העברת כספים מסבתא לנכדתה תסווג כמתנה ולא כפיקדון שעל הנכדה להשיב

פתח דבר

1.         התביעה שלפני היא תביעה כספית שהגישה סבתא בת 77 שנה כנגד נכדתה בת ה- 26, על סך 200,000 ש"ח. טוענת הסבתא, כי נתנה את הכסף למשמרת לנכדה, ולעומתה טוענת הנכדה, כי קיבלה את הכסף במתנה ולפיכך פטורה היא מלהשיב את הכסף.

            הנה כי כן, זו תמצית הבעיה שלפני ונדרשת אני להכריע אם צודקת הסבתא או שמא צודקת הנכדה.

2.         עוד אקדים ואומר כי צער רב, מקופל בעובדות המקרה שלפני, למרות שניסיתי לגרום לצדדים ליישב המחלוקת ביניהם באמצעות גישור, נתקלתי בסירוב מוחלט. התרשמתי בקדמי המשפט כפי שהתרשמתי גם במהלך ההוכחות, כי הסכסוך כמעשה הקרחון רק חלק מזערי ממנו "צף" על פני המים ואילו עיקרו של הסכסוך שקוע מתחת לפני המים. הסכסוך האמיתי איננו בין הסבתא לנכדה, אלא ככל הנראה בעיקר בין הסבתא לבין בניה של הסבתא - התובעת (ובכללם אביה של הנתבעת), כאשר אלה לוחצים עליה כי תיתן להם את כספה ולא לנכדתה.

3.         בניה אלה של הסבתא (דודיה ואביה של הנתבעת), הם "נוכחים נפקדים", אך הם בעלי השפעה מכרעת על הסבתא, וכלל איני בטוחה שפעולותיה של הסבתא - התובעת, הם פרי רצונה העצמאי ולא פעולה על פי רצונם של אלה.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

4.         אמה של הנתבעת סבלה מדיכאון שאחרי לידה, וכתוצאה מכך נפרדו הוריה ומאוחר יותר אף התגרשו.

            תקופה קצרה לאחר הלידה, עזבה אימה של הנתבעת את הארץ ושבה לחיות בארץ מוצאה ארצות הברית. גם אביה של הנתבעת לא גידל אותה וכמעט שלא היה בקשר עימה, כיוון שלטענת הנתבעת הוא נישא והקים משפחה חדשה, ואשתו סירבה שיהיה בקשר עם הנתבעת. בנסיבות אלה איפוא, גודלה הנתבעת על ידי סבתה התובעת, אשר היתה לה כאם.

5.         לטענת התובעת, חשבון הכספים שלה עוקל עקב היותה בעלת מניות בחברה שמניותיה בידי בניה ואשר נקלעה לקשיים כספיים. העיקול הוטל ביום 5/6/01 ושלא כדין, וזאת על פי קביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב, על פי החלטה מיום 18/11/02. בהתחשב בהחלטה זו, משכה התובעת את הכספים מחשבונה בבנק XXX והחליטה לפתוח חשבון חדש בבנק אחר, אשר יהיה רשום אך ורק על שם הנתבעת " וזאת על מנת להבטיח כי כספים אלו אשר הינם כספי התובעת, לא יעוקלו על ידי מאן דהוא, וכך תוכל התובעת לשמור על חסכונותיה להבטיח קיומה ושיבתה בכבוד, ולרכוש שלווה ושקט נפשי וביטחון כי כספה לא יעוקל בגין חובות לא לה".

6.         ביום 1/12/02 פנו איפוא התובעת והנתבעת לבנק הXXX בחדרה וכלשון סעיף 24 לכתב התביעה "פתחו לתובעת חשבון בבנק שמספרו XX  ע"ש הנתבעת, אשר נועד אך ורק להפקדת כספי התובעת ולשמירתם מאת אחרים".

            ועוד מוסיפה התובעת בסעיף 29 לכתב התביעה כי "הנתבעת ידעה והובהר לה מעל לכל ספק, כי למרות שהחשבון נפתח על שמה, אין לתובעת ולא היתה לה כוונה ליתן לנתבעת הכספים אשר הופקדו בו, במלואם או בחלקם, וכי פתיחת החשבון בבנק הפועלים על שם הנתבעת והפקדת כספי התובעת בבנק הפועלים, נעשתה אך ורק למנוע עיקול אפשרי, אשר כפי שפורט לעיל, כבר התרחש בעבר והדיר שינה מעיני התובעת ואף זו בלשון המעטה...".

