטוקול הראשון ; עדותו של כ' בעמ' 94 לפרוטוקול הראשון ; עדותה של ס' בעמ' 106 – 108 לפרוטוקול הראשו.
-
ש' תלה יהבו, בין היתר בסתירה נטענת בין עדותו של המטפל ובין עדותה של הנוטריונית שיש בה לשיטתו כדי ללמד על המזימה שרקמו ל', מ' והנוטריונית. הכוונה לטענה לפיה אליבא דמטפל התקיימה רק פגישה אחת בבית, בעוד שהנוטריונית ציינה שלושה מפגשים שכאלה. אלא שלמעשה מצאתי שהסתירה לאו סתירה היא. המטפל אישר כי הנוטריונית הגיעה לבית המנוחים, ולדבריו ראה אותה פעם אחת ולא ראה פעמים אחרות (עמ' 53 שורות 22 – 27 לפרוטוקול השני). אלא שבכך אין רבותא, הואיל ואין למעשה מחלוקת כי המטפל לא נכח בכל ימות השבוע בבית המנוחים, שכן בסוף השבוע (לדבריו מיום שישי בצהריים ועד שבת בבוקר) נהג לצאת לחופש (ראו בעדות המטפל בעמ' 52- 54 לפרוטוקול השני ; בעדות ב' בעמ' 113 לפרוטוקול השני שורה 17 לפרוטוקול ; וראו למשל בעדותו של ש' עצמו בעמ' 20 לפרוטוקול שורות 2 – 6). גם אם בא כוחו של ש' נתפס לכך שלדבריו מועד עשיית הצוואה לא אירע ביום שבת או ביום שישי, הרי שאליבא שהנוטריונית, בהחלט תיתכן המסקנה כי שתי הפגישות המטרימות למעמד חתימת הצוואה נערכו גם נערכו במועדים בהם המטפל לא נכח בבית.
-
לא זו אלא שהן המשיבים והן הנוטריונית ומ' הסכימו כי יינתן צו לאיכון מכשירי הטלפון שלהם ופלטי שיחותיהם בזמן עריכת הצוואה כדי להפיס את טענותיו של ש' (דברי הנוטריונית בעמ' 27 שורות 3 – 6 לפרוטוקול השני ; דבריו של מ' בעמ' 87 לפרוטוקול השני ; דבריה הנכוחים של ל' בעמ' 45 – 46 לפרוטוקול הראשון; עדותו של כ' בעמ' 94 לפרוטוקול הראשון; עדותה של ס' בעמ' 128 לפרוטוקול הראשון). הדברים אומרים דרשני.
יותר מכך, לא בלי מידה של צדק הבהיר בא-כח המשיבים בסיכומיו, כי דבר לא מנע מש' ולו לאחר דיון שמיעת הראיות השני, לעתור פעם נוספת למתן צו קונקרטי – ואולי מדוייק יותר – בקשר עם איכון מכשירי הטלפון הסלולארי של המשיבים, מ' ו/או הנוטריונית, לו סבר שבאמתחתו תשתית ראייתית מבוססת דיה שתתמוך בכך. שהרי בהחלטת האיכון אך הבהרתי, כי באותו השלב, שבו טרם העידה למשל עורכת הצוואה, לא קמה די הצדקה "... ליתן הוראה כה גורפת כפי שנתבקשה, לאיכוני שיחות ותוצרי שיחות טלפון לרבות של צדדי ג'..." וכי "... לא ניתן לומר בשלב זה שהבקשה הניחה תשתית לכאורה מבוססת דיה למתן סעד כה גורף שפגיעתו הפוטנציאלית גם בצדדי ג' איננה דבר של מה בכך...." (שם). כפועל יוצא, הבהרתי כי "... לעת הזו איני מוצא מקום להיעתר לבקשה..." (שם).
יכול שלא בכדי, בין היתר נוכח מכלול המפורט לעיל, סבר ש' שאין אמנם הצדקה לעתור באותו שלב למתן צו חדש ומדויק יותר. אולם כך או אחרת, חזקה כי הימנעותו מכך היתה מודעת, ובמיוחד בהתחשב בתשומות הניכרות שהוקצו לניהול ההליך והיקפו הנכבד, בוודאי שאין לו להלין לעניין זה אלא על עצמו.
-
כמפורט לעיל, לא מצאתי יסוד להטיל ספק בעדותה של הנוטריונית, במיוחד גם שעה שלמעשה בבסיס טענותיו של ש' קנוניה נטענת שערכה הנוטריונית – בעלת מקצוע חופשי המשמשת בתפקיד ציבורי לענייננו – ואשר הרף הראייתי הקשור עם קבלת טענה שכזו מכביד הוא עד מאד.
לאור מכלול האמור לעיל, אני מקבל ומאמץ את גרסת הנוטריונית, שנתמכה גם ביתר העדויות והמסקנות כמפורט לעיל, בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה וקובע כי המנוחים הם שמסרו לנוטריונית את פרטי הציווי וכי במפגשים שערכה הנוטריונית עם המנוחים, לרבות במעמד החתימה על הצוואה ההדדית, נכחו היא והמנוחים לבדם.
הרקע לעריכת הצוואה ותוכנה
-
באשר לתוכן הצוואה, ליתר דיוק לרקע ולסיבה להדרתו החלקית של ש' מנכסי המנוחים (למעט זכויות בבית) לא נתנה הנוטריונית תשובה חד משמעית האם נוהל בפועל שיח עם המנוחים לעניין זה. תחילה ציינה לדבריה, כי "...בטח שזה לא החלטה שלי, אין לי מושג מה השיקולים לחלוקה...." (עמ' 18 שורות 27 – 28 לפרוטוקול השני) אולם לאחר מכן ציינה "...יכול להיות שהם אמרו לי מה השיקול של החלוקה השונה בין הרכוש לבין הדירה, אבל אני לא חושבת שאני זוכרת את זה...." (עמ' 19 שורות 14 – 16 לפרוטוקול השני).
-
אין לכחד, כי בהחלט מצופה היה שהנוטריונית תערוך תרשומת באשר למהלך עשיית הצוואה ההדדית ולשיח שנוהל עם המנוחים בהקשרה, לא כל שכן תצטייד כאמור בתעודה רפואית. זאת לא אך לאור חובותיו של הנוטריון כי אם גם בראייה צופת פני עתיד, משום עריכת תיעוד שיהא בו כדי לשמש "הקפאת הזכירה שלעבר". אלא שמחדלים אלה – האחד שבפרקטיקה והשני (אי ההצטיידות בתעודה רפואית) מחדל שבדין – אינם כאמור לעיל בבחינת תכלית הדיון ומוקד השאלה האם אמנם עסקינן בצוואת אמת אם לאו. מחדלים אלה אינם בבחינת מוקד השיח שמכוחם הם מובילים לבטלות הצוואה. התרופה הראויה במקרה שלפני נעוצה בדיוק במצוות הדין והפסיקה, והיא בהעברת נטל הראייה והשכנוע, כפי שכבר הוריתי.
בהתאם, וחרף האמור, לא הונחה לפני ראיה של ממש שיש בה כדי לקעקע – לבטח לא באופן יסודי, מן הקצה אל הקצה - את מהלך הדברים שתיארה הנוטריונית.
-
אדרבא, עדותו של המטפל – שגם בדבריו לפני כאמור לא מצאתי יסוד לפקפק - תומכת ומאששת את עדותה של הנוטריונית. המטפל עצמו הבהיר כי לא היה עד לחתימת הצוואה ואישר את עדות הנוטריונית לפיה בבית נכחו באותו הזמן רק הוא, המנוחים והנוטריונית, אשר הסתגרו בחדר בלא נוכחותו. המטפל אף שלל מפורשות נוכחות של אחרים באותו הזמן או קודם לכן ולדבריו רק באותו המעמד נודע לו על אודות הצוואה (עמ' 59 – 60 לפרוטוקול השני).
-
הנוטריונית הבהירה כי המנוח הוא ששילם את שכר טרחתה בהעברה בנקאית ודומני שעל כך אף לא היתה מחלוקת של ממש (עמ' 24 לפרוטוקול השני).
-
ואם אמנם מפי הנוטריונית לא מצינו גרסה שתבהיר את תוכן הצוואה, הרי שהעדויות שנשמעו לפני תומכות באופן מובהק בגרסת המשיבים לעניין זה.
