סירוב לאפשר לאדם להיכנס לפאב מחמת גילו לא מהווה אפליה פסולה

1.         א.         התובע הגיש תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ש"ח -

בטענה שהנתבעת הפרה את החוק ונהגה כלפיו בחוסר שוויון ואפליה ולהצדקת תביעתו מציין התובע את העובדות הבאות:

ביום 25.4.08 הגיע התובע לפאב "טרומן קפוטה", (להלן:"הפאב") שבבעלות הנתבעת לשם בילוי ומשביקש להיכנס, נמנעה כניסתו בטענה שגילו נמוך מרף הגילאים המתיר כניסה למקום. התובע דיבר עם ה"סלקטורית" ואדם נוסף אשר הזדהה כעובד במקום וגם הוא אמר שרשאים להיכנס רק גברים ששנת לידתם היא לכל המאוחר 1982.

לגבי נשים, המדיניות שונה והן רשאיות להיכנס אם שנת לידתן לכל המאוחר 1984.

שבוע לאחר מכן, וגם ביום 30.7.08 הגיע התובע למקום ושוב ניסה את מזלו, אך גם בפעמים אלו נטענו בפניו אותן טענות כפי שנטענו בביקורו הראשון.

התובע סבור, שהייתה לגביו אפליה פסולה ובהסתמכו על סעיפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א- 2000 (להלן:"החוק הנ"ל) והיות ואפליה כגון דא, שהיא עוולה לפי החוק הנ"ל המעניקה לו הזכות לתבוע אף ללא הוכחת נזק  לכן, תובע הוא מהנתבעת לפצותו בסכום הנ"ל.

ב.         הנתבעת, אמנם, הגישה כתב הגנה, אך אף נציג מטעמה לא טרח להתייצב ביום הדיון בבית המשפט.

התובע, גם השיב לטענותיה של הנתבעת בכתב תשובה ומשכתבי הטענות היו בפני ולאחר ששמעתי את התובע בעניין תביעתו, החלטתי לדחות את מתן פסק הדין למספר ימים על מנת לעיין בכתבי הטענות ובעדות התובע, בטרם אגיע למסקנה, מה פיצוי - אם בכלל- יש להעניק לתובע בגין העובדות שהעלה בטענותיו.

2.         התובע חזר בפני על העובדות, כפי שהובאו בכתב התביעה ועלי לציין, שבכתב התביעה מפרט התובע את העובדות לגבי כל ביקור, משלושת הביקורים אצל הנתבעת וגם מסתמך על סעיפים רלוונטיים של החוק הנ"ל.

התובע גם צרף לכתב התביעה דיסק על שיחה המתנהלת בינו ובין עובד הנתבעת. אורך השיחה 2.35 דקות והתובע גם צרף תמליל של אותה שיחה מיום 2.5.08 (הוא הביקור השני של התובע אצל הנתבעת) וכן הודעות ותמונות אינטרנט.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובכל המצורפים לכתב התביעה ולאחר שעיינתי בכתב ההגנה והמצורפים, הגעתי למסקנה, כי למרות שנציג מטעם הנתבעת לא התייצב- אין מקום לקבל את התביעה ודינה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים:

א.         אי התייצבות נתבע אינה מתפרשת, בכל מקרה, כהודאה בתביעת תובע ואף לא כהודאה בעובדות שהתובע טוען להן.

מעצם כתב ההגנה, כבר נתעוררו השאלות השנויות במחלוקת.

משכך, נטל הראיה עדיין מוטל על התובע והרשות בידו להביא ראיותיו שלא במעמד הנתבע ואם ירים את נטל הראיה - יקבל פסק דין.

הנתבעת אינה מכחישה את טענותיו של התובע, שלא נתנו לו להיכנס בשל גילו, ברם לטענתה, אין עמידה על איסור זה מהווה הפליה אסורה כהגדרתה בחוק הנ"ל.

ב.         א)         התובע הטוען להפליה, מסתמך על סעיף 6(2) ו-6(3) לחוק הנ"ל, ברם שני

סעיפים אלה מתייחסים ל"נמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".

סעיף 6 הנ"ל קובע מספר חזקות שנועדו להקל עם מי שמבקשים לתבוע בגין הפליה, ברם על מנת שתצמח לתובע עילת תביעה על פי החוק הנ"ל, על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בסעיף 3 לחוק הנ"ל.

סעיף 3 לחוק הנ"ל קובע בעניין הפליה:" מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.