אוליאנסקי נ' נמירובסקי ואח'

: | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב
41223-04-25
3.11.2026
בפני השופט:
דורון יפת

- נגד -
התובע:
אולג אוליאנסקי
הנתבעים:
1. ולדיסלב נמירובסקי
2. מוטי גרוזמן
3. MGR Capital Ltd
4. אימג יזמות בע"מ

עו"ד עדן חן תוהמי ועו"ד מיקי טלמור - בשם הנתבעים 1 ו-3
פסק דין

 

עניינה של התביעה על סך של 3,963,574 ₪ בהכרה ליחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבעים ולתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות בעד תקופת העסקה בת כשנתיים ימים (אפריל 2022 – מרץ 2024) וסיומה.

כאן המקום לציין כי ברקע הדברים מתנהל הליך משפטי בין הצדדים בבית משפט השלום בהרצליה (ת"א 25463-04-25 אוליאנסקי אולג נ' ולדיסלב נמירובסקי ואח'), במסגרתו הגיש התובע תביעה נזיקית על סך של 412,500 ₪ בעילת תרמית לתשלום עמלות מכירה בגובה 2% בגין היותו איש מכירות בפרויקט נדל"ן בברוק באוסטריה בעד אותה תקופת העסקה נטענת בהליך שבכותרת (נספח י"ב לתצהיר נמירובסקי; ע' 15 ש' 33; ע' 16 ש' 1-10)(להלן- ההליך בהרצליה); והתנהל הליך משפטי נוסף בין הצדדים בבית משפט שלום תל אביב (ת"א 67078-06-24 ולדיסלב נמירובסקי ואח' נ' אולג אוליאנסקי) במסגרתו הגיש הנתבע 1 תביעה כנגד התובע בעילות נזיקיות, ובכללן פגיעה בשם טוב, במוניטין ובפרטיות (להלן- ההליך בת"א)(ראו סעיפים 5 ו-6 לכתב ההגנה; נספחים י' ו-י"ג לתצהיר נמירובסקי).

רקע כללי

(1)       הצדדים

  1. התובע הוא איש ניהול, שיווק ומכירות בתחום הנדל"ן והדיגיטל עם ניסיון הן בארץ והן במרכז ובמזרח אירופה של יותר מ-35 שנה (ע' 7 ש' 10-11, ש' 23-24; נספח 1 לכתב התביעה - פרופיל         התובע ב- Linkedin; סע' 1 לכתב התביעה; סע' 1 לתצהיר תובע). התובע עוסק גם ביזמות (ע' 10   ש' 25-  26).
  2. התובע הוא עוסק מורשה החל משנת 1991 ועד לשנת 2010 וכן החל משנת 2020 (סע' 12 לכתב ההגנה; סע' 27 לתצהיר נמירובסקי; סע' 7 ונספח 4 לתצהיר תובע; ע' 7 ש' 26-28; ע' 9 ש' 10-11).
  3. התובע גם בעל שתי חברות. האחת, חברה זרה באיטליה בשם Montemara S.R.L אשר נרשמה         באיטליה כבר ביום 29.1.2024 שהוא בעליה ומנהלה היחיד (סע' 3 לתצהיר נמירובסקי;          נספח ו לתצהיר נמירובסקי, ע' 10 ש' 10-19). השנייה ,חברת SeaRock Hotels - חברה זרה בולגרית       לניהול קבוצת Excelion (להלן- אקסליון או הקבוצה) אשר הקים התובע בחודש מאי 2023 יחד עם    שותפו מר אלכסנדר גנדלסמן, כאשר התובע מחזיק 74% מהשליטה בחברה ומר גנדלסמן -26%             והתובע משמש כמנכ"ל (סע' 3 ו-7 לתצהיר התובע שהוגש בהליך בת"א (נספחים ז' ו-י' לתצהיר            נמירובסקי; עמ' 49; ע' 10 ש' 1-4; עמ' 98 סע' 5). חברת Searock נתנה שירותים לחברות של הנתבע 1 וללקוחותיהם (כתב הגנה של התובע - נספח י' לתצהיר נמירובסקי עמ' 98 סע' 5).
  4. הנתבע 1 (להלן- נמירובסקי או ולד) הוא איש עסקים אשר בין היתר יזם ואף איגד משקיעים שונים אשר השקיעו בפרויקטים של נדל"ן בעולם, בדרך כלל באמצעות חברות ו/או שותפויות ו/או           מיזמים משותפים אשר קונים נכסים וקרקעות עם פוטנציאל השבחה, תוך השבחתם למגורים           ולמלונאות (סע' 84 לכתב ההגנה).
  5. הנתבע 2 (להלן- גרוזמן או מוטי) הוא בעלים (במישרין ובעקיפין) של מספר חברות ופרויקטים בתחום הנדל"ן באירופה תחת קבוצת אקסליון (סע' 83 לכתב ההגנה). גרוזמן הוא איש עסקים          בתחום הנדל"ן, ברחבי העולם, לרבות בפרויקט ברוק תחת קבוצת אקסליון.
  6. הנתבעת 3 (להלן- MGR) היא חברה זרה הרשומה בבריטניה, אשר ביום 8.8.2024 הועברה להחזקתו הבלעדית של נמירובסקי וביום 13.3.2025 הוא אף החל לכהן כדירקטור בה. בתקופה הרלוונטית לתביעה החברה הוחזקה על ידי גרוזמן בלבד או מי מטעמו (סע' 86 לכתב ההגנה; סע'   19 לתצהיר נמירובסקי; נספח 3 לתצהיר נתבעות; ע' 13 ש' 26-27; ע' 17 ש' 15-17; ע' 20 ש' 9-10;        עמ' 62 לכתב התביעה נספח 12- פרוספקט של החברה).
  7. הנתבעת 4 (להלן- אימג) היא 'חברת מדף' שהוקמה בשנת 2017. נמירובסקי וגרוזמן הם בעלי המניות בחברה. גרוזמן והתובע הם דירקטורים בחברה (סע' 93 לכתב ההגנה;        נספח 9 ו-15 לכתב             התביעה; סע' 20 לתצהיר נמירובסקי; נספח ד' לתצהיר נתבעת; ע' 13 ש' 23-25; ע' 18 ש' 19; ע' 19    ש' 6-10). התובע היה מורשה חתימה של אימג בחשבון הבנק (נספח 4.1 לכתב התביעה).

(2)       השתלשלות העניינים

  1. בין התובע לבין נמירובסקי היכרות של למעלה מעשרים שנה; ובין השנים 2016 -2021 הוחלפו ביניהם תכתובות הנוגעות לתחום השיווק (ת/1; סע' 4 לכתב התביעה; סע' 83 לכתב ההגנה). גם   בין נמירובסקי לבין גרוזמן היכרות מוקדמת אך נקודתית יותר (סע' 85 לכתב         ההגנה).
  2. בחודש אפריל 2022 הצטלבו דרכיהם של התובע ונמירובסקי, כאשר התובע טוען כי הוזמן על ידי נמירובסקי לשמש כדירקטור ומנכ"ל וכאיש מכירות של הנתבעים בתחום השקעות נדל"ן בחו"ל      (סע' 1 לכתב התביעה; ע' 1 ש' 21-22), עת נמירובסקי טוען מנגד כי התובע יזם את הפנייה "שיחבר             אותו למישהו, כדי שתהיה לו תעסוקה ומתוך רצון לסייע לו כמכר ותיק" ולפיכך הוא 'חיבר' אותו             לגרוזמן (סע' 64 לכתב ההגנה; ע' 1 ש' 28-29; ע' 2 ש' 3; ע' 17 ש' 1-5, ש' 22).
  3. מכל מקום, החל מחודש אפריל 2022 התובע שימש כמנכ"ל הקבוצה ומנהל שיווק ומכירות של הקבוצה (ע' 1 ש' 18; ע' 12 ש' 20-24 ; סע' 29-31 ו-50 לכתב ההגנה; סע' 9 לכתב התביעה; סע' 6       לכתב התביעה בהליך בהרצליה).
  4. ביום 3.5.2022 הוקמה קבוצת ווטסאפ לאקסליון בה חברים התובע, נמירובסקי וגרוזמן (נספח 2 לתצהיר תובע).
  5. ביום 8.5.2022 שלח התובע הודעת דוא"ל לגרוזמן (עם העתק לנמירובסקי) שעניינה תוכנית עסקית וכן משימות לביצוע (נספח 18 לתצהיר תובע). אחד הפרמטרים שנכתבו בתכנית העסקית הוא             תשלום למנכ"ל על סך של 3,000 אירו לחודש.
  6. במשך כשנים עשר חודשים התובע היה לכאורה העובד היחיד בחברה (סע' 14 לכתב התביעה בהליך בהרצליה; סע' 30 לכתב ההגנה). כתבנו לכאורה, שכן הנתבעים סבורים כי מדובר בקבלן עצמאי.
  7. בחודש מאי 2023 החל התובע לקבל "עד 25,000 ₪" (ע' 17 ש' 18-20; סע' 7 לכתב התביעה).
  8. ביום 6.5.2023 שלח התובע לנמירובסקי וגרוזמן הודעת דוא"ל בעניין אימג שכותרתה "יעד עסקי 2023 – למכור 300 יחידות" (נספח 15 לכתב התביעה). בהמשך הודעת הדוא"ל נכתב כך:

                        "הצוות אימג

                        אולג אוליאנסקי, מנכ"ל

                        פתיחת ערוצי שיווק חדשים

                        ניהול שיווק ומכירות

                        תמיכה בגיוס השקעות

                        תמיכה בפעילות עסקית של אקסליון- באק אופיס

                        ניהול החברה

                        שכר: 25 K בסיס

                        בונוסים: 300 יורו מכל מכירה + 10% רווח יזמי מכל הפרויקטים (בניכוי כל ההוצאות                      והמשקיעים).  

                        מנהלת פרויקטים (יוליה ליברמן?)

                        ...

                        שכר 328 * K חוד' ניסיון, אחר כך 35 K חשבונית/30K שכר

                        ...

                        מנהלת משרד (בגיוס)

                        ...

                        Cfo : יגויס לקראת אוקטובר

                        ...

                        בראשון אני נפגש עם מועמדת למנהלת משרד ועם יוליה.

                        נוכל לדון בהנ"ל בראשון..."

  1. ביום 28.5.2023 נחתם הסכם שכירות בין חברת ריאליטי קרן השקעות בנדל"ן לבין אימג, כאשר התובע הוא זה שחתם בשם האחרונה על הסכם השכירות (נספח 2 לכתב התביעה).
  2. ביום 19.7.2023 פנה התובע אל יוליה ליברמן וגורם נוסף בענייני עבודה (נספח 3 לתצהיר התובע).
  3. ביום 7.8.2023 פנה התובע לגרוזמן ולנמירובסקי בהודעת דוא"ל (נספח 21 לתצהיר תובע; ע' 12 ש' 18-19), במסגרתה ביקש לסיים את תפקידו. וכך צוין לאמור:

                        "אני לא רואה טעם בלהמשיך לנהל את הפעילות הכללית של החברה. אני לא רואה שאתם                כבעלי החברה מעריכים את הפעילות שלי בתפקיד זה. אז כנראה אני לא מצליח יותר מדי                 בתפקיד זה. עכשיו יש לחברה אתגרים רבים בתחום השיווק ופיתוח ערוצי ההפצה. זה מה                         אני יודע לעשות טוב מאוד. אני אשמח להתרכז בתפקיד זה ולהעביר את הניהול הכללי                   למישהו אחר. אני יוצא לחופשה מ-10.09 עד 20.09. עד 10 ספטמבר אפשר למצוא מישהו               לתפקיד המנכ"ל".

            באותו יום השיב גרוזמן:

                        "בדיוק עכשיו שגייסת מזכירה טובה, שמצאו cfo טוב, משרד רואה חשבון טוב, שנכנס                      מנהל פרויקטים טוב העבודה שלך הופכת להיות כמנכ"ל יותר ממוקד ויותר בקרה על                              העובדים ובעצם פחות תעסוקה בדברים הטכניים. לא ברור לי למה אתה מחפש דווקא                    עכשיו לעשות צעד אחורה..."

  1. ביום 15.8.2023 שלח רו"ח יואב סומך הודעת דוא"ל לגרוזמן, לנמירובסקי ולתובע (נספח 12 לתצהיר התובע), במסגרתה נכתב בין היתר לאמור:

                        "להלן סיכום פגישה עם רו"ח דב ויינשטיין:

  1. לגבי נושא אימג- חברת בבעלות ולד ומוטי שאיננה פעילה למעשה היום וללא הכנסות. דב יקבל יפוי כוח ואישור שלו כרוח החברה- התבקש להתחיל בעבודה בדגש על טיפול                                    במשכורות ותשלומי סוציאליות עבור עובדים. כעיקרון הוחלט לנתק את פעילות אימג                      מהפעילויות היזמית של קבוצת MGR. מניות מוטי יועברו לצד ג השותף עם ולאד בפעילות                סי רוק והחברה תרכז את פעילות סירוק בארץ בלי קשר לחברת MGR. תמורת המניות                      תקבע בהמשך על ידי דב ויואב. הפעילות והשירותים הניתנים בארץ ינתנו על ידי אולג                     יולינסקי כעצמאי שיוציא חשבונית חודשית בגין השרות בסכום שייקבע מראש. תכולת                 השירות תקבע בהסכם- כעיקרון פיתוח עסקי ושיווק כל נותני השירותים האחרים יוציאו                 חשבונית לצרכן השירות הישיר בחו"ל."

            במענה לכך השיב התובע:

                        "אני ממש שמח שהתקבלו כאן החלטות לגבי אולג אוליאנסקי בלי לתאם עם אולג                               אוליאנסקי."

            בתשובה לכך השיב גרוזמן:

                        "...אולג גם אותי לא שאלו. (ה)אם יש לך הערות נקודתיות? אם לא נראה לך אנא אמור                   נקודתית מה לא טוב לך ואני בטוח שדב ויואב ימצאו הפתרון כי אנחנו לא בגן ילדים של                משחקי כבוד"

            בתשובה לכך השיב נמירובסקי:

                        oleg its something thah I suggested and its for discussion for tomorrow""

  1. ביום 18.8.2023 פנה התובע לגרוזמן ולנמירובסקי (נספח 19 לתצהיר תובע) כדלקמן:

                        "השיחה שהיתה לנו השבוע, עוד יותר שכנעה אותי שרמת השכר שלי נובעת בעיקר ממוכנות                     שלי לעבוד ברמת שכר כזאת. להלן פירוט של התפקידים ומשימות העומדות בפניי וציפיות                השכר שלי לפיהם:

  1. סמנכ"ל שיווק ומכירות של הקבוצה...שכר הבסיס שלי מהווה פחות מ-0.11% מהיקף המכירות שאני חייב להבטיח. שכר בסיס בשוק לסמנכ"ל שיווק ומכירות בינ"ל לחברה קטנה מתחיל מ-45 K. עלות שכר כזה 50,347 ₪. וקשה להגיד שהקבוצה שלנו היא קטנה. לכן אני רואה 45,000 ₪ מול חשבונית, שזה כ-0.22% מהיקף המכירות, שכר הוגן ואף צנוע. בונוסים: 0.5% מכל מכירה נטו (ללא מע"מ, אחרי עמלת משווק). 5% מהרווח היומי של הפרויקט.
  2. פיתוח עסקי- איתור נכסים להשקעה. לא אבקש כאן שכר בסיס. אבקש 10% מהרווח היומי של הפרויקט (במקום 5%), אבל לא פחות מיחידה ממוצעת אחת בו בבעלות.
  3. ניהול הסטארט אפ – מרקטפלייס של דירות נופש – לא אבקש כאן שכר. אבקש סטטוס קו-פאונדר ושותפות באקוויטי של 24%.
  4. סירוק הוטלס (אירופה +ישראל): כמי שיזם את החיבור ומי שיש לו ניסיון במלונאות, אני מוכן להיות מנכ"ל החברה בישראל וגם אחראי על הקשר אקסליון – סירוק באירופה. התנאים: שכר ע"ב עובד מעביד 10,000 ₪, סטטוס של קו-פאונדר ושותפות באקוויטי של 10%.