-
בהקשר זה אזכיר, כי חרף נסיונו של ש' לצייר לפני בית המשפט תמונה עובדתית בדבר מזימה של ממש שרקחו איזה מאחיו, יכול ולצד מ', להדירו מעזבון הוריו, הרי שבפועל תוכנה של הצוואה עצמה מטיל סימן שאלה של ממש מעל חשדותיו/טרוניותיו של ש'. שכן יש לזכור כי בפועל, ש' זוכה לחלק שווה בזכויות כלל ילדי המנוחים בבית. גם אם אמנם יכול והמנוחים הותירו בעזבונם זכויות כספיות של ממש (וההליך שלפני ככלל אינו עוסק בזכויות בעזבון) דומני שאין מחלוקת כי הבית עצמו הוא בבחינת כמדומני הנכס העיקרי שהותיר עזבון המנוחים (ראו למשל גם בדברי בא כוחו של ש' בעמ' 3 לפרוטוקול קדם המשפט מיום 11.12.22). לא מצאתי תשובה טובה דיה לשאלה מדוע, אם אמנם במזימה רבתי עסקינן, נותר ש' זוכה בחלק משמעותי מעזבון המנוחים והודר רק מחלקו. שהרי לו היה עסקינן במזימה, מצופה היה שהעומדים מאחוריה יפעלו להדיר את ש' באופן מלא מעזבון המנוחים ובכך ישיאו את האינטרס הכלכלי הנטען שלהם. ואכן, דומני שגם ש' עצמו לא השכיל ליתן בעדותו הסבר קוהרנטי של ממש להגיונה של טענת המזימה, בראי הדרתו החלקית בלבד בצוואה ותשובותיו לעניין זה היו פתלתלות וספקולטיביות לכל היותר (ראו למשל דבריו בעמ' 17 – 18 לפרוטוקול הראשון ; כמו גם בחקירתו החוזרת בעמ' 29 לפרוטוקול הראשון).
-
מנגד, מצינו את הגרסה שהעלו המשיבים, ולפיה עצם הדרתו החלקית של ש' מנכסי המנוחים למעט מזכויותיו בבית נבעה מיחסיהם הרעועים, בדגש על יחסיו עם המנוחה, באופן שאיזן בין דאגתם לש' -בדמות הורשת הבית לכלל ילדיהם- לבין את מורת רוחם מאופי הקשר ביניהם ויחסו אליהם - בדמות הדרתו מיתר רכושם (ראו בסעיפים 21- 25 לתשובתם להתנגדות, שנתמכה בתצהיריהם). גרסה זו נלמדת לא רק מעדויות המשיבים ומ', כי אם נתמכה גם בעדויות נוספות, לרבות כפי הנראה מבלי משים במקטעי גרסה של ש' וא' עצמם.
על הסבר זה חזרה ל' בחקירתה הנגדית (עמ' 51- 52 לפרוטוקול הראשון) ואף חזרה ואישרה את גרסתה בדבר מערכת היחסים הרעועה במיוחד בין ש' ובין המנוחה (עמ' 67 – 69 לפרוטוקול הראשון). דברים דומים מצינו גם מפי כ' ומפי ס' (ראו בעדותו של כ' בעמ' 86 – 87 לפרוטוקול הראשון ובעדותה של ס' בעמ' 112- 114 לפרוטוקול הראשון). הוא הדבר בכל הנוגע לעדותו של מ' (ראו בסעיפים 14 – 20 לתצהירו וכן בעמ' 97 לפרוטוקול השני שורות 15 – 22).
-
תמיכה בגרסה זו מצינו מפורשות גם בתצהיר המטפל (סעיפים 10 – 18 לתצהיר המטפל). גרסתו של המטפל לעניין זה לא קרסה כל עיקר גם בחקירתו הנגדית. לשאלת בא-כוחו של ש', תיאר המטפל את טרוניותיו של המנוח ביחס להתנהלותו של ש' למולו: "... זה משהו אני זוכר כל הזמן כאילו מתי אני מגיע אחרי החופש שלי כל ערב, הוא שהוא להסביר לי תמיד מישהו מגיע בבית, מי הוא לדבר, הוא כל הזמן הוא אמר לי כאב לי הראש על הבן שלי, אני אמרתי למה מה קרה, למה כל הזמן הוא אמר אבא י' היא אמרה לי ש' מבקש כסף. עו"ד שרון פרץ: הבנתי. נ'' : בשביל, עו"ד שרון פרץ: הבית שלו. נ': הבית שלו כן. עו"ד שרון פרץ: שהוא רצה לקנות בXXX? נ': כן...." (עמ' 69 שורות 19 – 28 לפרוטוקול השני וכן עמ' 70 עמ' 28 לפרוטוקול השני). מהלך הדברים ומערכת היחסים הרעועה בין ש' ובין המנוחה שוקף אף הוא בעדותו של המטפל (ראו למשל, באשר ליחסי ש' והמנוחה, דברי המטפל בעמ' 61 – 62 לפרוטוקול השני).
-
גם ב', אחותה של המנוחה, תמכה בגרסת המשיבים לעניין זה ותיארה בתצהירה את חילופי הדברים שנהגו בינה ובין המנוחה בכל הנוגע לקשרי המנוחים עם ש'. לא מצאתי יסוד של ממש לפקפק בדבריה (ראו בהרחבה סעיפים 6 – 14 לתצהירה). ב' אף חזרה על עיקר הדברים בחקירתה הנגדית, שאך הוסיפה נדבך לתיאורם הקונקרטי בתצהירה.
ב', שניכר שהיתה טעונה בעת מתן העדות, הבהירה כי חשה צורך להעיד לאחר שנודע לה מפי המשיבים גם לאחר פטירת המנוחים על אודות הטענות לפיהן המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ועל הטענות לפיהן המנוחה היתה בבחינת "מריונטה" (עמ' 102 – 106 לפרוטוקול השני). ב' נשאלה בחקירתה הנגדית אודות טענותיה בדבר היחסים הרעועים של ש' עם המנוחים וגרסתה, כפי שגם פורטה בתצהירה, לא קרסה כל עיקר (עמ' 109 – 111 לפרוטוקול השני). כך, בין היתר לדבריה, תיארה זאת ב': "... בזמנו כשאני עברתי לראשון היא (המנוחה – ב.ש) היתה מתקשרת אלי המון והיתה בוכה הרבה. הייתי אומרת לה תפסיקי.... הייתי אומרת לה ק' תפסיקי, הייתה אומרת לי עשה לי ככה, ש' עשה לי ככה. הייתי אומרת לה עזבי. בין חמות לכלה נדיר שמסתדרים, זה כשמסתדרים זה אחד מהם מוותר. אז היא אומרת לי ש' עשה לי ככה, ש' לא רצה לבוא לראות את אבא שלו כי אני נמצאת בתוך הבית. יום אחד הוא הכריח אותה לצאת מהבית כדי שיבוא לראות את אבא שלו...." (עמ' 111 שורות 2 – 9 לפרוטוקול השני).
אלא שכאמור, כפי הנראה מבלי משים, גם ש' וא' אישרו – חרף הצנעת הסוגיה בכתב ההתנגדות – כי הלכה למעשה מערכת היחסים בין ש' ובין הוריו המנוחים היתה לכל הפחות מורכבת.
די להיווכח באופן שבו בחר ש' להתבטא ביחס לאמו המנוחה, כפי שפורט לעיל, כדי ללמדנו שמערכת היחסים ביניהם לא היתה סוגה בשושנים.
בסופו של יום אישר ש' בחקירתו הנגדית קיומו של קשר מורכב ורווי מתח כמו גם נתקים עם הוריו, בדגש על אמו, ובחר להטיל את האחריות לכך על כתפי ל' בכך, אותה כינה "ראש הנחש" (עמ' 4 – 5 ו-13 לפרוטוקול הראשון). ש' אף אישר כי לדבריו, כשהיו מתווכחים וכדבריו ".. כשל' היתה מחממת את אמא שלי..." הגם שאיש לא מנע ממנו לבקר את אביו, הפחית את תדירות הקשר הפרונטלי גם עם אביו נוכח ויכוחים עם המנוחה, הוא היה בוחר שלא להגיע ולהיות עם המנוח בקשר (עמ' 13 לפרוטוקול הראשון).
תמיכה לגרסת המשיבים מצאנו גם בעדותה של א' לפניי. א' אישרה בעדותה שלש' היתה מערכת יחסים טובה יותר עם המנוח מאשר עם המנוחה, לטענתה מאחר שאחרים, אותם כינתה "נשמות טהורות" השפיעו עליה (עמ' 32 לפרוטוקול הראשון). א' אף אישרה את גרסת המשיבים בדבר הנתקים בקשר בין ש' ובין הוריו. לטענתה, לאור השפעתם של אותם אחרים, היו נוצרים נתקים עם המנוחים, ולדבריה "... היה פתאום נתק כזה..." (עמ' 32 לפרוטוקול הראשון שורה 27) ; לדבריה "... פעם שבוע, פעם כמה ימים..." (עמ' 33 לפרוטוקול הראשון שורה 5). לא זו אלא שא' אף אישרה כי בפועל שלדבריה בעת ש' היה מגיע לבקר, המנוחה היתה יוצאת מהבית, הגם שלדבריה ש' לא התנה את הביקור אצל המנוח ביציאת המנוחה מן הבית (עמ' 33 - 34 לפרוטוקול הראשון).
-
בצוואתם עתרו המנוחים כי מ' ימונה כמנהל לעזבונם. מ' הסביר זאת בתצהירו ובעדותו בקשר ההדוק והקרוב שקיים עם המנוחים ובסיוע שהעניק להם במהלך השנים בסוגיות ביורוקרטיות ורפואיות שונות (סעיפים 7 – 13 לתצהירו של מ' וכן בעמ' 72-73, 93-94 לפרוטוקול השני). לא ראיתי כל עיקר שגרסה זו הופרכה או קרסה (ויתכן שלא בכדי, שהרי על מנת לייחס למ' השפעה בלתי הוגנת עד כדי כפייה לעריכת הצוואה, היה עליו להניח מידה מסויימת של קרבה בין המנוחים ובין מ').
