מבחנים לקיומו של הצדק סביר לאי העברת מס שנוכה

החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם.

1. נאשמת 1 )להלן: "הנאשמת" או "החברה"( הייתה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לה בכתב
האישום, חברה פרטית בע"מ הרשומה בישראל. נאשם 2 היה מנהלה של הנאשמת ובעל מניות בה
)להלן: "הנאשם"( באותה תקופה. מאז שנת 1983 היה עיסוקה של הנאשמת ביזמות ובמתן
שירותי בניה ולשם כך היא העסיקה, בין היתר, עובדים שכירים וקבלני משנה.

2. בכתב האישום המקורי יוחסו לנאשמים ארבע עבירות של אי תשלום מס שנוכה לפי סעיף
219 לפקודת מס הכנסה )נוסח חדש(, התשכ"א- 1961 )להלן:"הפקודה"( ולנאשם יוחסו ארבע
עבירות בגין אחריותו כמנהל הנאשמת לפי סעיף 224א' לפקודה. על פי המתואר, במהלך חודש
דצמבר 2001 וכן בחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2002 שילמו הנאשמים משכורות לעובדים
ותשלומים לקבלני המשנה. מכספים אלו הם ניכו מס הכנסה במקור בסך כולל של 571,560 ח"ש,
אך לא שילמו מס זה לפקיד השומה במועד. בהסכמה מיום 12.9.05, נמחק מכתב האישום,
האישום הרביעי המייחס לנאשמים אי העברת המס שנוכה בחודש מרץ. כך שבסופו של יום,