עיריית ת"א תפצה אזרח ב 1,800 שקלים בגין דו"ח חנייה שגוי

רקע

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 17,500 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר. 

חיים סוכצ'בסקי (להלן: " התובע") קיבל הודעת קנס (להלן: " קנס") מעיריית תל אביב-יפו (להלן: " הנתבעת") בגין הפרת חוק עזר עירוני מספר 55, עת שהחנה את רכבו בסמוך לבניין מספר 39 ברחוב מזא"ה בתל אביב.

לטענת התובע בתקופה הרלוונטית אף שאבני השפה היו צבועות באדום לבן, הוצב תמרור מטעם הנתבעת ולפיו ניתן להחנות רכב כאשר שני גלגלים על המדרכה ושניים על הכביש, ומשכך החנה את רכבו על פי האמור.

עם קבלת הקנס פנה התובע לנתבעת והפנה את תשומת ליבה לכך שקיבל קנס במקום בו מותרת החנייה ובקש לבטל הקנס  או לחלופין להישפט בגינו.

לדבריו, בחרה הנתבעת להתעלם מהממצאים שהביא בפניה ודחתה את בקשתו לביטול הקנס, ומשכך, התקיים דיון בפני ביהמ"ש לעניינים מקומיים.

במהלך הדיון העיד עד מטעם הנתבעת ולפיו התמרור המתיר חנייה לא התייחס לרחוב בו חנה התובע בזמן הרלוונטי אלא לרחוב סמוך. בהסתמך על עדות זו הורשע התובע.

בערעור על הרשעה זו זוכה התובע וזאת בהסתמך על תעודת עובד ציבור מטעם הנתבעת המאשרת את טענות התובע ותומכת בטענתו המקורית.

משכך טען התובע כי הנתבעת התעלמה במופגן מטענותיו באשר לטעותה, סירבה לבדוק אותן אף שהיה ביכולתה לעשות כך, העידה מי מטעמה בעדות שקר, וגרמה לתובע טרחה ונזקים מיותרים תוך רשלנות.

התובע העריך את הוצאותיו בגין רשלנות הנתבעת בסך 7,500 ש"ח, בנוסף לכך ביקש לחייב את הנתבעת בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

הנתבעת דחתה את דבריו וטענה בין היתר מנגד כדלהלן:

1.      התובע עצמו מודה כי רכבו חנה במקום המסומן באדום לבן, ומשכך הפקח פעל בתום לב.

2.      התובע התרשל והשתהה בהגשת ראיות שתמכו בגרסתו עד שלב הערעור.

3.      אף שביהמ"ש שלערעור ביטל את החלטת בימ"ש קמא, לא קבע ביהמ"ש שלערעור כי התובע חנה במקום בו מותרת החניה.

4.      הנתבעת כן בדקה את טענות התובע בעקבות השגתו על הקנס ומצאה כי הקנס ניתן כדין. ואף ביהמ"ש שלערעור (המחוזי) לא הטיל בהחלטתו כל דופי בהתנהלות הנתבעת, ואף לא מצא כל פגם בהחלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים שנתן אמון בגרסת הפקח שנתן את הקנס ואשר הופיע בפניו.

5.      מעיון בהחלטת ביהמ"ש שלערעור ניכר כי זיכויו של התובע בסופו של יום נבע מחמת הספק ואף בימ"ש שלערעור לא פסק לזכות התובע הוצאות משפט כל שהן.

6.      הסעד המבוקש ע"י התובע יפגע ויסכל בצורה קשה את יכולת אכיפת חוקי החניה ע"י הנתבעת  ובאופן עקיף יפגע בתושבי העיר.

7.      הסכומים הנטענים ע"י התובע מופרזים, מנותקים וגבוהים בלא כל קשר למציאות ואינם ברי תביעה.

בתאריך ה - 11.3.09 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

התובע נתן הסכמתו להצעתי בתאריך 16.3.09, והנתבעת נתנה הסכמתה להצעתי בתאריך 4.5.09.

דיון