1. בפני שלוש תביעות בין בני זוג לשעבר. הראשונה, תביעת הקטינה, באמצעות אמה, כנגד אביה למזונותיה (תמ"ש 24281/06); השנייה, תביעת האם-האישה, כנגד האב-האיש, לתשלום סכום כסף, בגין ענייני רכוש (תמ"ש 22317-08-11); השלישית, תביעתו הכספית של האיש כנגד האישה בטענה של "גניבת זרע" (תמ"ש 39013-04-11).
2. האיש והאישה (להלן - "הצדדים") נישאו כדמו"י בשנת +++ והתגרשו ביום +++ לאיש היו אלו נישואיו הרביעיים, כאשר מנישואיו הקודמים הביא לעולם מספר בנות. יוער, כי בסמוך לאחר גירושיו מהאישה, נישא האיש בחמישית, ומנישואיו אלו נולד לו בן. ראו: עדות האיש בש' 30-31 בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 11.10.12.
3. ביום +++, כאחד עשר חודשים לאחר הגירושין, נולדה לאישה בת, כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית, באמצעות תרומת ביצית מחו"ל, אשר הופרתה בזרעו של האיש. לוז המחלוקת העובדתית בין הצדדים נסובה סביב סוגיית ידיעת האיש והסכמתו להליך ההפריה החוץ גופית, באמצעות תרומת ביצית מחו"ל, אשר בגינה בסופו של יום הרתה האישה ונולדה הקטינה.
4. במהלך שנות נישואיהם התגוררו הצדדים יחדיו וכאמור, ניסו להביא לעולם ילד, בין היתר, באמצעות הליכי הפריה תוך רחמית. ראו: עדות האישה בש' 12-19 בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12. עסקינן בהליך בו נותן האיש מזרעו, בין בדרך קיום יחסי מין עם האישה, תוך שימוש בקונדום מתאים (באמצעותו מעבירים את הזרע אל מוסד רפואי) ובין בדרך של מתן הזרע, שלא בעת קיום יחסי מין, תוך שמירתו באמצעי אחסון מתאים, והעברתו למוסד רפואי כאמור. בד בבד, מטופלת האישה בטיפולים רפואיים שונים לשם "הכנת" גופה באופן מיטבי לקליטת הזרע. אזי מוחדר זרעו של האיש, באמצעי רפואי, זה או אחר, אל רחם האישה, במטרה שהזרע יפרה את ביצית האישה, ברחמה.
5. דא עקא, ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של הצדדים להביא ילד לעולם, בין באמצעות קיום יחסי מין "רגילים" ובין בדרך של הפריה תוך גופית, לא צלחו. לפיכך, במהלך שנת +++ החליטו הצדדים להיפרד והאישה עזבה את בית המגורים המשותף, ועברה להתגורר בדירה אותה שכר עבורה האיש.
6. כששה חודשים לאחר הפירוד, בחודש +++, הודיע האיש לאישה, כי עליה להתייצב בבית הדין הרבני לשם סידור הגט (אשר כאמור אף סודר בפועל ביום +++). ראו: עדות האישה בש' 20-24 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.06. יוער כי בין מועד הפירוד ועד למועד סידור הגט התנהל משא ומתן בין הצדדים, באשר להסכם גירושין, וזה אף נכרת כחודשיים לאחר הפירוד, אך בפועל אושר על ידי ביה"ד הרבני רק כשנה וחצי לאחר סידור הגט.
7. בסמוך למועד סידור הגט, ארבעה ימים ויומיים בטרם סודר הגט, קיימו הצדדים יחסי מין לשם מתן זרעו של האיש לאישה וזו אכן נטלה את זרע האיש, בכלי אחסון כלשהו. ראו: עדות האישה בש' 12-13 ובש' 26-29 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12 ועדות האיש בש' 15-18 בעמ' 26, ש' 32 בעמ' 27, ש' 1 בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 11.10.12.
8. אזי לקחה האישה את הזרע אל מכון רפואי (לו אף שלח האיש הודעה לצד שלישי במסגרת תביעת מזונות הקטינה) (להלן - "המכון הרפואי"), אשר שלח את הזרע לחו"ל, שם בוצע הליך הפריה חוץ גופית, קרי - הפגשת זרעו של האיש עם ביצתה של תורמת ביצית זרה (ככל הנראה תורמת שאינה יהודיה) בתוך כלי מעבדה (פרוצדורה זו מכונה - IVF). יוער, כי הליך ההפריה בחו"ל בוצע למצער מספר ימים לאחר סידור הגט. ראו: חשבונית מאת מכון +++ מיום +++ בה נכתב, כי הפיקוח ההלכתי על ההפריה החוץ גופית בחו"ל יבוצע ביום +++, צורף כנספח א' לתצהיר העדות הראשית של האיש שהוגש אל ביהמ"ש ביום 22.4.12 (להלן - "תצהיר האיש"); אישור המרכז הרפואי בדבר מועד שאיבת ביציות התורמת (+++ O.P.U date), צורף כנספח א' לסיכומי האיש.
9. לאחר הדברים הללו, הוחזרה הביצית המופרית לישראל וזו הוחדרה, אצל המכון הרפואי, אל רחמה של האישה, בחודש +++ (כשלושה חודשים לאחר שהצדדים היו גרושים ואף זמן מה לאחר שהאיש נישא בחמישית, לאחרת, כאמור). ראו: עדות האישה ש' 4-21 בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12; סעיף 51 לתצהיר האיש וטופס הסכמה להחזרת עוברים לגוף האישה מיום +++ (החתום אך בידי האישה), אשר צורף כנספח ט' לתצהיר האיש.
10. מאז פירוד הצדדים, בחודש +++, ועד לשנת +++ לערך, שילם האיש לאישה, או למענה, סכומי כסף ניכרים, המסתכמים בעשרות ואולי אף מאות אחדות של אלפי שקלים חדשים. סכומים אלו שולמו, לטענת האיש, מחמת התחייבויותיו על פי הסכם הגירושין ואף מעבר לכך. ראו: עדות האישה בש' 15-26 בעמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12; סעיף 41 ונספח ד' לתצהיר האיש. מי מהצדדים אינו טוען, כי איזה מתשלומי האיש לאישה היה בגין מזונות הקטינה. ראו: עדות האישה בש' 4-7 בעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12. עד לתחילת ההליכים בבית משפט זה, האישה אף לא דרשה מהאיש תשלום בגין מזונות הקטינה, לא ביקשה לערבו בחיי הקטינה ואף אינה מתיימרת לטעון, כי הודיעה לאיש על הולדת הקטינה, או על כל פרט אחר הנוגע לחייה.
11. איתרע המזל והקטינה שהתה באותו מעון ילדים, בו שהה בנו של האיש מנישואיו החמישיים. אזי סיפרה האישה לגננת המעון, כי הקטינה היא בתו של האיש. כאשר שאלה הגננת את האיש שאלות בעניין זה, השיב האיש, כי הקטינה אינה בתו ונולדה כתוצאה מתרומת ביצית ותרומת זרע. נוכח הדברים הללו, כתבה האישה אל האיש מכתב חריף (נספח ח' לתצהיר האיש) ובו כתבה, בין היתר: "פעם זה לא הזרע שלך - שקר גמור - ופעם זה לא הביציות שלי - שקר גמור - ול+++ אמרת שגם הזרע לא שלך וגם הביציות לא שלי ואתה עוד מוסיף כל מיני שקרים ...". ראו: עדות האישה בש' 6-19 בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12.
12. כשנה לאחר הדברים הללו, פנתה האישה אל בית משפט זה בתביעה להצהיר, כי האיש הוא אבי הקטינה (תמ"ש 24280/06). התביעה נדונה משך מספר שנים (הוגשה על ידי האיש אף בקשה למתן רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי, אשר נדחתה - רמ"ש 40361-03-10), בוצעה בדיקה גנטית, אשר מתוצאותיה עלה, כי האיש הוא אבי הקטינה. לבסוף ביום 14.12.10 ניתן פסק דין המצהיר, שאיש הוא אכן אבי הקטינה.
13. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה כאמור סביב סוגיית ידיעת האיש והסכמתו לשימוש האישה בזרעו לשם הפריית ביצית, אשר נתרמה על ידי אחרת בחו"ל. האישה טוענת כי האיש ידע והסכים ואילו האיש טוען שלא ידע ולא הסכים. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בסוגיה זו עדיפה בעיני גרסת האיש. אבאר.
14. נטל הראיה להוכיח את ידיעת האיש והסכמתו מוטל על האישה, בהיותה בבחינת "המוציא מחברו" הטוענת לקיומה של הסכמה. הדין הנוהג הוא שכאשר בעל דין טוען לקיום חוזה, עליו הנטל להוכיח את קיומו. ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע -2009 בעמ' 1728-1749. הסכמתו הנטענת של האיש לבקשת, או הצעת האישה, לשימוש בזרעו לביצוע הפריה חוץ גופית, הינה למעשה טענה לקיום הסכם, המתיר לאישה לפעול כפי שפעלה. בנסיבות אלו, הנטל להוכחת הסכמת האיש הנטענת מוטל על האישה.
15. טעם נוסף המצדיק הטלת נטל זה על האישה הוא, כי קיום הסכמה היא עובדה "חיובית", להבדיל מאי הסכמה שהינה עובדה "שלילית". השוו: פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 903 (1.7.03).
16. סבורני כי האישה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, שהאיש ידע והסכים לשימוש בזרעו לביצוע הפריה חוץ גופית ולא כל שכן לשימוש בזרעו להפריית ביצית של תורמת זרה, אשר ספק אם היא יהודיה. דומני כי אף אם נטל הראיה להוכחת אי ידיעתו ואי הסכמתו של האיש היה מוטל על שכמו, עמד האיש בנטל זה.
17. הראיה היחידה התומכת בגרסת האישה לידיעת והסכמת האיש לשימוש בזרעו להפריה כאמור, היא עדות האישה עצמה. האיש מכחיש עדותה זו מכל וכל. אמנם, אודה ולא אכחד, כי התנהגות האיש מוזרה. הסכמתו לקיים עם האישה יחסי מין, וליתן לה את זרעו, לשם ביצוע הפריה תוך רחמית, ימים בודדים בטרם המועד שנועד לסידור הגט, הינה למצער בלתי שגרתית. יחד עם זאת האיש נתן הסבר למעשהו, הוא, שהאישה התנתה את הסכמתה לקבלת הגט, בכך שיסכים ליתן לה את זרעו, לשם ביצוע ניסיון נוסף להרות.
18. האיש סבר, על סמך כישלונות העבר להביא עם האישה ילד לעולם באופן זה, כי אין סיכוי ממשי שהאישה אכן תהרה כתוצאה מכך. יחד עם זאת העיד האיש, שכל רצונו היה בבן זכר, ואילו הייתה האישה מתעברת ממנו (בדרך של הפריה תוך רחמית) לא היו הצדדים מתגרשים, או היו שבים ומתחתנים. שכן כאמור, הוא היה מעוניין להביא עמה צאצאים לעולם. ודוק, עמה משמעו אף במובן היותה האם הביולוגית ולא אך הנושאת את העובר ברחמה. ראו: עדות האיש בש' 11-31 בעמ' 27; ש' 12-16 בעמ' 40; ש' 9 בעמ' 41; ש' 9-10 בעמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 11.10.12.
19. הגרסאות אותן נתנה האישה במהלך השנים אינן עקביות ולמעשה אף שונות בתכלית אלו מאלו. במכתבה של האישה אל האיש מיום יח' חשוון התשס"ו (20.11.05) כותבת האישה לאיש כאמור, כי טענתו שהזרע אינו שלו והביצית אינה שלה היא שקר גמור. כאשר האישה התבקשה להסביר את שכתבה, טענה שעשתה זאת לשם הגנה על הקטינה. ראו: עדות האישה בש' 20-29 בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.12. הסבר האישה מעורר קושי. מכתבה האמור מוען אך לאיש עצמו ולא יועד לעיני צדדים שלישיים. מדוע איפוא בוחרת האישה גם במכתב פרטי זה להכחיש את עובדת תרומת הביצית ?