-
ראינו, אם כן, כי בניגוד לגרסתו המוקשית של ש' (שאינני מקבל) לפיה תוכן הצוואה משקף מזימה להדירו אך מחלק מנכסי הוריו המנוחים, גרסתם של המשיבים באשר לתוכן הצוואה מתיישבת גם עם יתר העדויות שהוצגו (בכללן עדותם של ב' ושל המטפל), וככלל הגיונה הפנימי מוצק הרבה יותר מגרסתו של ש'. אני מקבל, אפוא, את גרסת המשיבים וקובע כי אמנם זה היה הרקע לתוכנה של הצוואה.
כשרות המנוח לערוך צוואה ומצבו הפיזי
-
מכלול התיעוד שהונח לפניי משכנע אותי כי המנוח היה כשיר לערוך את צוואתו.
נדבך מרכזי לכך נעוץ במסקנות המומחה הרפואי עצמו בחוות דעתו, כמפורט לעיל.
-
אזכיר, כי המומחה, אשר העריך כי הסבירות שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה היתה גבוהה מסבירות האפשרות שלא היה כשיר, היה ער גם לתיעוד בדבר תרופות שונות וטענות בדבר דכאון ממנו סבל את המנוח וחרף האמור שלל את הסברה כי אלה פגמו בכושרו לערוך צוואה.
-
המומחה אף מצא להעריך כי על פי התיעוד שהונח לפניו, "... השיתוק (ממנו סבל המנוח – ב.ש) לא היה כנראה מלא..." (עמ' 12 לחוות הדעת הרפואית וכן בעמ' 13 הימנה).
נתתי דעתי לכך, שיכול וחלק ממסקנתו של המומחה בדבר חלקיות השיתוק נסובה על ההנחה שהמנוח עצמו חתם בשם מלא על כתב הסכמה רפואי (הנחה שנזכרה בעמ' 13 לחוות הדעת וכפי שיובהר עוד להלן נשללה ככלל מעדותו של מ' עצמו). אלא שחוות הדעת ולענייננו הקביעה בדבר השיתוק החלקי איננה נסמכת אך ורק, כפי הנראה, על חתימה נחזית על כתב הסכמה ; כי אם על "התיעוד", קרי התיעוד שהונח לפני המומחה (ראו בעמ' 12) כמו גם "האבחנות המופיעות בתיקו הרפואי" (עמ' 13 לחוות הדעת).
כעולה מחוות הדעת, המומחה הרפואי לא נסמך אך ורק על כתב הסכמה כזה או אחר או על חתימת המנוח הנחזית, בבואו להעריך את מצבו הפיזי של המנוח, כי אם על קשת רחבה של מסמכים רפואיים שפורטו בחוות הדעת ובהם כאמור על האבחנות ביחס למנוח (עמ' 2 – 3, 13 הימנה).
מקום בו הנמקת המומחה נסמכת כאמור גם על תיעוד רפואי בדבר אבחנות של המנוח, נסיונו של ש' לצמצם את הנמקת המומחה אך ורק לחתימה הנטענת של המנוח על כתבי הסכמה אינו יכול לעמוד.
-
חרף כל אלה, לא מצא ש' מקום לבקש לזמן את המומחה הרפואי למתן עדות ולחקירה על חוות דעתו, על מנת לעמתו עם סימן השאלה שהניח ולהבהירה (השוו: סעיף 26 (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) , התשל"א – 1971 וכן תקנה 25 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020).
לא זו בלבד, אלא ש' עצמו כשל בחקירתו הנגדית מלהציג תשובה שתניח את הדעת לשאלה מדוע, אם אמנם כטענתו בעדותו אינו מאמין שלמומחה הרפואי לא היתה היכרות קודמת עם המנוח, לא פעל לזמנו לחקירה על חוות הדעת הרפואית (עמ' 11 לפרוטוקול הראשון).
הדברים מעוררים קושי של ממש, מוסיפים נדבך לחיזוק מסקנות המומחה הרפואי ומציבים צל כבד לכל הפחות על טענתו הכללית גרידא של ש' בדבר מצבו הרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה [לכלל בדבר הימנעות מחקירת מומחה השוו, בין היתר: רע"א 4722/07 גלילי נ' לדרר (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.11.07)].
-
כזכור, טענתו של ש' בדבר מצבו הרפואי של המנוח נשענת במובנה הפיזי בעיקר על הטענה שלא יכול היה לחתום על הצוואה (ולכך אדרש בהמשך), ועל גרסה כללית ולפיה המנוח היה שרוי בדכאון. אולם ממילא, גם לו אניח שהמנוח היה שרוי בדכאון, וגם בהינתן מצבו הפיזי המורכב (שעל אודותיו אין חולק), בכך לבד אין כדי להוביל למסקנה בדבר היעדר כשרות לערוך צוואה (השוו למשל: ת"ע (ב"ש) 38016-07-14 י.ז נ' ש.מ.ז (מצוי במאגרים המשפטיים ; 25.3.18) והאסמכתאות שם).
-
אולם בכך לא סגי. שכן כלל הראיות והעדויות שלפניי מצטרפות למסקנותיו של המומחה ומשכנעות אותי כי לא היה כל פגם רפואי – פיזיולוגי ו/או קוגניטיבי – אשר מנע מהמנוח לערוך צוואה במועד הרלוונטי. זאת, חרף מצבו הפיזי המורכב של המנוח, שככלל לא היה שנוי במחלוקת.
-
הנוטריונית, שכבר עתה אבהיר כי לא הונח לפניי כל יסוד לסבור שנטלה חלק בקנוניה בעלת גוון פלילי של ממש לנשל את ש' ולו מחלק מצוואת המנוח, ואשר הבהירה בעדותה כי הכירה את המנוח כשייצגה אותו בעבר והיתה מודעת למצבו הרפואי הפיזי וריתוקו לכסא גלגלים, העידה כי שוחחה עם המנוחים ושניהם מסרו לה על רצונם בצוואה. כדבריה: עו"ד שרון פרץ: אז אני אתקדם. תאמרי לי לגבי תוכן הצוואה עצמה, הוא שוחח איתך להסביר לך למה הוא עושה את הצוואה ככה ולמה הוא רוצה לחלק את זה ככה ולא אחרת? פ': הייתה לנו שיחה כן, זה לא היה הוראות. זאת אומרת לא הגעתי, הוא אמר לי תעשי 1,2,3,4,5 והוא שוחח איתי, הוא קצת הסביר לי מה הוא מבקש, מה הוא רוצה, דיברנו על איך לנסח את הדברים. מה שנרשם שם מבחינת החלוקה של העזבון זה החלטה שלו ושל ק', גם הוא וק' דיברו ביניהם בזמן שאני הייתם שם. התייעצו חשבו, עשו איזשהו סיעור מוחות ובסופו של יום זה החלטה של שניהם, זה מה שהם ביקשו וזה מה שנרשם..." (עמ' 18 שורות 19 -27 לפרוטוקול השני). לדבריה: "... אם הייתי מרגישה שיש כאן איזשהוא שיקול שזה לא תקין, איזשהו משהו שאני חושבת שאולי, ..... אולי כופים עליהם איזושהי חלוקה מסוימת או שהם מפחדים ממשהו, כמובן שלא הייתי ממשיכה עם עשיית הצוואה והייתי מסרבת לעשות אותה. אבל שניהם ידעו מה הם מדברים, והם שקלו את זה והם דיברו ואחרי המון המון חשיבה זה מה שהם החליטו הם רוצים שיעשה....." (עמ' 19 שורות 8 – 14 לפרוטוקול השני).
-
גרסתו של המטפל בתצהירו אף היא תומכת במסקנת המומחה, וכך גם עדותו לפני, שאך מחזקת מסקנה זו. לדברי המטפל, חרף ריתוקו לכסא גלגלים, המנוח לא היה מוגבל לשהייה במיטתו או לביתו ככלל. כך, לדבריו, נהג להוציא את המנוח לחצר ביתו ; נהג – גם בעת עשיית הצוואה, לקחת את המנוח לטיפולי הידרותרפיה בשער הנגב ; ונהג ללכת עם המנוח לבנקים, לדבריו כפעם בשבוע (עמ' 53, 59 ו – 62 לפרוטוקול השני, בהתאמה).
לדברי המטפל, סדר היום של המנוח כלל צפייה בטלוויזיה, פיזיותרפיה שהוא תרגל עימו, ושימוש וצפייה בטלפון הסלולארי, ולדבריו ".... אפילו מצלמות של בית רואים בטלפון שלו..." (עמ' 57 שורות 2 – 4 לפרוטוקול השני).
