רווח נ' איל מקיאג' בע"מ - פסקדין

פסק דין

התובעת שלחה לנתבעת, ביום 25.10.11 ובמועדים שלאחר מכן, הודעת סירוב לקבל מהנתבעת דברי פרסומת, אך הנתבעת המשיכה לשלוח לתובעת 19 דברי פרסומת במיסרונים לטלפון הסלולרי של התובעת.

התובעת דורשת לחייב את הנתבעת לפצות אותה בסך של 1,000 ₪ בגין כל אחד מדברי הפרסומת האלה, סך הכל 19,000 ₪ וזאת על פי הוראות סעיף 30א' (י') לחו התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: חוק התקשורת).

הנתבעת טוענת, כי הודעות הסרוב נשלחו על ידי התובעת באמצעות הקלקה על התיבה "הסר" שבמסרונים שהנתבעת שלחה לה, אולם לטענתה לא ניתן בדרך זו להסיר את התובעת מרשימת התפוצה של דברי הפרסומת ולשם כך, על התובעת היה לפנות לשירות לקוחות של הנתבעת.

דיון

סעיף 30א' (ד) לחוק התקשורת, קובע, כי "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען".

התובעת בחרה לשלוח את הודעות הסירוב במיסרונים שהנתבעת שלחה לה ובכך התובעת עמדה בדרישות סעיף החוק הנ"ל. הנתבעת יכולה להלין רק על עצמה שלא איפשרה לה לקבל את הודעות הסירוב שהתובעת שלחה לה ולא הודיעה במיסרונים, כי לשם הסרה מרשימת התפוצה של דברי הפרסומת, יש לפנות לשירות הלקוחות שלה.

סעיף 30א' (ה) (2) לחוק התקשורת, קובע, כי כאשר דבר הפרסומת משוגר באמצעות מסר קצר, על המפרסם לציין במסר הזה רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב.

התובעת ציינה בכל אחד מהמיסרונים את המילה "הסר" וכאמור לעיל, היא לא ציינה כל דרך אחרת ליצירת קשר עימה למתן הודעות סירוב.

לכן, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לדוגמה, כאמור להלן.

סעיף 30א' (י) (1) לחוק התקשורת, מאפשר לבית המשפט לפסוק בשל משלוח דברי פרסומת, לאחר שהתובעת, שלחה הודעות סירוב, בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שהתובעת קיבלה כאמור.

ס.ק. (3) לסעיף הנ"ל, קובע את השיקולים שבית המשפט ישקול אותם, בין השאר, מבלי להתחשב בגובה הנזק שנגרם לתובעת והם:

"(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

(ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו;

(ג) היקף ההפרה;".

אני סבור ששלושת השיקולים הנ"ל מחייבים לפסוק לתובעת את הסכום המכסימלי, שהחוק מאפשר, כאמור לעיל.

יש להדגיש, כי בדברי ההסבר להצעת החוק של הממשלה מס' 182 מיום 20.6.05, נאמר, כי הודעות sms הפכו, למטרד ציבורי כלל עולמי. המחוקק ראה בחומרה רבה את תופעת משלוח דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען וקבע, כי משלוחן מהווה גם עבירה פלילית וגם עוולה נזיקית.

התוצאה

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסכום של 19,000 ₪ ועוד הוצאות משפט בסכום של 500 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.