פראג' ואח' נ' רכבת ישראל בע"מ

פסק דין

לפנינו שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד.

1.בת"ק 10362-06-09 (להלן: "התביעה הראשונה") טענו התובעים כי רכשו שני כרטיסי נסיעה לליל ה24/3/09 לנמל התעופה בן גוריון בכדי להמריא לברצלונה, אך משבוששה הרכבת להגיע לתחנת עכו, הודיע השומר כי הרכבת לא תגיע. הנתבעת לא סיפקה כל פתרון חילופי שהוא לנוסעים.

מששאלו מה עליהם לעשות, נאמר להם כי רכבת אחרת עתידה לצאת בעוד זמן מה מתחנת הרכבת בחוף הכרמל. על מנת להספיק לרכבת זו שכרו התובעים מונית מיוחדת, וזו נסעה במהירות לתחנת הרכבת, בכדי להספיק להגיע ליעדם בזמן. לדאבונם הרב ולמרות שהמונית הגיעה לפני השעה היעודה, אף שם נאמר להם כי הרכבת לא תגיע בזמן, ועל מנת שלא לאחר את הטיסה, נאלצו הם להמשיך ולשכור שירותי מונית הספיישל הישר לנמל התעופה, דבר שהשית עליהם הוצאות כספיות גבוהות במיוחד.

בתביעתם התובעים מבקשים כי יושבו להם הוצאות נסיעת מונית הספיישל בסך 663 ₪, וכל זאת בגלל מחדליה של הנתבעת. כמו כן מבקשים הם כי ייפסקו לטובתם 6,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות אירוע כמעט-תאונתי שהתרחש בעת נסיעתם במונית הספיישל, בליל גשום.

2.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי ביום המדובר הופסקה תנועת הרכבות עקב פגיעת ברק אשר לנתבעת אין כל שליטה עליה ואשר שיבשה את התקשורת ברכבת, דבר שעלול היה להביא לאסון אילו לא הופסקה תנועת הרכבות.

עוד ציינה הנתבעת כי מנהל תחנת עכו הודיע בכריזה כי הציבור שהתכוון לעלות על הרכבת שנסיעתה בוטלה, מוזמנים לעלות על הרכבת הבאה לנתב"ג, אשר אף היא היתה מגיעה כשעה לפני מועד ההמראה. למרות הודעה זו ובניגוד לאופן פעולת מרבית הנוסעים, בחרו התובעים לנסוע במונית הספיישל.

3.בת.ק. 11209-06-09 טענה התובעת כי עקב אי הגעת הרכבת בליל ה-24/3/09 לתחנת המוצא שלה ממנה היתה אמורה להגיע לנמל התעופה, נאלצה לשכור שירותי מונית ספיישל בעלות של 500 ₪, אשר הביאה אותה לנמל התעופה.

4.בכתב הגנתה חזרה הנתבעת על אותן טענות שהעלתה בכתב הגנתה בתיק הראשון לעיל.

ב.הדיון:

1.בדיון שנערך ביום 1/2/02 טען מר רמי דנה, האחראי על חדר המבצעים של הנתבעת, כי עקב פגיעת ברק בכבלי התקשורת של הרכבת שאירעה בסביבות השעה 2:00, היה צורך להשבית באופן מוחלט מערך הרכבות באיזור מחשש להתרחשות אסון כגון התנגשות רכבות זו בזו. בגלל השעה המאוחרת ועומס העבודה לא ניתן היה לשלוח רכבת חלופית מיידית ולהפעיל רכבת שתצא בזמן המיועד, ועל כן יצאה רכבת מתחנת חוף הכרמל בזמן המתוכנן כדי לשמור על מערך כלל הרכבת. זה היה הפתרון היחיד באותה סיטואציה.

2.מר צ'רלי, מנהל תחנת עכו, טען בדיון כי בעת האירוע הופעלה מערכת הכריזה, (הוא הודה שלא יצא ממשרדו) וכך הודע לציבור הנוסעים כי נסיעת הרכבת מבוטלת, וכי הרכבת הבאה עתידה לצאת בשעה 04:05. בפועל מרבית הנוסעים עלו על הרכבת הזו. לשאלה האם קיים איזה מערך תחבורה חלופי, ענה מנהל התחנה כי אין כל מערך תחבורה חלופי, וכי היה על התובעים להמתין כמו מרבית הנוסעים ולנסוע ברכבת הבאה.