לדברי המטפל, ככלל הוא נהג לקחת את המנוח לטיפולי הידרותרפיה ב XXX, למעט בזמן המלחמה, וזאת גם במועד עשיית הצוואה (עמ' 59 לפרוטוקול). באשר למצבו הפיזי של המנוח, הבהיר המטפל כי המנוח היה מסייע לו בעת העמדתו והעברתו מן המיטה אל כסא הגלגלים (עמ' 65 לפרוטוקול השני).
לדברי המטפל, הוא לא הבחין בדכאון של המנוח, שנהג לשוחח עמו כרגיל, הגם שאישר כי, הוא ביקר אצל הפסיכיאטר לא פעם לדבריו "...בגלל תרגיל..." (עמ' 55 - 56 לפרוטוקול השני ; והשוו לסעיפים 3 – 8 לתצהירו). לא הונח לפניי כל יסוד לסבור שמא עדותו של המטפל הוטתה, חלילה, נוכח המזימה הנטענת על ידי ש', ודבריו – לפניי ובתצהירו, אך מחזקים את מסקנת המומחה הרפואי בדבר כושרו של המנוח לערוך צוואה.
-
לכך יש להוסיף את עדויותיהם של המשיבים ושל מ', אשר תומכות אף הן במסקנת המומחה הרפואי. כך למשל מ', חתנו של המנוח, תיאר בפרוטרוט את סדר יומו של המנוח, באופן שתאם ככלל גם לתיאורו של המטפל הן על אודות השליטה החלקית בגפיו והן על סדר יומו של המנוח לרבות מחוץ לבית: "... מה שאני יודע ביום יום היה קם בבוקר, מקלח אותו העובד הזר, מכין אותו, מארגן אותו, מוציא אותו קצת מהמיטה לכסא גלגלים, עושה לו קצת סיבוב, קצת בבית, יושב רואה טלויזיה בכסא גלגלים. צהרים מתעייף חוזר למיטה. שוב אחרי צהרים מוציאים אותו מהמיטה לכסא גלגלים דרך אגב היה נפלא גם להוריד אותו, אני בעצמי הייתי מעביר אותו, לא היה צריך להרים אותו ולא שום דבר. הוא היה עוזר עם הרגליים, היה לו טונוס שרירים ברגליים הוא היה עוזר, הייתי מרים אותו מהמיטה, היה עוזר, שם אותו בכסא, מוציא אותו, מסתובב איתו, לקחנו אותו כמה פעמים להר גילה לבן שלי שחייל, הסתובבנו איתו באשקלון בטיילת והיינו מוציאים אותו לאויר לשמש, לראות שקיעה, לראות נוף יפה, לראות את ירושלים בלילה, מה לא היינו מוציאים אותו...." (עמ' 94 לפרוטוקול השני שורות 17 – 27). עוד תיאר שהמנוח אכל לבדו ותיאר את מצב יד ימין שלו, שאישר לו לבצע פעולות גסות יחסית ללא מוטוריקה עדינה באמצעות יד ימין, לרבות שימוש במזלג על מנת לאכול מזון חתוך מראש, הזזת נייר, שימוש בג'ויסטיק של כסא הגלגלים החשמלי, כתיבה גסה, שימוש בשלט הטלוויזיה ובטלפון הסלולארי שהוצמד לידו באמצעות צמדן ("וולקרו") (עמ' 74 – 76 לפרוטוקול השני).
-
דברים דומים מצינו גם מדברי המשיבים עצמם (ראו למשל בדברי ל' בעמ' 55 – 56 לפרוטוקול הראשון וכן עמ' 62, 64 לפרוטוקול הראשון ; דברי כ' בעמ' 89 - 90 , 96 – 97 לפרוטוקול הראשון ; דברי ס' בעמ' 115, 124 לפרוטוקול הראשון).
-
גם ב', אחותה של המנוחה, הבהיר בתצהירה כי המנוח "...היה צלול עד הרגע האחרון, כמה ימים שוחחתי איתו בטלפון, הוא היה צלול לחלוטין, ניהלנו שיחה רגילה לחלוטין, הוא זיהה את הקול שלי בלי בעיה...." (סעיף 16 לתצהירה של ב').
-
אם לא די בכך, הרי שכפי שכבר צוין לעיל בתמצית, ש' עצמו בסופו של יום - לאחר עימותו עם גרסת המשיבים - סיפק תמיכה בחקירתו הנגדית לגרסתם לפיה המנוח שימר יכולת מסויימת בידו, שאפשרה לו לבצע פעולות בסיסיות ביד אחת גם באמצעות אותו צמדן, לדבריו רק בשנים הראשונות לאחר התאונה (עמ' 7 – 9 לפרוטוקול הראשון).
-
מצאנו, אפוא, כי בנוסף לחוות הדעת הרפואית, צבר העדויות המצוי בתיק משכנע אותי כי חרף מצבו הפיזי המורכב של המנוח (שככלל לא היה על אודותיו חולק), לא הוביל לכל פגם רפואי – לבטח לא קוגניטיבי – שמנע מן המנוח לערוך צוואה ואני קובע כי המנוח היה כשיר לערוך את צוואתו.
מכאן, לשאלת החתימה על הצוואה.
חתימת המנוח על הצוואה
-
הגם שכידוע, חתימת המצווה איננה בבחינת מרכיב יסוד בצוואה בפני רשות, חלק ניכר מיהבו תלה ש' בטענה שלפיה המנוח לא חתם על הצוואה, ובנסיון המשתמע לייחס למומחית קביעה פוזיטיבית לפיה החתימה על גבי הצוואה איננה חתימת המנוח.
-
באשר לעצם החתימה, ציינה הנוטריונית מפורשות כי המנוח עצמו הוא שחתם על הצוואה. כך העידה לעניין זה: "... אני אומרת לך כשאני הייתי שם וכשאני מכירה את י' וי' היה איתי בכמה דיונים בבית משפט השלום בבאר שבע, הגיע לשם פיזית עצמאית, י' לא מרותק ב-4 גפיים. י' חתם על הצוואה עם היד. עו"ד שרון פרץ: באיזו יד הוא חתם? פ': לא זוכרת איזו יד. עם היד שלו חתם על הצוואה. עם הידיים שלו דפדף בצוואה. בסדר? הוא לא היה מרותק בידיו. אגב הוא גם התנייד...." (עמ' 22 שורות 26-27 וכן עמ' 23 שורות 1 – 5 לפרוטוקול השני).
-
כבר עתה אבהיר כי בניגוד לש', איני סבור שהעובדה, שהנוטריונית לא זכרה האם המנוח חתם ביד שמאל או ביד ימין על גבי הצוואה היא בבחינת "אקדח מעשן" המלמד על התרמית שרקמו היא ל' ומ'. זאת, לא רק נוכח חלוף הזמן מאז שנת 2021 ועד לעדותה של הנוטריונית, כי אם גם בהינתן השאלה האם אמנם לא הרחיב ש' את המצופה גם מנוטריון בעת עריכת תרשומת ו"הקפאת הזכירה שבעבר" (וזאת גם בשים לב לכך שכאמור, אמנם מצופה היה שהנוטריונית תערוך תרשומת ולו כללית על אודות נסיבות עריכת הצוואה).
-
בניגוד לגרסתו של ש', אשר היא עצמה לא היתה אחידה כל עיקר גם בסוגיות אלה כפי שהראיתי לעיל, מכלול הראיות שלפניי משכנע כי חרף מצבו הרפואי, יכול היה המנוח לאחוז עט ככל שהושמה בידו ולבצע את החתימה על גבי הצוואה. זאת, גם אם כפי הנראה אין מחלוקת שיכולת כתיבה רציפה כפי הנראה היתה מעבר ליכולותיו של המנוח.
-
כזכור, מסקנת המומחה בחוות הדעת הרפואית, שלא נשללה, היתה כי נותרה למנוח יכולת פעולה מסוימת באיזה מגפיו. אלא שמסקנת המומחה לא דרה בחלל הריק.
-
מסקנה זו נתמכת, בין השאר, בעדותו של המטפל בתצהירו ומתחזקת נוכח דבריו בעדותו בבית המשפט (סעיף 4 לתצהיר). המטפל הבהיר גם בעדותו כי המנוח היה מסוגל לחתום ביד ימין ככל ששמו עט בידו וסייעו לו במיקום העט במנח מתאים ותיאר בפני בית המשפט את תהליך החתימה (עמ' 65 – 66 לפרוטוקול השני). לדברי המטפל, הוא עצמו לא ראה את המנוח חותם על מסמכים בבית חולים כשהיה לצדו אולם כשליווה את המנוח בבנקים הוא ראה אותו חותם על מסמכים לבדו (עמ' 68 לפרוטוקול השני). לא מצאתי יסוד של ממש להטיל דופי בעדותו של המטפל ובוודאי שחקירתו הנגדית לא חשפה מעורבות של המטפל, מר נ', בקנוניה הנטענת כלפי ש'.
מסקנה זו מתחזקת עת עיון בכתב ההתנגדות עצמו מצביע על כך ש' עצמו תלה יהבו בעדותו של המטפל עת ביקש לזמנו למתן עדות, כך שחזקה שלכל הפחות עת סבר שעדותו תסייע לו, נתן בו אמון (ראו סעיף 33.ה לכתב ההתנגדות).