            אני מקווה מאוד שהפעם אנחנו נסגור בהקדם....".

  1. בין לבין התקיימה חלופת תכתובת דוא"ל בין הצדדים (נספח 5 לתצהיר תובע) ובין התובע לבין צדדים שלישיים בקשר לעבודה - שירותים שסיפק ועבור החזר הוצאות ופירוט (נספחים כ"ג      וכ"ד לתצהיר נמירובסקי).
  2. ביום 30.8.2023 שלח התובע הודעת דוא"ל לגרוזמן (העתק לנמירובסקי) כך:

                        "הי מוטי בהמשך לשיחותינו אני שולח את פרטי ההסכם מבחינתי:

                        התפקיד: סמנכ"ל שיווק ומכירות של הקבוצה

                        בניה וניהול מערך מכירות

                        ניהול פעולה שיווקית

                        ניהול פרויקטים אחרים נקודתיים קשורים למכירות:

  • סן מרטין ביי-באק
  • גרינווד ביי –באק
  • ונטימליה- קיק אוף, זמני עד להעברה למנהל פרויקטים חדש
  • אלווה פארק – הכנת דירות לדוגמא
  • השכר – 40,000 ₪ (20 +20)
  • בונוסים: 0.5% מכל מכירה

במידה ויוצאו לי תחומי אחריות/פרויקטים נוספים, יתקיים דיון נפרד אודותם.

דיון שכר הבא בינואר לפי תוצאות השנה".

  1. ביום 6.9.2023 השיב גרוזמן לתובע כך:

                        "בהמשך לפגישתנו בנוגע לחבילת השכר שלך. כפי שדוסקס אנו רואים זאת בתקציב גלובלי                        לפי מחלקות. מבחינתנו, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו כרגע 40 אלף ₪ בחודש עבור                             משכורות למחלקת השיווק והמכירות + בונוס של 0.5% על כל מכירה שתצא לפועל. עם                      זאת, הדבר מגיע עם יעד ריאלי של 3-4 מיליון אירו במכירות לחודש...אנחנו בהחלט                           מאמינים כי הדבר יכול לעלות בהרבה, והמטרה שלנו היא להגדיל זאת להרבה יותר. אך             כדי להשיג זאת עלינו לחשוף את עצמנו ברמה הבינלאומית, אנו חייבים להיות נוכחים               באסיה, באירופה ובמזרח התיכון.

                        אנחנו לא מאמינים שניתן לבצע זאת עם אדם אחד בלבד. לפיכך הריני להודיעך כי שכרנו                         גברת אחת בעלת ניסיון רב בניהול מכירות ונוכחות בשווקים בינלאומיים. היא תעבוד                  בצמוד אליך כדי ניתן יהיה להשיג את היעדים, שכן בעבודה של אדם אחד הדבר לא יהיה                  אפשרי. האדם הנוסף הזה יצטרך להיכלל תחת כנף השיווק והמכירות גם מבחינה פיננסית.                     מה שאומר שמתוך ה-40 אלף לחודש נצטרך לנכות 15 אלף לחודש וזאת מחצית הבונוס של                    ה-0.5% לכל מכירה לטובת אותו אדם. מה שאומר שבאופן ריאלי תהיה לך החלוקה הבאה:

                        אולג: 25 אלף לחודש +0.25% לכל מכירה

                        עוזר נוסף: 15 אלף לחודש + 0.25% לכל מכירה

                        רק כדי להבהיר זאת: אנחנו לא משלמים לאולג אוליאנסקי 40 לחודש + 0.5% לכל מכירה.                        אנחנו נותנים למחלקת השיווק שלנו 40 לחודש +0.5% בונוס לכל מכירה. זה יצטרך                          להתחלק בינך לבין האדם שאנו מגייסים ואשר יעבוד איתך יד ביד. זה חיוני שנשאר                                   מיושרים על אותו קו. ושוב, ברגע שנשיג את היעד שהוזכר לעיל של לפחות 3 חודשים רצופים                  של מכירות בגובה 3-4 מיליון, נצטרך לדון מחדש בשכר ולבחון הגדלה נוספת של                                     התקציב/כוח האדם. תיידע אותי כדי שאוכל לבקש מאילן להכין את ההסכם עם התנאים              שהוזכרו לעיל".

  1. ביום 9.9.2023 השיב התובע לגרוזמן ולנמירובסקי כך:

                        "ההצעה שלך כל כך לא צפויה, כל כך מזעזעת, שהייתי ללא מילים במשך כמה ימים. לבטח                         אינכם מצפים ברצינות שאקבל זאת ללא דיון מעמיק עם שניכם על כל האספקטים של                        שיתוף הפעולה העתידי בינינו. למרבה הצער אני בחופשה ב-10 הימים הקרובים, ולכן                         אשאיר את המשך הדיון לאחר ה-21 בספטמבר. בינתיים אעשה מאמץ לטפל בכל הנושאים              הקשורים למכירות ושיווק גם במהלך החופשה. השקעתי המון בעסק הזה ואני באמת רוצה                בהצלחתו, ובאמת רוצה להיות חלק ממנו".

  1. בחודש ספטמבר 2023 גרוזמן החליף את התובע בתפקיד המנכ"ל (ע' 13 ש' 19-20; ע' 18 ש' 24-28) והתובע המשיך להחזיק בסמכויות של סמנכ"ל שיווק ומכירות של הקבוצה.
  2. בחודש זה החל התובע לקבל תשלומים מחברת MGR, שכן "הגשתי חשבונית למאיר, עובד שלהם שהוא בעצם מנהל חשבו(נות) של כל החברות. הוא היה מנהל של כל החברות...לא על שירותים          שנתתי לה" (ע' 14 ש' 6-9).
  3. ביום 17.10.2023 התקיימה שיחה בין התובע, גרוזמן ומנירובסקי (נספח 11 לתצהיר תובע; ע' 14 ש' 10-15; ע' 15 ש' 10-15), במהלכה, נאמרו בין היתר הדברים הבאים:

                        "אולג: ...אני רוצה להבין האם אתם רוצים שאני אמשיך לעבוד בחברה...ובעיקר האם יש                       על מה להילחם...

                        מוטי: אולג אני אגיד לך את האמת, אני יש לי בעיה עם עובדים שלא מקבלים מרות. זה                        בעיה רצינית אצלי. עכשיו, בפועל, אתה התחלת באיזשהו קונספט של שותף, מכל מיני               סיבות, זה לא עבד, לא עבד. אנחנו חשבנו שיהיה תחת החסות שלך, יהיה כל העניין של                   השיווק. בפועל אנחנו שנה וחצי קדימה, ואולי אפילו עוד יותר, כמעט שנתיים קדימה, וזה                 לא, ממש לא איפה שאנחנו רוצים שזה יהיה. אז עכשיו, אנחנו עשינו שינוי מתווה...הכנסנו               אנשים שאנחנו רואים, כל אחד למשבצת שלו, ונראה לי שזה לא מוצא חן בעיניך... אתה                   לא רוצה להיות עובד שלו, ואתה לא מרוצה מזה שאנחנו מכניסים לך את ויקטוריה...

                        אולג: מהיום הראשון שראיתי אותה התנהגתי כלפיה יפה, שלא ראיתי אותה, לא ידעתי                איך קוראים לה...

                        מוטי: ... אני לא עושה מלחמת התשה מול אף עובד...

                        ולד: ...אני אוהב אותך, אתה חבר, אבל כל מה שקורה במבט העסקי, אתה דואג לעצמך,                   אתה לא דואג לנו, אתה לא דואג לעסק, אתה מתעסק מאחורי הקלעים, אתה מחבל לי              בעסק, אני יודע כל מה שקורה, ואני עדיין מנסה להביא אותך ולהגיד, אולג, אני רוצה לעבוד               איתך, התאפס, שאתה מול אנשים אחרים עושה לי פדיחות, אני לא הבאתי את שמוליק או              מישהו לחבל לך בעסק, אני לא הבאתי את אף אחד לא לעזור, אני עובד בשיטה אחרת".

                        אולג: אבל בעסק הזה, זה הרווח שלך, העסק. ההצלחה זאת הרווח שלך אישי, של ולד. אמר                        בהתחלה, אוקיי. עכשיו אני דואג לרווח שלי, כי אני שנה וחצי בבית בלי חוזה, כל פעם                   החוזה, התנאים שלנו, התנאים כאלה שאנחנו כביכול סגרנו, הם כל הזמן נהיים פחות                     ופחות טובים. וברגע שאני מתחיל לדבר על טובתנו האישית, כי אני באתי להרוויח פה כסף,                      ולא באתי לפרנס אף אחד. באתי להרוויח כסף שלי.

                        ולד: אז כרגע רק אתה מרוויח כסף, ואני מפסיד. אתה רוצה לדבר איתי ככה? אז אני אספר             לך. כי אני לעומתך, קודם כל, דואג שאתה בזמן תקבל משכורת, ואני עוד לא קיבלתי כלום.                       בצורה שאתה מחבל לי בעסק יום –יום.

                        מוטי: ...אל תטיף לי על מלחמות התשה וכל מיני דברים כאלה. ואם אתה יודע לקבל מרות,                   אבל אתה מקבל מרות כמו שמאיר העובד שלי מקבל מרות.

                        אולג: לא, לא, לא, אני אף פעם לא אהיה מאיר שלך.

                        מוטי: למען זה יש לנו אופציה. אם אתה לא יודע לעשות את זה, אז כאן נגמר הסיפור.

                        אולג: אני לא מקבל מרות כמו מאיר, אני לא מאיר, הגיל שלי כפול ממאיר, הניסיון שלי פי                שלוש ממאיר, אני לא הולך להיות מאיר. אני גם לא התגייסתי להיות פה מאיר. אם אתם                        רוצים את מאיר, קחו עוד מאיר אחד... כל יום שעובר אני לא מבין מה התפקיד שלי בחברה             וגם כמה כסף אני מקבל על זה, את זה אני לא מבין...

                        מוטי: התפקיד שלך הוגדר לפני שנה...

                        אולג: הבנתי שאנחנו נפרדים פה, אז שזה בעצם הסיכום...אז אני אוקיי אני ממתין להצעה                שלכם לגבי תנאי פרישה.

                        ולד: איזה תנאי פרישה, אולג? מה זה סטארט אפ? יש פה אופציות?

                        ...

                        אולג: ...אני עכשיו שומע שני אנשים, ששילמו לי משכורת בסיס של מזכירה שנה על                    דברים שאני עשיתי, סגרתי, בניתי חברת פרופ סקראץ, מברדק, עכשיו קיבלתי לא משכורת                      לא קיבלתי אף פעם משכורת קיבלתי איזה משהו...לא משנה עכשיו כשאני באתי כשאני              ראיתי שחברה מגיעה לכסף ויש ריח של כסף, אין כסף יש ריח של כסף ואני באתי ואמרתי:                חברה, בואו סוף סוף נסדיר את הנושא של החוזה כי אני שנה וחצי עובד בלי חוזה...

                        ולד: לא מגיע ולא עשית שום דבר. אני רציתי לתת לך צאנס אחרון של שלושה חודשים                    להפסיק להתעסק בפוליטיקה וסחיטות ולהתחיל לעבוד.

                        אולג: אתה לא מרוויח, אתה הולך להרוויח, זה הבינזס שלך, אתה פה ביזנסמן, למה אתה                 משווה אותי אותך אותי? אני לא משקיע, אני לא ביזנס מן, אז בסדר, אני שכיר, אני כשכיר                  צריך לקבל שכר.

                        ולד: אם אתה לא משקיע, ואתה לא ביזנסמן, ואתה לא לוקח ריסקים ואתה כעובד מחבל                  לי בעסק מאחורי הגב שלי...מוטי אני מוכן לשלם לאולג אם הוא בנה...משכורת אחת...על                 שנה שהוא עבד איתנו, ועוד משכורת אחת פיצויים, שלא עושים דבר כזה...ואני לא רוצה                         להמשיך הלאה. כי הוא לא מוכן להקשיב, הוא גם לא מבין, מה הוא עושה..."

  1. ביום 23.1.2024 התקיימה שיחה נוספת בין התובע לבין גרוזמן (נספח 14 לתצהיר התובע), במסגרתה נאמרו בין היתר הדברים הבאים:

                        "מוטי:...אני את ולד לא יכול לחנך, הוא גם כלפי בעל הבית, באיזושהי צורה, הוא מביא                  את הכסף וזה. אתה עובד פה...זו המחשבה שלי. ולד גם חולק איתי את הדבר הזה, וזה לא                     בגלל שאתה לא טוב, יש לך המון כישורים. ספציפית אני חושב שהנקודה הזאת של שיווק               היא פחות מתאימה לך...אנחנו לא מחפשים פונקציה של ניהול פרויקטים. אני מחפש                          מישהו שימנכל את העסק. כי כרגע אני נמצא בתקן הזה. ואני לא מנהל אותו...

                        אולג: אני לא רואה שאתה לא מנהל אותו. אבל גם. תראה גם אני הייתי בכובע הזה. של                    מנהל חברה כביכול. זה אמנם הרבה פחות פעילות, אבל עדיין...

                        מוטי: ...אבל בסוף, בסוף, זה עסק של ולד. זאת אומרת, אני שותף בה אבל ולד הוא...

                        אולג: אני אומר, אם זו הגדרת התפקיד שלי לסבול את זה, אז אני לא מקבל את התפקיד.                   כן. זה מאוד פשוט...שידבר איתי בנפרד אם הוא רוצה להעיר לי...אני עם ולד יכול לדבר             בנפרד...הוא לא לוקח אותי לשיחה. הוא ישמע, הוא מפחד ממני".

  1. ביום 26.1.2024 פנה התובע למאיר ולגרוזמן בענייני עבודה (נספח 3 לכתב התביעה).
  2. ביום 21.2.2024 פנה התובע למיכל (עם העתק לגרוזמן) בעניין נסיעה לחו"ל (נספח 3 לתצהיר התובע).
  3. ביום 22.2.2024 פנה מר אדם פיליפיס, סמנכ"ל תפעול בקבוצה אקסליון לתובע ולגורמים נוספים (נספח 6 לתצהיר התובע) כדלקמן:

                        "...מטרת אימייל זה היא ליידע ולעדכן אתכם במתרחש בחברה...לפיכך הוסכם שהחל              משבוע הבא, יום ראשון יהיה היום שבו כולנו נעבוד מהבית –הצוות שיושב בישראל בלבד.                         בשאר ימי העבודה מצופה מכולם לעבוד מהמשרד. הוסכם כי החל משבוע הבא, ביום רביעי                בשעה 12:00 בצהרים (שעון ישראל) תתקיים שיחת זום של צוות החברה...לאחר שפגשתי               את רובכם באופן אישי, אני בוחן את החששות והדרישות הנוכחיים של כל אחד ואחת לצד               צרכי החברה, ואעדכן אתכם לגבי שדרוגים שוטפים כגון מערכת CRM, מידע נגיש בכונן                 משותף ועוד הרבה מעבר לכך. על כולנו להתגייס לשינויים החדשים האלה..."

  1. במענה לכך השיב התובע ביום למחרת כדלקמן:

                        "היי אדם, אני לא רוצה לנהל דיון פומבי, כפי שאנחנו אוהבים לעשות בחברה שלנו, ולכן                     אני שולח את התגובה הזו אליך אישית. אולי האנגלית שלי לא מספיק טובה, אבל לא                           הוסכם בכלל שאעבוד מהמשרד 4 ימים בשבוע. כפי שניסיתי להסביר לך במהלך הפגישה                   שלנו בשבוע שעבר, ככלל אני עובד מהבית, ומגיע למשרד לצורך פגישות, בדיוק כפי שהגעתי                      לפגישה איתך. מעבר לאי הנוחות שלי לעבוד ממשרדי החברה, אתם לא באמת יכולים לספק                         מקומות עבודה לכל עובדי החברה. אז אני בכלל לא מבין את הדישה שלך. אני אמשיך להגיע                         לפגישות במשרד, אבל אמשיך לעבוד מהבית".

  1. בין לבין התקיימו שיחות בין הצדדים (ע' 15 ש' 7-9).
  2. ביום 20.3.2024 פנה מר גרוזמן לתובע (העתק לנמירובסקי) בהודעת דוא"ל (נספח 7 לתצהיר תובע; ע' 15 ש' 4-6) כדלקמן:

                        "בעקבות שיחת הטלפון שלנו ביום שני בערב, הריני להודיעך כי החל מהיום אנו נפסיק                     לחלוטין את שיתוף הפעולה בינינו. לא נזדקק לאף אחד מהשירותים שלך וגם לא נשלם                 עבורם. אנו מודים לך על כל עבודתך, אנו מבקשים להעביר אלינו את כל אנשי הקשר וכן                         להחזיר לנו את המחשב הנייד וכל מכשיר אחר שייתכן ורכשת במימוננו (תוכל למסור אותם               למיכל ולכל המאוחר עד ליום 25.3.04).

                        בכל הנוגע למניות של סי-רוק...בבולגריה, לאור העובדה שהחברה מייצרת הפסדים בלבד,                      יש בידינו את כל ההוכחות לכך שאתה הגורם המרכזי לכך. לפיכך הצענו לך להעביר את                המניות לצד ג' שינהל אותן בצורה יעילה יותר. אי ביצוע העברת המניות וחתימה על כל              המסמכים הנדרשים, וזאת לכל המאוחר עד ל-24.3.24 יאלץ אותנו לנקוט בצעדים...".

  1. ביום 9.4.2024 הזמין גרוזמן את התובע לישיבת דירקטוריון של חברת אימג "לבירור על מינוייך כדירקטור ללא שכר בחברת אימג...מאז 5.5.22..." (נספח 1.1 לכתב התביעה). וכך נכתב:

                        "3. במהלך החודשים האחרונים אופן ההתנהלות המקצועית וביצוע משימות על ידך אינם                עומדים בסטנדרטים הנדרשים וביעדים שנקבעו.

  1. לתשומת ליבך, חוסר שביעות הרצון שלנו נובע ממספר דברים עקרוניים במשך מינויך:

                        4.1 תוכנית עסקית הוצגה בשנת 2022 ולא יצר מכירות ורווחים לחברה כפי שהוצג.

                        4.2 כישלון בניהול משאב האנושי – התנהלות בלתי הולמת מול עובד.

                        4.3 הכנת חבילת שיווק ומשפטיות לפרוייקטים – דבר שלא נעשה.

                        4.4 נסיעות לאירופה על בסיס (כמעט) חודשי לצורכי החברה בשילוב לצרכים אישיים.

                        4.5 חוסר אחריות בניהול ופיקוח על התקשרות עם לקוחות וספקים שגרמה נזקים.

  1. ניתן להתייצב יחד עם נציג.
  2. לסיכום, בהמשך לדברים המפורטים לעיל ברצוננו לזמן אותך לבירור מינוייך ותפקידך האמור לעיל כדי להימנע מפגיעה עתידית בחברה ולהחליט על הפסקת מינוייך כדירקטור                       בחברה."
  3. ביום 30.5.2024 פנה התובע לאימג, לגרוזמן ולנמירובסקי במכתב התראה לפני הגשת תביעה לבית הדין לעבודה (נספח 22 לתצהיר).
  4. בין לבין התקיימה פגישה בנוכחות התובע, גרוזמן, ב"כ של התובע (נספח ט' לתצהיר נמירובסקי), במהלכה נאמר בין היתר כך:

                        מוטי: ...ראינו את אולג כדירקטור ללא שכר...זה שהייתי רוצה להבין זה שכחלק מהתהליך                     התבקשת לנהל לנו את משאבי האנוש, זאת אומרת כוח אדם ולגייס עובדים...אבל זה נעשה                בתשלום על בסיס חשבונית, לא על בסיס של עובד...אני לא הייתי משלם סכום כזה בשביל                      מישהו שהוא לא עצמאי...

                        אולג: מוטי גרוזמן הזמין אותי...יחד עם ולד נמירובסקי שותף שלו להיות באמת מנכ"ל,                      לשמש כמנכ"ל ודירקטור בחברה...ניסיתי למכור, במזל לא מכרתי דירות שנמכרו, רק                עכשיו התברר לי שגם לא יכולתי למכור אותן כי הן היו נמכרים למישהו אחר. אז לא יכולתי              לקבל גם עמלות...".

עיקרי ההליך

  1. ביום 15.4.2025 הגיש התובע את כתב התביעה שבפנינו.
  2. ביום 4.8.2025 הגיש התובע בקשה דחופה למתן סעד זמני (עיקול זמני) על זכויות ונכסי נמירובסקי אצל מחזיקים שונים.
  3. ביום 8.8.2025 הרשמת מירב שמחיוף קיבלה את בקשת התובע, בכפוף להפקדת ערבויות עד ליום 13.8.2025; ובאותו יום נתנה החלטה נוספת על ידי השופט אלעד שביון אשר הורה על מתן צו ארעי האוסר על מר ולדיסלב טרנסקי לבצע כל דיספוזיציה במניות המוחזקות בידיו בנאמנות בחברת לנטנה, בכפוף להפקדת ערבויות.
  4. ביום 20.8.2025, לנוכח העובדה כי לא הופקדו ערבויות, הבקשה לסעדים זמניים נמחקה ללא צו להוצאות.
  5. ביום 25.8.2025 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד כל הנתבעים.
  6. ביום 17.9.2025 הגישו הנתבעים 1 ו-3 בקשה להפקדת ערובה מטעם התובע להבטחת הוצאותיהם.
  7. ביום 5.11.2025 הגיש התובע בקשה דחופה וחוזרת למתן סעד זמני במעמד צד אחד; ועוד באותו יום נתנה החלטה נוספת על ידי הרשמת שמחיוף.
  8. ביום 10.11.2025 הגיש התובע בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה, אך הפעם כנגד הנתבעים 1 ו-3 בלבד.
  9. ביום 13.11.2025 הגישו הנתבעים 1 ו-3 (להלן- הנתבעים) כתב הגנה. הנתבעים 2 ו-4 לא הגישו כתב הגנה.
  10. באותו יום (13.11.2025) הגיש התובע 'בקשה למתן סעד חלופי האוסר על דיספוזיציה של נכסים בבריטניה (Merava)'; וביום 17.11.2025 בקשתו נדחתה על ידי אב בית הדין.
  11. ביום למחרת (14.11.2025) הודיע התובע כי כתב ההגנה נמסר גם לגרוזמן ואימג.
  12. ביום 25 הגיש התובע כתב תשובה לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.
  13. ביום 15.12.2025 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד אימג בלבד.
  14. ביום 24.12.2025 הגישו הנתבעים בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.
  15. ביום 28.12.2025 התקיים דיון מוקדם בפני אב בית הדין, בנוכחות התובע, נמירובסקי ובאי כוחם של הנתבעים.
  16. ביום 14.1.2026 הגיש התובע תצהיר גילוי מסמכים מטעמו וכן בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. לתצהירו צורפו דוח רווח והפסד, כרטסת הוצאות והכנסות מאפריל 2022           ועד למרץ 2024, דוח ביטוח לאומי, כל חשבוניות מס לתקופת העסקה וכן דוח כניסות ויציאות             לארץ לתקופה הרלוונטית לתביעה.
  17. ביום 28.1.2026 הגישו הנתבעים תגובה לבקשה לגילוי מסמכים.
  18. ביום 2.2.2026 נתנה החלטה בבקשה לגילוי מסמכים.
  19. ביום 18.2.2026 דחתה הרשמת שמחיוף את הבקשה להפקדת ערובה, בסופה נקבעה כי הוצאות הבקשה תלקחנה בחשבון בתום ההליך ובשים לב לתוצאתו.
  20. ביום 1.3.2026 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. לתצהירו צורפו 23 נספחים.
  21. בין לבין הוגשו בקשות נוספות מטעם הצדדים.
  22. ביום 28.6.2026 הגישו הנתבעים הודעה על תצהיר עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמם המונה כ"ד נספחים.
  23. ביום 5.7.2026 הגיש התובע בקשה למתן החלטה בפסילת מוצגים ומחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעים, וביום למחרת (6.7.2026) העלו הנתבעים שני מוצגים דיגיטליים לתיק (נספחים א' ו-   ט'). ביום 9.7.2026 הגישו הנתבעים תגובה המתנגדת לבקשה, תוך שטענו כי התובע צירף בעצמו,             הן לכתב התביעה והן לתצהירו מסמכים בשפה זרה (רוסית) מבלי לצרף להם כל תרגום, לרבות    לא תרגום נוטריוני. ביום 12.7.2026 הגיש התובע את תגובתו.
  24. ביום 14.7.2026 נתנה החלטה, לפיה, "בשלב זה לא מצאתי להוציא מתיק בית הדין נספחים שהוגשו בצירוף לתצהירים או לפסול מוצגים או למחוק טענות מתצהירים. עם זאת כל מסמך           בשפה זרה (כולל אנגלית), הודעות קוליות או שיחות מוקלטות שלא יוגשו בצירוף תרגום כדין (לא       בהכרח נוטריוני) לא ילקחו בחשבון במסגרת המארג הראייתי ובית הדין לא ייתן להם כל משקל.    ויודגש, יש להגיש תרגום גם של מסמך שהוצג במסגרת גילוי מסמכים ואשר מי מהצדדים מבקש       לעשות בו שימוש במהלך החקירות הנגדיות. לפיכך ניתנת ארכה להגשת תרגום לנספחים שהוגשו            וזאת עד ליום 15.8.2026"
  25. ביום 16.8.2026 הגישו הנתבעים הודעה על הגשת תרגום שלושה נספחים שצורפו לתיק המוצגים; וביום למחרת (17.8.2026) הגיש התובע הודעה על הגשת תרגום של שבעה נספחים שצורפו לתצהירו.
  26. ביום 24.8.2026 הגישו הנתבעים בקשה בנוגע לאישור תרגום שהוגש על ידי התובע; ביום 30.8.2026 הגיש התובע את תגובתו; וביום 3.9.2026 הגישו הנתבעים את תשובתם.
  27. ביום 5.10.2026 הגישו הנתבעים בקשה להעיד את נמירובסקי ומר שוטמן בהיוועדות חזותית; ביום 10.2026 הגיש התובע את תגובתו וביום 14.10.2026 הגישו הנתבעים את תשובתם.        ביום 21.10.2026 נדחתה בקשתם.
  28. ביום 26.10.2026 התקיים דיון הוכחות בפנינו. בתחילתו הוסכם על ידי הצדדים כי הודעות הדוא"ל שצורפו לטיוטת תצהירו של מר שוטמן יתקבלו לתיק, אך טיוטת תצהירו תמשך מהתיק          ללא צורך בהעדתו (ע' 6 ש' 1-8). בהמשך הודיעה באת כוחם של הנתבעים כי היא מתנגדת             לקבלתם לתיק של התמלילים שצורפו כנספחים לתצהיר התובע (ת/11-ת1/14) כראיה לתוכן      השיחות, שכן ההקלטות עצמן לא הוגשו לתיק ולא הועברו לנתבעים (ע' 7 ש' 4-5). בתום הדיון            סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
  29. ביום 29.10.2026 הגיש התובע בקשה דחופה 'לקבלת רשימת אסמכתאות נורמטיביות ומתן רשות להגשת סיכומים קצרים בכתב' – בקשה המחזיקה שבעה עמודים, כאשר בסיפא לבקשה ביקש   התובע "לראות בנימוקים המפורטים בבקשה זו ובנספח א' המצורף לה כחלק בלתי נפרד מסיכומי התשובה של התובע בתיק". בנסיבות העניין מצאנו לקבל את הבקשה ולראות בה כסיכומי תשובה.

