חיוב אגד לשלם 30,000 ש"ח

השאלה והתשובה בקליפת אגוז

1.         השאלה שלפנינו נוגעת לעניינו של כל משתמש ומשתמש בתחבורה הציבורית.  מה צריך להיות עונשה של החברה המסיעה ("אגד" במקרה שלפנינו) כאשר אוטובוס איננו יוצא בזמן שנקבע והנוסעים מבזבזים את זמנם בהמתנה?  ובמיוחד כאשר המתלוננים טוענים כי מדובר על התנהלות קבועה בקו בעייתי?

2.         והתשובה פשוטה היא.  תחבורה ציבורית יעילה היא אינטרס ציבורי חשוב (גם לדעת הנאשמת) ויש להגן עליו.  בהתאם לשרשרת ארוכה של פסיקה בעניין, זמנו של הציבור איננו הפקר ואין שום היתר לשום מסיע לזלזל בזמנם של הנוסעים ואפילו בדקה מזמנם. ^[1]  אין מנוס מתגובה תקיפה וחד משמעית שתתבטא בקנס הולם וכן פיצויים למתלוננים.  זאת משום שהרתעה כזו (בין שאר אמצעים) הכרחית כדי להגן על הנוסעים.  וככל שמדובר בהתנהגות נפוצה יותר, הרי כך צריכה להיות הענישה.

3.         אולם עלינו לציין כי עם ההתפתחות הטכנולוגית מן הראוי לשפר את הביקורת על החברות המסיעות בדרכים מתקדמות יותר.  הן על ידי נגישות האפשרות להתלונן לציבור, והן על ידי בדיקת התלונות בדרך מהירה יותר.  דרכים אלה אולי ייתרו את ההליך המשפטי ובוודאי ישפרו את הדרך בה הוא מבוצע כעת.  והכל כפי שיוסבר.

העובדות - אוטובוס שאיננו יוצא בזמן

4.         הנאשמת היא אגודה שיתופית הרשומה בישראל ולה רישיון להפעלת קווים רבים במקומות שונים בישראל (להלן: "אגד").  בין השאר הייתה בעלת רישיון להפעלת קו שירות אוטובוסים בקו שירות מס' 400 מהתחנה המרכזית בירושלים לגבעתיים.  בהתאם לתנאי הקו, הרי בתאריך 3.9.2007 היו אמורות להתבצע שלוש נסיעות בין השעות 17:00, 17:20, ו - 17:40.

5.         למרות זאת, לא יצאה נסיעה בשעה 17:00.  כפי שהעידה המתלוננת, בשעה 17:05 נכנס אוטובוס לתחנה ויצא רק בשעה 17:13.  באותה צורה גם העיד עד התביעה ק. בן-נון שהיה נהג אגד במועד זה.  הוא העיד כי היה אמור לצאת רק בשעה 17:20 אך הסדרן ביקש ממנו להיכנס לתחנה קודם לכן היות והאוטובוס שהיה אמור לצאת לפניו לא יצא מסיבות אלו או אחרות. ^[2]  הכל כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין.

6.         על כך הובאה הנאשמת לדין בכתב האישום שלפני בעבירות של "אי עמידה בתנאי הרישיון" ו - "אי הפעלת שירות סדיר".  עבירות לפי סעיפים 2 ו - 7(א) לצו הפקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד 1974, ובזיקה לתקנות 385 ו - 399(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 ול - סעיף 39 לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957.

7.         אציין כי בנוסף לנאשמת הובא לפני לדיון הנהג שהיה אמור לבצע את הנסיעה.  אך נהג זה זוכה שכן אין חולק במקרה הספציפי שלפנינו שאין זו אשמתו האישית אלא אשמת "אגד" שהנאשם הוא רק עובד שכיר בה.

