פסק-דין בתיק תמ"ש 56248-10-12

לפניי תביעה להתרת נישואין בין בנות זוג יהודיות, תושבות ואזרחיות ישראל, שנישאו בקונטיקט שבארה"ב והנישואין לא נרשמו בישראל במרשם האוכלוסין במשרד הפנים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.               התובעת הינה יהודיה, תושבת ואזרחית ישראל וכן בעלת אזרחות אמריקאית.

2.               הנתבעת הינה יהודיה, תושבת ואזרחית ישראל.

3.               ביום XX/XX/XX נישאו בנה"ז זל"ז בפני שופט במדינת קונטיקט, ארה"ב. אישור נישואין ניתן להם ביום XX/XX/XX.

          לכתב התביעה צורף עותק מתעודת הנישואין, לרבות תרגום לעברית.

4.               בנה"ז בחרו שלא לרשום את נישואיהן במרשם האוכלוסין במשרד הפנים, כך שעד היום רשומות הן כ"רווקות".

5.               יחסי בנה"ז עלו על שרטון וביום XX/XX/XX הן נפרדו.

6.               כעת, מבקשת התובעת לסיים את נישואיהן באופן משפטי.

7.               בנה"ז לא פנו לביה"ד הרבני בעתירה לגירושיהן, מתוך כך שהניחו שביה"ד, אשר לא מכיר בנישואיהן, יסרב לדון בעניין.

8.               לדברי התובעת, לא ניתן להתיר את הנישואין גם בקונטיקט, מדינת עריכתם, כי בניגוד לאקט הנישואין, הגירושים הינם אקט שיפוטי שמצריך, בין היתר, בשהות רציפה של כחצי שנה שם. אופציה זו בלתי אפשרית עבור בנה"ז, אשר שתיהן מנהלות את חייהן בישראל.

ההליך בפניי

9.               על רקע המתואר לעיל, הגישה התובעת ביום 31.10.12 לבית המשפט את התביעה דנא להתרת נישואי בנות הזוג.

10.           ביום 13.3.13 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה, בו הודיעה, כי אינה מתנגדת למתן פסק הדין כבקשת התובעת. עם זאת, מאחר ולטענתה סירבה התובעת לפעול במשותף לעניין ייצוגן, עתרה הנתבעת להשית את מלוא עלויות המשפט על התובעת.

11.           ביום 28.4.13 הגיש ב"כ היועמ"ש תגובה מטעמו, בה טען, כי אין כל מקום לדון בתביעה ודינה להדחות, מן הטעם שממילא לא נרשמו הצדדים כנשואות במרשם האוכלוסין, מכאן שאין כל צורך בהתרה משפטית של נישואין אלו שכן בהעדר הכרה מהותית בנישואין אלו ובהיעדר רישום של הנישואין, שמבוקש לשנותו או לתקנו, אין כל נפקות מעשית להתרה המבוקשת.

12.           בדיון שהתקיים בפניי ביום 5.5.13, הצעתי לצדדים לרשום תחילה את הנישואין במשרד הפנים ולאחר מכן, לבקש להתיר אותם (להלן: " הצעת בית המשפט"), כשם שאלה הותרו בפרשה שנידונה בפני כב' השופט יחזקאל אליהו, במסגרת תמ"ש 11264-09-12 (שם המדינה לא ערערה על פסק הדין). הצדדים נתבקשו לשקול את ההצעה ולהודיע עמדתם.

13.           הצדדים הודיעו, כי הנתבעת מסרבת להצעת בית המשפט מהטעם שהיועמ"ש טרם גיבש את עמדתו בעניין ולדבריה, לא ניתן להבטיח שהיה ותרשמנה הצדדים כנשואות במשרד הפנים, יתנו לצדדים להתגרש וכי גם אם יינתן פסק דין להתרת הנישואין, לא ניתן להבטיח כי המדינה לא תערער הפעם על פסק הדין המתיר נישואיהן.

14.           ביום 1.9.13 הודיע היועמ"ש, כי עמדתו היא שאין כל מקום לביצוע רישום הנישואין שעה שהמרשם משקף את המצב העובדתי הנכון בין הצדדים, קרי- כי הן אינן נשואות.

15.           יחד עם זאת, ציין היועמ"ש, כי אינו מתנגד למתן פסק דין הצהרתי, אשר יקבע כי התובעת והנתבעת אינן נשואות זו לזו, תוך שהובהר כי לפסק הדין לא תהייה כל השפעה על המרשם (להלן: " הצעת היועמ"ש").