3.התובעת בתביעה השניה טענה כי לאחר שנאמר לה בתחנת נהריה כי הרכבת לא תגיע בזמן, וכי הרכבת הבאה עתידה לצאת רק בשעה 04:00, היא החליטה לשכור שירותי מונית ספיישל על לנמל התעופה, ומשביקשה החזר על הוצאת הנסיעה מהנהלת הרכבת, נענתה בשלילה. כן ציינה כי מועד המראת המטוס שלה היה אמור להיות בשעה 06:45.

רק במעמד הדיון נסתבר כי התובעת כלל לא נזקקה להגיע לטיסה אלא ליוותה אורחת שלה, אשר בסופו של דבר אותה היא שלחה באמצעות מונית הספיישל. בסופו של יום האורחת הגיעה לפני מועד ההמראה, והספיקה להגיע למטוס בזמן, והתובעת המארחת – חזרה לביתה בשעת לילה זו במקום ללוות את האורחת ללוד.

4.התובעים בתיק הראשון טענו כי אילו היו יודעים מראש, מיד עם הגיעם לתחנת הרכבת, על כי הרכב לא תצא בזמן, אזי לא היו כלל קונים כרטיסים, והיו מכלכלים צעדיהם בהתאם. הבעיה היתה אי העברת המידע מיידית ובאופן הנכון והתקין ע"י הממונה באופן ישיר ואישי, על הנהלת התחנה להודיע מיידית, אם באמצעות מספר כריזות ואם באמצעות שלטים על ביטול הרכבת, ובמצב זה כל אחד היה מחליט לאן פניו מועדות.

כן ציינו התובעים כי מיד משנאמר להם בתחנת עכו כי הרכבת לא תצא בזמן, הומלץ להם ע"י השומר לנסוע לתחנת הרכבת בחוף הכרמל, שם הרכבת כן עתידה היתה לצאת בזמן. אך לדאבונם גם שם נאמר להם כי הרכבת לא תצא בזמן, ולמשמע בשורה זו, החליטו כי אין טעם להמר ובחרו לשכור מונית ספיישל אשר תסיעם עד לפתח נמל התעופה. הנוסעים הדגישו כי העדר שילוט, כריזה וחוסר התייחסות מוחלט אליהם – הוא הדבר שעליהם הם מלינים. הם נעזרו בשומר – מאבטח שהיה היחידי מטעם הרכבת בתחום התחנה ואשר הסבר להם עניין אי הגעת הרכבת במועד שתוכנן.

ג.הכרעה:

1.לאחר שקראתי כתבי טענות הצדדים ושמעתי טענותיהם בפני אני קובעת כי דין התביעה הראשונה להתקבל בחלקה וכי דין התביעה השניה להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים:

2.אני קובעת כי עדותם של התובעים בתביעה הראשונה באשר ליחס לו זכו בתחנת הרכבת הותירה עלי רושם אמין. היה על הנהלת התחנה להקצות כל המשאבים האפשריים בכדי להבהיר בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים לנוסעים כי הרכבת היעודה לא תצא במועד המתכונן, וכי מומלץ להדרים אל עבר תחנת חוף הכרמל; לא היה די בהכרזה הבודדת אותה הכריז מנהל התחנה על אודות ביטול הרכבת – כריזה אשר התובעים טענו שלא שמעו. היה עליו לתלות שלטים מאירי עיניים ולחזור ולכרוז ההודעה על דבר ביטול הרכבת. מנהל התחנה ודאי יודע מנסיונו כי שעות הנסיעה הליליות לנתב"ג הינן קריטיות עבור הנוסעים, ועל כן מוטלת עליו חובה מוגברת לעדכן היטב הנוסעים בדבר איחורים ו/או ביטולים של רכבות בשעות אלו. על מנהל הרכבת היה להמצא מחוץ למשרדו ולטפל אישית במספרט הנוסעים המועט שהיה בתחנה.

אני קובעת כי הנתבעת תפצה עקב העדר התייחסות הולם וטיפול מתאים ואישי לתובעים בסך 200 ₪ .