7.         התובעת טוענת כי הנתבעת משכה במזומן ביום 30/5/05 את הכספים מן החשבון בבנק הפועלים, וגרמה לתובעת לשנות את מצבה לרעה, תוך מעילה באמונה של התובעת וגזילת כספיה של התובעת, ובלית ברירה, נוכח גזל זה, הגישה את התביעה כנגד נכדתה על סך של 210,894 ש"ח.

8.         מנגד, טוענת הנתבעת כי "הורתה ולידתה של תביעה זו בנסיבות חייה האומללות של הנתבעת, משל לקוח סיפור חייה מסיפורי צ'ארלס דיקנס...".

9.         הנתבעת מתארת בהגנתה מצב לפיו היא ננטשה הלכה למעשה גם על ידי אמה שסבלה מבעיות נפשיות חמורות, אך גם על ידי אביה, וכך טענה כי לאחר נישואי אביה לאשתו השניה "... בהשפעת אשתו וכתנאי להסכמתה להינשא לו, ניתק האב את הקשר עם פ. ולמעשה הפסיק להכיר דה-פקטו באבהות כלפי פ.".

10.        עקב נטישה זו, לא השתתף האב גם בתמיכה כספית בגידולה של הנתבעת וגם כאשר צריכים היו הסב והסבתא לנסוע לחו"ל לצורך ריפוי של הסבא, סירב אבי הנתבעת להלין הנתבעת אצלו והסבתא - התובעת, נאלצה לשכור מטפלת. הנתבעת מוסיפה בהגנתה כי אפילו כספי הביטוח הלאומי שהתקבלו בעבורה, ניטלו על ידי אביה, כשם שנטל במלואם את כספי תוכנית החיסכון שפתחו על שמה הסבא והסבתא, והוא עצמו לא העביר כל מאום לסבתא. לדבריה הוא אף מחה בידי הסבתא על שמימנה לנתבעת לימודי נהיגה או לימודים באוניברסיטה.

11.        על רקע זה נקשרו נפשה של הנתבעת והתובעת בעבותות אהבה, והסבתא הבטיחה לצוות לה בצוואתה דירה. הנתבעת מוסיפה כי סבתה אמרה לה כי היא נתונה ללחצים מצד שני בניה של הסבתא (הם דודיה של הנתבעת) שחזרו והסתבכו בעסקיהם, ולפיכך חזרה בה ולא ציוותה לנתבעת בצוואתה דירה, אלא ציוותה רכושה בשווה לילדיה ותחת זאת, לטענת הנתבעת, הבטיחה לה עזרה כספית ואכן נתנה לה 20,000 ש"ח במזומן וכן העברה כספית לחשבונה בסך 180,000 ש"ח - אלה העברות הכספים נשוא התביעה.

12.        הנתבעת טענה בהגנתה, כי הסבתא היתה מודעת להסתבכותם החוזרת ונשנית של בניה בעסקיהם, וחששה כי לא תוכל לממש את הבטחתה לעזרה כספית לנתבעת, שכן נאלצה לעזור לבניה, ולפיכך החליטה לתת את המתנה הכספית כאמור.

13.        הנתבעת טוענת כי כחלוף מספר שנים, הסבירה לה התובעת את הקשיים הכספיים של בניה, אשר הסתבכו בחובות עתק "והינם על סף פשיטת רגל". לטענתה של הנתבעת, התובעת אמרה לה "שאינה יכולה לשאת את לחציהם של הבנים ואת מצוקתם, הסבתא ביקשה מפ. למעשה להשיב את סכום המתנה על מנת שתוכל להעביר סכום זה לבניה, כדי להחלץ מהמצוקה הכספית הקשה  אליה שוב נקלעו הילדים. תחת זאת הבטיחה לה הסבתא כי תכתוב צוואה ובה תנחיל לה את דירת המגורים...".

14.        הנתבעת הוסיפה כי בהיותה מודעת למערכת היחסים התלותית של הסבתא בבניה, וללחץ שמפעילים הבנים כלפי הסבתא, חששה כי ברבות הימים אולי יצליחו שוב ללחוץ על הסבתא לבטל את כוונתה זו לכתוב צוואה, בהבינה כי "היא במצב נורא בו אין להיתמך ובן משפחה עלי אדמות" - לא הסכימה להשבת המתנה.

15.        הנתבעת הוסיפה כי "לידתה של תביעה זו בלחץ ואיומים מצד בניה של התובעת להשיב המתנה שקיבלה מהתובעת. יודגש כי אלמלא הלחצים שהיו מופעלים על התובעת מצד בניה - כלל לא היתה מוגשת תביעה זו...".