לוז טענות הצדדים

  1. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי כל הנתבעים באופן רציף החל מיום 20.4.2022 ללא מתן הודעות על תנאי העסקתו וללא עריכת הסכם עבודה פורמלי (אשר אושררו בהתכתבויות) וזאת ועד ליום      20.3.2024 עת פוטר מעבודתו באופן מפתיע, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת, ללא תשלום השכר             האחרון, ללא תשלום ההשלמות המוסכמות, לרבות זכויותיו הסוציאליות.
  2. כמו כן טוען התובע כי אמנם הוא הועסק באופן רשמי על ידי כל הנתבעים כדירקטור בחברת אימג ואף הוא היה רשום ברשם החברות במשך שנתיים, אך הנתבעים העסיקו אותו באופן אישי ושילמו            את שכרו דרך חברות שונות בשליטתם, לרוב דרך MGR ואימג, כאשר התשלום התבצע אל מול             חשבונית לנוחיותם.
  3. עוד טוען התובע כי כמנכ"ל של הפעילות העסקית של כל הנתבעים וכמנהל השיווק של נכסיהם הוא היה משולב באופן מלא. שכן הוא ניהל עד לחודש אוגוסט 2023 את כל המערך הארגוני            המקומי, הוא היה מורשה חתימה בחשבון הבנק של אימג, הוא קיבל הנחיות ישירות ממעסיקיו             ודיווח להם ישירות ובאופן שוטף וכן השתתף בישיבות עמם. בזיקה לכך טוען התובע כי רשימת       התקבולים בתקופת העסקתו מעידה כי כמעט כל ההכנסות בתקופת העסקתו מקורם בתשלומי          הנתבעים עבור עבודתו.
  4. בנוסף טוען התובע כי כל המשימות והפרויקטים שהטילו מעסיקיו הוטל עליו באופן אישי, כאשר לנוכח תפקידו הוא העביר מפעם לפעם משימות לעובדי הנתבעים, כאשר הנתבעים שילמו את שכרם במישרין. מעסיקיו של התובע עמדו על חובתו להתייצב לפחות 4 ימים בשבוע במשרדי             החברה, וגם קבעו מסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה. המעסיקים סיפקו לו מחשב נייד אותו        נדרש להחזירו בתום העסקתו.
  5. לבסוף טוען התובע כי בתחילת ההעסקה הנתבעים שילמו את שכרו המובטח של 5000 אירו/20,000 ₪ רק בחודשים בודדים וזאת בתירוצים שונים, ותוך הבטחה להשלים את החסר           מאוחר יותר, דבר שלא קרה מעולם. במאי 2023 הוא הגיע לסיכום עם מעסיקיו על העלאת שכרו     עד ל-25,000 ₪ אך שוב ללא הסכם או הודעה כתובה וללא עמידה על תשלומים בזמן ובמלואם.         בספטמבר 2023 הוא הגיע לסיכום עם הנתבעים על העלאת שכרו עד 40,000 ₪, אך שוב הם            התחמקו זמן מה מחתימת הסכם עמו, ובסוף הם הכחישו את עצם קיומה של ההסכמה.
  6. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה המופרכת, חסרת כל פרופורציה ובסכום פנטסטי. התובע שרבב את שמו של נמירובסקי לתביעה וכן את MGR תוך העלאת טענות שאינן מבססות כל עילה        כנגד מי מהם, אשר באמצעותה ובמסגרת פעולות והליכים נוספים, מנסה התובע להלך אימים על         הנתבעים על מנת לנסות ולגרוף לכיסו כספים שאינו זכאי להם.
  7. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי התובע התקשר כקבלן עצמאי עם אימג בתקופה שבין אפריל 2022 ועד אוגוסט 2023 ולאחר מכן עם MGR בתקופה שבין אוגוסט 2023 ועד לחודש מרץ 2024.       התובע נתן לה (ולגופים נוספים בו זמנית) לכאורה שירותי ניהול אדמיניסטרטיביים, שיווק             וניסיונות מתן שירותי מכירה. ראיה מוצקה לכך הן חשבוניות המס של העוסק מורשה של התובע   מהן עולה כי יחסי ההתקשרות היו בינו לבין גורמים שונים, אך בעיקר בינו לבין אימג, בעוד             שלנמירובסקי וגרוזמן אשר מעולם לא שילמו לתובע ומעולם לא קיבל חשבונית ממנו, אין כל 'יד             ורגל' ביחסים אלה. מכל מקום, אפילו נמירובסקי היה חלק מסיכום תנאי עבודתו של התובע, ברי    שזה נעשה (אם נעשה) כבעל תפקיד באימג, בשמה ומטעמה ולא כמעסיקו הישיר או באופן אישי,   וממילא התובע לא הניח תשתית עובדתית בעניין זה בכתב תביעתו, למעט טענות כלליות ובעלמא             עת הוא לא טוען שום טענה קונקרטית כלפי נמירובסקי.
  8. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובע לא עושה כל הפרדה ברורה בין האישיות הנפרדות של מי מהנתבעים ומערבב בין עיקרון האישיות הנפרדת שיש לחברה לבין האישיות הנפרדת של בעלי   התפקיד בה.
  9. זאת ועוד טוענים הנתבעים כי התובע הבין היטב את מתכונת העסקתו, קרי את ההבדל בין יחסי עובד מעסיק לבין יחסי מזמין-קבלן ואת מבנה תגמול שכרו; והתובע מאשר שהתשלומים בגין             השירותים שכביכול נתן בוצעו דרך חברות ולא באופן אישי, כאשר התובע אינו אדם תמים או חסר             ניסיון והוא יודע היטב את המשמעות של ההתקשרות בין במסגרת מתן שירותים ומכיר היטב את הפרשי הסכומים שמשולמים לעובד שכיר אל מול נותן שירותים. עם ניתוק היחסים מנסה התובע     לתבוע זכויות סוציאליות נוספות, כאילו היה בסטטוס של עובד, והכל בחוסר תום לב משווע             ומקומם, שיש בו, לכשעצמו, לדחות את תביעתו.
  10. לבסוף טוענים הנתבעים כי התובע התחרה בעסקי קבוצת אקסליון ואף ניצל את נסיעותיו לחו"ל על חשבון קבוצת אקסליון, לרווחתו האישית, תוך שהוא פועל לאתר נכסים עבורו ולכיסו הפרטי. התובע אף עשה שימוש במידע סודי אליו נחשף במסגרת מתן השירותים ופעל לסחוט מי מהנתבעים.

מסגרת נורמטיבית

  1. נהרות של דיו נשפכו בפסיקה אודות המבחנים לקיומם של יחסי עבודה- מבחנים עליהם עמדה הנשיאה וירט לבנה בפסק דין ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה –מדינת ישראל משרד       המשפטים (מיום 7.4.2021)(להלן- עניין כותה). דומה כי לגבי המבחנים עצמם לא נתגלעה             מחלוקת של ממש בין שופטי ההרכב, למעט בסוגיית תום הלב; וליתר דיוק, במיקום הגיאומטרי        שיש לבחון את שאלת תום לבו של התובע, האם ב"שלב הראשון" של הבחינה, או שמא במסגרת   ה"שלב השני" של קביעת הזכויות הכספיות.
  2. מכל מקום, המבחן הדומיננטי לקביעת סטטוס עובד הוא המבחן המעורב - מבחן שלא נס לחו הכולל במרכזו את מבחן ההשתלבות בעל שני הפנים (החיובי והשלילי) ומבחני משנה נוספים. "הפן החיובי    של מבחן ההשתלבות בוחן האם ישנו מפעל יצרני לאספקת שירותים או לביצוע עבודה אחרת שניתן     להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת הינה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל, והאם             מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו. שאלות אלו נבחנות על             ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום      ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההיררכיה בין העובדים          השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי             ההתקשרות  עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה        משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לצורך ביצוע     עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; אספקת החומרים לביצוע המלאכה ועוד. הפן    השלילי לעומת זאת, בוחן האם למבצע העבודה עסק משלו, או לייתר דיוק, האם ההשתלבות במפעל             המדובר לא נעשתה באמצעות עסקו... נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי           ייצור, נשיאה בהוצאות ועוד"; "'מבחני המשנה' המהווים סימני היכר נוספים להיותו של אותו אדם    עובד, וינתן להם משקל במקרים שבהם כפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר הם: אופיו    האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכוי מס ההכנסה ותשלומים    לביטוח לאומי ולמע"מ, ואופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם" (עניין כותה; סע' 10 לחוות דעת הנשיאה).
  3. "לעיתים יצביעו מבחנים אחדים על נתונים המטים את הכף לקבוע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כשבד בבד, בנתונים אחרים המתייחסים לאותו מקרה, יהיה כדי לבסס קביעה בדבר היות המתקשרים מזמין וקבלן עצמאי. לא פעם יהיה המקרה "מקרה גבולי" באופן שכפות המאזניים        בו מעוינות. בכל מקרה, החלטת בית הדין אם ביחסי עבודה מדובר, תתבסס על נסיבות המקרה      בכללותן"; כאשר "הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך" (שם;   סע' 10).
  4. כאן המקום לציין בעניין כותה נפסק על ידי סגן הנשיאה (כתוארו אז) השופט איטח כי "שאלת ההסכמה של מי שהוכר בדיעבד כעובד להתקשר כקבלן עשויה להיות רלוונטית, לפי אותם מבחנים     ולפי הפסיקה מימים ימימה, רק שעה שלסיווג של אדם כעובד, לאחר יישום כלל המבחנים, יש פנים            לכאן ולכאן, באופן שבו המאזניים מעוינים או כמעט מעוינים, מה שמכונה מקרה גבול. במקרים         שכאלה, ורק במקרים שכאלה, לפי הפסיקה המסורתית עשוי להיות להסכמה - ככל שהוכח כי היא             אמיתית ומשקפת את המציאות כהווייתה - משקל מסוים, באופן שעשוי בהצטרפו למבחנים אחרים        ובהתחשב בתמונה בכללותה להכריע את גורל המעמד. למען הסר ספק ובכפוף למפורט בהמשך        שהוא מטעמי זהירות, לטעמי, הסכמה זו לבדה אין בכוחה לגבור על מעמדו של אדם כעובד שעה     שהסממנים האובייקטיביים מצביעים עליו ככזה".
  5. לאחרונה נקבע על ידי השופטת סיגל דוידוב מוטולה (דעת רוב) בפסק דין ע"ע (ארצי 13323-03-25 ניסים נחום – המצפה לישראל (16.9.2026), סע' 9) כי "כשם שלא ניתן תוקף להסכמה של צדדים    להגדיר את יחסיהם כיחסי מזמין-קבלן כאשר הנסיבות האובייקטיביות מלמדות על יחסי עבודה,             כך אין לתת תוקף להסכמה בין צדדים על "התנדבות" (או מערכת יחסים אחרת שאינה עומדת     במבחן המקדמי) כאשר אין לכך הצדקה מהותית...יחסי עובד-מעסיק אינם תלויים בהגדרות שנתנו       הצדדים עצמם, ובהתאם גם בעת יישום המבחן המקדמי אין כל סיבה לסטות מהפסיקה הענפה          והמושרשת, שאינה מעניקה משקל להסכמה של מועסק לפיה אינו עובד (עניין כותה, למשל בסעיף         4 לחוות דעתי, והאסמכתאות שם)".

דיון והכרעה

הערות פרלימינריות

  1. ראשית, השתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום מגלה כי התובע אשר לכאורה אינו מיוצג, ערם על תיק בית הדין כתבי בי-דין רבים ותוך סרבול ההליך שלא לצורך. אמנם התובע הקפיד לנסח את כתבי בי-דין מטעמו היטב, תוך הפניה לפסיקה רלוונטית בסוגיות המתעוררות, אך בד בבד הוא      מצא לנכון להפנות בסיכומי התשובה מטעמו "למבחן הזהות האנושית", תוך הפניה לפסיקה שאינה             קיימת (ראו סעיפים 5 ו-6 לנספח) במאגרי המידע המקובלים, באופן המקים חשש כי לצורך גיבוש             רשימת המקורות הנורמטביים נעזר התובע בבינה מלאכותית בצורה בלתי מבוקרת, תוך הטעיית      בית הדין על כל המשתמע מכך (להרחבה בעניין החומרה היתרה בשימוש בבינה מלאכותית המניב          אזכורן של הפניות שגויות בכתבי טענות ראו בר"ע (ארצי) 34038-02-26 קיבוץ ביתר ניר- רונן      מרסיאנו (8.3.2026); בג"ץ 23602-01-25 העמותה לקידום זכויות הכלבים נ' שר החקלאות          (28.2.2025).
  2. שנית, במהלך חקירתו הנגדית של התובע (אשר במהלך ההליך כמו גם בסיכומי תשובה מטעמו ביקש לעמוד על יישומן של כל אחת מהחלטות בית הדין) הוברר כי דרך הילוכו אינה עולה בקנה אחד עם פרק א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018. ודוק, התובע צירף תמלולי שיחות שנערכו בינו             לבין נמירובסקי וגרוזמן. ברם, כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית, האם קיימות הקלטות נוספות באמתחתו הוא השיב "אני מעדיף לא לענות על השאלה הזאת. אני לא מבין איך זה מקדם את הדיון.   אני לא יכול לענות על השאלה הזאת כי מתנהלים הליכים מולי ומול הנתבע 1 בהרבה זירות ויש             מצב שיש שם הקלטות שאציג אז לא רוצה להגיד עכשיו היה לי או לי כי יש הרבה תביעות בגלל         הנזקים שהוא גרם לי. אני לא רוצה קודם כל עכשיו לחשוף מה אעשה בהליכים אחרים" (ע' 14 ש'     22-25; ע' 15 ש' 19). דא  עקא, "בעל דין המבקש לבסס באמצעות קלטות שערך בזמן אמת טענת             'אמת שיקפתי' מצופה למסור מידע אודות כל ההקלטות שביצע" (ע"ע (ארצי) 2152-10-16 בן ציון        – האגודה לקידום החינוך (10.12.2017), שכן קיימת חזקה ראייתית כי בעל דין הנמנע מלהציג ראיה            רלוונטית "שהיא בהישג ידו, בלא שניתן לכך הסבר סביר, ניתן להסיק כי אילו אותה ראיה היתה      מובאת – היא היתה פועלת נגדו... וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק        מאי-הצגתה מסקנות קיצוניות יותר" (ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל (12.3.2024) ע"ע (ארצי) 38468-            04-25 פלוני – פלונית (30.8.2026). בנסיבות העניין מצאנו לקבל את התמלולים שהגיש התובע לתיק            בית הדין וזאת חרף העובדה שלא הוגשו הקלטות עצמן (בשינויים המחויבים ראו עע (ארצי) 36076-        06-10 י.קל-לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי (9.12.2010), זאת הן מאחר שלא נגרם נזק לצד השני, בין היתר בשל העובדה כי נימרובסקי לא שלל את הדברים שנאמרו במסגרת התמלולים והן מאחר            שטענה זו הועלתה לראשונה בדיון ההוכחות (ע' 7 ש' 3-5), הגם שהתמלולים הועברו חודשים מספר קודם לכן ועת הנתבעים היו ערים לכך קודם לכן. עם זאת, עצם העובדה כי התובע ביכר שלא לחשוף         את כל הקלטות הדבר ייזקף לחובתו, בשים לב לדיון בכל סוגיה בתורה.
  3. שלישית, כידוע, כתבי בי – דין הפותחים את ההליך, קרי כתב התביעה וכתב ההגנה תוחמים את המסגרת הדיונית. לפיכך, אין מקום להידרש לטענות התובע שנטענו לראשונה בסיכומי התשובה לענין הרמת מסך ההתאגדות בין אימג ו-MGR לבין נמירובסקי וגרוזמן, תוך הפניה לפסיקה בעניין סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999. כך גם הפניית התובע לפסקי דין בענין סע"ש (ת"א) 13048-06-24 יוליה ליברמן- אימג יזמות בע"מ, גרוזמן ונמירובסקי (16.12.2024, 29.10.2025) כביכול בית הדין הורה על חיוב אישי אינה במקומה, שכן פסקי הדין ניתנו בהעדר הגנה.
  4. רביעית, על רקע ההליך בהרצליה המתנהל כאמור, אנו לא נחווה דעתנו, לכאן או לכאן, לגבי טענות התובע בדבר התנהלות נמירובסקי וגרוזמן כלפי משקיעים ונושים (ע' 25 ש' 12-13), כמו גם בכל הנוגע להתנהלותו של התובע שלו בעניין זה.
  5. נפנה אפוא לבחון את המבחנים בהתאם לפסיקה.
  6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד נמירובסקי וכנגד גרוזמן להידחות. בד בבד הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד MGR ואימג להתקבל בחלקה הקטן, שכן חרף העובדה שמדובר ב'מקרה גבולי' הכף נוטה לכך כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברות MGR ואימג. נבאר.

הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים

  1. במקרה דנא קיימות ראיות לא רבות בעניין מיהות תפקידו של התובע בפועל בכל הנוגע לשנים עשר החודשים הראשונים להעסקתו  "על אף שתפקיד המנכ"ל הוא מסוג התפקידים שניתן לצפות לשפע      של ראיות חיצוניות ברורות ומובהקות" [בשינויים המחויבים ראו פסקי דין סע"ש (ת"א) 73222- 12-18 עמי שטיבל – בליץ אלקטריק מוטורוס בע"מ (מיום 17.7.2022)(להלן- עניין שטיבל) סע"ש   (ת"א) 18642-03-22 אבשלום חממה – טי.אנד.אם (21.4.2024) אשר ערעורים עליהם נמחקו    בהמלצת מותב בראשות הנשיאה וירט)]. שונים הם פני הדברים לגבי עבודתו כסמנכ"ל שיווק             ומכירות אשר לגביה קיימות לכאורה ראיות משמעותיות יותר. מכל מקום, וזה העיקר, גרסת          התובע לגבי עצם החזקתו בתפקידים אלו לא נסתרה על ידי הנתבעים ולמעשה הם לא ניסו להפריך   את גרסתו בעניין זה. נבאר.
  2. ראשית, הן בכתבי בי-דין בהליכים האזרחיים והן בכתב התביעה, בתצהירו ובסיכומיו בעל פה (ע' 25 ש' 14-19) עמד התובע כי עד לחודש אוגוסט 2023 הוא שימש כמנכ"ל ודירקטור בקבוצת אקסליון והחל מחודש זה ועד תום העסקתו הוא שימש כמנהל שיווק ומכירות בקבוצה בלבד.
  3. ואכן, בהליך בהרצליה טען התובע בסעיף 14 לכתב התביעה כי הוא היה "מנכ"ל מטה הקבוצה (קבוצת חברות -excelion MGR – ד.י.), מנהל עסקי ואדמיניסטרטיבי, מנהל השיווק וגם כאיש מכירות פרויקטים עד להימצאות איש מכירות ייעודי. למעשה, היה התובע העובד היחיד בחברה במשך כשנה" (עמ' 139 לתצהיר נמירובסקי; עוד לעניין זה ראה סע' 57 לכתב ההגנה בהליך בתל אביב עמ' 106 לתצהיר נמירובסקי). הדבר עולה בקנה אחד עם טענות נמירובסקי בסעיף 7 לכתב התביעה בהליך בתל אביב כי "במסגרת שירותיו התבקש הנתבע, בין היתר, לנהל משאבי אנוש, לגייס עובדים, להכין חבילות שיווק וחבילות משפטיות לפרויקטים שונים, לנהל ולפקח על התקשורת עם לקוחות וספקים, לאתר נכסים עבור גופים הקשורים בתובע, להתקשר עם משקיעים ועוד". כך גם נטען בסע' 30 לכתב ההגנה בהליך בהרצליה כי "למיטב ידיעת הנתבעים, התובע היה אמור להקים לקבוצה בארץ, מחלקת שיווק מקצועית לצורך פרסום והשגת לידים וגם להקים מערך של אנשי מכירות, והכל במסגרת ותחת הנתבעת 5 (להלן- אימג יזמות)וגם סיפק מדי פעם לפעם שירותים לתאגידים נוספים בקבוצה כמו גם לצדדים שלישיים" (עמ' 140 לתצהיר נמירובסקי).
  4. שנית, התובע הכין את התכנית העסקית של החברות (ע' 15 ש' 24-25), במיוחד בכל הנוגע למכירות ושיווק, לרבות תפעול וכספים על מנת לקדם עסקאות בתחום בו עוסקות אימג ו- MGR (נספח 18 לתצהיר תובע).
  5. שלישית, ודוק, התובע היה מורשה בחשבון של אימג והוא אף היה הנציג מטעם אימג שחתם על הסכם השכירות.
  6. רביעית, התובע ביקש ביום 16.5.2023 לגייס בכובעו כמנהל מסחרי (commercial director) של חברת SEAROCK REALTY (נספח 10 לתצהיר תובע) את יוליה, כמנהלת פרויקטים, בזו הלשון:

                        "אני שמח להציע לך להצטרף לחברת אימג יזמות ולמלא תפקיד מנהל פרויקטים. החברה                       עוסקת בתמיכה ביזמים המבקשים לפתח פרויקטים של נדל"ן מניב באירופה...

                        התמורה:

                        במידה והתעסוקה היא על בסיס עובד-מעביד: שכר בסיס של 30,000 ₪ ברוטו+ תנאים                     סוציאליים הזהים לתנאי עבודה במקום העבודה הנוכחי.

                        במידה והתעסוקה היא על בסיס ריטיינר של עצמאי: ריטיינר חודשי של 35,000 ₪ + מע"מ.               סיוע בפתיחת תיק, גיוס רוה"ח וכו'...".

  1. חמישית, אנו שוכנענו כי התובע עבד בהיקף של משרה מלאה בלבד, אך בעיקר מביתו. אמנם התובע טען בדיון המוקדם כי "עבדתי 10-12 שעות בכל יום, עבדתי המון. חלקית עבדתי מהמשרד וחלקית עבדתי מהבית" (ע' 1 ש' 24-25); ובדיון ההוכחות כי גם עבד מהבית (ע' 12 ש' 3-4), אך לא דיווח על שעות נוכחות שכן "הייתי מנכ"ל של החברה למי אני אמור לדווח"? (ע' 12 ש' 12-13). כך גם לא דיווח בנוגע לחופשות (ע' 12 ש' 15-17). בהקשר זה ניתן להבין את דבריו של נמירובסקי בדיון המוקדם כי "לא היו לו שום שעות" (ע' 2 ש' 8) וכי "הוא בחיים לא דיווח איפה הוא נמצא" (ע' 2 ש' 6), קרי כי התובע לא דיווח לו על שעות עבודתו בפרט שהוא עבד מביתו ועת משרדי החברה נשכרו רק בתום חודש מאי 2023. ואולם וזה העיקר, לא היתה מחלוקת כי התובע עבד בפועל. בזיקה לכך יצוין כי עד לחודש פברואר 2024 (עת התובע כיהן כסמנכ"ל שיווק ומכירות) הוא לא נדרש להגיע לעבודה בימים קבועים (ע' 12 ש' 5-6) וכי חרף בקשת החברה בחודש פברואר 2024 הוא סרב להתייצב במשרדי החברה החל ממועד זה (ע' 12 ש' 7-10). ואכן, מחד גיסא, קשה להלום מצב שבו עובד בתפקיד בכיר מסרב להגיע למשרדי החברה, אך מאידך גיסא, מדובר לכאורה בשינוי תנאי עבודה אשר התובע אשר חרף שכירת המשרדים בהרצליה בתום חודש מאי 2023 לא נדרש לכאורה להגיע באופן תדיר למשרדי החברה.
  2. לסיכום, עבודת התובע היתה חיונית לאימג וMGR וכי התובע השתלב במערך הארגוני של הקבוצה, ובכלל זה בחברות הנזכרות. לפיכך הפן החיובי מתקיים בענייננו.

הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מתקיים

  1. כידוע, אם העבודה נעשית באמצעות עסק המנוהל על ידי נותן השירות והתמורה משולמת באמצעות עסק כזה או אחר בניהולו, הדבר עשוי לשלול מעמד (ע"ע (ארצי) 337/06 נחום פבר- עודד מנור (15.7.2007)(להלן- עניין מנור); אך בד בבד נפסק, כי אין מניעה לכך, שאותו אדם יהיה בעת ובעונה אחת עצמאי בעסק משלו, ועובד שכיר בעסק של מעבידו (ע"ע (ארצי) 1162/01 בן חמו- המכון לפריון העבודה והייצור (29.12.2002).
  2. אמנם התובע הוא עוסק מורשה אף לפני שהחלה ההתקשרות עם הנתבעים כאמור, והוא אף טען בפנינו כי הנתבעים לא ביקשו ממנו להירשם כעוסק מורשה (ע' 9 ש' 15-16), כי הוא הפיק חשבוניות תשלום מעסקו, כי הוא דיווח למס הכנסה, היה מגיש דוחות שנתיים וכן קיזז הוצאות כעצמאי (ע' 9 ש' 17-26). עם זאת, איננו סבורים כי לנוכח האמור מדובר בעסק עצמאי השולל מעמד.
  3. טרם נבאר את מסקנתנו להלן התשלומים שקיבל התובע בפועל (נספח 14 לכתב התביעה; נספחים 16 ו- 20 לתצהיר תובע) והכנסותיו בתקופה הרלוונטית לתביעה (נספח 8 לתצהיר תובע; נספח ה'    לתצהיר נמירובסקי) וכן חשבוניות שהפיק התובע לאימג ול- MGR (נספחים י"ח ו-י"ט)(ע' 15 ש'             26-27; ע' 22 ש' 2-5).

תאריך

הגורם המשלם

אסמכתא

שולם בפועל (ללא מעמ)

30/4/2024

טופ בינלאומי טי אם סי בע"מ

31329

1,668 ₪

2/4/2024

טופ בינלאומי טי אם סי בע"מ

31328

623 ₪

01/03/2024

MGR CAPITAL LTD 14315577

31327

20,000 ₪

01/03/2024

אימג יזמות בע"מ

31326

5,000 ₪

03/02/2024

MGR CAPITAL LTD 14315577

31325

20,000 ₪

02/02/2024

אימג יזמות בע"מ

31324

5,000 ₪

01/01/2024

MGR CAPITAL LTD 14315577

31323

25,000 ₪

26/12/2023

טופ בינלאומי טי אם סי בע"מ

31322

282 ₪

04/12/2023

MGR CAPITAL LTD 14315577

31321

25,000 ₪

01/11/2023

MGR CAPITAL LTD 14315577

31320

20,000 ₪

01/10/2023

אימג יזמות בע"מ

31319

20,000 ₪

30/08/2023

MGR CAPITAL LTD 14315577

20025

20,000 ₪

02/08/2023

אימג יזמות בע"מ

31318

20,000 ₪

11/07/2023

אימג יזמות בע"מ

31317

3,447 ₪

02/07/2023

אימג יזמות בע"מ

31316

3,447 ₪

15/06/2023

אימג יזמות בע"מ

31315

6,561.54 ₪

31/05/2023

אימג יזמות בע"מ

31314

4,316.24 ₪

31/05/2023

אימג יזמות בע"מ

31313

25,000 ₪

31/05/2023

אימג יזמות בע"מ

31312

10,000 ₪

31/05/2023

WALD Real Estate Solutions G

20024

10,002.03 ₪

25/04/2023

אימג יזמות בע"מ

31311

7,589.74 ₪

03/04/2023

אימג יזמות בע"מ

31310

14,102.56 ₪

13/03/2023

אימג יזמות בע"מ

31309

3,986.32 ₪

01/03/2023

אימג יזמות בע"מ

31308

13,004.27 ₪

03/02/2023

אימג יזמות בע"מ

31307

13,882.91 ₪

27/01/2023

הוצאת קניית רכב

15644802

108,000 ₪

23/12/2022

אימג יזמות בע"מ

31306

10,256.41 ₪

23/12/2022

אימג יזמות בע"מ

31305

11,131.62 ₪

05/12/2022

אימג יזמות בע"מ

31304

3,418.80 ₪

06/11/2022

אימג יזמות בע"מ

31303

16,948.72 ₪

20/10/2022

אימג יזמות בע"מ

31302

14,079.49 ₪

02/10/2022

אימג יזמות בע"מ

31301

3,418.80 ₪

14/09/2022

אימג יזמות בע"מ

31300

6,448.72 ₪

02/09/2022

Kardamena invest ike

31299

16,928.44 ₪

09/08/2022

אימג יזמות בע"מ

31298

9,401.71 ₪

03/06/2022

Kardamena invest ike

31297

23,931.62 ₪

 

  1. ראשית, עיון בטבלה מגלה כי בכל התקופה הרלוונטית לתביעה קיים רצף של חשבוניות לטובת אימג וMGR (למעט טופ בינלאומי בסכום זניח) וחברת Kardamena invest ike בתחילת ההתקשרות בהתאם להנחייתו של גרוזמן. כלומר כל הכנסתו נסמכה בעיקר על אימג ו-MGR. ואכן, בדיון המוקדם טען התובע כי נתן שירותי שיווק מכירה רק לחברות תחת אותו אשכול, למעט לחברת טופ קליניק אשר אשתו מועסקת בה (ע' 1 ש' 14-17). כך גם טען התובע בדיון ההוכחות כי הוא הפיק חשבוניות גם לצדדים שלישיים, אך "זה אחוז אחד מההכנסות שלי, כן" (ע' 9 ש' 26-27); וכי שבועיים לאחר הסיכום באוגוסט 2023 הוא הוציא חשבונית ל- MGR(ע' 11 ש' 29-30). כך גם טען נמירובסקי כי התובע סיפק שירותים הן לאימג והן ל MGR (ע' 18 ש' 9-13).
  2. בין לבין התקיימה חלופת הודעות ווטסאפ בין התובע לבין גרוזמן (נספח 16 לתצהיר תובע). כך ביום 2.6.2022 גרוזמן כותב 'שלחתי לך ה-28 אלף שלח לי חשבונית עש Kardamena' ועל כך השיב התובע           'אז אני מבטל את החשבונית הקודמת. ואני צריך לבדוק מה קורה כאן עם המע"מ' ועל כך הגיב      'נכון כי כרגע החשבון של א יזמות עדין לא פועל'. ולכך השיב 'התשלום בא מחו"ל?" ועל כך נרשם     'אני בודק מול רואה חשבון לגבי מעמ'. בזיקה לכך, כשהופנה נמירובסקי בחקירתו הנגדית להודעות    ווטסאפ, ממנה עולה כי כחודשיים לאחר תחילת ההתקשרות שולם לתובע 10,000 ₪ מחברת             קרדמנה הוא השיב "אני לא בעלים של חברת קרדמנה ולא הייתי מנכ"ל ולא הייתה לי נגיעה         והיא לא היתה קשורה לחברת אקסליון. מי שהתקשר זה אדון גרוזמן             אחרי שסידרתי לתובע עבודה ונתן הוראה למי שעבד איתו 10 שנים לשלם 10 אלף ₪ עבור אותם שנים (צ"ל –          חודשים- ד.י.) שעבד...החשבונית הראשונה שלנו יצאה מארקננה (צ"ל- קרדמנה- ד.י.) כי             ביזמות לא היה עדיין כסף אז גרוזמן שילם לו מהחברה שלו. אך ורק שלו" (ע' 18 ש' 18-25). כלומר    גם התשלום לחברה הנזכרת קשור לעבודתו באימג.
  3. שנית, בדיון המוקדם טען נמירובסקי כי התובע נתן שירותים לחברות אחרות, כגון "חברה בשם 'לנטנה גרופ' (אני הבעלים שלה, חברה שלי ברוסיה) וחברה בשם 'פרושט'" (ע' 1 ש' 29-31) ו"הוא   הציע לתת שירותים לחברה שאני בעלים בה" (ע' 2 ש' 2-3). ואכן, בדיון ההוכחות טען התובע כי             לפני שנת 2022 הוא העניק שירותים בתחום השיווק והדיגיטל גם כעצמאי (ע' 7 ש' 23-26) וכי נתן            שירותים כעצמאי לחברת 'פיליפ מרטינס' (ע' 7 ש' 32-    33). ואולם, לא זו בלבד כי מדובר         בהתקשרות עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה, אלא כי בניגוד לטענת הנתבעים, התובע טען כי בשנת     2021 הוא 'התנהל' אל מול חברת 'לנטנה' לא כעצמאי, שכן "נמירובסקי ביקש ממני לעזור לשוטמן            עם שיווק ונתתי שם ייעוצים             קצת...ונמירובסקי העביר כסף למישהו שאני חייב לו כסף             ברוסיה..."(ע' 8 ש' 1-16). כשהוצג לתובע דוא"ל מיום 18.10.2021 ובמועדים סמוכים לכך (תרגום             מיום 17.8.2026) הוא אישר כי הוא זה             שהעביר את ההצעה לשוטמן, אך לטענתו לא בתמורה לחשבונית (ע' 8  ש' 17-33; ע' 9 ש' 1-3). בהקשר זה יצוין כי מחד גיסא, התובע טען בעצמו כי         "הוזמנתי ללנטנה כדי לנהל מכירות...הודעת לי שהחברה כבר לא זקוקה לשירותים שלי". כלומר            מדובר בשיח של נותן שירותים, עת נמירובסקי טען כי "אתה          תמיד הייתי עצמאי והצגת עצמך             כעצמאי ואיש עסקים"(ע' 17 ש' 22). מאידך גיסא, התובע טען כי "התנאים שלי לסיום עבודתי    בפרויקט...". זאת בהמשך למייל בו נכתב כי "התשלום: סכום של 1500 דולר לחודש. התשלום        יבוצע בסוף החודש...בונוס עבור השקה מתחילת השימוש...שכר שלי: חוזה ל-12 חודשים, על      ההמשך נגיע להסכמות. 15% מניהול מכירות לעומת החודש הקודם. החלק העולה על 15% גידול – עד מחזור של 3 מיליון לחודש...".
  4. שלישית, כשנשאל נמירובסקי על האמירה "משכורת" בשיחה מיום 17.10.2023 הוא השיב כי "המילה פה "משכורת" זה מילה תשלום לבד. 20 שנה אני חייתי בחו"ל ואני לא מדבר שפה משפטית ואחרי זה באותה שיחה בתמלולים נאמר שלא מגיע לך שום דבר כי אתה עצמאי בצורה כזו או             אחרת" (ע' 19 ש' 3-5). נמירובסקי לא הכחיש את עצם הדברים, תוך שהבהיר כי "יכול להיות           שאמרתי את זה. ולצערי הרב אני אדם נדיב ונותן עזרה לחברים גם כשלא מגיע להם שום דבר"      (ע' 20 ש' 20-27). כך או כך, כבר נקבע כי "כפי שכינויו של מבצע העבודה קבלן עצמאי במסגרת             החוזית, לא מהווה משקל מכריע כדי לקבוע שהועסק כעצמאי, כך השימוש במונח עובד    כמתואר לעיל, לא מהווה ראיה מכרעת להיפוכו של דבר" (עניין שטיבל).
  5. כאן המקום לציין כי התובע טען בהתייחס לסעיף 34 לבקשה לתיקון כתב התביעה בהליך בהרצליה כי בכל הנוגע לפעולות שלו בנוגע לחברת SeaRock Hotels "פעולות אלו חורגות מתפקיד של "שכיר" ומהוות פעולות יזמות ומשיאות ערך לנתבעים" (ע' 12 ש' 29-31; ע'      13 ש' 1-3). עוד טען            התובע בסע' 43 לכתב ההגנה בהליך בת"א כי "הנתבע (התובע בהליך זה- .ד.י)            כבעל השליטה בחברת Searock Hotels שסיפקה שירותים ללקוחות משותפים של התובע (נמירובסקי- ד.י.) ושל             הנתבע, שולט גם ברשימת הלקוחות מכוח הסכמי מתן שירות מין אלה" (עמ' 104 לתצהיר            נמירובסקי); ובסעיף 61 לכתה ההגנה בהליך בת"א כי "במאי 2023 ביקש התובע מהנתבע, בהיותו    מומחה לניהול ושיווק בתי מלון להקים חברה שתנהל מלונות בבעלות התובע.            סוכם כי בתמורה           יחזיק הנתבע ב-74% מהשליטה בחברה" (עמ' 106 לתיק מוצגים). אמנם בעניין זה קיימים היבטים        של גורם עצמאי כביכול, אך בשים לב לעובדה כי מדובר בחברה הקשורה בטבורה לאימג איננו             סבורים כי יש בהיבט זה בלבד כדי לשנות את התמונה הכוללת.
  6. לסיכום, הגענו לכלל מסקנה כי הפן השלילי מתקיים.

מרות ופיקוח, עבודה באופן אישי וכלי עבודה

  1. התובע טען בדיוק המוקדם כי נמירובסקי וגרוזמן קבעו לו את לוחות הזמנים ונתנו לו הוראות או אישורי תשלום (ע' 1 ש' 17-18). מנגד, נמירובסקי הכחיש כי הוא ניהל את התובע אלא           "אתה התנהלת מול גרוזמן. אתה היית עצמאי וידעת...היה לי מנכ"ל שהתמנה באימג יזמות ואני             דיברתי עם גרוזמן והתעדכנתי איתו כל יום" (ע' 19 ש' 17-19, ש' 20-23), תוך שהדגיש כי הוא מנהל את העסק שלו דרך הרבה חברות, לרבות 'לטננה' ו'קדיר' (ע' 21 ש' 25-28). מתוך כלל החומר      שבתיק שוכנענו כי מדובר בגורמים דומיננטיים, אשר היו מעורים בחיי החברה ופיקחו על עבודתו             באופן תדיר ואף נתנו לו הוראות מעת לעת. עוד שוכנענו כי התובע ביצע את עבודתו באופן אישי ולא     באמצעות עובדים שנשכרו על ידו ובמימונו והחברות אף סיפקו לו את המחשב הנייד .

כוונת הצדדים

  1. כשנשאל התובע בדיון ההוכחות האם הוא מכיר את ההבדל בין עבודה מול תלוש/חשבונית הוא השיב "זאת שאלה מעליבה. כמובן מכיר" (ע' 10 ש' 29-30).
  2. עם זאת, התובע טען בדיון המוקדם כי "היה ברור שהוא (נמירובסקי- ד.י.) מבקש אותי כעובד" (ע' 1 ש' 23). דא עקא, נמירובסקי טען מנגד כי "אמרתי לו שאני בחיים לא לוקח עובדים ואני מוכן     להתקשרות יזמית כמומחה. נתתי לו תנאי העסקה. לשאלת ביה"ד אני אמרתי שאני לא מתקשר             אחרת מלבד חשבוניות. אם אתה רוצה לעבוד במכירות אז תנאי העסקה יחידים זה בחשבוניות"           (ע' 2 ש' 5-7). ודוק, התובע התחיל את עבודתו כמנכ"ל.
  3. מכל מקום, התרשמנו כי היה שיח בעניין מתכונת העסקתו, אך לתובע לא נתנה אפשרות אמיתית לבחור האם להיות מועסק כעובד שכיר או שמא כקבלן עצמאי; כאשר אנו ערים לכך כי ברקע אף "היו לי דיוני שותפות עם הנתבעים שלא הבשילו" (ע' 12 ש' 23-24; סע' 16 לתצהיר תובע; שיחה             מיום 17.10.2023).
  4. אמנם התובע טען כי במעלה הדרך, בחודש אוגוסט 2023, "בפירוש ביקשתי לא להמשיך עם חשבונית" (ע' 10 ש' 31-32). ברם, כשהוצגה לו הודעת דוא"ל מחודש זה בו הוא מציין "לכן אני           רואה 45,000 ₪ מול חשבונית" (עמ' 132-233 לכתב התביעה) הוא השיב "במהלך דיוני         השכר כסמנכ"ל שיווק... הצעתי הצעה שאני מוכן במקום 40 אלף כשכיר לקבל 45 אלף כעצמאי    וזאת היתה ההצעה" (ע' 11 ש' 1-8, ש' 14, ש' 18), תוך שאישר כי בחודש אוגוסט 2023 הוא המשיך     לעבוד כעצמאי שכן "נקבעו דברים בשטח" (ע' 11 ש' 20-21). עת נשאל האם במשך 23 חודשי         העסקתו הוא ביקש לשנות את העסקתו לתלוש, הוא השיב "אני מסכים שאני לא יכול להציג את       זה עכשיו אבל זה לא אומר שזה לא היה" (ע' 12 ש' 1-2). לנוכח היקף המסמכים בתיק ודרך הילוכו   של התובע לא שוכנענו כי התובע ביקש לשנות את מתכונת העסקתו ולקבל תלוש שכר במהלך            תקופת ההתקשרות. מנגד, בין לבין ועל רקע דרישת התובע הוצע לו בחודש אוקטובר 2023 פיצויים             ומשכורת אחת.