הסדרת התחבורה הציבורית וחשיבות בעמידה בתנאי הרישיון

8.         עד כמה שידי משגת לדעת, דומני שאין מדינה בעולם שלא הסדירה במפורש ובכללים מפורטים את מכלול התחבורה הציבורית הקיימת כולל קווי אוטובוסים, מוניות, הסעות בשכר, וכן הלאה.  אין כל אפשרות להימנע מהסדרים אלו.  זאת אפילו לדעות המלומדים הקיצוניות השוללות כל התערבות בשוק החופשי.  ראשית, מדובר בשימוש במשאבים ציבוריים מוגבלים שכמעט כל הכלכלנים מסכימים שיש צורך לפקח עליהם (בעיקר דרכים, כבישים, תחנות עצירה, וכיוצא באלה).  שנית, ללא הסדרים אלו הרי מפעילי הקווים יפעילו רק קוים רווחיים בשעות נוחות להם ולא ידאגו לאינטרסים של כלל הנוסעים.  שלישית וחשוב מכל, אין כל סיכוי שבעולם שנוסע העולה על האוטובוס בקו שירות יוכל לדעת אם לנהג יש רישיון נהיגה מתאים, האם הרכב הוא ברמת בטיחות מתאימה, האם הביטוח הקיים מכסה כיאות, ופרטים רבים אחרים.  ואלו רק מספר מהנימוקים הדורשים התערבות ממלכתית בתחבורה הציבורית.

9.         ניתן להתווכח כמובן על סוג ההסדר הנכון, על פרטי ההסדרים, וכן הלאה, איש איש בהתאם לדעתו על טבע העולם והאדם.  אולם בלעדי הסדרים ברורים קיים החשש לתוהו ובוהו תחבורתי שיכלול פגיעה קשה בציבור הנוסעים.  על כך כמדומני דומה שאין כל ויכוח. 

10.        בארץ בחר המחוקק בשיטה של מתן קווי שירות מונופוליסטיים לחברות, על פי "אשכולות" ואזורים.  באזורנו, הרי "אגד" אחראית לנסיעה זו.  זו השיטה שבחר המחוקק ועל בית המשפט לתמוך בה.  בעקבות כך דן בית משפט זה נהגים שהפעילו קווי שירות ללא רישיון לקנסות של עשרות אלפי שקלים כל אחד. ^[3]

11.        אולם באותה חומרה בה פועל בית המשפט כלפי אלו המפעילים קווים שלא כחוק, יש לפעול לגבי אלו שאינם עומדים בתנאי הרישיון.  אם  ההסדרים אינם מתקיימים, ואם קווי השירות אינם יוצאים בזמנם ובמועדם, אין כל ערך לשום הסדר.  יש זכות לנוסעים המשתמשים בתחבורה ציבורית לדעת כי הם יכולים לתכנן את זמנם ועיסוקיהם כיאות, וכי יודעים הם מתי יצאו לדרכם.

תחבורה ציבורית יעילה כאינטרס חברתי ולאומי המוסכם על כולם

"מערכת תחבורה ציבורית יעילה ומתקדמת תחסוך למדינה מיליוני שעות עבודה מבוזבזות בפקקים, תפחית את מספר תאונות הדרכים, תמנע פגעי רעש וזיהום אוויר, תקל על בעיות החניה ותשפר את איכות החיים.  לפיכך, הגברת השימוש בתחבורה הציבורית היא יעד מרכזי של משרד התחבורה ושל המדינה כולה" (פרסום רשמי של משרד התעבורה). ^[4]

12.        המדיניות הרשמית הברורה וההגיונית היא כי ההקפדה על תנאי הרישיון היא אינטרס לאומי.  שוב, מבחינה חברתית, עדיף כי יותר אנשים ישתמשו בתחבורה הציבורית מאשר בכלי רכבם הפרטי.  שימוש בתחבורה ציבורית מפחית את העומס בכבישים, ממעיט את זיהום האוויר והסביבה, מוריד את כמות תאונות הדרכים, ואין כמדומני חולק שעל החברה לעודד שימוש זה. 

13.        והנה, ברור לכולנו שאחד התנאים למעבר מרכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית הוא יעילותה.  אם התחבורה הציבורית איננה יוצאת בזמן, ברור הוא שהנוסעים יימנעו מלהשתמש בה.  אם תימשך מגמה זו, הרי כל מי שיוכל שלא להשתמש בתחבורה ציבורית יברח ממנה.  וכל שישארו להשתמש יהיו האוכלוסיות "השבויות" שידן אינה משגת פתרון אחר.  וברור שלכך אין להסכים.

14.        אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם כאן פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור.  זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו.  אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים.  צריך לזכור שאוטובוס יכול להסיע כחמישים נוסעים ואפילו נאמר שרק כארבעים נסעו בו, הרי מדובר בעשר שעות מצטברות.  עשר שעות של עבודה ופנאי שברור לי שהנוסעים יכלו לעשות בהן שימוש טוב יותר מאשר להמתין לחינם.  כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים.