נתבעים 1 . אינפיניטי בית השקעות בע"מ – ניתן פסק דין ביום 4/1/07 2 . ניסים דג'לדטי ע"י ב"כ עו"ד יהודה ברמי
פסק דין
הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה
1.התובעת הינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים. מניות התובעת מוחזקות במלואן על ידי חברה הרשומה בארה"ב בשם ישראמקו אינק, אשר נרשמה כחברה זרה בישראל (להלן : "ישראמקו"). ישראמקו הינה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בנאסד"ק. חברת האם של ישראמקו הינה חברה ישראלית ציבורית בשם "נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ". מנכ"ל ישראמקו ישראל, בזמנים הרלוונטים לתביעה, היה מר יוסי לוי (להלן: "לוי"). כמנהל התובעת שימש מר חיים צוף (להלן: "צוף", ראה עדות לוי בעמ' 22 שו' 4) אשר שימש גם כיו"ר של ישראמקו בארה"ב.
2.בבעלות התובעת, כך לטענתה, הייתה בשנת 2005 אוניית נוסעים בשם מג'יק 1 אשר ביצעה הפלגות נופש בים התיכון (להלן : "האונייה"). התובעת חיפשה מבטחת לאונייה זו וכך נוצר הקשר בין התובעת, באמצעות לוי ואדם נוסף מטעמה בשם יעקב מיימון, הבעלים של ישראמקו והתובעת (להלן: "מיימון"), לבין הנתבעת 1, אינפיניטי בית השקעות בע"מ (להלן " אינפיניטי"), באמצעות מנהלה, הנתבע 2 (להלן : "הנתבע"). אין מחלוקת כי מטעם אינפיניטי היה מעורב גורם נוסף, מר ערן פורמן (להלן : "פורמן"), אשר שימש באותה תקופה כקונסול של כבוד של מדינת קזחסטן בישראל.
3.בעקבות משא ומתן שנוהל בין הצדדים, סוכם כי התובעת תבטח את האונייה באמצעות אינפיניטי. תקופת הביטוח אמורה הייתה להיות בין יום ה – 1/4/2005 ועד ליום 31/3/2006 (להלן: "תקופת הביטוח"). אין מחלוקת בין הצדדים שהביטוח אמור היה להתבצע על ידי שתי מבטחות רוסיות – חברת "Ingosstrakh" (להלן: "אינגוסטרק"), אשר אמורה הייתה להנפיק ביטוח צד ג' וביטוח נוסעים וצוות האוניה, ביטוח שעלותו הוצגה לתובעת על ידי הנתבעים בסך של 173,000$; ביטוח הוצאות משפטיות שעלותו הוצגה בסך של 25,000$; ואילו מבטחת נוספת בשם "Sogaz" (להלן : "סוגז") אמורה הייתה להנפיק פוליסת ביטוח מפני פגיעות ונזקים בגוף האוניה, ביטוח שעלותו הוצגה בסך של 75,000$. סך הכול נדרשה התובעת לשלם עבור הביטוחים סך של 273,000$ (להלן : "עלות הביטוחים").
4.אין מחלוקת שהתובעת העבירה לאינפיניטי, בין התאריכים 4/4/2005 ועד ליום 18/7/2005, לחשבונה, סך של 272,161$, המהווה את עלות הביטוחים, בחוסר של 839$, ראה בעניין זה סעיף 10 לתצהיר לוי, סומן כת/1, וכן נספחים ד' וה' לתצהיר זה. יתרה מזו, הנתבע הודה בחקירתו כי אינפיניטי קיבלה מהנתבעת סך של כ – 273,000$ עבור ביטוחי האוניה, ראה חקירתו בעמ' 33 שו' 9.
5.בשלהי חודש אוקטובר בקשה התובעת לקבל לידיה אישור מחברות הביטוח הרוסיות כי קיבלו לידיהן את מלוא עלות הביטוחים. או אז הסתבר לתובעת, לטענתה, כי חברות הביטוח הרוסיות לא קיבלו לידיהן את מלוא הסכומים אשר הועברו לאינפיניטי, ראה התכתבויות עם חברות הביטוח הרוסיות אשר צורפו כנספח ח' לת/1, והסכום שהועבר על ידי אינפיניטי ו/או הנתבע מסתכם בסך של 102,950$ בלבד.
6.לא זו אף זו, התברר לתובעת, לטענתה, כי סכומי הביטוח אשר התבקשו על ידי החברות הרוסיות שונות מאלו שנדרשו על ידי אינפינטי: חברת סוגז דרשה סכום של 46,800$ ואילו חברת אינגוסטרק דרשה סך של 182,500$, סך הכל סך של 229,300$ ולא 273,000$ כפי שהוצג על ידי אינפיניטי. עוד הסתבר לתובעת, לטענתה, כי החברות הרוסיות בקשו לקבל את דמי הביטוח בארבעה תשלומים, בעוד הנתבעים הציגו את הדרישה כתשלום אחד. ראו בעניין זה את דרישות חברת הביטוח הרוסיות, נספח ט' לת/1, וריכוז טבלה שהוכנה על ידי לוי, נספח י' לת/1.
7.התובעת טוענת כי בעקבות אי העברת מלוא התשלומים עבור הביטוחים, הודיעו חברות הביטוח הרוסיות לתובעת על ביטול הפוליסות. לתמיכה בטענה זו צירף לוי לתצהירו את מכתבי חברות הביטוח הרוסיות , נספח י"א 1-3 לת/1. התובעת ראתה במסכת האירועים כפי שתוארה לעיל כגניבת כספי הביטוח על ידי הנתבע, אי לכך הגישה ביום 9/11/05 תלונה למשטרת ישראל כנגד הנתבע, בגין גניבת סך של 126,000$ (אישור הגשת התלונה צורף כנספח י"ב לת/1). יש לציין בעניין זה כי הנתבע נעצר על יד משטרת ישראל וביום 28/11/05 הובא לדיון בהארכת מעצרו, ראה פרוטוקול הדיון אשר צורף כנספח י"ג לת/1. המעצר הוארך עד ליום 1/12/05; בתום החקירה שוחרר הנתבע תוך שהוא נדרש להפקיד במזומן סך של 10,000 ₪; ניתן כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ; הנתבע חתם על התחייבות עצמית של 30,000 ₪ וכן הופקדה ערבות צד ג' בסך 30,000 ₪, הכל כמפורט בבקשת הנתבע אשר הוגשה לבית המשפט בתיק מעצרים 15211/05, ראה נספח י"ד לתצהיר הנתבע, נ/1. עוד יש לציין כי ביום 24/2/10 הוגש כנגד הנתבע כתב אישום במסגרת ת"פ 1929-03-10 (להלן : "כתב האישום" ו/או "התיק הפלילי", לפי ההקשר). במסגרת כתב האישום מייחסת המדינה לנתבע שני אישומים: גניבת כספים מהתובעת, הם כספי הביטוח נושא תביעה זו, וכן גניבה בידי מורשה, עבירה שאינה קשורה למסכת האירועים שבפנינו.
8.התביעה שבפניי הינה התביעה האזרחית בפרשה – התובעת טוענת, בתמצית, שהנתבע הונה אותה, גזל את כספיה ושלשל לכיסו את ההפרש בין עלות הביטוחים כפי שהוצגה לתובעת (273,000$) לבין הסכום שהועבר בפועל לחברות הביטוח (102,950$). לפיכך, דורשת התובעת את השבת ההפרש, הוא הגזל לשיטתה, המסתכם בסך של 155,250$ (כך בכתב התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.
טענות הנתבע בכתב ההגנה
9.אינפיניטי לא הגישה כתב הגנה מטעמה ולפיכך במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק ניתן כנגדה פסק דין, ראה פרו' הדיון מיום 4/1/07. הנתבע הגיש כתב הגנה והעלה מספר טענות הגנה: הנתבע טען כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה מסמך המוכיח את קיומה, כמו גם את עניין הבעלות על האונייה. בנוסף, טען הנתבע כי אין בינו לבין הנתבעת כל יריבות אישית, והעסקה כולה נכרתה בין התובעת לבין הנתבעת, שהינה אישיות משפטית נפרדת. הנתבע מוסיף ומציין בסעיף 2 לכתב הגנתו כי החזיק בשעתו (מיום 24/2/05) רק 50% ממניות אינפיניטי, כשיתרת המניות מוחזקות על ידי חברת טרנסנפטא בע"מ, בה עבד פורמן. הנתבע ציין בכתב הגנתו כי טרנסנפטא אמורה הייתה לקבל לידיה גם את יתרת המניות ולמנות מנהל אחר תחתיו, אך לא עמדה בהתחייבותה זו, ראו נספחים 1-5 לכתב ההגנה.
10.לגופו של עניין טען הנתבעת כי מיימון ולוי פנו אליו במחצית הראשונה של שנת 2005, בבקשה למצוא מבטח לאונייה, וזאת עקב קשיים שנתקלו בהשגת ביטוח עבורה. הנתבע טוען בסעיף 2ג' לכתב ההגנה שהפנה את התובעת לפורמן, היות ופורמן דובר רוסית ובעל הקשרים הענפים בחבר העמים. מוסיף הנתבע ומציין בסעיף 2 (6) לכתב ההגנה: "ההתנהלות בנושא התביעה הייתה בין התובעת לבין טרנסנפטא באמצעות נציגה ערן פורמן וכנציגה אף של הנתבעת 1".
11.לגבי עלות הביטוחים טוען הנתבע שאכן זהו הסכום שנדרש עבור הביטוחים, אולם סכום זה לא כלל את עמלת אינפיניטי. הנתבע טוען שלנוכח הקשיים בהם נתקלה התובעת בהשגת הביטוח לאוניה, סוכם בנוכחות מיימון ולוי על תשלום עמלה בשיעור 35% מעבר לעלות הביטוחים, דהיינו הסכום אותו אמורה הייתה התובעת לשלם לאינפיניטי כעמלתה בעסקה זו עמד על סך של 95,550$, ובסך הכל היה על התובעת להעביר לאינפיניטי סך של 368,550$. הנתבע טוען שסוכם שאינפיניטי רשאית לנכות את העמלה המגיעה לה מהסכומים שישולמו ע"י התובעת, במועדים שתמצא לנכון.
12.הנתבע מודה בסעיף 3ז' לכתב ההגנה שהתובעת העבירה סך של 272,161$, אך טוען כי הסכום הועבר במלואו לאינפיניטי ולא אליו באופן אישי. עוד טוען הנתבע שמתוך הסכום שהועבר על ידי התובעת רשאית הייתה אינפיניטי לנכות את עמלתה בסך של 95,550$ ולכן היה עליה להעביר לחברות הביטוח הרוסיות סכום של 176,611$. בסעיף 4(ה) לכתב ההגנה מפרט הנתבע את התשלומים שהועברו לחברות הביטוח הרוסיות, לטענתו סכומים אלה מסתכמים בסך של 143,578$, ראו נספחים 7-13 לכתב ההגנה. הנתבע טוען שאין כל בסיס לטענות התובעת, הן במשטרה והן בתביעה, לפיהן נגנבו כספים בשיעור של 126,000$ (כפי שמפורט בתלונה במשטרה) או 155,000$ (כפי שמפורט בכתב התביעה). הנתבע טוען שדי בטענות סותרות אלו כדי ללמד על מופרכות התביעה.
13.מסכם הנתבע את כתב הגנתו וטוען כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, היות ולא העבירה את מלוא עלות הביטוחים; שכל הכספים הועברו לאינפיניטי ולא לנתבע באופן אישי; ושהתביעה כולה מהווה נקמה בנתבע, על כך ששיגר ביום 9/11/05 מכתב דרישה לישראמקו לתשלום הסך של 800,000$, כעמלה אשר אמורה הייתה להיות משולמת לנתבע בעסקה אחרת (נספח 14 לכתב ההגנה). לכן טוען הנתבע שדין התביעה האישית כנגדו להדחות.
ההליכים והעדויות
14.בין השאר לנוכח הדברים שנאמרו על ידי הנתבע בכתב הגנתו, בקשה התובעת ביום 18/10/07 לתקן את כתב תביעתה ולצרף את פורמן כנתבע נוסף. בסופו של יום לא הצליחה התובעת (כך לטענתה) לאתר את פורמן וכתב התביעה המקורי נותר על כנו, ראו פרו' הדיון מיום 17/2/09. בדיון זה בקשה התובעת לשמור על זכותה להביא את פורמן כעד, ראו עמ' 6 שו' 5. הנתבע התנגד לבקשה אולם בהחלטתי בתום אותו דיון קבעתי כי אם פורמן יאותר, תשמע עדותו כעד מטעם התובעת. על החלטה זו לא הוגשה בר"ע, ואכן לדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 1/3/10 התייצב פורמן והתובעת בקשה להעידו. הנתבע התנגד לבקשה אולם ההתנגדות נדחתה, ראה החלטתי בעמ' 3-4 לפרוטוקול. משכך, נשמעו עדויותיהם של פורמן ולוי מטעם התובעת; ועדותו של הנתבע מטעמו.
15.הן במהלך דיון ההוכחות והן בסיכומיו התנגד הנתבע לצירוף מסמכים שונים אשר צורפו לכתב התביעה ו/או לת/1, וזאת בין השאר בטענה כי מסמכים אלו לא הוגשו על ידי עורכיהם – ראו הטענות המפורטות בעמ' 20 לפרוטוקול. ההתנגדות התייחסה במיוחד למכתבים שהתקבלו מחברות הביטוח; לנספחים א' 1-4 לת/1, אשר צורפו במטרה להוכיח את קיומה של התובעת ואת הבעלות באונייה; וכן לנספח י"ד לת/1, הוא מכתבה של חברת צ'סני בו היא ממחה כביכול לתובעת את זכות התביעה כלפי הנתבע. בעניין זה אציין שבסעיף 3 (ה) (3) לכתב ההגנה טען הנתבע שאחד התשלומים בסך 49,250$ לא הועבר על ידי התובעת כי אם על ידי חברת צ'סני. במענה לכך, השיב לוי בסעיף 25 לתצהירו שצ'סני חכרה את האוניה מהתובעת בחלק מתקופת הביטוח, ומשכך שילמה חלק מהתשלומים, ונערכה התחשבנות בין צ'סני לבין התובעת. נספח י"ד נועד להבהיר כי צ'סני המחתה לתובעת את זכות התביעה כלפי הנתבע, גם לגבי אותם תשלומים שבוצעו על ידי צ'סני.
16.בתום דיון ההוכחות ניתן צו לסיכומים בכתב. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם, ובמסגרתם חזרו על שנאמר בכתבי הטענות ובתצהירים: הטענות בנוגע להסכם שנכרת – האם סוכם על עמלה נוספת בשיעור 35%; הטענות בנוגע לקיומה של התובעת; הבעלות באוניה; קיומה של עילת תביעה אישית כנגד הנתבע. בנוסף, עלו טענות נוספות שנבעו בין השאר מדיון ההוכחות – כך, טען הנתבע שלתובעת אין כלל עילת תביעה כנגד הנתבע, היות והתברר בהוכחות שצ'סני היא זו ששילמה את כספי הביטוח (לוי בעמ' 24 שו' 28); הנתבע התנגד כאמור להצגת נספח י"ד לת/1 וטען כי המחאת הזכויות לא הוכחה. הנתבע טען שהתובעת לא הצליחה להוכיח שהביטוחים בוטלו, ומשכך, ומאחר ולא נגרם כל נזק, דין התביעה להדחות; הנתבע טען שהתובעת לא הביאה לעדות את צוף ואת מיימון, ואי הבאתם מקימה את החזקה שעדותם הייתה פועלת לרעת התובעת; הנתבע טען שהתברר שיפוי הכוח שנחתם לצורך הגשת התביעה לא נחתם כדין (לוי בעמ' 22 שו' 5-14) ולכן ההליך כולו פסול. הנתבע ציין כי עניין ייפוי הכוח מהווה רק חוליה בהתנהלות הקלוקלת של התובעת בניהול המשפט, בין היתר בכל הנוגע לאי צירופו של פורמן כנתבע נוסף והבאתו כעד מטעם התביעה.