אין לחייב באופן אישי את נמירובסקי וגרוזמן

  1. ראשית, אמנם התובע עמד על טענתו בדיון ההוכחות כי נמירובסקי העסיק אותו באופן אישי (ע' 15 ש' 1-3). ברם, התובע לא טען בכתב התביעה מה הבסיס הנורמטיבי לתביעתו כנגד נמירובסקי        וגרוזמן; ואף לא נטען על ידו בכתב התביעה לגבי היותם מעסיקים במשותף ומדוע יש לחייבם באופן אישי, עת MGR ואימג הן בעלות אישיות משפטית נפרדת.
  2. שנית, התובע טען בפנינו כי "קיבלתי כסף מפה ומשם. אימג זה אחת הקליפות...לקרדמנה, ראשון להם ואחרי זה כשפתחו במקום אחר הצגתי במקום אחר אח"כ שאלתי אמרו לי לאמ.גי אר. הצגתי כל מיני חשבוניות למקומות שיש שם כסף" (ע' 13 ש' 8-14). התובע אישר כי הוא לא הוציא מעולם חשבונית לנמירובסקי (ע' 13 ש' 6-7); וכי "אני קיבלתי מול חשבוניות לחברות שונות, האם הצגתי חשבונית לישות משפטית נימרובסקי- לא. האם נמירובסקי קבע לך תנאים- כן" (ע' 14 ש' 1-2). למעשה התובע אף לא הציג חשבונית לגרוזמן.
  3. שלישית, אמנם רק במסגרת סע' 22 לתצהירו טען נמירובסקי לראשונה כי אכן היה בעלים של 50% באימג, אך "לי מעולם לא הייתה לי הרשאה לחשבון הבנק של אימג (גם לא לצפייה), מעולם לא הייתי מורשה חתימה שלה; לא הייתי דירקטור בה; ומעולם לא קיבלתי ממנה כספים או טובות הנאה".
  4. אכן, נמירובסקי ביקש להרחיק עצמו מהתובע, כביכול אין לו 'יד ורגל' בהעסקתו, אך התובע טען בדיון המוקדם כי "אני רשמתי את השכר שלי -5,000 יורו (ע' 1 ש' 19-10). הסכום סוכם עם נמירובסקי (ע' 1 ש' 19-20), ואכן האחרון לא הכחיש כי הוא זה שסגר עם התובע את תנאיו, ובלשונו "זה היה בהתחלה מה שסגרתי איתו 3-3,500 יורו בתמורה לחשבונית...כשהגענו למאי והוא אמר שיש לו הרבה עבודה, אז הוא קיבל תמורה לחשבונית העלאה (במאי 2023)" (ע' 2 ש' 7-9; ע' 13 ש' 31-32). עם זאת, בדיון הוכחות טען נמירובסקי כי הסכום נסגר במטבע אחר, ובלשונו "סגרתי איתו ולא 3, 3 וחצי אלף יורו אלא אלף דולר ואני עכשיו עברתי מול חשבוניות ואני יכול להסביר למה היה בחשבונית 3 אלף דולר" (ע' 17 ש' 5-7). ובהמשך, "3,000 דולר שהציע לך אדון גרוזמן וזה היה 3,000 דולר עד שתגיע למכירות. אני סגרתי איתו והוא הציע לך כי אני דאגתי לחבר..."(ע' 17 ש' 25-26). כך ובנוסף, כשנשאל נמירובסקי בחקירתו הנגדית על מעורבותו בשיחה מיום 17.10.2023 הוא הבהיר כי הוא השתתף בשיחה כי "בתור בן אדם שהביא לעסק 20 מיליון יורו והמלצתי לך על גוזמן והוא התקשר ואמר לי בן אדם שלא עשה/מכר שום דבר ומחבל לי בעסק ובוא נדבר איתו ונפתור את הבעיה" (ע' 18 ש' 29-31; ע' 19 ש' 1).
  5. נמירובסקי טען בפנינו כי התובע לא התקשר עמו בשום הסכם אלא הוא עבד מול אימג (ע' 16 ש' 29-31) וכי הוא מעולם הוא לא עבד אצלו (ע' 22 ש' 24-25). כשהופנה נמירובסקי לסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן בהליך בת"א (ע' 89 לתצהירו) שם הוא טען כי "הנתבע (אולג- ד.י.) סיפק שירותים שונים, לרבות שירות של ניהול טכני, לתובע (נמירובסקי- ד.י.) ו/או ליתר הגופים בקבוצה הקשורה בתובע, בין מאי 2022 לאפריל 2024." על כך השיב נמירובסקי כי "אני הייתי אחראי על מערך שלם עבור המשקיעים. התובע היה אחד הספקים של אותו מערך ונתן שירותים. אחד מהרבה מאוד אני טסתי בין כמה מדינות ולא שתיתי ולא אכלתי ולא קיבלתי תמורה. התשובה היא לא- כי אישית הוא לא סיפק שום שירותים"(ע' 17 ש' 30-33). זאת בהמשך לדבריו בדיון המוקדם כי "לא העברתי לו את הכסף אני לא מנכ"ל החברה...הנתבע 2 הוא זה שפיטר אותו על גניבה ועל זה שהוא נסע למקום אחר על חשבוננו. הוא פתח חברה באיטליה וניסה לגנוב" (ע' 2 ש' 9-11); כמו גם לדבריו בדיון ההוכחות לקשר בין התובע לבין MGR כי "זאת חברה של גרוזמן שהוציא לה חשבוניות והיא שילמה לו כסף כשגרוזמן היה המנכ"ל והבעלים של חברת אחזקות ד"א, כשהוא אומר חברות שונות זה יכול להיות שירותים לחברות שונות" (ע' 17 ש' 12-15). בהמשך, עת נשאל נמירובסקי "איך אתה יכול להחליט בשביל חברה שאתה לא עובד בה"? הוא השיב "אני יכול להגיד את דעתי בתור אדם שהשקיע כסף וזמן ולא קיבל שום דבר והם יכולים לקבל את זה או לא" (ע' 20 ש' 27-29). לאחר מכן, נמירובסקי טען "אני הבאתי לקבוצה 20 מיליון ועבדתי מול גרוזמן ומול ספקים ומשקיעים" (ע' 22 ש' 29-30). כשנשאל "לפני גרוזמן עבדת עם התובע"? על כך הוא השיב "מה זה עבדתי אל מול התובע? יש שם אימיילים אפילו ששאלתי אותו איפה מה שהבטחת, המכירות, כבעל מניות רציתי לדעת את זה, מה שהבטחת לנו" (ע' 22 ש' 31-33). כך בכל הנוגע לחברת 'לנטנה', "מה פתאום זאת חברה שנתתי לשוטמן את הטלפון של התובע כי הוא רצה עבודה והיו ספקים אחרים והוא התנהל מולו" (ע' 23 ש' 2-3). נמירובסקי הבהיר כי בקבוצת אקסליון "לא היה לי שום תפקיד פורמלי, לא קיבלתי כספים. אה קיבלת כספים ואני לא. אתה לא עבדת אף פעם" (ע' 23 ש' 17-18). נמירובסקי הכחיש כי אקסליון זה עסק שלו (ע' 24 ש' 10-11). כך או כך, עצם העובדה כי נמירובסקי וגרוזמן, כל אחד בתורו, בין בשל 'הזרמת כספים' לחברה ובין בשל היותם בעלי מניות ושליטה מעורבים בחיי החברה באופן משמעותי, הדבר אינו מצדיק את חיובם האישי בזכויות התובע כלפי החברות שבבעלותן.
  6. לא נעלמה מעינינו העובדה כי נמירובסקי לא ידע להשיב בחקירתו הנגדית מדוע העסקת התובע חולקה לשתי תקופות (סע' 47-49 לכתב הגנה; ע' 19 ש' 26-33), ובהמשך עת נשאל "איך ידעתם אם זה תחת הנתבעת 3 או 4"? הוא השיב "אני לא יודע זה היה מול גרוזמן ומדוע הוא החליט כך, לא יודע. גרוזמן הוא בעל של חברות והפך להיות מנהל של אימג יזמות והוא גם בעל הבית של חברת אמ ג'י אר, לא יודע למה החליט כך, מה היה להם בשיחה, יכול להיות מטעמי מס או אחרים אין לי מושג...על סמך חשבוניות ששלחת" (ע' 20 ש' 5-13). לאחר מכן, עת נאמר לו "חשבוניות זה חיוב, על איזה עבודות"? הוא השיב "אין לי מושג. אני מנכ"ל חברה מתקופה 8/2024. אין לי מושג. יש פה נתבע 2 תשאל אותו" (ע' 20 ש' 14-16). ואולם, מתוך הודעות דוא"ל מיום 15.8.2023 שצורפה כנספח 12 לתצהירו של התובע ניתן הסבר למעבר האמור- מעבר אשר התובע היה ער לגביו אך דעתו לא היתה נוחה לגביו.
  7. אף לא נעלמה מעינינו תשובתו של נמירובסקי אודות חברת אקסליון, שכן הוא השיב "תשאל את גרוזמן. זה קבוצה שייצג מר גרוזמן ושירת אותו ואת השותפים שלו בזמנו בקבוצת אקסליון. קבוצה שהחזיקה נכסים בחו"ל" (ע' 22 ש' 8-10). נמירובסקי הכחיש כי היו לו אחזקות באקסליון, תוך שהבהיר כי "הייתה לי רק אחזקה באימג יזמות בתקופה אחרת. ב-2024 זאת אחזקה באמ ג'י אר וזה קבוצה מעל אקסליון שלקחתי אותה כדי לעשות סדר" (ע' 22 ש' 18-25). ושוב, אין בתשובתו של נמירובסקי אשר אינה מניחה את הדעת כדי להקים חיוב שלו כלפי התובע.
  8. ואחרון, בסעיף 6 לכתב התביעה בהליך בהרצליה טען התובע כי "באפריל 2022 ולדילסלב...פנה לתובע בהצעת עבודה בקבוצת חברות MGR ...בשליטתו ובניהול שותפו מוטי גרוזמן הנתבע 2. נמירובסקי הציע לתובע לשמש כמנכ"ל מטה הקבוצה, ומנהל שיווק ומכירות של הקבוצה. הנתבעים הציעו לתובע שכר מנכ"ל נמוך, בתירוץ של השלמת השכר מעמלות גבוהות ממכירות הפרויקט ברוק. הם לא עמדו בתשלום השכר...". כלומר, גם מנקודת מבטו של התובע ההצעה היתה לנהל את הקבוצה ולא שהוא יעבוד באופן אישי אצל נמירובסקי וגרוזמן. כך ובנוסף, התובע טען בסע' 71 לכתב ההגנה בהליך בת"א כי "התובע (נמירובסקי –ד.י.) לא הציג שום ראיה לכך כי הנתבע השתמש ברשימת לקוחות של התובע ו/או ברשימת הלקוחות הייחודית לתובע בלבד ו/או ברשימת הלקוחות שהם בבלעדיות שלו, כאשר כפי שפורט לעיל, רוב לקוחות התובע היו גם לקוחות הנתבע...היות ואין אף חברה שהיא צד לתביעה זאת, טענות אלה אינן רלוונטיות להתייחסות הנתבע ודינם להימחק מכתב התביעה המתוקן לאלתר" (עמ' 107 לתצהיר נמירובסקי).

סיכום ביניים

  1. לנוכח כללם של דברים אנו סבורים כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין MGR ואימג; ובשל הממצאים וחומר הראיות שלעיל, "אין בהם כדי לבסס קביעה לפיה הגיעה התנהגותו של ... (התובע שאמנם אינו תמים וכך גם גרוזמן ומנירובסקי –ד.י.), לכדי חוסר תום לב קיצוני, כדי כך שיש בו כדי לגבור על זכויותיו הקוגנטיות כעובד, ככל שהן מגיעות לו, בנסיבות העניין" (עניין מנור).

השלב השני – הפיצוי הממוני

  1. בשלב זה עלינו לבחון האם נגרם לתובע נזק ממוני. על דרך הבחינה עמדה הנשיאה וירט בעניין כותה, לפיה, "במקרים בהם מוכיח המעסיק שכר חלופי, היינו משכנע את בית הדין מה הוא השכר שהיה משולם לתובע לו היה מסווג מלכתחילה כעובד - יחושבו זכויות העובד בהתאם לשכר החלופי שייקבע. הראיות לשכר החלופי עשויות להיות, ולא כרשימה סגורה, שכרו של עובד מקביל אשר ביצע עבודה דומה; טבלת השכר בהסכמים קיבוציים רלוונטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי הנלמד ממקורות חיצוניים, למשל באמצעות חוות דעת מומחה במקרה שאין עובדים בתפקידים דומים; או ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או נקבע בתום לב וכדין בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ככל שלא הוכח שכר חלופי – לא עמד המעסיק בנטל המוטל עליו בקשר לכך – תחושבנה הזכויות לפי התמורה הקבלנית שקיבל המועסק כ"עצמאי". דהיינו יש לפסוק את הזכויות הסוציאליות הכספיות בהתאם לתמורה הקבלנית ששולמה בפועל, ואין כלל "דלתא". עוד לעניין דרך בחינת השכר השכירי החלופי ראו סעיף 13 לחוות דעתה של השופטת דוידוב- מוטולה, סעיף 13 לחוות דעתו של השופט פוליאק וסעיף 13 לחוות דעתה של השופטת אופק    גנדלר בעניין כותה; ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן – אורי פרייס, סעיף 21 לפסק הדין (13.9.2012); עניין אייזיק בעמ' 827; ע"ע 110-10 (ארצי) רפי רופא – מרקם סוכנות לביטוח בע"מ, סעיף 30 לפסק הדין (22.12.2011). ולענייננו.
  2. לטענת התובע, יש להעמיד את משכורתו הקובעת על סך של 36,250 ₪, בשים לב לשכר שסוכם עמו ולא בהתאם לשכר שקיבל בפועל.
  3. לטענת הנתבעים, ודאי לא ניתן לקבוע 'משכורת קובעת' לפי 'משכורת ממוצעת שסוכמה בין התובע לבין מעסיקיו', כאשר מדובר בטענה מוכחשת; ממילא וגם לא מדובר בגמול ששולם בפועל. גם אם נצמד לטבלה שצירף התובע כנספח 28 בכתב תביעתו, ניתן לראות כי בעד שבעה חודשי התקשרות עם MGR שולם לתובע 110,000 ₪, קרי בממוצע 15,714 ₪, בתוספת מע"מ בלבד. מכל מקום, שכרו הראוי יכול להיות לכל היותר שווה ערך ל-65% מהשכר ששולם לו קרי 10,214 ₪ בלבד. יוער כי בסיכומיה בעל פה טענה ב"כ הנתבעים כי "לגבי השכר הקובע- ככל ויידרש יש לגזור אותו ממה ששולם בפועל ולא ממה שסוכם, לכאורה. לפי הטבלה של התובע עצמו, ב-12 החודשים האחרונים הוא קיבל כ-264,000 ₪, שזה יוצא 22,000 ₪ לפני מע"מ...וגם לפי התחשיב של ביה"ד הנכבד בעצמו אימץ בעניין טיב טעם- שלפיו הזכויות מוסיפות 35.36% על השכר, סעיף 56 לפס"ד, מכאן הקיזוז. התובע קיבל כעצמאי יותר ממה שהיה מקבל כעובד ולכן נעמוד על קיזוז מכל סכום שייפסק, השכר ששולם ביתר" (ע' 28 ש' 4-10).
  4. אנו סבורים כי הנתבעים כשלו בהצגת שכר חליפי; ולפיכך הזכויות הסוציאליות של התובע יחושבו בהתאם לתמורה הקבלנית בפועל. ויודגש כי אנו דוחים את טענות התובע כי יש לחשב את שכרו, בין היתר, בהתאם לשכר שהובטח לו. זאת, הן מאחר שהטענה לא הוכחה על ידו, הן מאחר שהיא אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו לתיק והן מאחר שהתרשמנו כי אם היה ממש בטענה, התובע אשר בהחלט יודע לעמוד על זכויותיו לא היה שוקט על שמריו.
  5. בנסיבות העניין, מאחר שלמעט הפקדות לביטוח פנסיוני (רכיב תגמולים) הזכויות שנתבעו הן בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו, מקובלת עלינו טענת הנתבעים כי יש לחשב את המשכורת הקובעת בהתאם לתשלום שקיבל התובע בשנים עשר החודשים האחרונים להעסקתו, קרי מיום 13.3.2023 ועד ליום 1.3.2024. ואולם, יש גם לקחת בחשבון כי התובע לא קיבל תשלום בעד תקופת העסקתו מיום 1.3.2024 ועד ליום 20.3.2024.
  6. אשר על כן אנו קובעים כי יש לחשב את המשכורת הקובעת על בסיס שכר מצטבר של 268,450 ₪ (התשלום בפועל מיום 13.3.2023 ועד ליום 1.3.2024) וכן 2/3 מתשלום של 25,000 ₪ (ראו תשלומים שקיבל התובע ביום 1.1.2024 וביום 4.12.2023) שכן התובע הועסק בפועל עד ליום 20.3.2024. מדובר אפוא בסכום כולל של 285,100 ₪. לפיכך המשכורת הקובעת לצורך רכיבי התביעה עומדת על סך של 23,758 ₪. בנוסף, מאחר שהתובע עבד באותו מקום עבודה ולא ניתן הסבר מניח מצד נמירובסקי למעבר בין החברות, אנו רואים בתקופת העסקתו בקבוצה בחברת אימג ובחברת MGR כתקופה אחת נמשכת לצורכי חישוב זכויותיו.

רכיבי התביעה

  1. נפנה אפוא לבחון את רכיבי התביעה.

שכר עבודה

  1. לטענת התובע, הנתבעים הבטיחו לשלם לו שכר בגובה מסוים, אך לא עמדו בהבטחה לאורך זמן העסקתו, בסך הכל לא שולם לו שכר בגובה מצטבר של 277,696 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, לא הובטח לתובע דבר וממילא השכר הנטען לא שולם לתובע בפועל.
  3. התובע טען בכתב ההגנה בהליך בשלום סע' 64 (עמ' 106) כי "הנתבע דרש מהתובע את תשלומי השכר המגיעים לו עבור חודש עבודה אחרון והן עמלות עבור מכירת דירות". ויודגש, התובע הגיש תביעה בגין עמלות בהליך בהרצליה. והנה, התובע טען בחקירתו הנגדית כי הוא לא קיבל שכר אחרון וכן "עבור כל התקופה הזאת שהייתי מנכ"ל כי לא שילמו לי 20,000 ₪ אלא 12,000 ₪" (ע' 15 ש' 31-32).
  4. אנו שוכנענו כי התובע לא קיבל שכר בעד 20 ימי עבודתו בחודש מרץ 2024 בלבד ולפיכך הוא זכאי לסך של 15,823 ₪.

הודעה על תנאי עבודה

  1. לטענת התובע, הנתבעים לא ערכו עמו הסכמים פורמליים וגם לא נתנו לו הודעות על תנאי עבודה על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב- 2002. לפיכך הוא זכאי לפיצוי על סך של 15,000 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, משלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, אין לתובע כל זכות חוקית לקבלת הודעה על תנאי עבודה שהיא זכות סוציאלית הנובעת מקיומם של יחסי עובד מעסיק.
  3. אין חולק כי בין התובע לבין מי מהחברות לא נערך כל הסכם בכתב המסדיר את תנאי ההתקשרות ביניהם. עם זאת, דין התביעה ברכיב זה להידחות. שכן תכלית החוק והפסיקה בעניין מתן פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה לעובד אינה רלוונטית למקרה בענייננו. שכן התרשמנו שבזמן אמת החברות (כמו גם נמירובסקי וגרוזמן) לא ראו בתובע באופן מובהק כעובד, ולפיכך לא ניתן לראות בהן כמי שביודעין לא מסרו לתובע הודעה על תנאי העסקתו. ממילא התרשמנו כי התובע ידע היטב מהם תנאי שכרו שאף הוצעו על ידו ואף ניהל לגביהם משא ומתן.