-
בנוסף, כאשר נשאל מ' על יכולתו של המנוח, חתנו, לאחוז עט ולחתום, השיב כי המנוח יכול היה להחזיק עט לבדו, וכי "הכתיבה היא גסה" (עמ' 74 לפרוטוקול השני). בהתאם, בשלב מאוחר יותר בחקירתו הנגדית אף הבהיר פעם נוספת את האופן שבו נהג המנוח לחתום. כדבריו, כאשר המנוח היה נדרש לחתום, אזי חתימתו היתה ".. קשקוש, כל פעם קשקוש אחר, עבודת יצירה אחרת..." (עמ' 90 שורה 11 לפרוטוקול).
-
לא למותר לציין, כי תיאורים דומים מצינו גם מפי המשיבים, שגרסתם לעניין זה היתה קוהרנטית בעיקרה (לעניין זה ראו למשל בעדותה של ל' בעמ' 55 – 56, 62 לפרוטוקול הראשון ; עדותו של כ' בעמ' 89 לפרוטוקול הראשון ; עדותה של ס' בעמ' 115, 124 לפרוטוקול הראשון).
-
בראי האמור, נפנה עתה לחוות דעת כתב היד. ביחס לחתימה שיוחסה למנוח, אזכיר כי המומחית, ששירתה בעברה כמומחית לבדיקה ולהשוואת כתבי יד ומסמכים במעבדת המסמכים של המעבדה לזיהוי פלילי, הגיעה לשתי מסקנות עיקריות. האחת, כי החתימות שיוחסו למנוח על גבי שני עותקי הצוואה שהועברו לבדיקתה מעידות על "חולשה וחוסר שליטה ביד הכותבת של אדם במצב בריאותי ירוד". השניה, כי איננה יכולה להשוות בין החתימות שעל הצוואה ובין דוגמאות החתימה שהועברו לעיונה ויוחסו למנוח. זאת, בשים לב לסגנונות הרבים שבהם נכתבו אותן דוגמאות באופן שהמומחית העלתה בחוות דעתה אפשרות שאותן דוגמאות נכתבו על ידי כותבים שונים, שאיננו מאפשר בסיס השוואתי להסקת מסקנה באשר לזהות החותם על הצוואה. קרי, לא מסקנה קונקלוסיבית השוללת פוזיטיבית את התזה העובדתית לפיה המנוח הוא שחתם על הצוואה, כי אם היעדר יכולת להסיק – לכאן או לכאן – מסקנה בדבר זהות החותם על צוואת המנוח.
-
שתי מסקנות אלה נותרו בעינן גם עם תום חקירתה הנגדית הלא פשוטה של המומחית. חרף נסיון מצד בא-כוחו של ש' לייחס למומחית היכרות כזו או אחרת עם מי מטעם המבקשים, שללה המומחית בתוקף כל היכרות קודמת עם איזה מן המעורבים ובוודאי שלא הונחה לפני כל ראיה שתצביע אחרת (עמ' 29 לפרוטוקול השני).
המומחית הבהירה בעדותה כי קיבלה מסמכי השוואה הן מבא-כח המתנגד והן מבא-כח המשיבים, עת מרביתם היו העתקים צילומיים ופירטה בחקירתה הנגדית, שהיתה לעומתית שלא לצורך, את תהליך איסוף המסמכים והצגתם בצמוד לחוות הדעת (עמ' 30 – 34 לפרוטוקול השני).
המומחית אישרה בחקירתה הנגדית את מסקנתה בחוות הדעת, באשר לקשיים הפיזיים של החותם, שניכרו מעצם החתימה על הצוואה. כך, למשל הבהירה המומחית: "... לפי כתב היד אני לא אוכל לקבוע מה מצבו הבריאותי. קו הכתיבה של החתימות בשם י' המנוח כתובות במן רעד וחוטיות, חוסר הרמת העט. זאת אומרת לפי החתימות יכולתי להגיד שזה אדם שמתקשה לכתוב ואיכשהו לא מרים את העט טוב ולכן נוצר קו לא ברור. ואני לא יכולתי להתחקות אחרי הקו...." (עמ' 35 שורות 12 – 16 לפרוטוקול השני וראו גם עמ' 35 שורות 23 – 28 וכן עמ' 44 שורות 16 – 28 לפרוטוקול השני).
-
המומחית אף חזרה על הערכתה לפיה יכול וחלק מדוגמאות החתימה של המנוח – קרי, לא החתימות על גבי הצוואה – נכתבו על ידי אחרים. כדבריה: "... הדוגמאות שהיו ברשותי הן לא היו דוגמאות טובות, מה גם שהן היו הדוגמאות שקיבלתי מש' מבית החולים הכילו מספר צורות שונות של חתימה, שלדעתי החתימות האלה לא נכתבו על ידי אותו כותב. יכול להיות שמישהו אחר כתב בשמו או שרבט חתימה בשמו. ולכן, דובר: את זה גבירתי אומרת לגבי הדוגמאות שקיבלת מהמתנגד ממר פרץ? גב' B: נכון. ואז לא יכולתי להתייחס לזה כאל חתימות בשם המנוח...." (עמ' 35 שורות 15 – 21 לפרוטוקול השני ; ראו גם בעמ' 43 – 44 לפרוטוקול השני).
המומחית הבהירה כי גם פער הזמנים הכרונולוגי הניכר שיוחס לדוגמאות החתימה של המנוח הקשה אף הוא על שימוש בהן כדוגמאות ייחוס להשוואת חתימת המנוח (עמ' 36 לפרוטוקול השני).
-
חרף האמור, שללה המומחית מפורשות את התזה שביקש בא-כח המתנגד לאשש למולה, לפיה החתימה על גבי הצוואה איננה חתימתו של המנוח. תשובתה לעניין זה מדברת בעד עצמה: ".... עו"ד שרון פרץ : אוקי, לכן המסקנה צריכה להיות שזה בוודאות לא החתימה, את לא יכולה לקבוע שזו החתימה של המנוח. גב' B: ממש לא. אני לא יכולתי להשוות אותם לחתימות במחלוקת, כי החתימות הן שונות, אני לא יודעת מה שלו, הן שונות ואני חושבת שזה מספר כותבים, אז אני לא יכולה להגיד ש, אני יכולה רק להגיד שהן לא יכולות לשמש בסיס להשוואתך כתב יד. אני לא יכולה להגיד שהחתימות האלה מצביעות על כך שחתימות המחלוקת בצוואה לא נכתבו על ידו. הן פשוט לא ברות ביצוע. אי אפשר לעשות את הבדיקה. אבל אני רואה שהחתימות הן של אדם מבוגר במצב פיזי מסויים... במחלוקת, במצב פיזי מסוים, במצב קשה אולי בריאותית אבל לא בדיוק יכולה להגיד על מחלה או להצביע על מצב בריאות מדויק....." (עמ' 37 שורות 3 – 14 לפרוטוקול השני).
-
נמצאנו למדים, אפוא, כי הגם שלא ניתן היה להסיק מסקנה פוזיטיבית באשר לזהות החותם על גבי הצוואה, חוות דעת כתב היד ועדותה של המומחית בהחלט תומכים ומתיישבים הן עם מסקנת המומחה הרפואי בדבר יכולת השליטה המסויימת שנשארה למנוח חרף השיתוק בו לקה, והן עם העדויות דלעיל בדבר יכולתו של המנוח לחתום על מסמך, אם נדרש לכך, באופן שתואר לעיל.
כל אלה תומכים בעדותה של הנוטריונית, שכאמור לעיל סיפרה שהמנוח עצמו הוא שחתם על גבי הצוואה.
-
ומה באשר למסקנת המומחית לפיה יכול וחלק מדוגמאות החתימה שהוצגו לעיונה היו של כותבים שונים? האם בכך יש כדי ללמדנו על אודות מזימה לנשל את ש' אך מחלק מעזבון הוריו, כעולה מהצוואה? על כך יש לענות בשלילה. יש לזכור, כי השערתה של המומחית לא התייחסה לחתימות על גבי הצוואה כי אם באשר לדוגמאות חתימה שהציגו לפניה הצדדים שניהם ואשר לדבריהם יוחסו למנוח עצמו, למשל חתימות על גבי מסמכים בנקאיים, רפואיים וכד' (ראו למשל גם בעמ' 5 לת/1, קרי העתק חוות דעת כתב היד שאף צורף לתיק).
לכל הפחות חלק מסימן השאלה באשר לזהות חותמים אפשריים בדוגמאות החתימה שצורפו כדוגמאות בקשר עם המנוח הוסר בעדותו של מ', אשר ציין כי הוא נהג לחתום במקומו ובשמו, בנוכחות המנוח, על מאות חתימות -למעט בבנק ובנושאים כספיים- זאת לדבריו כדי לסייע למנוח ועל מנת להקל על המאמץ הניכר שהיה כרוך בביצוע החתימות הללו על ידי המנוח עצמו. כך, למשל, תיאר מ' את הסוגיה בחקירתו הנגדית: "... עו"ד שרון פרץ: מישהו היה חותם לפעמים במקומו על מסמכים, אתה ראית? מ': אני חתמתי על מאות חתימות. מאות חתימות שלו. עו"ד שרון פרץ: מה? מ': חתמתי על מאות חתימתו שלו, לא על מסמכים כספיים בשום מקרה. עו"ד שרון פרץ: אתה חתמת במקומו כאילו על, מ': המון המון המון. המון. המון. עזרתי לו הרבה וכל החתימות שלי זה אותה חתימה בדיוק שכתוב עליה י'. איפה שראיתם י' זה אני חתמתי, אני לא מסתיר שום דבר מבית המשפט. עו"ד שרון פרץ: הבנתי. מ': הבן אדם הלך קנה דירה בXXX, ביטל את הדירה שהוא קנה בXXX, טפסים מפה עד הודעה חדשה, כמויות, מאות של חתימות עם ראשי תיבות י' י', אני אתן לבן אדם להתאמץ כשאני יושב ברי מקס להתחיל להתאמץ עם היד שלו ולעשות מיליונים של חתימות. אז הוא יושב לידי ואני חותם בשמו והם מסתכלים, אין מה לעשות. עו"ד שרון פרץ: כל איפה שכתוב י'. מ': איפה שכתוב י' לא X, עו"ד שרון פרץ: במילים. מ': איפה שכתוב י' זה שלי. עו"ד שרון פרץ: הבנתי. מ': אם תראו י' על צ'ק או משהו כזה, כל הכבוד, לא תמצאו דבר כזה...." (עמ' 87 שורות 23 – 27 ועמ' 88 שורות 1 – 15 לפרוטוקול השני ; כן ראו עמ' 89 – 91 לפרוטוקול השני). מ' אף ציין, כי היו מקרים שבהם גם המנוחה נהגה לסייע למנוח באותה הדרך (עמ' 89 – 90 לפרוטוקול השני).
קרי, מעדותו של מ' עצמו למדנו מדוע אמנם המומחית לא יכולה היתה להסיק מסקנות פוזיטיביות בדבר זהות החותם על גבי הצוואה, שעה שדוגמאות החתימה עצמן, אליבא דמ', לא היו חתימות המנוח כלל ולא היו ברות השוואה לחתימת הצוואה.
-
לעניין זה אני מוצא להבהיר, כי דבריו של מ', שככלל אך היה בהם משום אישוש למסקנת המומחית, מוסיפה בעיני נדבך של מהימנות לעדותו ככלל. שכן לו היינו בוחנים את עדותו של מ' באספקלריה מזימתית דווקא (בראי טענותיו של ש'), לכאורה דבר לא מנע ממ' להצניע בעדותו את סיועו הנטען בחתימה בשמו של המנוח בהזדמנויות אחרות, שלכאורה כלל איננו מתיישב ולו עם האינטרסים של זוגתו ל'. אולם כך או אחרת, דבריו של מ' אך מאששים את שהובהר על ידי המומחית עצמה, ולפיו דוגמאות החתימה שעל בסיסן התבקשה להשוות את חתימת הצוואה, נכתבו בידי כותבים שונים.
-
מנגד לכל אלה, מצינו גרסות משתנות של ש' ביחס ליכולתו של המנוח לשלוט בידו. בעוד שכאמור בכתב ההתנגדות (שכלל לא נתמך בתצהיר) טען ש' כי "... המנוח גם לא יכל להחזיק עט ביד, ולא היו לו תחושות בידיים..." (סעיף 6 לכתב ההתנגדות), בעדותו התפתחה והשתנתה גרסתו. עת נשאל על כך בחקירתו הנגדית ניכר היה ש' תחילה מנסה להימנע ממענה ענייני לשאלות שנשאל, אולם לבסוף התרצה ואישר כי לדבריו "... בהתחלה, כשהוא השתחרר מבית לוינשטיין, הוא היה משותק, הוא יכלו להזיז את היד, יכל ללכת... שניה. עברו 11 שנה..." (עמ' 8 לפרוטוקול הראשון שורות 7 – 8 וראו בהרחבה מהלך הדברים בעמ' 7 – 9 לפרוטוקול הראשון). לאחר מכן, ציין כי "...אחרי שנתיים הבן אדם התנוון..." (עמ' 8 שורה 11 לפרוטוקול הראשון), ורק לאחר שנשאל על ידי בית המשפט מהי גרסתו לעניין זה השיב, כי אחרי "... תקופה מסוימת שהוא השתחרר מבית לוינשטיין, אחרי תקופה של איזה שלוש שנים, הוא כבר לא היה יכול להזיז כלום..." (עמ' 8 שורות 25 – 26 לפרוטוקול הראשון). לא קיבלתי מענה טוב דיו מפי ש' לשאלה האם לשיטתו ה"התנוונות" הנטענת של המנוח אירעה כעבור שנתיים או כעבור שלוש. יותר מכך, לא ברור לי כל עיקר מדוע בהתנגדות עצמה בחר ש' להצניע את יכולת השליטה החלקית של המנוח ולו ביד אחת, גם אם לשיטתו שליטה זו הוגבלה בזמן. אף לא ראיתי כי ש' השכיל להצביע על תיעוד מתאים (רפואי, סיעודי או סוציאלי) אשר יש בו לתמוך בגרסתו המתפתחת בדבר "התנוונות" יכולת השליטה החלקית של המנוח בידו. ודוקו – אין מדובר בטענה של מה בכך. שכן במיוחד עת עסקינן באדם שחרף שיתוק מצווארו מטה וטיפול תומך שזכה לו כפי שגם העיד המטפל, מצופה היה שיימצא תיעוד של ממש להחרפה רפואית נטענת על ידי ש' שבנסיבותיו האישיות של המנוח (קרי אובדן נטען מלא של שליטה בידו הימנית) נפקותה עבורו צריכה היתה להיות דרמטית ממש. לא בכדי, כפי הנראה, נכבש פירוט יכולת השליטה החלקית של המנוח ועלה אך בעדותו של ש'.
-
במובנים אלה, דומני שמתוכה היא קורסת במידה רבה גרסתו של ש' באשר ליכולת החתימה של המנוח ; גרסה שכשלעצמה עומדת לבדה למול המסקנות הנלמדות מעדות הנוטריונית, משתי חוות הדעת, מעדות המטפל ומיתר העדויות שפורטו דלעיל.
ראינו, אפוא, כי הנוטריונית העידה שהמנוח חתם בנוכחותה ובעצמו על הצוואה. ראינו, כי שתי חוות הדעת, עדות המטפל כמו גם עדויותיהם של מ' ושל המשיבים, מלמדות מעיקרן כי המנוח יכול היה לחתום על גבי הצוואה באופן שחתם. ראינו שמנגד, בגרסתו של ש' לעניין זה נפלו בקיעים היורדים לשורש העניין. די בכל אלה בכדי להבהיר כי המנוח עצמו הוא שחתם על גבי הצוואה וכך אני קובע.
השפעה בלתי הוגנת
-
התשתית הראייתית שלפני מובילה למסקנה כי לא קמה כל השפעה בלתי הוגנת מצד איזה מן המשיבים (כמו גם מ'), ברקע לעשיית הצוואה. כידוע, בפסיקה התגבשו ארבעה מבחני עזר עיקריים לבחינת השאלה האם אמנם צוואה נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת: האחד, עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; השני, מבחן התלות והסיוע שבין הזוכה על פי הצוואה ובין המצווה ; השלישי – קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ; הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה [השוו, למשל: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813].
-
א. באשר למצבו הקוגניטיבי והגופני של המנוח, קבעתי מפורשות לעיל כי לא עמדה לפניו כל מניעה מעריכת צוואה. זאת, חרף מצבו הפיזי המורכב.
ב. בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה קבעתי לעיל ממצאים מפורשים השוללים הן את נוכחות המשיבים ומ' במפגשים הכרוכים אחר עשיית הצוואה לרבות במעמד חתימת הצוואה ; קבעתי כי המנוח חתם – כעדותה של הנוטריונית שגובתה בעדויות נוספות ובחוות דעת המומחים – על הצוואה ; וקיבלתי את גרסת המשיבים באשר לתוכן הצוואה אשר מתיישב היטב הן עם הנסיבות המשפחתיות הקונקרטיות ובאותה העת אינו עולה בקנה אחד עם טענה לקנוניה שנשמעה מפי ש'.
ג. באשר למבחן קשרי המנוח, שוכנעתי כי המנוח לא הודר מקיום קשרים חברתיים עם אחרים – אף לא עם ש' או איזה מבני ביתו, הגם שש' עצמו הוא שבחר לפרקים לנתק או להפחית מתדירות קשריו עם המנוחים, בדגש על המנוחה. כך למשל, אישר ש' כי הוא עצמו לא הודר מקשר עם המנוחים כלל ( עמ' 7, 12 – 14 לפרוטוקול הראשון) ואף הבהיר כי היה חשוף לדבריו לכל המידע על אודות הנעשה בבית מהמטפל עצמו (עמ' 21 לפרוטוקול הראשון). לא זו אלא שש' טען בעדותו שהוא זה שנהג לטפל במנוח בשישי ובשבת בעת החופש של המטפל, גם לאחר שהמטפל הועסק (עמ' 20 לפרוטוקול הראשון שורות 2 – 6). ש' אף אישר כי המנוחים כלל לא הודרו מקשר עם אחרים (עמ' 18 לפרוטוקול הראשון).
דברים דומים שמענו מפי א' שטענה כי היא וש' נהגו לבקר את המנוחים רבות, ולא הודרו מקשר עימם, לא פיזי ולא טלפוני (עמ' 31 – 32 לפרוטוקול הראשון וכן עמ' 36 לפרוטוקול הראשון). די בעדותם של ש' וא' עצמם כדי ללמדנו, כי המנוחים לא הודרו כל עיקר מקשר – לא עם ש' ולא עם אחרים. אולם למען השלמת התמונה אבהיר, כי דברים דומים שמענו ולמדנו גם מפי המשיבים וגם מפי המטפל, אשר העיד על אודות סדר היום של המנוח כמפורט לעיל (בהקשר זה ראו, למשל: דברי ל' בעמ' 52 – 53 לפרוטוקול הראשון ; דברי כ' בעמ' 100 – 101 לפרוטוקול הראשון ; דברי ס' בעמ' 111, 115 לפרוטוקול הראשון ; דברי המטפל בעמ' עמ' 53, 59 ו – 62 לפרוטוקול השני בכל הקשור עם סדר יומו של המנוח ; דברי מ' באשר לאחריותו של ש' לנתקים עם הוריו בעמ' 97 לפרוטוקול השני כמו גם בתצהירו ; ודברי ב' בעמ' 111 לפרוטוקול השני).
ד. באשר למבחן התלות והסיוע של המנוח במשיבים ו/או במ', הרי ששוכנעתי כי מערכת היחסים שבין המנוח ובין איזה מן המשיבים או מ' לא חרגה כל עיקר ממערכת היחסים הטבעית שבין בני משפחה גרעינית קרובים. איזה מהם לא הסתיר את מערכת היחסים הקרובה ביניהם (כמפורט הן בתשובה להתנגדות ובתצהיר מ' כפי שנדרשתי לכך גם לעיל) ; וכ' וס' כאמור לעיל אף לא הכחישו כי המנוחים עצמם אף סייעו להם כלכלית. אלא שלבד מטענות בעלמא שמצינו מפי ש', בכללן השחרתן של ל' ושל המנוחה שלא לצורך כאמור לעיל, לא ראיתי שעלה בידו לגזור מן הראיות שלפני כל תוכן קונקרטי שיש בו כדי ללמד – ולו נסיבתית - על קשר שחרג מכך.
ה. באשר לשאלת המעורבות בעריכת הצוואה, ככל שהיא חלק מבחינת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. אין למעשה מחלוקת כי לכל הפחות מ' ול', בהקשרים שונים, היו מודעים לכוונת המנוחים לערוך צוואה (ודוקו – לכוונה בלבד, ולא לתוכן המשוער, לו לא נחשפו כפי גרסותיהם שקיבלתי). אין גם מחלוקת – כפי שמ' עצמו הבהיר בתצהירו – כי מ' נטל חלק בקישור בין המנוחים ובין הנוטריונית. באלה לבד, גם על פי הדין וגם על פי השכל הישר, אין כדי להוביל למסקנה שקמה השפעה בלתי הוגנת כלפי איזה מן המנוחים (השוו למשל, ת"ע (ק"ג) 63165-07-17 ח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום (מצוי במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם). הדברים יפים במיוחד בהינתן כלל מבחני העזר דלעיל המלמדים מפורשות מסקנה בדבר רצונו החופשי של המנוח בעריכת הצוואה.
ו. העולה מכל המקובץ הוא כי דין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, אפוא, להידחות, וכך אני מורה.
מעורבות פסולה בעריכת צוואה ופגמים אחרים ברצון המצווה
-
סעיף 35 לחוק הירושה מורנו, כי "... הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה..." (שם). הדין ככלל נוטה לכיוון פרשנות מצמצמת של הוראות סעיף זה, לרבות פרשות המונח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה".
דין טענתו של ש' בהקשר זה להידחות והוא הדבר ככל שעסקינן בטענות כלליות אחריות מתחום פגמים ברצון המצווה, דוגמת כפייה, תחבולה או תרמית.
-
ראשית אבהיר כי טענתו של ש' פשטה ולבשה צורה ככל שהתפתח ההליך אולם בשום שלב לא חרגה מגדרי ספקולציה גרידא. כך, כשייחס טענות כלליות של כפיה או תרמית של ממש לאיזה מן המשיבים "ו/או" מ' כדבריו בכתב ההתנגדות. וכך כאשר התבקש להבהיר טענתו בחקירתו הנגדית, או-אז השתנתה גרסתו, הגם שנותרה גם לשיטתו הוא בגדר השערה בלבד.
כאשר נשאל ש' מה למעשה היא גרסתו ביחס למעורבות ביחס לצוואה, השיב לאקונית כי המנוחה לא יכולה היתה להתקשר לעו"ד ואילו המנוח היה שרוי בדכאון עמוק באופן שהעלה מצידו חשד של' ומ' היו מעורבים, וכדבריו "השערה חזקה שלי" (עמ' 22 לפרוטוקול הראשון). הדברים אומרים דרשני וברי כי אין בטענות/השערות אלה כדי לבסס מעורבות פסולה בעריכת צוואה.
בדומה, גם כאשר נשאל ש' למה כוונתו בטענה שהצוואה נערכה ב"תחבולה ותרמית", לא הבהיר טענתו כל עיקר ולמעשה ציין שכוונתו היא שהודר מידיעה על אודות הצוואה (עמ' 25 לפרוטוקול הראשון). אלא שכמובן שאין בכך כדי לבסס טענה בדבר פגם ברצון בקשר עם עריכת צוואה. יותר מכך, לא ברור כל עיקר מכח מה סבר ש' שעל המנוחים הוטלה חובה לעדכן איזה מילדיהם בדבר רצונם לערוך צוואה, לא כל שכן בדבר עריכתה בפועל.
וככל שטענתו של ש' מתמצה בידיעתם של מ' ול' על אודות כוונת המנוחים לערוך צוואה, כמו גם סיועו של מ' לקשר בין המנוחים ובין הנוטריונית, הרי שאין בכך ממש. מודעות בדבר כוונה לערוך צוואה איננה יכולה בכל דרך לעלות אף לא בגדרי נטילת חלק "אחר" בעריכת צוואה. ברצותו, יכול מצווה לעדכן איזה מיורשיו המיועדים בדבר כוונתו לערוך צוואה ; ברצותו, אינו חייב לעשות כן. מודעות שכזו – בין אם ציפיה בצידה ובין אם לאו – איננה יכולה לעמוד בגדרי מעורבות של ממש של מאן דהוא בעריכת צוואה. בנוסף, על פי הפסיקה, אף אין פסול בעצם הקישור שערך מ' עם הנוטריונית, שהרי למעשה כפי שקבעתי לעיל, בזה התמצה טיפולו של מ' בסוגיית עריכת הצוואה (בהקשרים אלה השוו, למשל: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל פ"ד לה(3) 101, 109 וכן ת"ע (ב"ש) 30768-12-14 ד.ח.א נ' ר.אב (מצוי במאגרים המשפטיים ; 18.11.18) והאסמכתאות שם).
פועל יוצא של מכלול האמור לעיל הוא שאני דוחה את טענותיו של ש' בכל הקשור עם פגמים ברצונו של המנוח, כמו גם מעורבות פסולה של איזה מהמשיבים או מ', בעריכת צוואת המנוח.
סיכום ביניים
-
הגם שקיבלתי את הטענה לפיה נפל פגם צורני בקשר עם צוואת המנוח בכל הקשור עם אי צירוף תעודה רפואית, עמדו המשיבים בנטל להוכיח ולשכנע כי עסקינן בצוואת אמת של המנוח ואגב כך גם דחיתי את טענותיו של ש' לרבות טענותיו בדבר השפעה בלתי הוגנת, היעדר כשרות, היעדר חתימת המנוח על הצוואה, מעורבות פסולה בעריכת הצוואה ופגמים אחרים ברצונו של המנוח. כפועל יוצא, מכלול המפורט לעיל מבהיר, כי שוכנעתי שצוואת המנוח משקפת את רצונו החופשי והאמיתי, כפי שהונח לפני הנוטריונית במעמד עשיית הצוואה ההדדית.
לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות לבקשה בעניין המנוח, מקבל את הבקשה בעניין המנוח ומורה על קיום צוואת המנוח.
מכאן, לצוואת המנוחה.
צוואת המנוחה
-
לבד מטיעוניו הכלליים של ש' שהתייחסו בכפיפה אחת הן לעניין המנוח והן לעניין המנוחה, יתכן בין היתר נוכח העובדה שעסקינן בצוואה הדדית אחת (הן בכתב ההתנגדות האחוד בנוסחו כפי שהוגש והן בסיכומיו), דומה שבעניינה של המנוחה התמקד ש' בטענה כי אין מדובר בחתימתה על גבי הצוואה, ובטענתו בדבר התלות הרבה של המנוחה בל'.
