פסק-דין בתיק ת"ק 6470-01-13

התביעה העיקרית

1. התובעים נישאו זל"ז ביום 30.3.12 באולם באור יהודה.

ביום 27.11.11, נחתם בין הצדדים חוזה להזמנת צוות צילום לחתונה.

הנתבע התחייב בהסכם לצלם את אירוע החתונה בסרט וידאו ובתמונות סטילס ולספק להם את הסרט ואת התמונות.

תמורת הסרט והתמונות, התובעים שילמו לנתבע סך של 5,100 ש"ח, מתוכם מקדמה בסך של 1,000 ש"ח ואת היתרה הם שילמו ביום 2.4.12.

2. התובעים טוענים, והנתבע אינו מכחיש, כי סרט הוידאו לא סופק להם ואף לא יסופק להם.

3. התובעים, טוענים כי בכך הנתבע הפר את ההסכם ומבקשים לחייב את הנתבע להחזיר להם את הסכום שהם שילמו לו בסך 5,100 ש"ח וכן לחייבו לשלם להם פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ש"ח.

4. כאמור, הנתבע מודה כי התובעים לא קיבלו ואף לא יוכלו לקבל את סרט הוידאו, הואיל וכל החומר של צילום הסרט נגנב מבית העורך שאמור היה לערוך את הסרט וכי הוא לא דאג לשמור העתק מחומר הגלם במחשב שלו.

5. הנתבע מפנה לסעיף 5 לחוזה, שם נקבע, כי "במקרה של תקלה כלשהי בצילום... תהיה אחריות הסטודיו, בעליו .. להחזרת הסכום ששולם על ידי המזמין לסטודיו עבור צילום אותו הסרט או תמונה בלבד. פרט לאמור לעיל לא ישא הסטודיו, בעליו או מי שפועל מטעמו בשום אחריות בשל תקלה ". (ההדגשה שלי - י.ג.).

הנתבע טוען, כי על פי הסיפא לסעיף 5 לחוזה, עליו לפצות את התובעים, אך ורק בסך של 5,100 ש"ח, למרות שהוא סיפק לתובעים את תמונות הסטילס.

6. החוזה הוא חוזה אחיד, כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 (להלן: חוק החוזים האחידים).

החוזה לא קיבל את אישורו של בית הדין לחוזים אחידים, לכן, בית המשפט הדן בתובענה, מוסמך, על פי הוראות סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, לבטל כל תנאי מקפח, כהגדרתו בחוק, בחוזה אחיד.

7. סעיף 4 (1) לחוק החוזים האחידים, קובע, כי חזקה שתנאי מקפח הוא:

" התנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי ...".

8. הסיפא לסעיף 5 לחוזה, פוטר את הנתבע, מאחריות לפצות את התובעים בגין עגמת נפש, הקבועה בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970.

פטור זה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, לכן דינו להיות מבוטל ואני מבטל אותו.

9. אין ספק בי הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שהוא לא מסר לתובעים את סרט הווידאו שצולם בחתונתם ובכך גרם להם נזק שאינו בר תיקון.

אין ספק שהנתבע התרשל בכך שהוא לא שמר לעצמו העתק מחומרי הגלם של הסרט, לפני שהוא מסר אותם לעורך הסרט.

10. לכן, יש לקבוע את הסכום בגין עגמת הנפש, שבו יש לחייב את הנתבע.