אי מתן תלושי שכר

  1. לטענת התובע, הנתבעים לא הציגו תלוש שכר אחד בתקופת העסקתו ולפיכך הוא זכאי לפיצוי על סך של 115,000 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינם לבין התובע ולפיכך לא היתה כל חובה עליהם להנפיק לו תלושי שכר בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח -1958.
  3. מאחר שהתרשמנו שבזמן אמת החברות (כמו גם נמירובסקי וגרוזמן) לא ראו בתובע באופן מובהק כעובד, אלא כעצמאי אשר הוציא להן חשבוניות, הרי שאין מקום לחייבן בפיצוי בשל אי הנפקת         תלושי שכר.

אי הפקדה לביטוח פנסיוני

  1. לטענת התובע, בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, היה על הנתבעים לבטח אותו בקרן פנסיה ממועד תחילת עבודתו, ולהפקיד דמי גמולים בשיעור של 12.5% משכרו המלא            של התובע. לפיכך הוא זכאי לפיצוי בסך של 88,625 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, אם יוחלט כי התקיימו יחסי עובד מעסיק, מאחר שהתובע הועסק 7 חודשים בלבד ולא הציג קופת פנסיה פעילה, אזי הוא זכאי להפקדות לפנסיה רק בגין חודש אחד, בשיעור של 6.5%   משכר של 10,214 ₪. בנוסף, חובת ההפקדה בהתאם לצו חלה עד לגובה השכר הממוצע במשק בלבד     ולא בסכומים החורגים מהתקרה כפי שדרש התובע בתביעתו.
  3. משקבענו כי התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין אימג ו-MGR, ובהינתן שאין חולק כי שתיהן לא הפקידו עבור התובע לביטוח פנסיוני במהלך תקופת עבודתו, הוא זכאי לפיצוי בעד אי הפקדות        לקרן פנסיה.
  4. בסעיף 2(א) לצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק מיום 3.4.2016 נקבע כי ""השכר הקובע"- כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות משכר המבוטח המתחייב על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה". בסעיפים 6(ב) ו- 6(ג) לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום             1.1.2008 נקבע כי "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו           כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים, עד התקרה המפורטת בסעיף קטן ג'"; ו"חובת הביטוח      הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מעת לעת, הנמוך             מבין השניים". ברם, התובע התעלם מהמגבלה כאמור.
  5. בהקשר זה יוער כי לא הוסכם בין התובע לבין מי מהחברות באשר להגדרת השכר הקובע בהסכם, וודאי לא באשר לתמורה שסוכם שתשולם לו כקבלן עצמאי (בשינוים המחויבים ר' ע"ע (ארצי)   3393-02-17 יונתן גב – ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.2018); ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד    שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ – אלעד סטפנסקי (17.3.2020)). על כן, בהתאם לצווי ההרחבה       כאמור לעיל, השכר הקובע של התובע לצורך חישוב ההפרשות יהיה לפי השכר ששולם לעובד או       השכר הממוצע             במשק, בהתאם לתקופה הרלוונטית, הנמוך מבין השניים.
  6. השכר הממוצע במשק בשנת 2022 עמד על סך של 12,210 ₪; בשנת 2023 על סך של 12,860 ₪; ובשנת2024 על סך של 13,514 ₪. הממוצע של שלוש השנים עומד על סך של 12,870 ₪.
  7. מאחר שהתובע לא הציג אסמכתא לקופת פנסיה פעילה עובר לחודש 20.4.2022, הרי שהתובע זכאי להפקדות לביטוח פנסיוני בשיעור של 6.5% (רכיב תגמולים) בעד 17 חודשי העסקה בלבד (ולא בעד             23 חודשי העסקה).
  8. אשר על כן התובע זכאי לפיצוי בעד אי הפקדות לביטוח פנסיוני בסך כולל של 14,221 ₪ (12,870 ₪ * 6.5% *17).

אי מתן הודעה מוקדמת

  1. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו על ידי הנתבעים לאלתר ללא הודעה מוקדמת.
  2. לטענת הנתבעים, בנסיבות בהן לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק, ממילא לא קמה חובת תשלום הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001 ועל כן יש לדחות רכיב זה. בנוסף, התובע ממילא לא זכאי לתשלום הודעה מוקדמת עקב התנהגותו החמורה והפסולה המבטלת את הזכאות            לכך גם אם היה זכאי (והוא לא). התובע התחרה בעסקי קבוצת אקסליון, עשה שימוש לרעה בכוח        המשרה וניצל הזדמנויות לעצמו ולכיסו הפרטי, גזל מידע סודי ועשה בו שימוש פסול; הקים אתר             מכפיש והוציא את דיבתם של הנתבעים; פנה לצדדים שלישיים ואף ניסה לסחוט את הנתבעים וגרם           להם נזקים כבדים ביותר. כל אלה שוללים מהתובע, מניה וביה, את זכותו שממילא אינה עומדת לו             לתשלום הודעה מוקדמת.
  3. טענות הנתבעים, ובעיקר טענות אימג ו-MGR לגבי שלילת הודעה מוקדמת בעניין זה לא הוכחו; וכל הטענות הנוגעות לחברת SeaRock, וליתר דיוק לדרך הילוכם של הצדדים בנוגע אליה, לגביה ניטשת מחלוקת בין הצדדים בהליך בהרצליה, שמורות להם ואין באמור לעיל כדי לחוות דעתנו,    לכאן או לכאן בטענות אלה.
  4. לפיכך התובע זכאי לפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת על סך של 23,758 ₪.

נסיבות סיום העסקה

  1. לטענת התובע, הנתבעים פיטרו אותו מבלי שנערך לו שימוע כדין ומבלי שנתנה לו כל אפשרות להסביר את עמדתו ולמנוע את פיטוריו.
  2. לטענת הנתבעים, לא חלו יחסי עובד מעסיק ומשכך לתובע אין כל זכות לשימוע טרם פיטוריו, פשיטא כי הוא אינו עובד כהגדרתו בדין. מבלי לגרוע מהאמור, כתב התביעה מלמד כי בין התובע        לבין גרוזמן התקיימה שיחה ביום 18.3.2024 בה שוחחו על חוסר שביעות רצון ופערים שאינם נתנים             לגישור, כאשר באותה שיחה הסכימו הצדדים על סיום ההתקשרות ומכאן הודעת הדוא"ל ששלח    גרוזמן לתובע. לא בכדי לא התקבל מייל מהתובע כי הופתע ממשלוח המייל.
  3. אמנם גרוזמן לא העיד בפנינו, אך לנוכח כלל החומר שבתיק ובשים לב לעובדה כי התובע ביכר שלא לחשוף קלטות נוספות, אנו זוקפים את הדבר לחובתו. שכן התרשמנו כי להודעת הדוא"ל מיום          20.3.2024 קדמו שיחות ובירור בין התובע לבין גרוזמן בעניין זה.
  4. אמנם אין בקיומן של שיחות אלו כדי להוות עמידה בחובת השימוע, שכן MGR לא נקטה בפרוצדורה הנדרשת של הליך השימוע – לא בזימונו של התובע לשימוע ולא בקיומו של שימוע. עם זאת, לנוכח מתכונת ההעסקה של התובע, ובשל העובדה כי החברה לא ראתה את התובע באופן             מובהק כעובד אלא כעצמאי אשר עבד במתכונת של חשבוניות, סברנו כי אין לתת לתובע פיצוי בגין    פיטורים ללא שימוע, ומשכך דין התביעה ברכיב זה להידחות. שכן "שני הצדדים כאחד, בזמן אמת,        לא הגדירו את יחסיהם כיחסי עובד-מעסיק וכי על רקע זה כלל לא הייתה ציפיה מצד המערער           לקיומו של שימוע כמו גם הכרה מצד המעסיק לעניין קיומה של חובה שכזו...בנסיבות שבהן הגדרת             מערכת היחסים אינה נקיה מספקת,  העלאת טענה שכזו לראשונה שנים רבות לאחר סיום             ההתקשרות/יחסי העבודה בין הצדדים כאשר בבסיס הטענה קיימת מחלוקת לעניין אופי     ההתקשרות, אינה טענה אמיתית מהותית לעניין היעדר קיומו של שימוע אלא רק ניסיון להעצים           את האפשרויות הכלכליות להשגת יתרונות כספיים. לא לכך נועד הפיצוי בגין אי קיום חובת השימוע            (ע"ע (ארצי) 55425-09-11 מיכאל גוטמן – שיכון ובינוי אחזקות בע"מ (5.9.2017), סע' 57).

פיצויי פיטורים

  1. לטענת התובע הוא פוטר שלא כדין והוא זכאי לפיצויי פיטורין על סך של 139,000 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ולתובע גם אין כל זכות לקבל פיצויי פיטורים לנוכח תקופת העסקתו הקצרה (7 חודשים), בוודאי שלא לאור נסיבות סיום העסקתו      השוללות ממנו לנוכח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 גם פיצויי פיטורים, גם             אם הוא היה זכאי להם (והוא לא).
  3. אין מחלוקת כי התובע פוטר והנתבעים לא הוכיח כאמור את זכאותם כאמור לשלול פיצויים אלה. למעשה הנתבעים זנחו טענות אלה בסיכומיהם.
  4. אשר על כן התובע זכאי לפיצויי פיטורים על סך כולל של 45,536 ₪ (23,758 ₪ * 23/12)

הלנת פיצויי פיטורים והלנת שכר

  1. לטענת התובע הוא לא קיבל פיצויי פיטורים ולפיכך הוא זכאי להלנת פיצויי פיטורין על סך של 363,802 ₪ והלנת שכר על סך של 2,706,510 ₪.
  2. לטענת הנתבעים, התובע לא השלים שנת עבודה ב-MGR ולפיכך הוא לא זכאי לפיצויים, לא כל שכן להלנת פיצויים; ובכל הנוגע להלנת שכר מאחר שהתובע לא הניח תשתית עובדתית מינמלית      לרכיב נטען זה ומדובר ברכיב מנופח ופיקטיבי. בנוסף, התובע הגיש תביעה מקבילה בהליך בהרצליה             בגין כספים שלא שולמו לו לכאורה שם (בעניין העמלות).
  3. דין טענות התובע בעניין זה להידחות הן לנוכח מתכונת התקשרותו, הן בשים לב לעובדה כי קיימת מחלוקת כנה, האם התקיימו יחסי עבודה אם לאו כשבפועל התובע נתן חשבוניות לחברות במהלך תקופת העסקתו, הן בשל ההליך בהרצליה והן לנוכח נסיבות סיום העסקתו מנקודת מבטם של             הנתבעים.

השלב השלישי – פיצוי לא ממוני

  1. כפי שנקבע על ידי הנשיאה בעניין כותה, "תחילה יש לבחון האםאכן יוטל הפיצוי, הנתון       לשיקול דעת בית הדין. נקודת המוצא היא שיש לפסוק פיצוי שכזה ושהנטל לשכנע כי אין להטילו        מוטל על המעסיק". בדומה נקבע שם על ידי השופטת דוידוב מוטולה, שלפיה "ככל שלא הוכח             שכר חלופי: יש לפסוק את הזכויות הסוציאליות הכספיות בהתאם לתמורה הקבלנית, ולא נוצרת "דלתא". עם זאת, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה לפסוק פיצוי לא ממוני, בתלות בכלל        נסיבות העניין". לדידו של סגן הנשיאה השופט איטח (כתוארו אז) "ככלל, מקום שמעסיק ידע             או היה עליו לדעת בצורה סבירה כי הוא מתקשר בסיווג שגוי עם מי שראוי לסווגו כעובד, יש לחתור            לכך שהפיצוי הלא ממוני יכלול יסוד הרתעתי". לעמדת השופט פוליאק "אם יעבור העובד    התובע את "שער הכניסה", יהיה מקום לוודא כי לא קופח בהיבט הממוני, אך לא יהיה מקום             לטעמי, ככל שהוכח על ידי המעסיק כי העובד הוא שיזם את מתכונת ההתקשרות בין משיקולים       תועלתיים ובין מהעדפות אישיות, לחייב את המעסיק בפיצוי לא ממוני".
  2. במקרה דנא לא נתבקש בכתב התביעה סעד של פיצוי לא ממוני בראי הלכת כותה, אף לא בסיכומי התובע, אלא פיצוי בשל אי עריכת שימוע בלבד. כידוע, סעד שלא נתבקש בכתב התביעה לא ניתן             לתתו. מכל מקום אנו סבורים כי עצם מקורו של מודל ההתקשרות במקרה דנא אינו נעוץ בחוסר תום לב מצדן של החברות אלא בסיווג שגוי, שכן לא שוכנענו כי אימג וMGR (וגם נמירובסקי            וגרוזמן) ידעו בבירור כי הן מעסיקות את התובע כעצמאי, למרות היותו עובד לפי מבחני הפסיקה.
  3. לנוכח כללם של דברים התובע אינו זכאי לפיצוי לא ממוני.

סוף דבר

אשר על כן, הרינו קובעים כדלקמן:

  1. התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית. לפיכך התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט על סך של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבע 2 אשר לא     הגיש כתב הגנה בתיק.
  2. התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 מתקבלת בחלקה. הנתבעות 3 ו-4 ישלמו לתובע, תוך 30 יום מהיום, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:

            א.         שכר עבודה על סך של 15,823 ₪.

            ב.         פיצוי בעד אי הפקדה לביטוח פנסיוני על סך של 14,221 ₪.

            ג.          פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת על סך של 23,758 ₪.

            ד.         פיצויי פיטורים על סך של 45,536 ₪.

  1. לנוכח הפער בין הסעד הנפסק (כ- 100,000 ₪) אל מול הסעד שנתבקש (כ-4,000,000 ₪), כשאנו ערים לטענת התובע כי רכיב דומיננטי בסכום זה נובע מהדרישה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים והלנת שכר על סך כולל של כ- 3,000,000 ₪ (ע' 25 ש' 21-22; סעיף 15 לסיכומי התשובה), ובשים לב לעובדה כי        הנתבעת 3 יוצגה על ידי באי כוחו של הנתבע 1, כמו גם ההליך בכללותו, מצאנו לחייב את התובע        בהוצאותיה של הנתבעת 3 בסך של 10,000 ₪ בלבד אשר יקוזזו מהסכומים אותן היא חבה לתובע. 165.    מאחר שהנתבעת 4 לא הגישה כתב הגנה אין מקום לחייב את התובע בהוצאות לטובתה.

            זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין.

            ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ז, (03 נובמבר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

 

נציג ציבור (מעסיקים)

מר נתן רוזנבוים

 

דורון יפת, שופט

 

 

בקשת הסרה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד הסרת מסמך באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>