במובחן מצוואת המנוח, הרי שבעניין צוואת המנוחה לא מצאתי כי נפל בה פגם צורני כלשהוא כך שנטל הראיה והשכנוע מוטל ככלל לפתחו של ש'. בנוסף, לא ראיתי כי נטען שהמנוחה לא היתה כשירה – גופנית או קוגניטיבית – לערוך צוואה.
כך או אחרת, וגם לו תמצי לומר שמסיבה כלשהיא מוטל הנטל על המשיבים, גם במצב דברים זה שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.
למעשה, ושעה שהלכה למעשה עסקינן בצוואה הדדית אחת שנערכה בצוותא חדא ובמעמד אחד על ידי שני המנוחים, מכלול הקביעות דלעיל באשר לגרסות הצדדים, נפקותן ומקומן בתצרף הראייתי ; נסיבות עריכת הצוואה ; הרקע לעריכתה ותוכנה ; כמו גם הטענות הכלליות באשר להשפעה בלתי הוגנת, מעורבות פסולה בעריכת הצוואה וטענות בדבר פגמים אחרים ברצון, יפה גם לעניין צוואת המנוחה והוא חלק בלתי נפרד מן ההנמקות בקשר עימה. אדרש להלן בנפרד לטענות הקונקרטיות שהעלה ש' ביחס לצוואת המנוחה עצמה, כפי שגם עלה מסיכומיו.
חתימת המנוחה על גבי הצוואה
-
כמפורט לעיל, הנוטריונית העידה כי המנוחים שניהם חתמו בנוכחותה על הצוואה.
בעוד שבעניינו של המנוח לא יכולה היתה המומחית לקבוע ממצא כלשהוא באשר לזהות החותם על גבי הצוואה, בעניינה של המנוחה מסקנתה של המומחית בחוות דעת כתב היד היתה קונקלוסיבית ברמת הוודאות הגבוהה ביותר. כלומר – המומחית הסיקה מפורשות, כי המנוחה עצמה היא שחתמה על הצוואה.
מסקנתה של המומחית לא קרסה כל עיקר בחקירתה הנגדית. המומחית שללה מפורשות את התזה שביקש ב"כ המתנגד להציע, ולפיה מאפייני הכתיבה של המנוחה מגלים שוני בין דוגמה לדוגמה. תשובותיה בחקירתה הנגדית אך מחדדות ומחזקות את מסקנותיה בחוות הדעת בכל הנוגע לחתימתה של המנוחה ולבטח שלא הובילו לקריסת מסקנות אלה (עמ' 38 – 40 לפרוטוקול השני).
למעשה, הבהירה המומחית, כי בניגוד לחוסר היכולת להשוות בין החתימות המיוחסות למנוח על גבי הצוואה ובין חתימות ההשוואה שיוחסו לו, חתימת המנוחה על גבי הצוואה היא ברמת וודאות של ".. זיהוי ודאי..." (עמ' 44 שורות 16 לפרוטוקול השני).
די באלה כדי לדחות את טענות המתנגד ולקבוע מפורשות כי המנוחה עצמה חתמה על צוואתה.
תלות נטענת של המנוחה בל'
-
כאמור לעיל, טענתו העיקרית של ש' היתה כי המנוחה שימשה למעשה כ"עושת דברה" של ל' והיתה תלויה בה באופן מוחלט. אלא שטענה זו לא נתמכה בכל ראיה ולמעשה נשללה לא רק על ידי המשיבים או מ', כי אם נשללה מפורשות גם על ידי המטפל וב'.
תיאורו של המטפל, למשל, את יחסה של המנוחה לש' כלל איננו מתיישב עם תיאורו של ש' בדבר מי ש"הובלה" לכאורה על ידי ל' ובמשתמע היתה פסיבית בקשר למולה. מן המטפל למדנו, כי המנוחה עצמה הביעה דעה עצמאית ונכוחה בדבר אכזבה שלה מיחסו של ש' כלפיה (ראו למשל סעיפים 10 – 12 לתצהירו וכן בעמ' 61 – 62 לפרוטוקול השני).
יתר על כן, ניכר היה שב' עצמה חשה פגיעה של ממש נוכח הנסיון לייחס לאחותה, המנוחה, תלות באחר (ראו דבריה בעמ' 102- 106 לפרוטוקול).
לבד מטענותיהם הכלליות והמשחירות של ש' וא', שפורטו זה מכבר לעיל ואיני מוצא מקום לשוב עליהם, גם מפאת כבודה של המנוחה, לא מצאתי שעלה בידם לבסס כל תמיכה ראייתית לטענה לפיה המנוחה שימשה למעשה כ"עושת דברה" של ל' והיתה תלויה בה באופן שמכוחו יש לקבל את ההתנגדות לבקשה בעניין הצוואה.
לבד מטענות אלה, הרי שלא מציתי הנמקות קונקרטיות אחרות מפי ש' באשר לשאלה מדוע יש לקבל את ההתנגדות.
-
למען הסר ספק, אבהיר, כי אינני מקבל את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. כאמור, לא הונח לפני כל מסד לסבור שהמנוחה לא היתה כשירה – רפואית או פיזית – לצוות את רכושה. מכלול הראיות שלפני כפי שפורט בהרחבה לעיל בעת הדיון בצוואת המנוח מוביל למסקנה כי גם המנוחה לא הודרה בכל דרך מקשר עם אחרים, או כי ש' הודר מקשר עם המנוחה, אילו חפץ בכך (בכלל זה בהעמקתו). הוכח, כפי שפורט בהרחבה בדיון בקשר עם המנוח, כי המנוחים שניהם ערכו את הצוואה במעמד הנוטריונית לבדם והמנוחה חתמה בעצמה על הצוואה (הגם שכאמור, עצם החתימה איננו בבחינת מרכיב יסוד בצוואה בפני רשות). הוכחו, כפי שפורט בהרחבה בדיון בקשר עם המנוח, גם הרקע לעשיית הצוואה והנסיבות המשפחתיות המסבירות את תוכנה. שוכנעתי, כי קשריה של המנוחה עם המשיבים ועם מ' לא חרגו בכל דרך מקשרים לגיטימיים ומצופים בין בני משפחה, במיוחד בהגיע הורים לערוב ימיהם. אגב כך דחיתי מפורשות את טענתו של ש', שלא נתמכה למעשה בדבר, בדבר תלות חריגה של המנוחה בל' עד כדי תיאורה כ"עושת דברה". לבסוף, הדברים שקבעתי לעיל לעניין מודעות ל' ומ' לכוונת המנוחים לערוך צוואה, כמו גם הקישור שביצע מ' בין המנוחים ובין הנוטריונית, יפים גם לעניין המנוחה.
כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי דין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת להידחות, וכך אני מורה.
-
בדומה, אבהיר כי מכלול קביעותיי דלעיל בדבר טענת ש' למעורבות פסולה בעריכת צוואה ופגמים ברצון, כפי שנדרשתי להם בעניינו של המנוח, יפים גם בעניין המנוחה, בהקשרה אף דחיתי כאמור את גרסת ה"שליטה" של ל' במנוחה. כפועל יוצא, ולמען הבהירות והסרת הספק, אני דוחה את טענות ש' בהקשרים אלה, גם בעניין צוואת המנוחה, ומאותם הנימוקים.
העולה מכל האמור לעיל, הוא שדין ההתנגדות לבקשה בעניין המנוחה להידחות, דין הבקשה בעניין המנוחה להתקבל וכפועל יוצא אני מורה על קיום צוואת המנוחה.
סיכום אופרטיבי
-
כפי שהבהרתי ופירטתי לעיל, אני מקבל את הבקשות לקיום צוואות המנוחים, ודוחה את התנגדות ש' לבקשות אלה.
צווי קיום צוואה יינתנו בנפרד.
-
באשר להוצאות ההליכים. עסקינן בארבעה הליכים, בעניינם נוהלו ארבעה דיונים, מהם שני דיונים ממושכים לשמיעת ראיות ומונו שני מומחים מטעם בית המשפט לבקשתו של ש', במימון ביניים של הצדדים. בהביאי בחשבון את תוצאות פסק הדין ; את כלל האמור ; כמו גם את תכלית פסיקת ההוצאות ושיעורן, כמתחייב מהוראות תקנות 151 – 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ; יישא ש' בהוצאות המשיבים – ביחד ולחוד – בסך כולל של 40,000 ₪ ובנוסף ישפה את המשיבים כדי שיעור חלקם בנשיאה בשכר טרחת איזה מהמומחים בו השתתפו (כנגד הצגת קבלה על אודות התשלום בפועל), כשסכום השיפוי (שיתווסף כחלק בלתי נפרד מן ההוצאות) יישא הפרשי הצמדה וריבית מעת ביצוע התשלום ועד עתה. ההוצאות (לרבות סכום השיפוי) תשולמנה למשיבים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בזה הסתיים הטיפול בכלל התובענות.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים, העדים ובני המשפחה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את כלל התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ו, 25 מאי 2026, בהעדר הצדדים.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
חזרה לתוצאות חיפוש >>