יוניון מוטורס תשלם 14,000 ש"ח לקונה רכב בשל מצג שווא ביחס למצבו

התובע רכש מהנתבעת, דרך מוסך "האחים קצב בע"מ", שהינו מוסך מורשה מטעמה (להלן: "המוסך"), רכב מיד שניה. הנתבעת טוענת כי מכירת הרכב לא בוצעה על ידה, אלא על ידי המוסך.

התובע טוען בכתב התביעה המתוקן - כך גם בדיון - כי הנתבעת הציגה את הרכב למכירה במוסך, וכי היא אחראית לתקינותו למשך שלוש שנים או עד למאה אלף קילומטר. זאת ועוד, מר יוסי עדן, נציג מטעם הנתבעת, שוחח עם התובע טרם הרכישה, דיבר בשבחו של הרכב, שלח באמצעות פקס את רשיונות הרכב ומחיר העסקה סוכם מולו. התובע הוסיף וטען, כי המוסך ביצע בדיקה לרכב והציג בפני התובע היסטוריית טיפולים, וכי התובע האמין שהרכב תקין, ואף רכש אותו במחיר הגבוה ממחיר המחירון. למרות זאת, מספר ימים לאחר רכישת הרכב נתגלתה תקלה בשילוב ההילוכים, שתיקונה ארך זמן. בהמשך נתגלו תקלות רבות נוספות והוחלפו חלקים, כך שהרכב שהה במוסך ימים רבים. אחת הבעיות התבטאה ברעידות, ועל מנת לפתור בעיה זו אולץ התובע להחליף צמיגים בעלות של 3,600 ש"ח - דבר אשר לא פתר את הבעיה. עוד, טען התובע, כי הנתבעת הסתירה ממנו טיפולים אשר בוצעו במוסך אחר, ולא הופיעו בהיסטוריית הטיפולים שקיבל מהמוסך - עובדה שנגלתה לתובע כשלוש שנים לאחר הרכישה. זאת ועוד, התובע טוען כי הוטעה באשר למספר הבעלים כקודמים של הרכב, כאשר נאמר לו שהרכב הוא מיד ראשונה, ולאחר שהתקבל הרשיון ממשרד הרישוי התברר כי הרכב הוא מיד שנייה. בתגובה לפניותיו של התובע אל הנתבעת, הוארכה תקופת האחריות על הרכב. לבסוף, סוכם, בין התובע, למוסך ולנתבעת כי התובע ינסה למכור את הרכב, ויקבל פיצוי מהנתבעת, על ההפרש שבין מחיר המחירון, לבין המחיר שבו ימכור את הרכב. התובע מכר את הרכב בסכום הנמוך ממחיר המחירון, וטרם עשה זאת, הודיע על כך לנתבעת.

התובע, העיד וחזר על האמור בכתב התביעה, הוא הוסיף כי לא הוצעו לו 5,000 ש"ח בגין רכישת רכב חדש. התובע הגיש לתיק בית המשפט חוזה וחשבונית בענין מכירת הרכב, וכן מחירון המלמד כי במאי 2006 התובע מכר את הרכב במחיר הנמוך ב-20,000 ש"ח ממחיר המחירון.

הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה המתוקן שהתובע רכש ממנה את הרכב, אך טוענת  כי לא הייתה שותפה להליך המכירה שבוצע מול המוסך. הנתבעת מכחישה שהסתירה מהתובע מידע, טרם הרכישה, ומוסיפה כי רוכש סביר היה בודק את הרכב במכון בדיקה. הנתבעת לא מכחישה כי האריכה את תקופת האחריות על הרכב, נשאה בעלויות התיקונים במוסך, ואף הסכימה, כמחווה של רצון טוב, לשאת בהפרש של 5,000 ש"ח עבור רכב אחר שהתובע רצה לרכוש מסוכנות משנה של הנתבעת.

נציג הנתבעת העיד וחזר על האמור בכתב ההגנה, הוא אישר כי הנתבעת קיבלה את הכסף בגין מכירת הרכב, ואף הוציאה קבלה, אך טען כי היא לא זו שמכרה את הרכב ולא הוציאה חשבונית בגין המכירה. ברור שטענה זו איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הוצאת הקבלה, כמו גם, עם העובדה שבכתב ההגנה המתוקן מאשרת הנתבעת את טענתו של התובע לפיה הרכב נרכש ממנה. לטענת נציג הנתבעת, הרכב היה שייך למרגלית דדון, שהייתה יד שנייה, ובפועל השתמש בו אריה אקב שמכר את הרכב למוסך. הרכב טופל במוסך, והייתה בו תקלה שלא אותרה, ולבסוף טופלה במוסך אחר. בהמשך עדותו, סיפר נציג הנתבעת, כי אריה אקב רכש רכב אחר בתמורה לרכב נשוא התביעה, והרכב נשוא התביעה נרשם באמצעות תו סוחר על שם הנתבעת. הנתבעת דרשה מהמוסך כי ימכור את הרכב, תוך מסירת הפרטים המלאים לרוכש, ואישור המחיר מול הנתבעת.

אינני מקבלת את טענתה המיתממת של הנתבעת כי התובע לא רכש את הרכב ממנה. הרכב היה רשום על שם הנתבעת באמצעות תו סוחר, והיא אף קיבלה את התשלום בגין המכירה והוציאה קבלה. הנתבעת, בעצמה, בכתב ההגנה, מאשרת, שהתובע רכש ממנה את הרכב, אך טוענת  כי לא הייתה שותפה להליך המכירה שבוצע מול המוסך. זאת ועוד, נציג הנתבעת, העיד כי הנתבעת ביצעה עסקת חליפין עם הבעלים הקודמים של הרכב, ולאחר מכן דרשה מהמוסך כי ימכור את הרכב, ואף הייתה מעורבת במחיר העסקה. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, כי הליך המכירה כולו בוצע מול המוסך, המוסך היה  שלוח של הנתבעת, פעל בשמה, ופעולותיו מחייבות את הנתבעת, אלא אם הייתה חריגה מהשליחות - טענה שלא נשמעה. 

אין ספק, בדבר התקלות שארעו ברכב, והדבר מאומת בדו"ח ריכוז הטיפולים לרכב שהוצא על ידי הנתבעת ב- 5.1.07 וצורף לכתב התביעה. זאת ועוד, בכתב ההגנה המקורי, אישרה הנתבעת כי התובע התלונן מספר פעמים בפני המוסך על כך שיש רעידות ברכב, ואף אישרה כי נשאה בעלות התיקונים השונים והאריכה את תקופת האחריות בגין הרכב. טענת הנתבעת כי עשתה זאת מתוך מחווה של רצון טוב, לא מעלה ולא מורידה מהעובדה שאכן היו תקלות רבות ברכב.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענתו של התובע בדבר מצג השווא שהציגה בפניו הנתבעת, הן לענין מצבו של הרכב, והן לענין מספר הבעלים של הרכב. עם זאת, ברור שקיימת תרומת רשלנות של התובע. שכן, שומה היה עליו לבדוק את הרכב בדיקת קונה - בדיקה חיצונית לזו שנעשתה, ככל שנעשתה, על ידי המוסך, שבאמצעותו נרכש הרכב, ובנוסף לבדוק במשרד הרישוי את נושא הבעלויות. משלא עשה כן, התרשל אף הוא.

לענין הנזק - התובע לא הציג חשבונית בדבר החלפת הצמיגים, וכן לא הציג חוות דעת מומחה המאשרת כי החלפת הצמיגים לא פתרה את התקלה, ואשר על כן לא הוכיח ראש נזק זה.

בדבר ההפרש שהפסיד התובע בגין מכירת הרכב, בגובה של 20,000 ש"ח- ראש נזק זה הוכח, אך לתובע, כאמור,  יש רשלנות תורמת. רשלנות תורמת זו אני מעמידה על 20%.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

סך של 14,240 ש"ח, שהם 80% מסכום התביעה- 17,800 ש"ח (התובע בחר להגיש את התביעה בבית משפט לתביעות קטנות והעמיד את סכום התביעה על הסכום הנ"ל בלבד), וזאת בגין ההפרש שבין מחיר המחירון לבין הסכום שבו נמכר הרכב, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מיום מכירת הרכב לצד ג'- 15.5.06- ועד למועד התשלום בפועל;

סך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות המשפט (לרבות האגרה ששולמה על ידו), כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ח (7 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

_____________

לבנה צבר, שופטת

002080/05תק 333 יפה מדהלה